
האם המדינה תגבה מיסים על סוכני AI?
לפני שבוע קראתי כתבה שבה עינת גז, מנכ”לית פאפיה גלובל, טוענת שהמדינה כנראה תצטרך לגבות מיסים מסוכני AI.
ממשלות הרי נשענות על מיסי עובדים, מס הכנסה, פנסיה, ביטוח לאומי, כדי לממן תשתיות, בריאות וחינוך. אם חברה הופכת ליעילה פי 3 בזכות סוכני AI, היא מגדילה תפוקה בלי להגדיל מצבת כוח אדם אנושי. נוצר “חור תקציבי”, והיא מעריכה שממשלות לא יוותרו על ההכנסה הזו.
אתמול הוזמנתי לכנס AI Bubble של מטא, ושם דיברנו בדיוק על זה - מה AI עושה לשוק התעסוקה?
וזה חיבר אותי לנקודה שדניאל שרייבר, מנכ”ל Lemonade ויו”ר מכון MOSAIC למדיניות AI, מעלה כבר תקופה:
הפרדוקס: מצד אחד, AI מגביר ייצור ושפע - יותר מוצרים, יותר שירותים, יותר יעילות. אבל מצד שני, אם אנשים מאבדים את העבודה ואת ההכנסה - אין להם כסף לקנות את כל השפע הזה.
אבל שרייבר לא נעצר בפסימיות. הוא טוען שאבטלה המונית מ-AI לא חייבת להיות קטסטרופה כלכלית, בתנאי שממשלות יפעלו עכשיו ליצור מנגנונים שלוכדים את השפע ומפזרים אותו לכלל האוכלוסייה.
הוא משתמש בניסוי מחשבתי מעניין "התאום הדיגיטלי": תדמיינו שאתם שולחים עותק דיגיטלי של עצמכם לעבודה במקומכם. יש יותר עבודה שנעשית, לא פחות. יש יותר כסף במערכת, לא פחות. המעסיק יכול לשלם לכם את המשכורת המלאה ועדיין לצאת ברווח גדול.
שרייבר, ביחד עם פיטר דיאמנדיס, פיתחו תוכנית מעשית למימון "הכנסה גבוהה אוניברסלית" (UHI), שמבוססת על שני ערוצי מימון שלא מעלים מיסים ולא פוגעים בצרכן.
האמת? סופר מעניין לאן הוא לוקח את זה.
עברית