Aviv Dror 🦁🇮🇱

אני מילואימניק במלחמה ואשתי אחות. יש לנו שלושה ילדים. הנה המשמעויות: כשאני במילואים, אשתי לא יכולה לעבוד. מאחר ויש ילדים קטנים, היא לא יכולה לעשות משמרת בוקר (לצאת ב 5:30), היא לא יכולה לעשות משמרת ערב (לחזור ב 00:30) והיא לא יכולה לעשות משמרת לילה. כשאני במילואים, היא מנצלת די מהר את כל ימי החופשה ואז מתחילה להפסיד כסף. כשאני במילואים והבאנו בייביסיטר (נדיר מאוד בגלל השעות הלא נוחות), אף אחד מאיתנו לא יכול להיות ממש זמין למקרה שמשהו קורה. המקצוע שלה חשוב לא פחות משלי, ולפעמים תובעני אפילו יותר. כשאני במילואים, אשתי צריכה לבחור בכל בוקר מחדש בין המחויבות שלה למטופלים לבין האחריות לשלושת הילדים שלנו, בחירה שאף אשת מילואימניק לא אמורה לעשות. כשאני במילואים, אני לא פוגש אותה. בכל פעם שאני חוזר הביתה, היא מיד יוצאת לעבודה. כשהיא חוזרת, אני חוזר לבסיס. ככה במשך שבועות וחודשים רק חיבוק קצר וזהו. ובכל זאת, כשהתלבטתי איתה בנוגע לליל הסדר, שיכולתי לצאת בו להיות בבית איתה ועם הילדים אבל לא רציתי כי אין מצב שאני משאיר את החיילים לסגור בזמן שאני בבית למרות שכולם אמרו לי "לך הביתה כבר, תהיה עם המשפחה", היא אמרה לי בלי להסס "תישאר עם החיילים, זה הכי חשוב, אני אסתדר".