@hakima3@NZenziper ואוווו “רץ לממד”! תן לי לגלות לך משהו——אנשים שיש להם ממד צמוד לתחת בבית הפרטי שלהם , לא רצים אליו…..הם פשוט נכנסים אליו ברוגע . בוא נראה אותו רץ כל אזעקה ב 2 לפנות בוקר , 5 פעמים בלילה למקלט ציבורי .
@NZenziper מאמן כדורגל נורבגי, מגיע לישראל כדי לאמן, ופתאום מוצא את עצמו רץ לממד חמש פעמים ביום, אזעקות ופיצוצים באוזניים כל היום והלילה. אז שתה כוסית אחת יותר מדי, מה קרה? ״חשיפת ynet” ??? כאילו חשפת שיחה בין מוג׳תבא לטראמפ בה הוא מזמין אותו למסיבת חילופי זוגות
חשיפת ynet: מאמן מכבי ת״א, רוני דיילה גורש על ידי שוטרים שהוזעקו בליל חמישי לפאב ברלין בפלורנטין, זאת לאחר שהוגשה כנגד המאמן הנורבגי תלונה במוקד המשטרה על ידי אנשי המקום, לפיה השתולל לכאורה והתעמת עם אנשי הפאב התל אביבי, מאחר ואלו סירבו להגיש לו משקאות אלוכהוליים נוספים בטענה כי כבר היה בגילופין ״והתנדנד בבר״. על פי עדויות, מדובר היה בבר שני באותו ערב שדיילה התבקש לעזוב בפלורנטין. במשטרה אישרו את כל הפרטים, אחד ממנהלי הפאב: ״זה אירוע חמור, הופתענו שזה היה מאמן מכבי ת״א שהתנהג כך״. ynet.co.il/sport/israelis…
@roaicc@FatNoodle888 עשיתי את זה גם
חוזר מההורים דירה עם ממד לדירה בלי ובלי מקלט , צריך ללכת למקלט שכונתי כל פעם
צריך לפעמים קצת פרטיות שאין שם
תוך כמה ימים חוזר חזרה לשם לעוד סבב שינה רציפה😅
@asafsagi@michalaharoni10 לא מתחבר לדבריך. זה נורא תלוי מי אתה, מה אתה , מה הסטטוס שלך וכו וכו.
זה כמו שתשווה לי משפחה שגרה בשכונת התקווה בדרום תל אביב , למשפחה שגרה בפארק צמרת בניסים אלוני בתל אביב. אלה שתי רמות חיים שונות לחלוטין. יש בארה״ב מקומות חרא ויש מקומות שפשוט אי אפשר להחליף.
@roaicc@michalaharoni10 ארה"ב בעצמה סתם מדינת עולם שלישי עם יחסי ציבור. החינוך על הפנים, מערכת הבריאות מרוששת ומורכבת, צריך להגיד מיסים בעצמך, ברוב ארה"ב חייבים רכב פרטי כדי להתקיים באופן הכי בסיסי, המחירים בכל מקום הם לפני מס קניה ו/או שוחטים אותך בטיפים. זה מקום ממש חרא, לדעתי.
חזרנו לארץ אחרי כמעט עשר שנים בארה"ב. לחלוטין לא הייתי חוזרת היום לפרוור המרילנדי השקט והנעים שלנו, עם כל השיט שקורה כאן אני עדיין דבקה במקום הזה, אוהבת אותו, מאמינה בו, חולה על אנשים פה. אדמה קשה שאני קוראת לה בית.
אבל אם יש מישהו שלא רוצה להיות כאן יותר אני לחלוטין מבינה אותו. להיות 'סתם' חילוני בישראל זה קושי בל יתואר, יום יומי. לגדל כאן ילדים, להתפרנס, לייצר שגרה, לתכנן משהו נעים לקיץ, כל זה הוא בגדר מותרות. כל מערכות השלטון עובדות נגדך, כל היום דורשים ממך חוסן ולהילחם וערכים וגו זקוף בזמן שאנשים נטולי ערכים בסיסיים דורכים עליך חופשי. אם אתה לא הייטקיסט מצליח אתה מעמד ביניים שכל הזמן מגרד את הנמוך. ומפחיד כאן, מפחיד ממש, לא רק כי טילים אלא בעיקר כי מי שמוביל לא יודע לאן הוא הולך. בכל יום הוא סולל עוד מאה מטר של שביל הישרדות פרטי על גבם של האזרחים.
אז כן, אנחנו כאן עדיין, לא מותשים לחלוטין, הגנטיקה הסובייטית משחקת תפקיד גדול במאבק על הנפש. אבל מי שלא רוצה יותר, מי שמרים ידיים, מי שנוסע מכאן כדי לייצר לילדיו עתיד טוב יותר הוא לא רע או חלש או נכנע. הוא פשוט עייף נורא, שחוק, לא מאמין יותר. וזה באמת שמותר ולגיטימי
תהיה: אם לא יהיה ניצחון מוחץ וחד משמעי על איראן, הסרת האיום הגרעיני, הסרת איום הטילים ואפילו כניעה של המשטר האיראני, האם טראמפ יגיע ביום העצמאות לישראל לחגוג כמתוכנן?
ביבי: ״אה, קח את הבחור הזה, איך קוראים לו, הכדורגלן הזה, זה שאוהב לשחק כדורגל, איך קוראים לו…״.
ריבונו של עולם, למה אזרחי ישראל צריכים לצאת מהמקלטים, לפתוח את הטלוויזיה כדי להתעדכן, ולהיתקל בטימטום הביביסטי הזה.
מה מכשיר את ״הכדורגלן הזה״ לדבר על פירוק חיזבאללה?
מה מטרות המלחמה?
עוד כמה זמן היא צפויה להימשך?
איך הממשלה נערכת לחזק את העורף בתקופה הזו?
מה צפי הפיצויים לבעלי העסקים שמתמוטטים?
איך הממשלה מתמודדת עם אובדן התמיכה הבינלאומית במערב?
סתם שאלות שאשמח לקבל תשובות עליהן, אבל כל מה שאני מקבלת זה "הנחיתי" 😍
יש את השלב ביחסים שהכל כבר מקולקל וכל דבר קטן שהצד השני עושה מעצבן וזה תמיד מזכיר לי את הבנזוג שחטף עליי עצבים כי הבאתי ׳פיתות עקומות׳ מהמרכולית בקיבוץ (מכרו אותן קפואות) ואני הסתכלתי עליו כמו על משוגע והבנתי שהגיע הזמן ללכת