NoaOst

"שירות לאומי"

איך הדיפ סטייט המתנחלי של יוסי דגן תמיד שורד, ולמה הוא מזמין את גדי אייזנקוט לסיור קודם כל, אתם צריכים להבין דבר פשוט: בכל העשורים האחרונים, לא משנה מי נבחר לשלטון, אלא אם כן הממשלה מחליטה להשקיע בזה המון אנרגיה פוליטית באופן פעיל, המתנחלים הדתיים מנהלים את מדיניות הביטחון של ישראל בשטחים. וכתוצאה מזה, הם מנהלים את מדיניות הביטחון של ישראל בכלל. ככה הגענו ל"חמאס זה נכס", ככה הגענו ליחידות צה"ל שמוסטות לשטחים כמה ימים לפני ה-7.10, ככה הגענו לזה שממשלת ישראל יכולה לפנות מהצפון עשרות אלפי אזרחים - אבל נראה אתכם מפנים איזה מאחז קטנטן כי כרגע אין חיילים להגן עליו. את קריית שמונה אפשר לפנות זמנית. אם מישהו יזיז, זמנית, חצי קרוואן במעלה לבונה ז', כי כרגע צריך חיילים למלחמה, הממשלה תרעד. אבל איך הגענו למצב הזה? מדיניות הביטחון של ישראל מזמן לא עומדת לשיקול הבוחר. זה המצב. הימין הדתי לא מצמיד את עצמו לאף מפלגה אחת. הוא עובד בשיטה שקוראים לה "רשתות מדיניות". יש רשתות-רשתות של פוליטיקאים, אנשי הממסד המתנחלי, קצינים ביחידות צבאיות מסוימות, פוקדים למפלגות ופקידים שהוצבו במשרדי ממשלה, שכולם דואגים לקדם את אותה מדיניות. הפקידים האלו, נכון להיום, תמיד נמצאים שם - למשל, במנהל האזרחי, בחטיבה להתיישבות, בזרועות של חלק ממשרד הביטחון, וכו'. ובאופן מעניין - גם הפוליטיקאים תמיד נמצאים שם. כי העובדה שפוליטיקאים רבים הם בעלי קשר לממסד המתנחלי, פירושה שלא משנה מי מנצח בבחירות - תמיד יש כמה כאלה שקשורים אליו. תחשבו למשל על ממשלת השינוי שהייתה. מספיק שיש לך איזה "איילת שקד" אחת במיקום אסטרטגי שנאבקת על האינטרסים שלך - וזהו, ניצחת. אגב, הכי מטורף: הרבה מהסוכנים האלה של מפעל ההתנחלויות הם בכלל לא מהימין הדתי. הרבה פעמים אלו ימנים חילונים ואפילו אנשי מרכז שנפלו ברשת. לא נעים להגיד, אבל תראו כמה התנחלויות אהוד ברק אישר בתור ראש ממשלה או שר ביטחון, או שצצו לו מתחת לעיניים והוא לא עשה איתם כלום. כי כשהמערכת כל כך חזקה, להתנגד אליה דורשת ממך אנרגיה פוליטית מטורפת. ורוב הפוליטיקאים עובדים על אינרציה. אגב, זה לא איזה קפריזה שלי, אלו ממצאים של חוקרי ימין מוכשרים שעשו ניתוח עומק לדרכי הפעולה של הימין הדתי-מתנחלי כבר לפני שנים (לא ממצה: סיוון הירש, עמי פדהצור, עודד חקלאי, וכו'). אז מה הקטע עם אייזנקוט? פשוט. העוצמה של הרשתות האלו תלויות בזה שבכל ממשלה יש לפחות כמה דמויות שמסמפטות את הימין הדתי. הם לא צריכים להיות נערי גבעות. מספיק שהם קצת ישתכנעו שבצד השני הם בסה"כ "אנשים טובים", וכשיגיע דיון קריטי, והשאלה תהיה האליטה המתנחלית או ביטחון ישראל, הממסד הדתי או ישראל, אז הם לא ילכו עד הסוף. "בכל זאת, לא צריך להגזים". אני חושב שהממסד המתנחלי חושש שאולי בממשלה הבאה לא יהיו לו מספיק אנשים כאלה. אז הסיור של אייזנקוט עם יוסי דגן ודוידי בן ציון הוא כנראה מעין ניסיון לגייס את אייזנקוט לתפקיד רך ברשת הזאת. שקצת ירסן. עכשיו, תגידו: אייזנקוט פוליטיקאי בכיר, ראש של מפלגת מרכז. הוא לא יכול להתעלם מהציבור הגדול מעבר לקו הירוק. חשוב לומר: אין בעיה שאייזנקוט ייפגוש אזרחים מהשורה בעיר אריאל. אבל אייזנקוט נפגש עם יוסי דגן. ויוסי דגן, סליחה מאנשי הרבעון הרביעי על הבוטות, הוא איום על מדינת ישראל. פשוט ככה. יוסי דגן הוא איום על העתיד של מדינת ישראל. אני כותב הרבה על ההשתלטות הדתית על הימין הישראלי, שהפכה אותו לדתי ומתחרד הרבה יותר, ולאנטי-ליברלי הרבה יותר. חלק גדול מההשתלטות הזאת היא התפקדות מאורגנת של מתנחלים דתיים לליכוד. ונכון להיום, האדם הכי בכיר שמוביל את ההתפקדות הזאת זה יוסי דגן. לדגן יש אלפי מתפקדים בליכוד, וקשה להפריז בעוצמתו שלו בעיצוב פני המפלגה. כמובן, מהיכרותכם עם פני המפלגה, אפשר גם להבין לאיפה הוא לוקח אותה. ולכן כשאייזנקוט נפגש עם דגן, הוא לא נפגש עם אזרחים מודאגים ותמימים מכל הצדדים הפוליטיים. הוא נפגש עם מחולל מרכזי של ההדתה וההקצנה של הימין הישראלי, ומי שגורם לכך שמדיניות הביטחון של ישראל משועבדת באופן קיצוני למתנחלים הדתיים. אייזנקוט מגיע לפוליטיקה גם על הטיקט של כשלון ההנהגה הנוכחית ב-7.10. אבל אחת הסיבות המרכזיות שיש בכלל מדיניות כזאת כמו "חמאס הוא נכס", ואחת הסיבות המרכזיות שצה"ל משקיע אנרגיות מטורפות בלהגן על מאחזים מבודדים והפקיר אזרחים ישראלים בעוטף, זה אנשים כמו יוסי דגן. כי בגלל אנשים כמו יוסי דגן, כל המערכת הפוליטית בימין יודעת איפה מרוחה החמאה. והיא לא מרוחה בלדאוג לאזרח הישראלי הממוצע. היא מרוחה בלדאוג לאליטה הדתית בהתנחלויות. ואחת הסיבות שהאליטה הזאת שרדה עד עכשיו, זה שהיא טובה מאוד - מאוד - בלמשוך אנשים לתוך הרשתות שלה. כן, גם אנשים שהרוב המכריע של הקהל שלהם הוא ליברלי מובהק. וזה בדיוק מה שעצוב בתמונה למטה.