Nir Wolf

זגורי אימפריה 3 זאת העונה הכי טובה של סדרה ישראלית אי פעם

בהשוואה למלחמה הקודמת מול איראן, המהדורה של חדשות 12 צנחה ברייטינג הממוצע שלה (בשעה שמהדורת ערוץ 14 דווקא נותרה ללא שינוי). אם אתם מחפשים סיבות ללמה זה קרה - כדאי לכם לקרוא את הטור שלי לסופ״ש israelhayom.co.il/magazine/shish…

ניר וולף: יש את השיר הידוע שאומר "תיזהר ממנה, כמו דבורה מייד עוקצת", נכון? אז המקרה של ניר דבורי אחר לגמרי. הוא כבר מזמן איבד את העוקץ. מה שנשאר זה רק הזמזום - וזה זמזום מעצבן, מביך ועצוב. זו לא היתה המלחמה של דבורי, שפעם אחר פעם נחשף בה בעליבותו וברדידותו. בתחילה הביא לשידור הפרשן הצבאי "תיעוד של התקיפות בטהרן", שהתברר בתור סרטון מבושל עם אפקטים מוגזמים שנוספו ב־AI. חלפו ימים בודדים, והוא גם סיפק לצופיו תיעוד בלעדי של "מפציצי B2 בשמי איראן", שבכלל נלקח ממשחק מחשב, מה שהפך אותו מייד לבדיחה של הרשתות החברתיות. דבורי הוא מהטאלנטים הכי מוכרים ומשפיעים של חדשות 12. דיווחיו לרוב פותחים מהדורות, הוא זוכה לחיקוי קבוע ב"ארץ נהדרת", ורק לאחרונה, לפני כחצי שנה, השיק ספר שכתב על סיקור המלחמה בעזה. אירוע ההשקה נערך בחצר ביתה של אופירה אסייג, בנוכחות כל בכירי הערוץ, ואף זכה לסיקור מפרגן בתוכניתו של גיא פינס. הוא לא סתם פרשן - הוא אייקון תרבות. אלא שגל הפדיחות שלו הציף תהיות מדאיגות: איך יכול להיות שהפרשן הצבאי של הערוץ המוביל במדינה לא בודק את המידע שהוא משדר? כזכור, פרשת קטארגייט והעדויות של אלי פלדשטיין כבר לימדו אותנו כי לפני שנתיים פרסם דבורי בפתח המהדורה המרכזית לפחות שני אייטמים שקריים, שהסתמכו על תדרוכים מפוברקים שהאכילו אותו מקורבי ראש הממשלה, פלדשטיין ושרוליק איינהורן. וזה מה שנחשף בפומבי. כנראה לעולם לא נדע כמה חארטות והמצאות מצאו את דרכן לשידור. כי דבורי, לכאורה, מחרטט את הציבור על בסיס קבוע, והוא לא היחיד. "גורם במערכת הביטחון אמר לי את הדבר הבא", דיווח בדרמטיות אלמוג בוקר במהדורה ב־10 במארס. "בתוך ימים נוכל לקחת מהאיראנים 95% מיכולת השיגור, ולצמצם דרמטית את היקף הירי. זה לא יקרה בתוך יומיים, כן בטווח של ימים - ולא שבועות". חלפו שבועיים, ובאותו הערוץ שאלו בשידור מדוע היקף השיגורים לא השתנה לאורך שבועות. 💣 💣 💣 הכלי העיתונאי של ציטוט בעילום שם, שראוי להשתמש בו רק לעיתים נדירות, הפך איכשהו לשיטה שבעזרתה מרכיבים היום את החדשות. הגורמים המסוקרים מחדירים לדיווחים של חדשות 12, תחת הכינוי "גורם בכיר", כל נרטיב שהם רוצים. ובהיעדר חשיפת זהות הדובר, אפשר לומר הכל ואף אחד לא צריך לשאת בהשלכות של השקרים הללו. העיתונאים בטלוויזיה, מצידם, כל כך גרועים בעבודתם, שהם פשוט משדרים מה שנותנים להם - גם כשזה שקר, ספין או סרטון ממשחק מחשב. ככה אנחנו מקבלים מהדורה שברובה מהדהדת מסרים, כשהתוכן המשודר מושפע מספינים, מתעמולה, מהדלפות מניפולטיביות, מתדריכים חד־צדדיים ומציטוטים עלומים של "גורמים". לפני כשבועיים סיפרה דנה ויס בהתרגשות, בפתח המהדורה, כי יש לה סקופ: גורם ישראלי בכיר אמר לה ש"הלחימה תימשך לפחות עוד חודש". "אם זה אכן נכון", סייגה יונית לוי בסוף הדיווח, כי היום אפילו מגישת המהדורה המרכזית מטילה ספק באמינות הדיווחים שמשודרים בה. הסיבה העיקרית שאנחנו מקבלים הפגזה של שטויות, נעוצה בצורך של הערוצים להחזיק רצף שידורי חדשות בלתי נגמר. 20 שעות שידור ביממה, מחסור במידע מהימן, שפע של אינפורמציה בלתי מאומתת והרבה עיתונאים בינוניים מובילים ליצירת חדשות גולמיות, שמטרתן האמיתית היא למשוך זמן בין הפסקת פרסומת אחת לאחרת. אז יושב אחד כמו דבורי באולפן, בעת שיגורים על ישראל, ומדווח לצופיו שהטיל יורט, אולי יורט, בעצם נפל בשטח פתוח, ועוטף את דבריו במאצ'ואיזם ובביטחון, כאילו הוא יודע הכל, גם אם בתכלס הוא לא יודע כלום. ככה זה כשחייבים לדבר, אבל אין מה לומר. סיקור המלחמה הנוכחית רווי בשיח שטחי ומפוזר. אנשי החדשות, המאופיינים בחשיבות עצמית מופרזת, מקפידים לעשות רושם של אנשים בעלי ידע בלתי מוגבל, אבל המלחמה גילתה שהם איבדו את מה שמכונה "כיסא ליד שולחן הממשלה". הם התנתקו מזרם המידע, ובשל כך יורים לכל הכיוונים. ובהיעדר מקורות אמינים, כל מה שנותר להם זה ליצור אשליה של "אני מבין מה קורה". "בסוף, בשורה התחתונה, אנחנו נכנסים לשבוע הרביעי. זה יהיה שבוע מרכזי, שיוביל אותנו אולי בסופו אל תחילת ההתלבטות כיצד להמשיך את הדרך", אמר בתחילת השבוע מי אם לא ניר דבורי. משפט בומבסטי וחסר משמעות, שנועד לתאר מציאות שאין לו מושג מה באמת קורה בה. איכשהו, הפומפוזיות בדיווח, יחד עם הטון הסמכותי, גרמו אפילו לשטות הזו להישמע כאמירה רצינית - אבל זה רציני כמו ליצן בחליפה שצונח עם מטרייה ממטוס B2 בשמי איראן. >> @nirwolf

טיילור סוויפט, קים קרדשיאן, מיסטר בין, הקאסט של משחקי הכס והקאסט של סברי מרנן. היה איזה טקס MTV אחד, שבסופו ניסיתי לרדוף אחרי מיילי סיירוס באמסטרדם אבל היא נמלטה מהמיקס־זון בריצה. פעם היו לי חיים ממש סוערים, אבל אז עשיתי ילדים וזה נגמר

העונה האחרונה של ״זגורי אימפריה״ היתה, לדעתי, הטובה ביותר שנעשתה אי פעם בסדרה ישראלית. מהתיוג הביביסטי, דרך נערי הכיפות הלבנות באילת ועד המונולוג האייקוני של אבישי זגורי. גאוני. אז למה כל כך הרבה אנשים התאכזבו ממנה? לרגל סיום העונה עשיתי שיחת זום עם הקאסט המורחב - וחזרתי עם הכתבה הזאת 🪬האק israelhayom.co.il/magazine/shish…

הטלפון שלי מצפצף על מנת להודיע לי שיש טיל בדרכו להרוג אותי. יחי הטכנולוגיה. איזו מדינה מחורבנת #תקופהשלניסים

@shay_galili @ShermanGilad התכוונתי שהוא התעצם פוליטית ומדינית בזכות הישיבה שלנו שם. ברגע שיצאנו, הלגיטימציה שלו בעיניי הלבנוני הממוצע נפגעה

@nirwolf @ShermanGilad מאיפה הבאת את זה? תת קרקע, בניית מערך רקטות רחב, ניסיון צבאי (מההשתתפות בקרבות בסוריה) - כולם קרו אחרי הנסיגה.

על הבוקר, בלי הכנה מוקדמת, נפל עליי ה"הלם קרב" ואמרתי לו "וולקאם". למזלי, במקרה שלי הוא לא טורדני מדי, אלא כולל בעיקר פלשבקים לשירות הסדיר, עם דגש על התקופה שבה הוצבתי בעמדת תצפית חשופה במוצב חודר בדרום לבנון. לאורך כשנה וחצי מחיי לבנון היתה ביתי הראשון. שירתתי 20 ק"מ צפונית לגבול, ובלילות נהגתי להביט דרומה על אורות מטולה ולתהות: האם אני באמת מגן עליה או שהיא מגינה עלי? אותו מוצב ריחן, דרך אגב, נודע בזמנו בשם "מוצב המוות", ולא צריך להסביר מדוע. זה היה המוצב שבו חייתי ובו כמעט מתתי. כשאני עוצם היום עיניים - אני עדיין רואה את שטח הגזרה. כאילו היא קועקעה לי במוח. אני זוכר את האימה, אני זוכר את ההווי, אני זוכר את השיח שבתוכו התחבאו מחבלים, את הטיל ששרק מעל ראשי ואת המרגמות שהרעידו את ליבי. אני זוכר איך כל כמה ימים התבשרנו על חייל אחר שלא יחזור יותר לאמא. למות היה חלק משגרת הסבך הלבנוני. בליל הנסיגה, בשנת 2000, הייתי מאחרוני הלוחמים שיצאו מלבנון. במו עיניי ראיתי איך מפוצצים את כל מוצבי הגזרה המזרחית בזה אחר זה. כשעזבנו - לא השארנו זכר, ובאמת האמנתי שיבוא יום ואחזור לשם בתור תייר. חלפו 26 שנים - וצה"ל חזר אתמול רשמית פעם נוספת לדרום לבנון. עם אותן ההצהרות והמטרות וההבטחה שהפעם זה היסטורי, הפעם נגמור אותם אחת ולתמיד. בכל פעם שחייל ישראלי נכנס ללבנון אני חוטף פלשבק לשירות הצבאי שלי. אבל לרוב הישראלים יש זיכרון קצר משל דג. "צה"ל החל בתמרון קרקעי בלבנון", הכריז בגאוותנות שר הביטחון, ישראל כ"ץ, והבטיח שהפעם "חיזבאללה ישלם מחירים כבדים על תוקפנותו". מקורי זה עניין יחסי. אחריו עלה בערוץ 14 הכתב הצבאי, הלל רוזן ביטון, ורטט מהתרגשות. הוא דיווח על הקמה צפויה של 18 מוצבים מעבר לגדר: "כל אוגדות ההכרעה יחצו קו ללבנון. אנחנו הולכים להביא פה בשורה ביטחונית משמעותית שלא היתה כמותה מאז ומעולם. הפעם המטרה ברורה - הכרעה. לכבוש שטח ולשלוט בו לשנים ארוכות". חובבת המלחמות, המגישה דנה ורון, התרגשה מסרטון של טנק מתקדם באיטיות בבוץ לבנוני, והסבירה לצופיה כי מדובר למעשה ב"הזדמנות היסטורית". מה נעשה דווקא עכשיו בלבנון? מה שעשינו ב־2024, מה שעשינו ב־2006, מה שעשינו ב־1999 ומה שעשינו ב־1982. מה עשינו, אתם שואלים? 40 שנה, לכו תזכרו. אבל אני זוכר מה היה שם. ואני זוכר שהקונספציה של תפיסת שטח במדינה זרה כדי לסלק ממנו איומים - נכשלה בצורה כרונית. ישראל אולי טובה בהצהרות, אבל בסוף אותן הצהרות הופכות להדהוד חוזר של שקרים ובדיות. לפני פחות משנה וחצי התפארו במערכת הביטחון כי פגענו אנושות ביכולותיו של הארגון השיעי. "זה כבר לא אותו חיזבאללה - החזרנו אותו עשרות שנים אחורה", הודיע נתניהו לאומה. "חיסלנו את נסראללה, חיסלנו את כל בכירי הארגון, השמדנו את מרבית הטילים והרקטות שלו והשמדנו את תשתיות התת־קרקע והטרור הסמוכות לגבולנו". ועדיין, חזרנו לעוד סבב. מה המסקנה? או שראשי המדינה והצבא נופלים באותה הקונספציה פעם אחר פעם, או שהם פשוט משקרים לנו בלי בושה. israelhayom.co.il/culture/tv/art…

@ShermanGilad אני גם יודע שהשהייה שלנו שם רק העצימה את חיזבאללה והפכה אותו למה שהוא

@nirwolf אם היית גם בלבנון וגם כשיצאנו משם, אז אתה גם אמור לדעת שהנסיגה משם לא פתרה את המצב והובילה לכך שאנחנו גובלים עם ארגון הטרור החזק בעולם (לפחות עד ספטמבר 24) עם תכנון לבצע 7.10 על סטרואידים.

33 שאלות טריוויה על טלוויזיה ישראלית. אין סיכוי שתצליחו לענות על כולם (ואם כן, אז כנראה שאין לכם חיים) israelhayom.co.il/magazine/shish…

אזעקה ראשונה באח הגדול וכבר חתכו את השידור בערוץ 26 👀

לירן חולצה אפורה ולירן חולצה אפורה החדש בפריים אחד. אכן תקופה של ניסים

במשך יותר מעשור עושה שלום אסייג את אותה הסדרה, אבל רק משנה לה את השם. זו תמיד אותה קומדיה תקופתית על קיפוח וטמטום אנושי. מין נוסחה ממוחזרת של עלילות צפויות, סטריאוטיפים עדתיים, התקרבנות, גזענות, הגחכה, שנאה לממסד וקשת רחבה של דמויות צבעוניות שכולן - ללא יוצא מן הכלל - מטומטמות באופן חריג. הרצף החל עם "שנות ה־80", סדרת הלהיט ששחזרה את נעוריו של אסייג באייטיז, והמשיך ב"שנות ה־90" שהעתיקה את הווייב לעשור אחר. אמש עלתה ברשת 13 "המעברה" - סדרה חדשה שיצר במשותף עם בנו דניאל אסייג ואור כהן - וכצפוי, גם היא בנויה על אותן קריקטורות שחוקות. הפעם, אלו ממוקמות בשנות החמישים, במעברה ליד אשדוד. ואסייג, כהרגלו, מגלם בערך את אותה הדמות. ״וואן טריק פוני״ של עולה חדש ממרוקו, ראש משפחה לבבי ותמים אשר נאלץ להתמודד עם קשיי קליטה ועם השיגעונות המוזרים של שכניו מהעדות השונות. אלה, גם הפעם, מוצגים בסדרה כדמויות עילגות ומגוחכות, שחוטפות מכות מכפכף, גונבות ומשקרות או מנהלות רומן עם תרנגולת. מי שאהב את שני הפרויקטים הקודמים בוודאי ירגיש בבית, שכן רבים משחקני "המעברה" - ביניהם דניאל אסייג, יגאל עדיקא, שלומי קוריאט, חיים זנאתי ואחרים - כיכבו גם בגלגוליה הקודמים. רק חבל ששום דבר לא התפתח בדרך משנות השמונים לשנות החמישים. בשנים האחרונות, הודות ל״מנאייכ״ ו״פטריק״, אסייג אמנם התפתח לשחקן דרמטי מוערך, אבל ההומור העממי שלו נשאר כל כך נמוך שהוא בגובה ביוב. "המעברה" מתהדרת בהומור שנתקע בשנות החמישים, וזו ממש לא מחמאה. בתיאוריה, "המעברה" אמורה להיות סדרה חשובה. כזו שנעזרת בצחוקים ובעלילה פשוטה ועממית כדי לספר ולהנגיש את היחס המזלזל שקיבלו עולים לפני שבעים שנה. אולם זו לא סדרה שעושה חסד עם האנשים שהיא מספרת עליהם, והאמת שהיא גם לא עושה חסד עם צופיה. בפרומואים המפוצצים לפני השידור כינו אותה ״סדרת הקאלט הבאה״, אבל האמת היא שהרבה זמן לא ראיתי סדרה כל כך מביכה. כבר יותר מדור ששלום אסייג נחשב למותג טלוויזיוני מוביל, שמקבל תקציבים נדיבים, פרסים, חופש אמנותי והמשכיות. אבל האיש שנלחם בממסד באמצעות הקומדיה, הפך להיות הממסד המדושן והמקובע שהוא מתלונן עליו - כי למרות המשאבים הכספיים שברשותו, כל מה שהוא עושה זה רק לספר לנו את אותו הסיפור על קיפוח שהיה פה מזמן. במקום לתפקד בתור ביקורת מרדנית בממסד המיושן, אסייג לוקח את הטיעונים שלו ומגחך עליהם. הוא שוב מנציח סטריאוטיפים ומצמצם את הדמויות לבדיחה קלישאתית לא מוצלחת, ומספק עוד סדרה שכאילו יצאה מפס ייצור של קומדיות בורקס עדתיות שפג זמנן. ״המעברה״ היא בורקס מקולקל שנרקב בתנור, ואין שום סיבה לאכול אותו. @nirwolf

ניב סולטן ידעה? התפקיד שהיה לסדרה "טהרן" בתקיפה באיראן >> bit.ly/4bazGgi @nirwolf

1️⃣ מלחמה היא כמו רכבת הרים של רגשות - רגע אחד אופוריה, רגע אחר דיסטופיה. אברי גלעד תיאר זאת כ"שמחות קצרות מאוד". שלשום בלילה הוא תכנן להרים כוסית עראק בשידור כדי לחגוג את חיסול האייתוללה הראשי, אך החדשות על הרוגה מפגיעת טיל במרכז תל אביב שינו לחלוטין את האווירה באולפן. "בתקופת התנ"ך, על מותו של חמינאי היו דופקים לך שלושה ימי משתה. שלא להגיד שלושה חודשים של משתה. אבל פה היתה לנו שעה ורבע עד הנפילה בתל אביב" אמר באכזבה, ושותפו לתוכנית, יאיר שרקי, ניחם אותו: "לא נורא, נשתה עראק ביום אחר". אסון כבד שלט אתמול בצהריים בשידורים החיים. תשעה הרוגים, טרגדיה קורעת לב על פגיעה ישירה ומוות לא מחויב המציאות. בטח תהיתם לעצמכם כמה זמן מסך גזל הסיפור מהתודעה המשודרת. אז התשובה היא 4-3 שעות.  כי אחרי הזעזוע הראשוני, עדויות הראייה, הביקור של המפכ"ל והתגודדות הסקרנים כבר עברו באולפנים הפתוחים להתעסק בזוטות אחרות. למשל, דיווח ממסיבת פורים במקלט ציבורי, סרטוני איראנים חוגגים את מות הרודן, או דיון חסר משמעות על המועמדים לרשת את חמינאי. "עם ישראל חי", צעקה גולה איראנית, עטופה בדגלי ישראל־איראן, לשליח חדשות 12 בלונדון ורקדה איתו עד אור הבוקר. רגע אחד אופוריה, רגע אחר טרגדיה. אלה חוקי המלחמה. 2️⃣ בצל הטרגדיה הבלתי נתפסת בבית שמש היו מי שמצאו שם ניסים. תקופה של ניסים, אומרים לכם. "בין הגופות והפצועים, בכניסה למקלט, ראיתי טלית שלמה שלא נשרפה", סיפר אחד התושבים והציג למצלמות את שרידי הקודש שנותרו בשטח אחרי שמשפחה שלמה נמחקה. "הכל כאן נשרף, ורק הטלית והספר 'ילקוט יוסף' לא נשרפו. זה נס. אז בואו נתפלל יחד". אנחנו בעיצומה של מלחמת דת ואי אפשר להתעלם מכך. החיבורים בין המן לחמינאי, בין מגילת פורים לשאגת הארי, נידונים ברצינות גמורה במשדרי החדשות. זה הדת שלנו מול הדת שלהם, אותה הרוח ריחפה גם מעל המלחמה בעזה והיא חלק מהותי ממדיניות הממשלה ומתהליך קבלת ההחלטות שלה.  מכיוון שעכשיו פורים, ב־i24NEWS ראיין ניב גלבוע את יובל המבולבל וביקש ממנו לשעשע ילדים שצופים. "ילדים יקרים, בלילה היינו בממ"ד ועכשיו יש פה קרנבל. מה שקורה היום בעולם זה מה שקרה פעם - ניצחנו את המן הרשע ויש לנו את אחשוורוש המודרני" הסביר המבולבל, "אז לא לשכוח לשמוח, עם ישראל חי וכפרה עלי. שתדעו כי בפעם שעברה שביטלו את פורים - זה היה בימי שושן הבירה. והנה, ההיסטוריה חוזרת". אנחנו לא באמת חיים בתקופה תנ"כית, כי אחרת היה פה שלושה ימים משתה על מות חמינאי. אנחנו חיים בהווה, בתוך קונפליקט מטורף ואלים. כידוע, ברגע שנשאבים למלחמות דת - אין נקודת יציאה מהן. כשהדחף הוא אלוהי, אז כל פשרה נתפסת ככפירה. זה רק אנחנו ואלוהים, עד הסוף המר. יותר מכך, ההיסטוריה מוכיחה שגורלם של עמים אשר נשאבו למלחמות דת היה הכחדה, התרוקנות דמוגרפית, כניעה שנגזרה עליהם מבחוץ או פשרה חילונית. חורבן בית. חג הפורים מציין את ניצחון היהודים על המן הרשע, מתישהו לפני כמעט 2,500 שנה. אבל אם ניצחנו, אז למה אנחנו עדיין נלחמים באותה המלחמה? סיקור היום השני במלחמת איראן השנייה 🔗 israelhayom.co.il/culture/tv/art…

@nirwolf טור מורחב ונוקב בעיתון הבוקר.

״ב-12 הימים של מבצע 'עם כלביא' השגנו ניצחון היסטורי, והניצחון הזה יעמוד לדורות. כוונת הזדון של איראן - לאיים על קיומה של ישראל ברבבות טילים בליסטיים - האיום הזה, גם הוא הוסר. הנחתנו על משטר האייתולות את המכה הקשה ביותר בתולדותיו... עם חיסול ציר הרשע של איראן אנחנו נפתח ציר של שלום ושגשוג של עמי האזור״. (נתניהו, 2025)

מדינה שאוהבת להתחיל מלחמות 🤦🏻‍♂️

@elirazsade @IsraelHayomHeb להיות ערבי במדינה גזענית אחרי השבעה באוקטובר - זה הקושי

@IsraelHayomHeb @nirwolf הנוהרים אחרי השבעה באוקטובר זה הקושי. אינשאללה.

"אינשאללה" הפך לפשע: לוסי אהריש הופקרה - ובטלוויזיה מנרמלים >> bit.ly/4aUDmmb @nirwolf