Noam Bar-Helmer

יש לך בחירה חופשית? אם כן, היא מובילה לוגית את כולנו, מהקפלניסטית ועד לחרדי, לקיומו של אלוהים ולדרך החיים ההגיונית לאור קיומו. לינק למאמרי שפורסם בחו"ל ותחתיו תרגומו לעברית. aish.com/free-will-god-… המאמר מוקדש לכל המעוניינים להסביר לעצמם או לסביבתם, מדוע דווקא הבחירה להאמין באלוהים ולקיים את מצוותיו היא הבחירה המושכלת, וכן מוקדש באהבה לכל הבוחרים לערער על בחירה זו. "הבחירה החופשית היא הוכחה לקיומו של אלוהים ודרך עבודתו" האם רצונכם החופשי הוא לקרוא את מאמרי זה? כדי לענות על שאלה זו, יש לענות על שאלה מקדימה: האם יש לכם בחירה חופשית אמיתית? כלומר, האם אתם יכולים להשפיע באופן חופשי על מהלך חייכם, לפחות במידה מסוימת, באמצעות מעשיכם, רגשותיכם או מחשבותיכם? אם התשובה לשאלה המקדימה היא "לא" - אתם יכולים להמשיך לקרוא את המאמר, או באותה מידה להפסיק בדיוק כאן. ממילא הבחירה אינה באמת שלכם. המסקנה הנובעת מתשובתכם היא שכל מה שקרה, קורה ויקרה בתוככם ומחוצה לכם עד יומכם האחרון, פשוט לא תלוי בכם, ואין לכם שום יכולת להשפיע עליו. זה פשוט קורה לכם. מנגד, אם התשובה לשאלה המקדימה היא "כן" – אני מחזק אתכם בבחירתכם החופשית להמשיך ולקרוא את המאמר. 1. מה המשמעות של עולם פיזי לחלוטין, שאין בו כל מציאות מטאפיזית? נניח בשלילה שאין בעולם דבר פרט לחומר או אנרגיה פיזיקליים [1 - הערות שוליים ולינק לPDF בשרשור] - שאין כל מציאות מטאפיזית מלבד העולם הפיזי. בעולם פיזי כזה, כל דבר כפוף לחוקים פיזיקליים, בין אם הם ידועים לנו ובין אם הם אינם ידועים לנו. הכול כולל את הכול – החל מהחומר והאנרגיה המרכיבים את מוחנו, וכלה בכל מה שמחוצה לו. חלקיקים תת-אטומים, אטומים, מולקולות, תאים, דומם, צומח וחי – כל אלו מהווים את העולם, ומשפיעים אלו על אלו על פי חוקים פיזיקליים. אם, באופן תיאורטי, נדע ברגע נתון את מצבם של כל חומר או אנרגיה פיזיקלית בעולם - נדע לחשב בעזרת החוקים הפיזיקליים את מצבם של כל חומר או אנרגיה פיזיקלית בעולם גם ברגע הבא, וכן הלאה, עד כמה שנרצה. ממש כפי שאנחנו יודעים לחשב מיקום ומהירות של אבן המושלכת מידינו בתנאי התחלה ידועים. אפשר שאיננו יכולים לדעת את מצבו של כל חומר או אנרגיה פיזיקלית בעולם ברגע נתון (בין היתר לפי עיקרון אי הוודאות של הייזנברג ומכניקת הקוונטים), יתכן שאיננו מכירים את כל החוקים הפיזיקליים הקיימים ודי בטוח שאין לנו מספיק כוח חישוב. ובכל זאת, תיאורטית, אם כל אלו היו לרשותנו, יכולנו לדעת מה יהיה ברגע הבא, וכן הלאה. המשמעות של זה היא שהעולם, תחת ההנחה התיאורטית שהכול פיזי ואין מטאפיזי, הוא דטרמיניסטי– קבוע מראש מתחילתו ועד סופו, גם אם אנחנו לא באמת יכולים לחשב ולדעת את מהלכו בפועל. גם מערכות כאוטיות, מורכבות ככל שתהיינה, הן בסופו של דבר דטרמיניסטיות. גם אם נביא בחשבון את מכניקת הקוונטים ואת עיקרון אי הוודאות, נקבל עולם המוגבל לכל היותר לאירועים אקראיים מסוימים שיש להם הסתברויות או התפלגויות סטטיסטיות שונות[2]. זוהי תפיסת העולם של טובי הפיזיקאים בעשורים האחרונים. עד היום לא תועדה אף תצפית מדעית, בכל סקאלת גודל אפשרית, שסתרה תפיסה זו והראתה התנהלות שאינה דטרמיניסטית או רנדומלית בטבע. לגבי הספק המתמיד שאולי מתישהו בעתיד יתגלה כוח או חלקיק פיזיקלי חדש שיתנהל אחרת מהידוע - מכניקת הקוונטים כבר הראתה לנו, למשל באמצעות דיאגרמות פיינמן, כי אם היה מתגלה חלקיק או כוח פיזיקלי חדש שיכול לבצע אינטראקציה פיזית עם עולמנו, גם הוא היה מתנהג על פי החוקים המוכרים לנו, באקראיות בתוך מרחב התפלגות סטטיסטי קוונטי[3]. לסיכום עד כה – טובי המדענים בעולם חושבים שהעולם בו אנו חיים הוא דטרמיניסטי עם קפיצות קוונטיות רנדומליות. הפועל היוצא מכך הוא שלא נראה שיש לנו, או שיכולה להיות לנו, האנשים, השפעה כלשהי על ההתרחשויות בעולם, וזה כולל את המוח הפיזי שלנו –שפעולותיו חזויות מראש באופן דטרמיניסטי, או שהן מוגבלות למצבים אקראיים מסוימים בהסתברויות שונות, או כל קומבינציה בין השניים. במילים אחרות, כל מחשבה, הרגשה או תחושה שעוברת בתודעתנו היא מצב פיזי נתון או רצף מצבים פיזיים שהינם חזויים מראש, ו/או המתרחשים באקראי בהסתברויות סטטיסטיות שונות, שלנו עצמנו אין שום דרך להשפיע עליהן. 2. מה המשמעות של "אני" בעולם פיזי לחלוטין? זה הזמן לשאול: מי זה בעצם "אני"? הרי בעולם שאין בו אלא חומר ואנרגיה פיזיקליים גם התודעה שלנו, ה"אני" שלנו, הוא מצב פיזיקלי נתון של המוח שלנו, על הנוירונים שבו וכל הסינפסות המחברים ביניהם, הבנויים כולם מחלקיקים פיזיקליים הכפופים לחוקים פיזיקליים. תחת הגדרה כזאת של ה"אני", "מחשבה רצונית" חדשה הנוצרת במוחנו חייבת להיות שינוי מסוים במצב החלקיקים במוחנו. מדוע? כי אם החלקיקים נשארים בדיוק באותו מצב, באותו מיקום, באותה רמת אנרגיה, עם אותו תנע, אותו ספין (סיבוב עצמי), אותו מטען אלקטרומגנטי וכו', לא קורה במוח שום דבר חדש. מכשירי Functional-MRI מראים בבירור כי פעילות מחשבתית נמצאת בקורלציה עם שינוי במצב החלקיקים במוח, מפני שהסיגנלים המתקבלים בהדמיה זו משתנים על ציר הזמן כפונקציה של הפעילות המחשבתית. השאלה היא כיצד תיתכן מחשבה רצונית, חופשית וחדשה במוחנו בעולם שהינו פיזיקלי לחלוטין? הרי כדי ליצור מחשבה חדשה מרצוננו החופשי עלינו להניע חומר או להעביר אנרגיה פיזיקלית. לפי חוקי שימור המסה והאנרגיה משהו צריך להניע אותם. אבל מהו אותו משהו? ומה הניע אותו? ומה הניע את המניע? וכן הלאה. ואיפה אנחנו בכל הסיפור הזה, שחייב להסתמך על רצף תנועות ושינויים שהחל הרבה לפני אותה מחשבה ש"ייצרנו מרצוננו" כביכול במוחנו בזמן נתון? יתרה מזאת, בעולם פיזיקלי גרידא בכלל, ובמוח האדם בפרט, כל שינוי ממצב א' למצב ב' הוא בהכרח תוצאה של חוקים פיזיקליים דטרמיניסטים/רנדומלים. השינוי פשוט קורה, הוא נובע ממצב הכוחות והחלקיקים שבמצב א'. ה"אני" לא באמת יוזם או בוחר אותו, כי ה"אני" הוא כאמור אסופת החומר והאנרגיה שבמוחנו, המשתנים לפי אותם חוקים פיזיקליים. מכך נובע כי ה"מחשבה הרצונית" כלל אינה רצונית ובכל מקרה אינה נובעת מבחירה חופשית. ואם בכל זאת תתעקשו ותאמרו כי השינוי מ-א' ל-ב' הוא תוצאה יזומה של בחירה חופשית ובלתי תלויה, כלומר שהשינוי לא נובע באופן דטרמיניסטי/אקראי ממצב הכוחות והחלקיקים שבמצב א', אז אתם בעצם אומרים ששינוי זה מ-א' ל-ב' קורה בשונה ולמעשה בניגוד לחוקי הטבע, כלומר קורה באופן על טבעי - מטאפיזי. למען הסר ספק, נשאל מה בכלל יכול להיות הגורם לשינוי שכזה, הנגרם מבחירה חופשית? נבחן את האפשרויות העקרוניות. אפשרות אחת היא שהגורם הקובע את השינוי קיים בעולם הפיזי ומצוי לדוגמא במצב א'. באפשרות זו השינוי הוא דטרמיניסטי בהגדרתו, ועל כל פנים אינו מהווה בחירה חופשית; אפשרות נוספת היא שלא קיים גורם הקובע את השינוי כלל – באפשרות זו השינוי הוא אקראי בהגדרתו, ושוב, על כל פנים, אינו מהווה בחירה חופשית. המסקנה המתקבלת היא ששינוי כלשהו הנגרם מבחירה חופשית מחייב שקיים גורם הקובע את השינוי, אך גורם זה אינו קיים בפיזי. גורם השינוי על כן, הוא מטאפיזי. נסכם בינתיים, בעולם פיזיקלי לחלוטין לא תיתכן בחירה חופשית. לא תתכן בחירה חופשית שמקורה בחומר או באנרגיה פיזיקליים חסרי שינוי כשלעצמם, שהרי אם אלו ישארו קבועים כיצד תהיה הבחירה חופשית? ומנגד, היות שבעולם פיזיקלי לחלוטין השינויים בחומר ובאנרגיה הם כאמור דטרמיניסטיים או אקראיים, הרי שבחירה שמקורה בשינויים אלו שבחומר ובאנרגיה, אינה באמת בחירה ובוודאי שאינה בחירה חופשית. על כן, אם אין מקורה של הבחירה החופשית בחומר או באנרגיה כשהם משתנים, ולא בהם כשלעצמם כשהם אינם משתנים, אזי מקורה לא בחומר או באנרגיה הפיזיקלית כלל. כלומר שמקורה של הבחירה החופשית, אם היא קיימת, אינו מצוי בעולם הפיזיקלי גרידא. אם נחזור להתחלה, בעולם כזה נראה שאין לנו כל יכולת להשפיע ולבחור את מהלכי חיינו ואף לא את הגיגי ליבנו, ואפילו לא את המחשבה הזו שעוברת ממש עכשיו במוחנו. 3. אפשר לבחור אחרת? אם לא מוכנים לקבל זאת, וזה באמת עניין של בחירה, צריך לחזור להנחות שהוצגו בפתיחה, לפיהן "אין בעולם דבר פרט לחומר או אנרגיה פיזיקליים" וש"אין בעולם כל מציאות מטאפיזית מלבדם" - ולדחות אותן. כלומר, מי שמשוכנע שיש לו בחירה חופשית אמיתית חייב להכיר בקיומה של מציאות או מהות מטאפיזית. מהות שאינה כלולה בעולם החומר והאנרגיה הפיזי, שכולו דטרמיניסטי ואקראי, ולפיכך אינה כפופה לו. מהות שהפיזיקה של עולמנו לא שולטת עליה, אלא היא זו שביכולתה לשלוט על חוקי הפיזיקה. מהות מטאפיזית שיודעת להשפיע על העולם הפיזי ולשנות מהלכים דטרמיניסטיים בו, או לפחות להעדיף ולגרום להתרחשותם של מאורעות הסתברותיים מסוימים על פני אחרים באופן לא אקראי. מהות מטאפיזית שיודעת להשפיע על המוח האנושי הפיזי ולאפשר בו תהליכים מתוך רצונה החופשי. מהות מטאפיזית שבלעדיה אנו ומוחנו היננו אוסף חלקיקים הכפופים לחוקים פיזיקליים, חסרי כל יכולת בחירה חופשית. איך קוראים למהות מטאפיזית שכזו? איך שבא לכם. לאורך הדורות היא זכתה לשמות כמו נפש, רוח, נשמה, מלאך. You name it. איפה אפשר למצוא את המהות הזו?לפחות בכל בני האדם לפי ההנחה המקובלת שכולנו שווים ובעלי יכולת בחירה חופשית. אני אבחר לקרוא למהות זו נשמה, לצורך הדיון. מניין מגיעה הנשמה? הנשמה המטאפיזית שאינה כלולה בעולם הפיזי, אינה כלולה בפרט בממדי המרחב והזמן של העולם הפיזי[4]. מכאן שישנו ממד נוסף המהווה מקור מטאפיזי, שממנו מגיעה הנשמה. במקורה המטאפיזי נמצאת יכולתה להשפיע על העולם הפיזי מתוך בחירתה החופשית, ובפרט במקורה המטאפיזי נמצאת בחירתה החופשית עצמה. למקור מטאפיזי למציאותם של אלו: הנשמה, היכולת להשפיע על העולם הפיזי מתוך בחירה חופשית, והבחירה החופשית עצמה - ניתן לקרוא אלוהים. אז יש אלוהים, או כוח עליון או משהו שהתרבות האנושית מכנה בשמות אלו. השם, בשלב זה, באמת לא משנה. "אהיה אשר אהיה" הייתה התשובה שפעם קיבל מישהו ששאל את האל לשמו. אני אבחר לקרוא לו אלוהים לצורך הדיון, אך מי שמאוד מעדיף יכול גם לקרוא לו "מפלצת הספגטי המעופפת". 4. סיכום ביניים ביקשנו להוכיח באופן מדעי-לוגי שני יסודות משמעותיים: 1. אם אין מציאות מטאפיזית, אז אין בחירה חופשית. במילים אחרות, אם יש בחירה חופשית, אז בהכרח יש מציאות מטאפיזית. בחירה חופשית אמיתית לא תיתכן בעולם פיזי דטרמיניסטי/אקראי גרידא, והיא מחייבת את קיומה של מהות מטאפיזית או נשמה בבעל הבחירה. 2. אם קיימת מהות מטאפיזית – הרי שיש לה מקור מטאפיזי, שאינו כלול בעולם הפיזי, ולפיכך אינו כפוף לחוקיו, ובו היכולת להשפיע על העולם הפיזי מתוך בחירה חופשית. אני בוחר לקרוא לו אלוהים. אם רוצים, אפשר לבחור לקרוא לו גם בשם אחר. הצירוף הלוגי של שני היסודות האלה מוביל למסקנה הבאה: אם קיימת בחירה חופשית אז אלוהים קיים. מי שעבורו בחירתו החופשית האמיתית היא עובדה ברורה ומוחלטת – חייב לקבל גם את קיומו של האלוהים כעובדה ברורה ומוחלטת. ובניסוח אחר (שהינו שקול לוגית) - מי שכופר בקיומו של אלוהים, ההיגיון מחייב שיודה בפני עצמו ויאמר: "אין לי בחירה חופשית אמיתית או יכולת לחשוב, להרגיש ולעשות באופן יזום וחופשי. כל בחירה, מחשבה, רגש או עשייה שלי בחיים, הם תולדה של רצף אירועים פיזיקליים קודמים שאין 'לי' ומעולם לא הייתה 'לי' שום השפעה עליהם – הם פשוט קורים לי מאז היוולדי, ואין לי, ולעולם לא תהיה לי, בחירה או ברירה, אלא לחוות אותם, מבלי שום יכולת לשנותם, עד יום מותי". זו נקודה משמעותית ששווה לעצור לרגע ולהרהר בה. למעשה, גם אדם הסבור שאין לו באמת בחירה חופשית, מתנהל בחייו בפועל בהנחת עבודה פרקטית שיש לו בחירה חופשית אמיתית. מדוע? כי הוא, כמו כולנו, באמת מתלבט ומתחבט ומבצע בחירות חופשיות מבחינה פרקטית באופן תדיר: האם להוציא את הזבל עכשיו או אחר כך? מה לראות בטלוויזיה? מה ללבוש לעבודה? כיצד לנסח את חוזה מיזוג החברות? באיזה עומק לבצע את החתך הניתוחי? עם מי להתחתן? במי לבחור לכנסת? ועוד ועוד. למעשה החברה כולה מתנהלת בהנחת עבודה יסודית פרקטית לפיה קיימת לאדם בחירה חופשית – על כך, בין היתר, מבוססים ערכי המוסר, הצדק והמשפט שלה. על פי ההגיון הישר והאמור לעיל', כל מי שמתנהל בחייו בהנחת עבודה פרקטית שיש לו בחירה חופשית, הוגן לוגית שיתנהל בחייו בהנחת עבודה פרקטית שאלוהים קיים. מה זה בכלל אומר להתנהל בחיים בהנחת עבודה פרקטית שאלוהים קיים, או בפשטות – מדוע ואיך קיומו של אלוהים קשור אלינו? 5. מה פירוש אלוהים? כאן מומלץ להתרכז – מורכב להבין את הפשוט תחילה יש להבין מה המשמעות הלוגית הנובעת מקיומו של אלוהים. המשמעות היא יסודית, ונובעת במישרין מהמעט אותו הוכחנו עד כה, ובפרט מכך שהאל הוא מקור מטאפיזי למציאות הבחירה החופשית. אפילו אם לצורך הדיון נתמקד במקור לבחירה חופשית אחת ויחידה שמתגלה ב"חודו של מחט" (הדיון יתמקד בבחירה החופשית עצמה – בחופש הבחירה עצמו – ולא בתוכנה המשתנה). הבחירה החופשית עצמה קיימת "תמיד", שכן בהיותה מטאפיזית אין היא כלולה בזמן ובמקום, ולפיכך אין לה התחלה או סוף. מקור מציאותה המטאפיזי – כלומר ה"מקום" או המימד המטאפיזי בו היא מציאות – קיים על כן גם הוא "תמיד". קיומו של המקור תלוי רק בו עצמו, שכן אם קיום המקור תלוי בעוד גורם אחר, וכאמור הבחירה החופשית עצמה היא מציאות במקורה, נקבל שהבחירה החופשית עצמה תלויה גם היא באותו גורם אחר, ואם היא תלויה הרי שאינה חופשית ובוודאי שאינה חופשית תמיד, בסתירה. כלומר המקור המטאפיזי למציאות הבחירה החופשית קיים תמיד וקיומו תלוי בעצמו בלבד – הוא סיבת עצמו הבלעדית. הוא "מחוייב המציאות מצד עצמו". במילים פשוטות עד כה – אם יש לנו בחירה חופשית, מקורה המטאפיזי – האל – קיים תמיד והוא הסיבה היחידה לקיום של עצמו. "מחוייב המציאות מצד עצמו" הוא מושג הלקוח מהגותו של רבי משה בן מימון, הרמב"ם, מגדולי הפוסקים היהודים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים של ימי הביניים, איש אשכולות ורופא שהחזיק בגישה רציונליסטית חסרת פשרות. תקצר כאן היריעה אך באחד מספריו המרכזיים "מורה הנבוכים", בחלקו השני, מוכיח הרמב"ם בדרך שונה את היותו של האל מחוייב המציאות מצד עצמו. לא נעמיק כאן בדרך הוכחתו, אך נאמץ בחום את הנגזרות הלוגיות הנובעות מקיומו של מחוייב המציאות מצד עצמו. נעמיק בפרט ב-3 מנגזרות אלו, הנדרשות למאמר זה. למעשה הן אפילו פשוטות יותר להוכחה ב"שפת הבחירה החופשית". האחת היא שמחוייב המציאות אינו מורכב. השניה היא שמחוייב המציאות הוא אחד ויחיד. השלישית היא שאין מונע לרצונו. מדוע מחוייב המציאות אינו יכול להיות מורכב מ-2 עניינים או יותר? משום שאז מציאותו מותנית בקיום 2 מרכיביו ובפעולת הרכבתם עצמה וכל אלו הופכים להיות סיבות ההכרחיות למציאותו כפי שהוא. הוא עצמו אינו סיבה מספקת לעצמו ולכן אינו מחוייב המציאות כי אם רק "אפשרי המציאות" - כלומר יכול להיות קיים ויכול להיות לא קיים, כתלות בהתקיימות סיבותיו. ב"שפת הבחירה החופשית" – זה אפילו פשוט יותר, מקור מציאות הבחירה החופשית עצמה לא יכול להיות מורכב כי אז הבחירה החופשית עצמה תלויה בהרכבתו, ואם היא תלויה הרי שאינה חופשית. יתרה מזו – היות שאינו מורכב, המקור המטאפיזי לבחירה החופשית והבחירה החופשית עצמה הקיימת בו הם אחד. הבחירה החופשית נאצלת מעצמותו. היא כח אלוהי. הוא ורצונו אחד. יש לאל מחוייב המציאות בחירה חופשית – לכל הפחות. מדוע לא יתכנו 2 מחוייבי המציאות או יותר? כי אם היו, מתחייב שיש להם עניין אחד משותף והוא זה שבו כל אחד מהם הוא מחוייב המציאות, ועניין אחר נוסף לפחות המבדיל ביניהם, שקיים לפחות באחד מהם. עולה שבאחד מהם לפחות יש הרכבה של 2 עניינים לפחות, וכאמור כל מורכב אינו יכול להיות מחוייב המציאות מצד עצמו. וב"שפת הבחירה החופשית" הפשוטה – לא יתכן שיהיו 2 מקורות שונים לבחירה החופשית כי אז בחירתו של אחד מהם בעניין מסויים תכתיב את בחירתו של האחר, ואז בחירת האחר לא תהיה חופשית. ומדוע אין מונע לרצונו של מחוייב המציאות? כי הואיל ויש לו בחירה חופשית ורצון חופשי, לפחות, לא קיים בו חלק שאין לו בחירה או רצון חופשיים – כי הראינו שאינו מורכב. כלומר יש לו בחירה חופשית ורצון חופשי, לפחות, ביחס לכל דבר, ועל כן בפרט קיום כל המציאות הוא מבחירתו ורצונו החופשיים. הוא סיבת כל המציאות. ועל כן אין מונע לרצונו, שכן גם קיום או העדר המונע - הם מרצונו. וכאן אנו מגיעים לשאלה הגדולה: 6. מה אלוהים רוצה ממני? התשובה הפשוטה היא – הוא אמר לנו. אחרי שהראינו שהוא מחויב המציאות וסיבת כל המציאות, ממילא הראינו בפרט שהוא ברא את העולם הפיזי ויצר את הנשמות המטאפיזיות של כל בני האדם מרצונו החופשי, ושנתן להם תורות ובהן סיפר להם שהוא קיים ופרט בדיוק מה הוא רוצה מהם. היות שהראינו שהכל מבחירתו החופשית, בפרט גם קיום כל התורות כפי שהן קיימות ברגע זה ממש הוא מבחירתו החופשית. מבחינה לוגית הגענו ליעדו של המאמר ויכולנו לסיימו כאן. אך יש גם תשובה מעט מורכבת יותר. למי היא מיועדת? לכל מי שישאל, שאם הכל אכן מרצונו החופשי של האל: 1. אולי סתם רוצה שנהיה קיימים ולא רוצה מאיתנו כלום בנוסף? 2. אולי דרך החיים המטריאליסטית-נטורליסטית שגם היא קיימת מרצונו, היא כל רצונו עבורנו? 3. אם דווקא פרקטיקה רוחנית או דתית היא רצונו, איך נדע באיזו שיטה או תורה לבחור, הרי יש כה הרבה? 4. וכמובן, אם הכל מרצונו החופשי, כיצד בכלל תתכן לנו, האנשים, בחירה חופשית? ספקנות היא נטייה אנושית נפוצה. כולנו ספקנים במידה כזו או אחרת. גם הנטייה לספקנות היא מרצונו של בוראנו על פי הלוגיקה שפורטה עד כה. תקצר היריעה מלהעלות כל ספק אפשרי ולהפריכו, אך האלגנטי בהוכחה זו הוא שחוט השני השזור בה – הבחירה החופשית – הוא היסוד לא רק להוכחת קיומו של האל, אלא גם להוכחת דרך התנהלותנו הפרקטית הרצויה נוכח קיומה. נחזור למהלך הלוגי של ההוכחה: אם יש לנו בחירה חופשית, אז אלוהים הוא מחוייב המציאות והוא זה שנתן לנו את הבחירה החופשית. כלומר הוא רוצה לפחות שנבחר חופשית. הנה ענינו על שאלה 1. האם יש לנו בחירה חופשית בדרך חיים מטריאליסטית-נטורליסטית? מסתבר שהבחירה האנושית מתבצעת כמעט (בלשון המעטה) תמיד (כלומר כך בוחרים כמעט כל האנשים, כמעט כל הזמן) על סמך 2 עקרונות פשוטים אותם היטב לנסח זיגמונד פרויד: עיקרון ה”עונג”ועיקרון ה”מציאות”. על פי עקרונות אלו אדם מבצע בחירות שסיבתן היא רצונו למיקסום עונגו הסובייקטיבי או מזעור סבלו הסובייקטיבי, או שלכל היותר הוא בוחר לסבול במידה מסויימת כדי לקבל עונג עתידי או כדי להפחית סבל עתידי – שעבורם משתלם לו לסבול בהווה. קיבלנו אגואיזם טהור. בשל השונות בין בני האדם, גורמי העונג או הסבל ומשקלם היחסי עשויים להשתנות משמעותית בין אדם לאדם או בין אדם לעצמו בתקופות שונות של חייו, אך עקרונות אלו כמעט (בלשון המעטה) תמיד, נשמרים. ודאי גם שעולמו הפנימי של אדם מורכב וכי עונג עשוי להיות כרוך בסבל וההפך, ועדיין רובנו, רוב הזמן, לכל הפחות, יודעים האם סך כל התייחסותנו לדבר מה נוטה יותר לכיוון עונג או לכיוון סבל. גם המזוכיסט, למשל, בוחר מתוך עקרונות אלו, אלא שהגדרת גורמי העונג והסבל שלו שונים משל זה שאינו מזוכיסט. גם האלטרואיסט, למשל, פועל מתוך עקרונות אלו – כי הוא מפיק תענוג מלראות אחר נהנה, או כי נגרם לו סבל מלראות אחר מתענה או כי הוא פשוט מאמין בערך האלטרואיזם. כמעט כל ערך או נטייה שלאורה יפעל אדם, ובפרט ערכים או נטיות אנושיות שמקורם בעולם המטריאליסטי-נטורליסטי, ככל שיתקרב האדם למימוש הערך או הנטייה יגבר עונגו וככל שיתרחק ממימושם יגבר סבלו. גם עצם בחירת הערך שלאורו פועל אדם, כפוף להשפעת עקרונות ה"עונג" וה"מציאות". אנשים כמעט תמיד יאמצו ערכים שמימושם יגביר את עונגם הסובייקטיבי בהווה או בעתיד, או לפחות יפחית את סבלם הסובייקטיבי. כל עוד לאדם יש אגו (ובכלל זה גם סופר-אגו פרואידיאני) לעולם לא יחמוק מנגיעות אישיות המכתיבות את בחירותיו. גם אם תתעקשו ותאמרו כי בחירת האדם בחייו אינה כפופה כמעט תמיד לעקרונות העונג והמציאות, ודאי תסכימו כי עקרונות אלו מניעים אותו בכלל, ואתכם עצמכם בפרט, לכל הפחות במהלך חלקים משמעותיים במרוצת החיים. נדרשת לא יותר מכנות פשוטה ומודעות עצמית בסיסית כדי להכיר בכך. מכל מקום מדובר לכל היותר בחיים עם בחירה חופשית מוגבלת בעלת נטייה קבועה לבחור את מקורות העונג הספציפיים אליהם יתקרב האדם ואת מקורות הסבל הפרטניים מהם יתרחק. ואם הבחירה החופשית מוגבלת – היא לא באמת חופשית. היא בחירה חופשית בכח אבל לא בפועל, ונראה שלא כך מוגשם הרצון האלוהי שנבחר חופשית, וכבר הוכחנו שאין מונע לרצונו. הנה ענינו על שאלה 2. האם אנחנו באמת בוחרים חופשית, בהליכתנו לפי פרקטיקה רוחנית או דתית? ממש לא בהכרח. ובכל אופן, על פי רוב, גם באופן מוגבל. מדוע? כי בדיוק כמו המטריאליסט-נטורליסט, אדם מיישם פרקטיקה רוחנית או דתית על פי רוב כדי למקסם רווח או תענוג בהווה או בעתיד מחד, או כדי למזער הפסד או סבל מאידך. בין אם נולד לתוך דרך זו ובין אם אימץ אותה תוך כדי חייו. ככל שיתקרב למימוש ערכי דרכו יגבר תענוגו, וההפך. בדיוק כמו שאמרנו קודם: כל עוד לאדם יש אגו, לעולם לא יחמוק מנגיעות אישיות. ופה קבור הכלב. המהלך הלוגי שעשינו עד כה מוביל למסקנה הבאה: כדי שנבחר חופשית באמת עלינו לעמול על ביטול האגו. או לפחות לעמול על שליטה מלאה בו. כיצד שולטים באגו? לכאורה פשוט. משחררים אותו מכפיפותו לעקרונות האגואיסטיים שהזכרנו. אבל איך עושים זאת בפועל? שליטה מלאה באגו אינה טבעית לאדם. היא בניגוד לטבעו האגואיסטי. אין לצפות מהאגו האנושי (וכאמור גם לא מסופר-אגו אנושי) שילמד את עצמו, מתוך עצמו, כיצד לשלוט בעצמו, זהו פרדוקס. וכאן הדברים מתחברים: הראינו שהאל רוצה שנבחר חופשית, ושאין מונע לרצונו, ולכן מחוייב מצידנו שהאל ייתן בידינו כלים או תורות, שמקורם על-אנושי, כדי ללמדנו לשלוט באגו ולהוציא את הבחירה החופשית מהכח אל הפועל. אם כן באיזו פרקטיקה רוחנית או תורה עלינו לבחור? בכזו שמקורה על-אנושי ושנתנה מרצונו של הבורא בכדי ללמד את המתרגל אותה לשלוט לחלוטין באגו של עצמו ולבחור חופשי בפועל. הנה ענינו על שאלה 3. כיצד בכלל מתאפשר לאנשים בעולם הפיזי לבחור חופשי, בהינתן שהכל מרצונו החופשי של האל? גם כאן התשובה הפשוטה היא כי כך בדיוק האל רוצה – שנבחר חופשית, והרי אין מונע לרצונו. כפי שהוסבר לעיל, מקור הבחירה החופשית של נשמתנו הוא ישירות מן האל. בכל פעם שאנו בוחרים חופשית, אנו עושים זאת באמצעות רצונו החופשי של אלוהים עצמו, שניתן לנו מעצמותו הבלתי מוגבלת. אפשר להוסיף ולהקשות: אם אלוהים יודע הכול ויודע את העתיד, האם אין בחירותינו כבר קבועות מראש? התשובה היא שאלוהים אינו יודע עתיד קיים מראש בידיעה פסיבית; אלא הוא יוצר את המציאות עצמה — ובתוכה את הזמן, ובפרט את העתיד. בכך שהוא מעניק לנשמותינו חלק בבחירתו החופשית, אנו נעשים שותפים עמו ביצירת העתיד, בהתאמה מושלמת לרצונו, “בצלמו” (בראשית א׳, כ״ז). למעשה, הוא לימד אותנו זאת כבר מבראשית: כאשר האל נפח ביציר העפר נשמה – “ויפח באפיו נשמת חיים” (בראשית ב׳, ז׳), הוא העניק לאנושות את הבחירה החופשית ישירות מעצמותו האלוהית. והנה ענינו על שאלה 4. 7. מה אלוהים רוצה שאבחר באופן חופשי? מדוע בכלל רוצה האל שנבחר חופשית? שוב תקצר גם כאן היריעה, אך הסבר מצויין לכך ניתן לשאול לפחות מתורת הקבלה היהודית, ובפרט מפירושיהם של בעל הסולם ורמח"ל לקבלת האר"י. בקצרה – האל המטאפיזי מושלם, כי הוא הסיבה הראשונית או המקור לכל המציאות שכולה מבחירתו החופשית. אין דבר במציאות שאין הוא מקורו ואין כל מונע לרצונו. המציאות כולה מרשותו וברשותו, ומכאן שלא קיים במציאות דבר שהוא חסר. לכן הוא מושלם. האל בורא את המציאות ובכך נותן לה משלמותו ובוודאי שאינו צריך לקבל ממנה דבר כי אינו חסר. בכדי שהמציאות תוכל לקבל כמה שיותר משלמותו של האל, עליה להתקרב אליו כמה שיותר. זאת בדומה לעולם הפיזי, בו יכולת האינטראקציה בין גורמים מתעצמת כפונקציה של מידת הקרבה ביניהם. כיצד ניתן להתקרב אל האל – שהרי הוא מטאפיזי? קרבה מטאפיזית אינה יכולה להמדד בזמן או במקום, שהמטאפיזי אינו כלול בהם כאמור. היא יכולה להמדד לפי שיעור הדמיון המהותי בין הגורמים המתקרבים. ככל שהגורמים דומים יותר במהותם הם קרובים יותר, וההפך. ה"מרחק" המטאפיזי בין 2 גורמים זהים לחלוטין הוא "אפס", ואילו המרחק המטאפיזי בין 2 גורמים בעלי מהות הופכית לחלוטין הוא מקסימלי. תהליך ההתקרבות המהותי בין הגורמים נקרא בשפת בעל הסולם "השוואת צורה". בהפיכתו של האדם, נזר הבריאה, מבעל בחירה חופשית בכח לבוחר חופשי בפועל, הוא משווה את צורתו לאל הבוחר חופשית בפועל (שכן אין באל "בכח" כי הכל מרצונו ואין לו מונע), מתקרב אליו, ומתדבק בו ובשלמותו. כך באה הבריאה אל תכליתה. רק האדם יכול להוציא את בחירתו החופשית מהכח אל הפועל בהגדרה, כי אם תהליך זה יוכתב לו מחוצה לו, אפילו על ידי האל בכבודו ובעצמו, בחירתו לא תהיה חופשית. חשוב לומר שלמרות ציטוטי המקורות היהודים כאן, אין בכך לומר שכולם צריכים להיות כאלו ולהתקרב אל האל כיהודים, כל אדם נולד ונחשף להשפעות דתיות או רוחניות שונות כרצונו של האל; ובאותה נשימה, אם נולדת יהודי, נובע (לוגית) שכך בדיוק האל רוצה אותך בעולמו, ובשיטה זו (יהודית) הוא מציע שתתקרב אליו. שייכות לעם היהודי היא מרצונו של האל. היהדות מבינה כי המתרגל אותה על פי רוב עושה זאת מתוך טבעו האגואיסטי ואינו בוחר חופשי בפועל, ומלמדת כי "מתוך שלא לשמה בא לשמה". כלומר מתוך (הבחירה לתרגל את שיטת היהדות) שלא לשמה (אלא למען הרווח האגואיסטי של המתרגל) בא (המתרגל נכונה) לשמה (לתרגל את שיטת היהדות לשם נותן התורה, ללא כל נגיעה אישית, מתוך בחירתו החופשית של המתרגל)". ולראיה מלמדת אותנו היהדות כי פסגת עבודתו הרוחנית של היהודי, המבטאת שליטה מוחלטת באגו ובחירה חופשית בפועל, היא "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", כלומר שכל המעשים יבחרו ויעשו לא לשם התקרבות הבוחר לעונג בהווה או בעתיד ולא לשם התרחקותו מסבל, ואפילו לא למען העונג הנובע מהתקרבות הבוחר לערך מסויים בו הוא מאמין, ולא למען מזעור הסבל הנובע מהתרחקות הבוחר מהערך בו הוא מאמין, אלא לחלוטין למענו של האל בלבד. רק כאשר בחירותיו של אדם נקיות לחלוטין מנגיעות אישיות הן חופשיות לחלוטין. ומדוע דווקא בחירות למען האל בלבד הינן נקיות לחלוטין מנגיעות אישיות וחופשיות בפועל באמת? לבחירתו של הבוחר חופשי בפועל באמת, בהכרח אין סיבה, שכן אם יש סיבה כלשהי לבחירתו, בין אם פנימית ובין אם חיצונית, בחירתו אינה חופשית בפועל, אלא תוצאת הסיבה. ובכל זאת, הוא בוחר חופשית ואינו אקראי. כיצד? לבחירתו של הבוחר חופשית בפועל, יש תכלית, להבדיל מסיבה. אין הוא מונע מ-סיבה אלא נע אל-תכלית. גם בחירה לשם תכלית אינה בהכרח חופשית בפועל, שכן כל עוד הבוחר מזוהה עם התכלית, זו למעשה גם הסיבה לבחירתו. על כן התכלית לבחירה חופשית בפועל לא יכולה להיות כזו הנתפסת בדעתו של הבוחר, שכן אדם מטיבו מזוהה, בעוצמה כזו או אחרת, עם תפיסותיו, בין שהן מוחשיות ובין שהן מופשטות. למשל, אדם המבצע בחירות לשם תכלית השגת עושר גדול המונח לפניו או השגת אושר רעיוני "אינסופי", תפיסותיו את העושר או את רעיון האושר הופכות באותו רגע להיות סיבות מוטיבציוניות לבחירותיו. אז מהי תכלית בלתי נתפסת? הבלתי נתפס אינו יכול להיות מוחשי, כי המוחשי נתפס בחוש בהגדרתו. הבלתי נתפס אם כן מוכרח להיות מופשט, אך לא כל מופשט הוא בלתי נתפס. למשל כאמור ה"אושר" ואפילו האושר ה"אינסופי" הם בהחלט נתפסים, באופן סובייקטיבי כמובן. הם נתפסים כי ניתן להגדיר אותם – כלומר ניתן להציב להם גדרים סובייקטיבים. "כשלון", לדוגמא, יוצא מגדר ה"אושר" עבור רוב האנשים. תכלית מופשטת בלתי נתפסת היא בעלת תוכן שלא ניתן להגדירו בגדרים. אין היא יכולה להיות ריקה מתוכן כלל. אמנם עם תכלית ריקה מתוכן כלל – אין אדם יכול להזדהות, אך פעולה המונעת מסיבה ריקה מתוכן, אל עבר תכלית ריקה מתוכן, הינה פעולה אקראית, ובכל אופן אינה מהווה בחירה חופשית. אם כן מהו המופשט, הבלתי נתפס, המהווה תוכן חסר גדרים? היחיד שעונה על "הגדרה" זו הוא ה"מושלם", שהרי ל"חלקי" בהגדרתו יש גדרים. ומיהו המושלם היחיד? - זהו האל מחוייב המציאות. הוא מושלם מהנימוק שהבאנו לעיל'. הוא המושלם היחיד, כי כאמור הוא מחוייב המציאות היחיד, וכל שאינו מחוייב המציאות, יש לו לפחות חיסרון אחד: שאין הוא מחוייב המציאות. 8. אני בוחר חופשי משמע אלוהים קיים – סיום לסיכום – אם יש לנו בחירה חופשית, אלוהים הוא מחוייב המציאות והוא זה שנתן לנו אותה. כדי ללמדנו להוציאה מהכח אל הפועל נתן לנו את תורותיו. כל בחירה חופשית שננסה לקבל תתכן רק מכוח רצונו של אלוהים, ולכן הוגן והגיוני שנבחר באופן חופשי לעשות את רצונו באמצעות קבלת תורתו. גם אם הבחירה החופשית שברשותנו כעת הינה בכח בלבד, עדיין מרגיש שהיא ברשותנו בפועל. ובצדק. מדוע? כי זהו טיבה של הבחירה החופשית – הוצאתה מהכח אל הפועל היא ברשותו של הבוחר חופשי בלבד. כהרף עין. בכל רגע נתון. שכן כאמור אם לא הוא היה זה שמוציאה מן הכח אל הפועל, וגורם חיצוני היה עושה זאת עבורו, לא היתה זו בחירתו החופשית כי אם בחירה התלויה בגורם החיצוני, בסתירה. גם אם עניתם בשלילה על השאלה בהקדמת המאמר, ולדעתכם אין לכם בחירה חופשית, עדיין, רובנו המוחלט והחברה כמכלול, מתנהלים בפועל בהנחת עבודה פרקטית שיש לנו בחירה חופשית. היות שכך, הוגן לוגית שנתנהל בפועל בהנחת עבודה פרקטית שאלוהים קיים. במאמר זה הסקנו את מהותה והגיונה של אותה התנהלות פרקטית. כמובן שהרשות אם להתנהל בחיינו לפי פרקטיקה זו נתונה לנו, וההחלטה על כך לעולם עומדת לבחירתנו החופשית, לפחות ברמה הפרקטית. כך גם היה בטרם קראנו את המאמר. ההבדל הוא שכעת אנו יודעים מי לבדו מאציל עלינו את אותה בחירה חופשית, בצלמו ממש.