Gilad Rubinstein

@shacharlotan גאון

מעשה שהיה כך היה, או, 'איך לנווט בהצלחה (לדעתי..) בין פקודות הצבא לצו המוסר ': בבסיס מודיעין מסווג בדרום הארץ (לא מ.ק.22) היה באמצע העשור הקודם סגן מפקד מרחב דרוזי, עם פטיש לא מוסבר לאכיפת כשרות. באמת שאני לא יודע מה הקטע, אבל לפני הפסח הוא היה מקפיד במיוחד ומכריח לצרף אליו למסדרי חדרים גם מפקדי מחלקות כדי לוודא בהחלטיות שהכל הוכשר לפסח עד כאן - לא מאוד שונה מכל בסיס. אך פסח אחד הוגרלתי אני להתלוות אליו, ולצד בדיקת הכשל"פ, הסממ"ר (אלו ראשי התיבות הלא חשובים שלו) הגדיל עוד יותר ראש והחליט לבדוק גם נוכחות של בשר וחלב במקררים האישיים (!) של החיילים. לשיטתו זה הפרת פקודות, לשיטתי זה היה חדירה מוגזמת לפרטיות, במיוחד כשבחדרים האלו חיו יחד דתיים וחילוניים יחדיו, ואין לי ספק שהגיעו לפשרות אופטימליות ביניהם בלי צורך בהתערבות מלמעלה. בכל מקרה, עברתי איתו חדר חדר והתנדבתי שבמקום שיתאמץ לזכור, *אני* ארשום את כל עשרות השמות של מי שעד לפני רגע היו פאר הנוער הישראלי וכעת התגלו כעברייני כשרות דמהדרין לפי נוסח בית ג'ן. בתום 3 שעות מעייפות מאוד והרבה פרצופים כועסים ומאוכזבים של חיילים שלדעתי עד אז די העריכו אותי, הלכנו יחד למשרד שלו, צמוד ללשכת הרס"ר. אך אבוי, בום טראח, חזיז ורעם ומעשה שטן, קלאמזי שכמותי - על אף החינוך הקפדני לשמור על כל פתק ופתק פן יאבד מידע מסווג, רשימת השמות הגורלית כנראה נפלה לי מהכיס, כי ברגע האמת של העברתה לרס"ר - נעלמה. ומעולם לא נמצאה. אז שחר ננזף קצת על חוסר תשומת הלב ובזבוז זמן הפיקוד, לא מעט חיילים חיכו כל החג בחרדה לתלונה שאף פעם לא הגיעה - והפסח עבר בשלום יחסי, מבלי להטריד את מנוחתה של כרמלה מנשה...

@J_Nimrodi @ron_furer יהיה וידאון מבית הכנסת שמוקדש כולו לאחת מיקירות הציון? 🧐

@ron_furer הוקלט הרגע, עולה מחר ודאי

@shashtech @odedkramer אתה יודע מי האדמו''ר...

עוד ממתק עיתונאי נהדר מהסיקסטיז ש-@odedkramer מצא במהלך התחקיר לפרק הבא של #עיתונות_חופרת. חסידי כדורגל!!!

@NevoSpiegel השערה: בישראל הדת היא גם סמן (או מאיץ) לזהות פוליטית. הפרדת דת ומדינה נתפשת כמהלך לטובת ה"שמאל" וחיזוק הקשר ביניהן כביכול תומך בגוש ה"ימין"; כך שהעירוב מתגמל ומחזק את הצד הפוליטי של מי שרואים עצמם כדתיים וימנים. ושאלה: בצרפת למשל, שם לכאורה מנסים להפריד, האם הדת נעשית שנואה פחות?

האבחנה של טוקוויל שעירוב דת ומדינה משניא את הדת אוששה בכל מקום בעולם שאינו ישראל. מה קורה פה?

@BarkolAmir וואו כן. @BeeriUria

שנתיים הייתי קם כל בוקר ודבר ראשון בודק אם נהרגו חיילים הלילה, והיום אני קם כל בוקר ודבר ראשון בודק כמה דני אבדיה תפר הלילה על הראש של קבוצת ה-NBA התורנית. איזה שיפור מטורף באיכות החיים.

@michael12553 @ZiatMoshe @BeeriUria

@ZiatMoshe לוח בינגו לציון 3 לאלה שרוצים לשחק תוך כדי האזנה. מי שרוצה סקריפט כדי לעשות לזה Random מוזמן לבקש ממני בפרטי או לבקש מהצ'אט שיעשה את זה...

ציון 3, הפורום המושלם פלוס. צריך לקרות משהו חריג כדי שבאר שבע לא תזכה באליפות, המלט דאון ההיסטורי של מכבי, הנסיך חצוי הדם של בית"ר, מכבי חיפה *חוזרת* והפועל אשכרה דורשת פוליגרף. וגם הכנה לאליפות אפריקה, מהגנרל של קומורו ועד המאמן הנצחי של סנגל. כיף גדול youtu.be/Q1l2FIAjYVs

@NirTsadok תודה על התזכורת! נרכש. מחכה מאוד לקרוא🤍

יאללה עד דצמבר להעיף 45 ספרים אחרונים מחברת ההפצה אחרי זה תצטרכו לחפש את יאללה יאללה בחנויות ותגלו שזה לא נמצא שם במחיר מבצע של 74 שקלים במקום 99 nirtsadok.com/product-page/%…

@shacharlotan אל תהיה צעירון, קבועעע. כל השנה, ככה לא שוכחים

סגולה לחיים שמחים: אקסטרה גרביים בתיק. למה לא חשבתי על זה קודם...

@ZiatMoshe חבל שלא יצאת לקבל את האהבה שלך מהרחוב. שבת שלום מויסס

שישי של הגיגים מועטים על המשחק המשכר בבלומפילד, הפרק האחרון של הציון ועוד התענגויות כיד המלך. תגובות רציניות, ייענו

@GRachmani תודה. מצלם מסך ושולח לרעייתי שתחיה

@omer_einav היי עומר, איפה/איך אפשר לרכוש?

בהחלט

@Eldude86 באמא זה מה שאכלתי היום 😂

איזה עצוב זה להתבגר

@shay_hausmann @sheziff וואווו איזה כיףףף

מחר בבוקר, על הבוקר, @sheziff מגיע ל#היידה הייייידה

@omer_einav לא צריך דוקטורט, סיכמת את זה בצורה מושלמת בציוץ. מדכא ממש

הדוקטורט שכותב את עצמו על איך ההסתדרות הציונית הפכה במאה שנים מגוף מכונן שעיצב את התודעה הלאומית והפוליטיקה היהודית בדרך למדינה, למופע סלפסטיק מוקיוני נטול מודעות ועתיר עסקנים שמתקיים בבועת גרוטסקה מנותקת ממונחי זמן ומרחב

@YairEttinger הוא שם פרומפט ב-AI שייתן לו טקסט בסגנון הרב קוק?

מפתיע או צפוי? המנהיג שבין תלמידיו יש מאות ואולי אלפי חיילים, הוא הגורם היחיד באזור החיוג החרדלי שמצטרף להפגנה החרדית

@Segev_Yuval מישהו יכול לפרט ולהנגיש מה בדיוק קורה שם? נראה לי נושא חשוב (טוב שאתה מעלה אותו) שהציבור לא כ"כ מודע אליו...

הכי יפה במוסדות הלאומיים זה האחדות והצביעות. לפיד ויאיר גולן יגידו שבקואליציה בכנסת אסור לשבת עם סמוטריץ', שהוא מחריב המדינה והדמוקרטיה. חברי הכנסת החרדים יגידו שהרפורמים גרועים מהגויים, שצריך להוציא אותם מהחוק. אבל כשיש ערימות של כסף וג'ובים לחלק, וכשהקואליציה היא בקונגרס הציוני ולא בכנסת, אז כולם חברים. עסקנות תמיד תהיה חזקה מעקרונות

@avishay_sela תוהה: איזה אופציות טובות יש יותר יש להם ולו?

כשבכר חזר למכבי חיפה בקיץ 2024, אמרתי שזו טעות. עכשיו זו לדעתי טעות אפילו יותר גדולה. גם שלו וגם של מכבי חיפה.

@Roi_Nahum זה הזמן ששיחק זוסמן, נמרוד או שניהם? זאת הייתה הזיה

הטעות המרכזית של יונתן אלון הערב היא שבמהלך 18:13 דקות מהמשחק הוא בחר לשחק עם ארבעה שחקני כדורסל על הפרקט למרות שמותר לו לשתף חמישה

@shacharlotan נהדר, שחר. אני קונה בינתיים את "בירה עם חבר" :) וגם: החללים שניתן להחזיר *חייבים* לחזור בהקדם כדי שנירפא כמה שאפשר. ואולי חלוקה שהובלעה פה ודי קריטית גם לשפיות שלנו וגם לניסיונות לתקן זה מה תלוי בנו ומה לא; יש להשקיע מלא בקטגוריה הראשונה ולנסות לשחרר תודעתית את השניה. שבת שלום ❤️

*מחשבות של אחרי מלחמה: על מה יכול להשתקם, מה אולי, ומה לא* בדצמבר 2023 אביתר בנאי הוציא את השיר "אחרי החגים", שהולך ככה: "אחרי החגים אחרי המלחמה נתקע בשופר תרועת ניצחון שברי זיכרון נצום נתפלל נשב בסוכה נרקוד עם דגלים הכל מההתחלה לזכר החגים שנשכחו המומים מוטלים בצידי הדרך לצד בנינו ובנותינו" אני נחשפתי לשיר לראשונה בנסיעת אוטובוס בגבול ארגנטינה-צ'ילה בינואר 2025, בין מילואים לעבודה חדשה, ומיד הוא העלה בי דמעה. אז הנה זה הגיע. אחרי החגים ואחרי המלחמה. עוד לא ברור מספיק אם היא באמת נגמרה, לוחמינו עוד מעבר לגבול וגופות חלק מחטופינו עדיין בידי חמאס. ובכל זאת, אין עוד חטופים סובלים בשבי האויב. אולי יותר נכון לומר "המלחמה נגמרת", כמו כל דבר - לאט לאט ואז מהר מהר. היסטוריה נכתבת בקצב שיא מול עינינו וקשה מאוד לעמוד בקצב. אני מנסה מצד אחד לא לצפות יותר מדי לחזרה לשגרה ומצד שני אי אפשר שלא להתחיל להרגיש את החמצן ממלא שוב את האוויר. אז כדי לעשות לעצמי קצת סדר ולהעסיק את המחשבות, הנה רשימה קצרה (ביחס אליי..) של אחרי החגים ואחרי המלחמה, של מה אני חושב שישתקם, מה אולי, ומה לא. בסוף גם איזו פנייה אישית. *מה שישתקם* • הפרחים והעצים והנחלים וההרים. חלק התעקמו קצת, חלק התעוותו וחלק נשרפו מההפצצות ומהכלים הכבדים. אבל יגיע עוד חורף והגשם ישטוף ויפסל את האביב הבא מתוכו. האדמה תפרח, העצים ינביטו. בצפון זה כבר התחיל. עכשיו גם בדרום. הטבע ישתקם. כמה שלא ננסה להפריע לו, הים והרוחות יחדשו את חולות הנגב המערבי, שהיו כאן הרבה לפנינו ויהיו כאן הרבה אחרינו, ואין להם מושג מה זה קו צהוב או גדר שעון או ציר נצרים. • השגרות*. ארוחות החג והשישי, ללכת לסופר, בירה עם חבר. טסט לאוטו, בדיקת דם כי מתי בעצם עשינו פעם אחרונה. שוב אפשר סתם...לחיות....? זה עוד מותר הדבר הזה? היכולת האנושית לחזור לשגרה, להתרגל למצב חדש, היא הכוח הצפוי והחזק ביותר שנתקלתי בו. ולטוב מתרגלים מהר יותר. • האוויר*. שוב יהיה בו את אחוז החמצן הנכון, ויהיה אפשר לקחת נשימה מכל הלב ולהרגיש את הריאות מתמלאות ומתרוקנות. סופסוף ורידונים קטנטנים יצליחו להעביר את מלוא החמצן מהריאות אל הלב אל שרירי הלחיים, ולייצר חיוך אמיתי ומלא שחוק על השפתיים. בשנתיים האחרונות האוויר היה מקולקל. ההרכב שלו השתבש לגמרי, והאוויר התקול פשוט לא איפשר לחייך, או לצחוק מכל הלב. עכשיו יהיה אפשר. ונשבע שמאז שהם חזרו גם האוכל טעים יותר והשמיים כחולים יותר. • להתלונן. לא רק לחייך ולצחוק, גם להתלונן מכל הלב לא היה אפשר בשנתיים של מלחמה. הכל הוכנס מיד לפרופורציה אסונית. ואיך אפשר בכלל להשוות. עכשיו נוכל לחזור לתרגל את הספורט הלאומי שלנו. *מה שאולי ישתקם* • היישובים. הלוואי שכן אבל מי יודע. זה תלוי בתושביהם הגיבורים, שעברו את הנורא מכל והופקרו עד בלי די ואין אחד מביניהם שהשכול לא ביקר. מבין החיים כמובן, חלק עזבו כבר, חלק מחכים לחזור. חלק חדשים רצו להצטרף לסיפור השיקום, אבל עצם נוכחותם משנה את הסיפור הקודם, אותו אי אפשר לשחזר. בישובי הצפון יש יישובים עם 50% חזרה, וכאלו עם 120%. מניח שכך יהיה גם בדרום. ימים יגידו. • הפוליטיקה. זה כבר תלוי בנו, ובפוליטיקאים, ובתקשורת. בהינתן הימים האחרונים והיכולת האולימפית שלנו להתאבסס על הלא-פואנטה, קשה לי להיות אופטימי. אבל אני גם מסרב להיות פסימי, אחרת אי אפשר לדמיין עתיד טוב יותר כאן. אז נישאר ב"אולי". אני אשתכנע שאנחנו בכיוון הנכון ביום בו יוחלף חבר הכנסת האחרון שעוד כיהן בתפקידו ב-6.10.23. היום הזה קרוב יותר משאנחנו חושבים. • מקומנו בקרב האומות. לא יודע אם שמתם לב, אבל זו לא התקופה הכי נעימה להיות ישראלי בחו"ל. חלק מסיבות שקשורות בנו, חלק לא קטן בכלל מסיבות שקשורות בהם ובשינויים שחלים שם. לכן אני שם את זה ב"אולי", כי מלכתחילה זה לא בשליטתנו, אבל אין ספק שאפשר להתאמץ עוד קצת גם בחזית הזו. • צה"ל ומערכות הביטחון. וגם כאן זה יתחיל כשאחרון האחראים, גם אם בחידלון ולא בזדון, לא יופקד עוד על ביטחוננו. אנחנו עוד רחוקים מדי מתחקירי האמת-אמת. יש כשלונות שלא ניתן לכפר עליהם, גם בגבורה אוחרת. את הבושה שנצרבה בחיל המודיעין היקר לי עד מאוד, לו הקדשתי כמעט מחצית מחיי הבוגרים עד כה, לא יהיה אפשר למחות (וגם לא צריך), אבל את הגוף החיוני עוד אפשר להציל. חייבים. *מה שלא ישתקם (לפחות לא לגמרי)* • המתים. והפצועים. בנפש ובגוף (ודווקא לראשונים אני דואג יותר). החטופים ששבו מלב האפלה. וכמובן משפחותיהם - הורים, אחים, סבתות, ילדים, בנות זוג. אלפי, אולי עשרות אלפי ישראלים סביבנו שאת החורים בחיים אי אפשר יהיה לסגור לעולם. מי מאסון, ומי מהבודדים שמשהו בהם עוד יתגעגע דווקא לסכנה ולא ימצא עצמו בשגרה בלי טירוף. מי יתן ותגיעו ל-99% שיקום מלא, אבל לצערי למאה אי אפשר. פעם (לפני המלחמה) בלוויה של חבר קרוב מהשירות חשבתי על איך זה שלכאב אין "חוק שימור". יש ממנו כ"כ הרבה, ונראה שאפשר שיהיה ממנו עד אינסוף. הוא נוצר ומועבר, ולפעמים דוהה ודועך. אבל לא נעלם. פחות אבל עוד כואב. ליבי עם כל מי שאיבד קרוב, בין אם נפל ובין אם השתנה עד בלי היכר, והנה המקום להסביר את ה-* מלמעלה, כי עבורכם השגרות והאוויר לא ישתקמו לעולם. כמה שזה עצוב. • תחושת הביטחון והאמון במערכת. אני כותב ומוחק את השורות האלו שאצלי בראש כבר שנתיים, ודמעות מחניקות לי את הגרון. אבל זו האמת. *לעולם* לא אוכל לסמוך עוד בלב שלם מוחלט ושקט על צה"ל ומדינת ישראל שיגנו עליי ועל קרוביי. אולי עוד כמה עשורים אצליח להגיע ל-99%, אבל למאה לא. זו הייתה אשליה מתוקה וחמימה שהחזקתי מינקות ועד הצפייה בסרטוני ניר עוז. אטייל בגבולות, אולי גם אגור בהם. אבל בכל מקרה בו אראה גדר, אדע שיש סיכוי שאינו 0 שמפלצת תגיע מהצד השני ותנסה לטרוף את אהוביי, ואף אחד לא יגיע בזמן לעזור. הטראומה הכ"כ יהודית-גלותית הזו מערערת לי את הישראליות-ציוניות ברבדים הכי עמוקים, ואסור שתעבור לדורות הבאים. • אשליית המציאות. בימים הראשונים למלחמה כתבתי לעצמי משהו על 'מחיר האכזריות' שכנראה שנדרש לשלם עבור החיים כאן, אולי עבור החיים בכלל. אולי יום אחד אפרסם גם את זה, בכל מקרה לא עכשיו. אבל משהו שהתחוור לי אז בעוצמה היה שזה לא שהעולם נהיה פתאום אכזר כל כך, אלא שזה הוא העולם. מה שהתנפץ היה האשליה, לא המציאות. וכן, גם אנחנו היינו אכזריים בצורה שלא תיאמן בשנתיים האלה. גם זה מחיר נורא לשלם, ואני לא נכנס כאן להצדקות או לשיפוטים. זו המציאות. זה העולם. אם לא חוויתם את זה מאף צד, המקבל או הנותן - אשריכם. באמת (למרות שאין לי הרבה סימפטיה לכל אנשי ה"לא בשמי". הלוואי שהיה אפשר לבחור מי עושה מה בשם מי. אי אפשר). הלוואי גם שיכולתי להיכנס שוב לאשליה הנעימה הזו שכל אדם טוב ביסודו ושכולנו בסופו של דברים רוצים רק לחיות בשקט. הקונכייה המחשבתית הזו התנפצה לאלפי רסיסים. *לסיכום* תהילת עולם והערכת עולם לכולכם, לכולנו, כל אחד ואחת שלחמו את דרכם לשרוד ולהצליח גם איכשהו לחיות בשנתיים האלו. במלחמה נלחמים, מה לעשות. באויב, בכיכרות, בצמתים, בשדים. כל אחד והלחימה שלו בתוך המלחמה של כולם. ברור שהאתגר לא זהה ולא שווה, וגם לא הכתפיים שנשאו בעול. הן אף פעם לא. תודה אישית אינסופית לכל מי שחצה גבול וסיכן את חייו עבורנו. אבל אם הגעתם עד לסוף החפירה הזו, אז גם הגעתם (טפו טפו) לסוף המלחמה הארוכה בתולדותינו. ראיתם בהתרגשות אמיתית את (רוב) חטופינו חוזרים, מי על רגליו ומי בארון. ירו עליכם טילים מאיראן עד תימן. חוויתם ב-104 שבועות יותר אירועים פסיכיים משרוב תושבי העולם יחוו ב-104 שנים. ושרדתם לספר. אשריכם ופנקו עצמכם במשהו נחמד. מגיע לכם 3> "לזכר החגים שנשכחו המומים מוטלים בצידי הדרך לצד בנינו ובנותינו"

@Roi_Nahum יש, יש :)

אין כבר שמחה לאיד. זה רחמים