zedar

Houston, I think there may be a problem

JUST IN: U.S. & Iran are reportedly expected to announce a draft peace deal by tomorrow afternoon.

הפניה של עולם קטן לכיוונים של התבטלות כלפי החרדים ידועה, ועדיין העמוד הזה, שכל כולו הילולה לעולם התורה החרדי, ולמעשה, כמעט אך ורק לעולם התורה החרדי, הפתיע לרעה. בואו שניה נפרק את זה: במדינת ישראל אין 205 אלף לומדי תורה. יש מיליונים. בשבתות, בין מנחה לערבית, בדרך לעבודה. תורה חיים, שנלמדת תוך כדי החיים. לא תורה של מי שמקדישים את כל חייהם לתורה, ודורשים מאחרים לשלם להם את החשבון. אבל עולם קטן לא סופרים אותם, אלא, בואו נשים על השולחן, את חברה הלומדים החרדים שהיא 90% מהמספר שמצויין שם, אחרי שמורידים את תלמידי הישיבות הציוניות שלומדים כמה שנים, ואת יחידי הסגולה שחיים של רק לימוד תורה מתאימים להם מתוך אנשי התורה הציוניים. העובדה שבמדינת ישראל יש *מאות אלפי* אברכים שיעסקו בחייהם *רק* בתורה היא לא ברכה בתפיסה הדתית לאומית הקלאסית, בטח לא כיום. היא תקלה, שהפכה לאתגר, שהפך לסכנה של ממש לקיום המשך החיים שלנו פה כלכלית ובטחונית. כלומר, אם לפני שלוש שנים היה אפשר להביט מהצד בחברת הלומדים החרדים על מאות אלפי לומדי התורה שלה שחיים מחוץ לעולם ממקום שאולי זאת לא הדרך שלנו, אבל גם עם איזו חמימות בלב, היום קשה מאוד להרגיש את אותה התחושה. וכשעלון שפונה לציבור הדתי לאומי מספר על עולם התורה האדיר של ירושלים החרדית, בני ברק ומודיעין עילית, ולמעשה, מספרית, מתגאה כמעט רק בו, זה ניתוק בלתי נתפס מהמקום במציאות שציבור הקוראים שלו נמצא בו, ומהתורה שהציבור הדתי לאומי מנסה להביא לעולם: עולם של תלמידי חכמים שאחרי שהקדישו זמן ללימוד תורה אינטנסיבי יצאו לחיים, השתלבו בכלכלה, בחברה, ובשעת מלחמה קמו והגנו על עמם. האידאל הזה לא תמיד פשוט, ולא תמיד ממומש, ויש קשיים ומחירים בלקיים את הגם וגם הזה, ואין מה להתעלם מהם, אבל עליו גאוותנו. על זה שאנחנו מנסים, ולפעמים גם מצליחים לממש אותו. אלו שמצליחים לשלב את התורה בחיים, עם כל הקשיים והאתגרים, הם חצי הכוס המלאה של חג השבועות. לא מאות האלפים שמסתגרים בכוללים, אלו שמבחינתם, לא קרה שום דבר קריטי בשנים האחרונות שמצדיק שהם יעשו חשבון נפש או שינוי. ואת הראשונים היה עולם קטן מנסה לרומם, אם הוא היה עדיין עלון שבת שמה שמעניין אותו זה לייצג את הציבור הדתי לאומי והאינטרסים שלו. הבעיה היא שהוא מזמן לא כזה.

ככה אנחנו מקבלים את תומכי הטרור Welcome to Israel 🇮🇱

תבינו מה היה כאן: א. בג"ץ החליט שהוא רוצה לקבל את התצהיר של אותו ג', כדי להכריע אם ההתנהלות של גופמן הייתה לא תקינה. מי שאמורה להעביר את התצהיר היא היועמ"שית. ב. לחרדתה של היועמ"שית, התצהיר מגבה את גופמן, מה שאומר שהיא עומדת להפסיד את התיק עליו היא התאבדה כאחרונת האליעד שרגאים בחמת זעם. ג. אך ידידתנו גלי בהרב מיארה לא מהמרימים ידיים. כדי שחס ושלום לא יתקבל רושם טוב מדי מהתצהיר של אותו ג', היא ביקשה להעביר אותו בלי שהוא יגיע לצד השני בקשקושי סיווג (למרות שלצד השני יש את כל הסיווג שבעולם). בתוספת לאותה טענת סיווג, בביקשה היועמשית להגיש ערימה של מסמכים נוספים נגד גופמן, שלא היו חלק מהדיון, בתקווה שאותם מסמכים ידללו את התצהיר של ג', ויתנו רושם כללי רע על המועמד. ד. ככה, קיוותה מיארה, עד שלצד השני תהיה את הזכות להגיב, הנרטיב מערימת המסמכים שתהיה בפני בג"ץ שגופמן רשע מרושע כבר יקבע מצב, מה שיאפשר לה, איכשהו, אחרי הכל, למנוע את המינוי ולנצח את התיק מול מי שאמורה להיות הלקוחה שלה - ממשלת ישראל. ה. לסיכום, גלי בהרב מיארה ניסתה להפוך את העובדה שהתצהיר מוגש באופן *טכני לחלוטין* באמצעותה למקצה שיפורים, סיבוב נוסף של הגשת טענות משופרת, מבלי שלצד השני תהיה האפשרות להגיב לטענות האלו בזמן אמת, תוך ניצול ציני של טענות סיווג, כאילו לעורכי הדין מטעמה קיימת הזכות לשזוף את עיניהם במסמכים שאסור לראש הממשלה ולמיועד לראש המוסד לראות, מטעמי סיווג בטחוני. ו. בג"ץ בהחלטה די מעליבה הרס לה את התוכניות, והורה לה להעביר את התצהיר לצד השני, בלי להתייחס אפילו לחומרים הנוספים שהיא ביקשה לצרף. בפעם המי זוכר כמה, וזה רק בתיק הזה, היועצת המשפטית לממשלה נוהגת בבית המשפט באופן שעורך דין אשפתות היה מתבייש להתנהג, וגם הפעם, לא יקרה לה שום דבר, והיא תמשיך כרגיל, להיות הקדושה של מחנה שלם. ז. התרגלנו.