נירה גל retweetledi
אבא, אמא, אני שמאלני / א.שפרלינג
אם אדם בא להורים שלו, לוקח נשימה עמוקה ואומר ״אבא, אמא, אני שמאלני״ הוא לא עושה את זה עם מבט של כלב שהרגע עשה פיפי על השטיח בסלון. אין שם שום התנצלות. הוא לא מבקש סליחה ולא מוריד את העיניים לרצפה. מאיפה אני יודע את כל הדבר הזה?
כי אני עשיתי את הסיבוב הזה בדיוק. פעם הייתי ימני. ימני עם קבלות, מהאלה שיודעים להסביר למה הם צודקים. ביבי בכלל נראה לי אז כמו איזה שמאלני בתחפושת בפורים, והייתי מצביע בכוונה לאלה שמימינו, רק כדי שיחזיקו אותו קצר ולא יתנו לו להתקפל כמו תמיד כמו כיסא נוח של כתר פלסטיק.
גם אז, בתקופה ההיא, לא הרגשתי שום צורך להתנצל בפני אף אחד שאני ימני, היו לי בראש מגירות ממש מסודרות של אידיאולוגיה, בלי כל היללות הרגילות של ״אכלו לי ושתו לי״, דחף לעצבן שמאלנים ויצר נקמה של ביביסטים ״מקופחים״.
ואז כפי שסיפרתי בכמה ראיונות בשנה האחרונה הגיע הקיץ ההוא של 2015 ששינה הכל.
דומא, משפחת דוואבשה, ואז שירה בנקי במצעד בירושלים. הכל קרה בבת אחת, כמו מכה והיה טו מאצ׳ עבורי. בערב תשעה באב ישבתי עם עצמי במרפסת ועשיתי חתיכת חשבון נפש, מהסוג שגורם לך להזיע. הרגשתי שמישהו שפך לי דלי של מים ישר על הראש, והבנתי שאני פשוט לוקח קרטונים, אורז את הדברים שלי ולא נשאר יותר בצד הזה של המגרש לעולם. עשיתי את כל הדרך הארוכה שמאלה, והלכתי אליה בראש מורם.
הקטע המצחיק הוא שאנשים ממש מופתעים כשהם מגלים שאני קם בבוקר ומניח תפילין. אני בכלל לא מסתובב עם כיפה על הראש, אבל אני אוכל כשר ושומר שבת בדרך הפרטית שלי. הרי אחד מהשמות של אלוהים הוא שלום, אז אני פשוט רץ אחריו. מזיע, נופל, נשרט, אבל רץ. גם אם המשמעות היא לעשות שלום עם האויבים הכי גרועים שלנו. למה? כי ניסינו כבר את כל סוגי המלחמות שיש בקטלוג של ההיסטוריה, וכל מה שקיבלנו בסוף זה עוד עשן שחור מיתמר ועוד ילדים שאין להם אבא שיחבק אותם.
אני ליברל גאה, ואני מסתכל על החרדים ועל הרבנים שלהם וחושב שהם פשוט מכבים לאנשים את החשק לאהוב את היהדות ואת אלוהים וזה בעיניי חטא קצת יותר גדול מלאכול צ׳יזבורגר ביום חול.
כמו כל שמאלני עם כרטיס מועדון, אני סובל ממועקה קיומית ומהלקאה עצמית על בסיס יומי. אנחנו ״כת״ כזאת שאוכלת לעצמה את הראש מתוך שאיפה לפרפקציוניזם. אני הולך להפגנות בקפלן, עומד מול הבימה, ופותר עשרים שאלות בעיתון הארץ שהיה לי עליו מנוי גם כשהייתי בצד ימין של המפה הפוליטית כי היה לי חשוב לקרוא מה הצד השני חושב ומרגיש.
ושום מנהיג בשמאל, אבל שום מנהיג לא יכול לשחק לי עם המוח, אני לא בכיס של אף אחד. ובכל מערכת בחירות אני בודק מחדש מי ייצג את העמדות שלי הכי טוב בכנסת ובממשלה. יש לי עמוד שדרה שמורכב מחשיבה עצמאית. ואם אני אצטרך לקום ולרוץ לתוך האש ולהגן על המקום הפגום הזה, אני אהיה שם, יחד עם כל הטייסים והלוחמים השמאלנים שלנו בדיוק כפי שעשיתי 15 שנים בצה״ל.
כמוני, כמוכם. אתם ואני חבריי בשמאל לא מסתירים שום דבר, הכל על השולחן, פשוט כי אין לנו במה להתבייש.
ומי שמתחבא היום ומסתיר עמוק בבטן את העובדה שהוא ביביסט, יודע מצוין למה הוא שומר את זה בסוד.
עברית
