האלמנה השחורה 🕷

אני אומרת לבן שלי שהוא לא יתגייס לצבא כי תרמנו כבר בבית

באמא שלי לא מבינה למה מישהו קורא את המחשבות העצובות שלי. בשביל מה זה טוב.

הם יתנו לי חיוך מאולץ כי ״אוקיי גבירתי״ ולמי אכפת בכלל, ויסיתו את מבטם החוצה לחלון להביט על העיר העתידית הזו. ואני אחזור לבד לדירה שלי, אכין לי כוס תה ואתרפק על זכרונות הביחד שהיו לי ולא הצלחתי אף פעם להתאושש מהעלמותן. חג שמח.

ברגעי גליץ׳ אני קופצת לעתיד. אני מבוגרת שם. כפסע מ80 ולא מ40. ההורים שלי כבר נפטרו. הבן שלי עבר לאנשהו עם המשפחה שלו. ואני נתקפת פאניקה כי אין לי שבט. אין לי אף אחד. וכרטיס חוסר הצדק שלי שאני נושאת איתי על ההתאלמנות הופך לנטל כבד. ״פעם היה לי שבט,״ אני אספר לזרים באוטובוס.>>

@rodphallic יש לך מלא ילדים. יש לך קסם. יש לך שבט לגמרי

@HaAlmana אנחנו כבר מתכננים קומונה לתקופה הזו. נחיה צמוד, נטפל אחד בשני וכל יום יהיה יום טוויטאפ.

גיא פלג במונולוג של שלוש דקות וחצי שייחקק בדברי הימים של מדינת ישראל ויזכיר גם לדורות הבאים מהו תפקידה של התקשורת במדינה דמוקרטית. בכתב אישום חריף ומדויק נגד האיש הכי מסוכן במדינת ישראל, בנימין נתניהו, פלג מצליח להזהיר את אלו שעדיין לא מבינים שיש לנו מנהיג שנלחם באזרחיו שלו. פלג בסיפא של המונולוג, מסובב במורשתו של נתניהו משפט מושחז, חד כתער וכל כך אמיתי; ״הוא איבד את הברקסים! אנחנו צריכים לפחד ממנו וממה שקורה סביבו לא פחות מהטיל האיראני״. עיתונאים כמו גיא פלג, רביב דרוקר, אילנה דיין ועוד רבים וטובים, יפלסו את הדרך של מדינת ישראל בחזרה לפסים, מחורבן לתקומה. @guypch2news @N12News @RavivDrucker @Yossi_eli @Uvda_tweet

@PhoenixOfNightm בחזרה

היה רגע שבו הורדתי את הטבעות שלי. זה היה רגע שבו רציתי לתקשר לעולם שאני רוצה שיראו אותי, שישימו לב אלי, שאני רוצה להתאהב מחדש. הורדתי אותן והחבאתי אותן בקופסא קטנה בשידה שליד המיטה. שהן עדיין יהיו שלי אבל לא יספרו עלי שאני כלכך אבלה עדיין. והרגשתי ערומה >>

חלק ממני. וכשאני מביטה בהן אני נזכרת שיש, שהיה, מישהו בעולם שרצה לבלות את כל ימי חייו דווקא איתי. וכך הוא עשה. פשוט אלה לא היו כל-כך הרבה ימים. אבל אני מרגישה קצת יותר אהובה ושייכת.

והסתכלתי עליהן, יפות ואהובת כאלה. יושבות שם לצד עגילים זולים שהציפוי שלהם מתקלף. זה הרגיש לי לא נכון. הרמתי אותן והשחלתי את האצבעות השמנמנות שלי דרכן. והן לוחצות. גם זו לא הייתה הקלה. עול האובדן נהיה שוב יותר כבד. כאילו כל מה שנוגע באובדן מכביד אותו לכאן ולכאן. היום הן לגמרי >>

@50stuck וואו

@HaAlmana digitaldustblog.co.il/?m=1

הייתה לי פגישה היום. אני מתיישבת באוטו, מקלידה את הכתובת בוויז, ורואה אותה שמורה כ״אהובי עבודה.״ זה במשרד שלו. כל הנסיעה חשבתי על איך אנחנו מתים ומשאירים רסיסים דיגיטליים של עצמנו לאנשים אחרים למצוא באיזה יום רביעי אחר הצהריים. ממצאים ארכיאולוגיים.

רגע של להרים לעצמי כי מלחמה וארגנתי לילד יומולדת שמח בהתאם להגבלות ואני אמא ממש טובה היום

לפחות פעם בשבוע אני חושבת על זה שהוא נפטר ב2019. הוא לא היה פה בקורונה, הוא לא היה פה כשהפגנו בעד הדמוקרטיה, הוא לא היה פה בשביעי באוקטובר והוא לא היה פה בליל הכטבמים הראשון או השני. אין לי מושג מה הוא היה עושה ואיך הוא היה מנחם אותי. ואין נחמה. אני מאוד פסימית.

הופ הופ טרלהלה גדלתי בשנה

זאת אזעקה אבל שבסדר

סיי צ׳יז