Uziel Bariach
14.2K posts

Uziel Bariach أُعيد تغريده
Uziel Bariach أُعيد تغريده
Uziel Bariach أُعيد تغريده
Uziel Bariach أُعيد تغريده
Uziel Bariach أُعيد تغريده

@avitalmt @Nimrody111 הוא יקבל חד ספרתי ברף הנמוך
תרשמי ותזכרי.
אם הוא רץ לבד הוא חד ספרתי . ככה פשוט
עברית
Uziel Bariach أُعيد تغريده

@igal_malka נק המפנה לתחילת השינוי. קו פרשת המים של האגמוניה המשפטית
עברית

@PrettySharpShot @tamir11 דברים טובים לא צריך לצרוך אותם בכמויות....
עברית


@historyinpic9 יש אצל המקוראים כמה רמות. אני נשואי למרוקאית שהיא מהעיר פאס שהן יפות ואינטלגנטיות. ויש מקוראיות מההרים קצת יותר עממיות ויש מהערים שהן מרוקאיות/צרפתיות... סוג של שילוב .
בקיצור יש מגוון רחב כמו בכל עדה כך אני חושב.
עברית


@avishai_matia אם תעשה ממוצע יחס הרוגים למס שנים תגלה שנתניהו מקןם אחרון
עברית

נתניהו הוא
"ראש ממשלת הדמים".
ובן גוריון?
6,000 הרוגים במלחמת השחרור.
מאות הרוגים ופצועים במתקפות פידאיון.
ואשכול?
מאות הרוגים
במלחמת ששת הימים
ובמלחמת ההתשה.
וגולדה?
2,700 הרוגים במלחמת יום כיפור.
עשרות נרצחים במתקפות טרור.
ובגין?
מאות הרוגים בטבח כביש החוף,
מבצע ליטני ומלחמת לבנון.
ושמיר?
מאות הרוגים ופצועים
באינתיפאדה הראשונה.
ורבין?
חימש את ערפאת
שפתח באינתיפאדה השנייה.
אוטובוסים מתפוצצים ומחבלים מתאבדים מרגע חתימת הסכמי אוסלו.
וברק?
גרם לפריצת האינתיפאדה השנייה
ולצמיחת חיזבאללה אחרי הבריחה מלבנון.
ושרון?
מאות הרוגים
באינתיפאדה השנייה.
מה איתם?
עברית

בניתי בוט שכותב טורים של בן כספית לפי נושא. ביקשתי ממנו לכתוב טור על כך שתפוח אדמה ידליק משואה ביום העצמאות והנה הטקסט לפניכם בפרסום ראשון, לפני מעריב:
יש רגע שבו מדינה צריכה לעצור ולשאול את עצמה: איך הגענו לכאן. לא כשאויב מאיים על הגבול, לא כשהכלכלה מתמוטטת — אלא כשראש הממשלה עומד מול מיקרופון ומודיע בפנים רציניות שתפוח אדמה ידליק את המשואה המרכזית בהר הרצל. תפוח אדמה. ביום העצמאות. על הר הרצל.
ביבי, צריך להגיד, הוא מאסטר של הסחות דעת. שנים הוא מתרגל את זה. אבל הפעם הוא עלה על עצמו. כי עד עכשיו ההסחות היו לפחות אנושיות — שופט, רמטכ”ל, עיתונאי, יריב פוליטי. הפעם הוא החליט לעקוף את כל הממסד ולבחור ירק. לא סתם ירק. ירק שגדל באפלה, מתחת לאדמה, ואין לו שום תכונה מזוהה מלבד הנוכחות השקטה שלו.
ובואו נהיה כנים: יש בזה הגיון נתניהואי מושלם. תפוח אדמה לא מדבר לתקשורת. תפוח אדמה לא מפרסם ספר זיכרונות. תפוח אדמה לא דולף לבג”ץ ולא מעיד במשפט. הוא המועמד האידיאלי בעיני האיש שסביבו כולם הופכים לאיום קיומי. סוף סוף מצא נתניהו את השותף המושלם — כזה שלא יגיד מילה, שלא יתחרה על הבמה, ושאפשר, כשנגמר הטקס, לטגן אותו ולהגיש עם חמאה.
הסביבה הקרובה, כרגיל, התגייסה. “זה סמל,” הסבירו לנו. “תפוח האדמה הוא מה שהזין את המדינה בשנותיה הראשונות. זו חזרה לשורשים.” יפה. מרגש. רק שבשנותיה הראשונות של המדינה, את המשואה הדליקו אנשים שנלחמו עליה. חיילים. ניצולי שואה. מדענים. מורים. לא תוצרת חקלאית. אפילו בן גוריון, שידע דבר או שניים על סמלים, לא היה מעלה בדעתו לשים ירק על הבמה של הר הרצל.
אבל נתניהו, כידוע, הוא לא בן גוריון. בן גוריון ידע שסמלים לאומיים הם עניין רציני. נתניהו יודע שסמלים לאומיים הם כלי שיווקי. ויש הבדל. בן גוריון בחר את המדליקים כדי לספר סיפור של עם. נתניהו בוחר אותם כדי לספר את הסיפור של עצמו — ואם הסיפור הזה דורש שירק יחליף את הגיבורים, אז ככה יהיה.
מי שבאמת צריך לדאוג הם חברי הקואליציה. כי אם היום זה תפוח אדמה, מחר זה יכול להיות גזר. ואם גזר מצליח — למה בכלל צריך שרים? תפוח אדמה לא דורש תיק, לא מתלונן על התקציב, ולא מאיים בפיצוץ.
מבחינת ביבי, זה השיפור המשמעותי ביותר בקואליציה מאז הקמתה.
בסוף, ביום חמישי בערב, כשהאש תבער על הר הרצל, ומאות אלפי אזרחים יסתכלו על המסך — הם לא יראו משואה. הם יראו מדינה שראש הממשלה שלה כבר מזמן הפסיק לכבד אותם מספיק כדי להתאמץ. ירק על מוקד. מטאפורה, כמו תמיד, כותבת את עצמה.
עברית
















