Max Gurevich
229 posts


@Eran_Efrat הדוגמאות שלך נשמעות כמו סימפטומים של סוציאליזם אירופאי. באמת אי אפשר להשיג קפטן הודי אחר שיהיה מוכן להסתכן קצת יותר בתמורה למשכורת כפולה? הנה פה ליד חיזבאלונים מתים בסיטונאות בשביל כמה גרושים
עברית

כמה מילים על הורמוז ולוגיסטיקה:
את הכח של העובד הזוטר בלוגיסטיקה למדתי בדרך הקשה.
זה התחיל כשבמכס בלטביה עבדה בחורה צעירה עם שורשים אוקראיניים.
ברגע שפרצה המלחמה, היא החליטה על דעת עצמה להטריד את כל מי שמקבל סחורה דרך רוסיה.
זאת אומרת אפילו לא סחורה רוסית במקורה, אלא שעברה דרך רוסיה.
לנו תמיד היה מתקן בריגה והסחורה הגיעה מקזחסטן. בגלל שלעוף היא עוד לא יכולה, הסחורה הגיעה דרך רוסיה, ברכבת.
בהתחלה אלו היו עיכובים שהציקו בכיס. בהמשך ״בדיקות אקראיות״ למניעת הברחות והשיא- אישום שהסחורה שלנו רוסית במקורה ולא קזחית ולכן עליי לשלם 50% מס אחרת הסחורה לא תשתחרר- אז שילמתי.
היא הייתה מאד מתוכננת, אפילו החליפה דגימות (תפסתי אותה במצלמה נסתרת) ושינתה מסמכים.
עם זה כבר הגעתי לבית המשפט ותבעתי אותה ואת המכס בהמון כסף.
מאז עברו שנתיים של דיונים אין סוף ואני כבר לא ממש תולה תקוות ברשויות המשפט הלטביות, אז אני רואה את זה כשכר לימוד יקר.
בהמשך למדתי את כוחו של נהג הרכבת הפיני שהחליט על דעת עצמו שהוא לנמל Hamina לא מוכן לנסוע כי הנמל בבעלות רוסית של Lukoil- כל זה שנה לפני הסנקציות האמריקניות.
שום סכום לא הזיז אותו. אז שילמנו איחורים.
אחר כך ראיתי קפטנים שעל דעת עצמם החליטו אם לעבור, מתי, כמה ואיך.
ואז עובדי נמל זוטרים בכל אירופה שהחליטו שלא פורקים כלום שעצר בסנט פטרסבורג גם אם זאת חניית ביניים, או חברות שלא מוכנות לתת שירות למישהו ממוצא רוסי על אף שהוא תושב אירופה.
לבעלים או למנהלים לא הייתה אף פעם תשובה, פשוט כי מעט מדי אנשים מוכנים לעבוד בעבודות כאלה ולפטר זאת משימה קשה בימינו ומעל הכל פשוט עדיף להם שקט.
לא בא להם לריב.
הורמוז הוא מקרה לוגיסטי קלאסי ומי שיש לו נסיון בלוגיסטיקה ימית בינלאומית, הבין את זה מיד.
הכח שלו כמצר מחולל בעיות נובע לא מיכולות האיראנים או מיכולות האמריקנים, אלא מכח העובד הזוטר.
אותו קפטן מיכלית הודי, עם צוות סרילנקי, שלא מעניין אותו מה טראמפ אומר או מבטיח- הוא בכל מקרה לא מתכוון לעבור.
לא ביטוח ב-40 מיליארד וגם לא בטריליון, לא שוחד מהבעלים של חברת הספנות ולא טלפון מתגעגע מאשתו- הוא פשוט לא עובר.
כל עוד הוא פגיע- הוא נשאר במקום בטוח והסחורה שלא מגיעה ליעדה או הפסדי המיליונים מעניינים לו את הישבן.
הוא בסך הכל מתכוון להמשיך לחיות, לא להיות גיבור מלחמה.
זה הכח של הורמוז ואת זה האיראנים הבינו לפני כולם.
נטיעת חשש בעובד הזוטר והכח שלו לשבש את השגרה.
הם הבינו את זה בעיקר כי יש להם מודל שעובד מצוין כבר שנים רבות- באב אל מנדב, שאין צבא בעולם שלא ניסה להכריע אותו ונכשל.
אי אפשר לבטל פחד של אנשים שנקלעו לסיטואציה לא להם- אפשר להביא צבא, להפציץ, לשלות מוקשים ולאבטח מיכלית אחר מיכלית, אבל בסוף, תצטרך לשכנע את החוליה הכי חלשה בשרשרת- אותו עובד זוטר שעליו לא פועל שום כח חוץ מהרצון לחיות.
הסחורה לא שלו, הוא ירוויח את אותו הכסף אם יעמוד או ישוט והבעלים הלחוץ שמדמם מיליונים יכול לקפוץ לו.
אין לי מושג מה האיראנים ישיגו בחוזה עתידי ואם יהיה כזה, אני כן משוכנע שללחימה כבר לא יחזרו (הלוואי ויתיישן רע) ובסבב הבא קודם יפתרו בעיות לוגיסטיות, ורק אחר כך יפציצו.
עברית

כשכתבתי כאן להטיל מצור על הנפט האיראני בתחילת מרץ הכוונה לא הייתה להקריס את המשטר כלכלית, אלא להרוס את מערך השאיבה.
לאיראן יכולת אחסון מוגבלת. בערך 40 יום ואז היא עוברת לאחסון צף שהוא מוגבל.
אם האמריקנים היו משכילים לעצור ייצוא מההתחלה, איראן הייתה מייצרת ואז נתקעת בלי מקום אחסון, מה שהיה מפסיק את השאיבה וגורם לנזק בלתי הפיך למערך.
מי שלא מכיר- באר חייבת לעבוד נון סטופ- אחרת היא ״מתייבשת״.
עכשיו צריך להתחיל את הספירה מחדש…
עברית

NETANYAHU FULL ADDRESS:
“Dear citizens of Israel, my dear brothers and sisters,
The term of the campaign has come to an end, but it is already clear that we have historical achievements. I want to remember where we were. Iran tried to catch us off guard.
Hamas in Gaza, Hezbollah in Lebanon, the Assad regime in Syria, the militias in Iraq, the foreigners in Yemen, Iran itself. They wanted to subdue us, and we are subduing them. They threatened us with destruction, and now they are fighting to survive.
We have defeated them, we still have a lot to do, and I will explain this later. But I want to start with Iran itself, with the head of the organization. I have dedicated a significant part of my life to preventing one thing, that this terrorist regime will achieve a nuclear weapon.
I have spoken about this at the Congress, the UN, and in various parliaments. But the world has not heard. Many have said, this is not that terrible. I have even heard them within us. And I, as the Prime Minister of Israel, could not accept this.
We were the first to break the barrier of fear, operating in Iran itself. If I had told you a year ago that our pilots would fly in Iran, who would have believed it? And that the United States would fight alongside us, shoulder to shoulder, for nearly 40 DAYS, who would have believed it?
But all of this happened because we initiated, we acted, we attacked. Iran was very close to obtaining nuclear weapons and the ability to produce thousands and thousands of missiles—two existential threats we were determined to remove.
We eliminated 12 of their top nuclear scientists. We attacked their nuclear facilities together with our American friends. We also attacked thousands of missiles and hundreds of launchers.
Later, we eliminated eight more nuclear scientists, destroyed the reactor in Arak, destroyed their centrifuge system and uranium production plant. We reached a point where Iran does not have a single active enrichment plant.
We also weakened the regime to its lowest level since it was established 47 years ago. We eliminated senior leadership across the regime, struck Revolutionary Guards infrastructure, and targeted their economic and military capabilities.
Iran is no longer the same Iran, and Israel is no longer the same Israel. They who dared to destroy us are now fighting for their own survival.
In Gaza, we control more than 50% of the territory. In Lebanon, we destroyed the majority of a 150,000 missile arsenal in six hours and prevented infiltration plans into the Galilee. We continue to fight Hezbollah and restore security to the north.
As a result of this strength, Lebanon has approached us multiple times to begin direct peace talks—something that has not happened in history.
Many countries are now turning to us and to the United States for cooperation. Israel is stronger than ever, small in size, but huge in spirit and determination.
These are historic achievements. We bombed the nuclear weapons, we bombed the missiles, we bombed the regime. Together with the United States, we have changed the balance of power.
There is still a long way to go. But with our brave soldiers, our fallen heroes, and the strength of our people, we will continue.
And with God's help, we will continue to work together, and we will continue to win.”
English

@david_lisovtsev תהיה: האם איכשהו קשור גם לזמני השלמת בניה הארוכים אצלנו?...
עברית

@OrelinHebrew ניסו לכתוב פעם את השפה שלהם? מעניין איפה תפסה אותם ההתעוררות הלאומית של סוף המאה ה19 (אם להתעקש להשוואה לציונות נגיד).
יש צוענים בארץ אגב? אני חושב ששמעתי שמועה פעם
עברית

@maxgurv הם מאורגנים בארגון תרבותי—וגם, לא כולם כמובן—אבל לא פוליטי. הם נשארו נבדלים כי היה מחיר חברתי כבד לנישואים מעורבים איתם: מי שהתחתן איתם היה צריך להיות מוכן ״לספוג״ את הטומאה שלהם. היום הם חופשיים לעבוד במה שירצו, אבל עדיין בממוצע עניים ועובדים בעבודות לא מיומנות כמו בנייה
עברית
Max Gurevich がリツイート

@Noa_Liberator טירוף, אז יש עוד מדינות שהשם שלהן הוא בעצם ראשי תיבות?
עברית

@maxgurv החברים הסינים והרוסים שלהם שהיו נאמנים להם לאורך כל הדרך
עברית

במבט אל עולם האנרגיה, תמיד מדהים לראות איך האסטרטגיה הסינית מנצחת.
סין נמצאת בעמדה נחותה. היא מתבססת על ייבוא, היא לא פועלת צבאית רחוק מהבית כדי להשתלט על מחצבים והיא מאד פגיעה ממשברים גאופוליטיים.
אבל היא קראה את המפה ראשונה וכבר לפני 12 שנה התחילה לגוון את מקורות האנרגיה שלה, בעודה משתלטת על כל חלקי השרשרת לחומרת אנרגיה ירוקה- שבשבות, פאנלים סולאריים, סוללות לרכב. בדרך, היא משקיעה המון כסף כדי לדאוג לאינטרסים שלה רחוק מהבית מבלי להעזר באיום צבאי.
לא אכפת לה מדיקטטורים או לייבא דמוקרטיה ולבנות שלטון נאור.
להיפך, היא אוהבת אותם מושחתים עד העצם.
אכפת לה כסף ושליטה על מקורות האנרגיה, ומינרלים לתעשיות העתיד.
הפעולה בונצואלה החלישה אותה מעט והפעולה באיראן הייתה אמורה לגרום לה כבר לנזק אדיר.
בזהירות הראויה, האמריקנים כבר לא ישימו יד על המינרלים האיראניים והמחצבים ימשיכו לזרום ליעדם, לסין.
כמו בעיראק, כמו באפריקה, כמו ברוסיה- סין לא מתערבת והעץ תמיד מפיל את הפרי הבשל ישר לידיים שלה…
יש משפט באיטלקית שאני אוהב:
Siediti lungo la riva del fiume e aspetta, vedrai passare il cadavere del tuo nemico.
״שב בסבלנות על גדות הנהר ותזכה לראות את הגופה של האויב שלך צפה וחולפת על פניך…״
במקום להילחם בזרם, להיאבק או לבזבז אנרגיה על עימותים ישירים, עדיף פשוט להמתין בסבלנות.
הטבע יעשה את שלו…
Barak Ravid@BarakRavid
טראמפ ב-Truth Social: ארצות הברית תעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם איראן, שלפי קביעתנו עברה שינוי משטר שיהיה פרודוקטיבי מאוד! לא תהיה העשרת אורניום, וארצות הברית, בשיתוף פעולה עם איראן, תחפור ותוציא את כל ה״אבק״ הגרעיני הקבור עמוק. האתר נמצא כעת, וגם היה, תחת פיקוח לווייני מדויק מאוד. לא נגעו בשום דבר מאז מועד התקיפה. אנחנו מנהלים, ונמשיך לנהל, שיחות עם איראן על מכסים והקלה בסנקציות. רבים מ-15 הסעיפים כבר סוכמו
עברית

@LeiWasRight @Eran_Efrat פרקטית לסינגפור יש דברים טובים יותר לעשות בחיים מלהתעסק בפיראטיות, והמלזים לא מתפקדים מספיק בשביל להוציא פרויקטים כאלו לפועל. ים סין הדרומי לעומת זאת יכול להיות זירה בעייתית
עברית

@Eran_Efrat אם חזרנו לימי הפירטים אז אפשר לשים במלאקה גם ספינית מלחמה ולגבות בדולרים. זו שבירה מוחלטת של חופש השיט.
עברית

גביית דמי המעבר בהורמוז על ידי האיראנים, באם יתבצע (אני עדיין סקפטי) לא מטריד את חברות הלוגיסטיקה או יצרני האנרגיה- הם יגלגלו את העלויות על משתמש הקצה, הלוא הוא אתם.
כדי לסבר את האוזן, 2 מיליון דולר הם פי 4 מדמי המעבר בסואץ ופי 3 מדמי המעבר בפנמה.
ואם זה ישולם ביואן סיני, אז סין שוב עשתה שחמט…
עברית

@sara_lisovtsev יש שתי קונגו.
אה, וגם שתי קוריאות, ועוד כפילות ידועה במזרח אסיה.
ואחד מוזר: בנגלדש היתה פעם מזרח פקיסטן
עברית

לידיעת קוראיי האיראנים (:
מאז שליפת מדורו ונצואלה (וארה״ב) סופרת מזומנים.
היא מכרה במרץ 1.1 מיליון חביות ביום ותכניס עד סוף הרבעון הראשון של 2026 יותר מ- 5 מיליארד דולר! פי 2 מההכנסות של הרבעון הראשון 2025.
עד סוף השנה תעמוד התפוקה על 1.8 מיליון חביות ביום, לעומת 800 אלף לפני שליפת מדורו.
חברות האנרגיה האמריקניות כבר החליפו משאבות, תיקנו צינורות דולפים והזרימו מדללים (זוכרים- נפט כבד וחמוץ, מאד צמיגי) מה שמוסיף 200,000 חביות ביום כמעט ללא קידוחים חדשים.
השנה ישקיעו החברות האמריקניות מיליארד וחצי דולר רק בהחזרה של ציוד כבד מארה״ב לונצואלה כדי להגדיל תפוקה.
תוך עשור, יושקעו במערך הנפט הונצואלייני 100 מיליארד דולר.

עברית

@yuval_weinreb מה הולך שם בסוף? מי אמורים להיות השיירה הזו במדבר? לא הבנתי את מוסר ההשכל ( שאיכשהו אפשר לסחור עם סין כתחלופה או מה?)
עברית

על אף שאינה מתכננת לשלוח חיילים ולא שלחה גם כלי נשק - סין כמובן לא מהססת לקחת חלק באספקט אחד של המלחמה באיראן - לוחמת המידע.
הסרטון המצורף כאן הופק ע״י CCTV, רשות הטלוויזיה הרשמית של סין, ומבקש ליצור מעין אנימציה סאטירית מבוססת AI המתארת את המלחמה באיראן - לפי הנראטיב הסיני כמובן.
ממלכת הנשרים הלבנים האימפריאליסטית נלחמת בחתולים הפרסיים השחורים העניים אך אמיצי-נפש, וכל זאת כדי להבטיח את המשך שליטתה ב״תמצית הברזל השחור״ ובדרכי המסחר...
בכמה דקות שהפכו לויראליות ברשתות החברתיות בסין, קצת גם מחוצה לה, ואפילו זכו לגרסאות המשך של גולשים שונים -
תוכלו לקבל את כל הנראטיב הסיני:
עם הביקורת על האימפראיליזם האמריקאי הכוחני, כלכלת חימושים, הפטרו-דולר, תקיעת טריז בין ארה״ב ליפן - הכל כאן.
ואם נראה לכם שהנשר הקירח, הכלכלן התככן חובב המספרים המשמש כיועץ של המלך אמור להיות יהודי - זה רק נדמה לכם!
עברית







