
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה
27.7K posts


@MagiOtsri בהחלט! גמני! מוכרי הפומית יתפלאו שצמח טרנד פתאום!
עברית
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함

שמעו, אני אדם די נקמן באופיי. כמעט אף פעם לא נכנעת לדחף, אבל בהחלט מפנטזת על זה. זו תכונה שאני לא גאה בה. הייתי רוצה לגדול ממנה. הייתי רוצה להשתנות.
* למעט במקרה הספציפי של ביבי וממשלת החורבן, שאין בי שום חרטה או בושה על זה שאני כל כך מקווה שהם ישלמו בריבית דריבית על כל מחדליהם ועל כל כאב לב ומפח נפש שגרמו לקורבנות הטבח ומשפחותיהם מאז. והיו הרבה.
אמן אמן אמן כן יהי רצון שהקארמה תהיה הכי כלבה שהיא מסוגלת. כשזה יקרה אני אשב באמבטיה עם שמפניה וסיגריה עם פומית, אצפה בהנאה ואמחא כפיים.

עברית
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함

אורי משגב:
ביזיון נתניהו בלבנון. עדכון סירחון.
חשפתי כאן אתמול שסוללת תותחנים ניקתה והכינה במשך יום ארוך בניין לביקור אח"מ ("איתור" בשפה הצה"לית החדשה והמוזרה). אגב כולל הזזת פגזים ותחמושת.
ואז כשהגיע נתניהו הכניסו לבניין לוחמים חובשי כיפות מהגדוד החרדי ("חשמונאים") שהובאו ממקום אחר - כי נתניהו מצטלם בימינו רק עם חובשי כיפות, כדי לנתק אותו מההשתמטות שהוא מקדם. את התותחנים לא היה עניין שיפגוש למרות שהם מי ששוהים שם והכינו את המקום.
ואת התותחניות כלאו בקומה תחתונה בלי טלפונים ואסרו עליהם לצאת כדי שחלילה החשמונאים לא יהיו בנוכחות לוחמות.
כלומר סיור יח"צ פוליטי לכל דבר, תוך ניצול התותחנים והסעת דוגמנים חובשי כיפות (והכל בשטח אויב מטווח ומאויים!!!).
ועכשיו אני מספר לכם שהיה עוד דבר שהגיע עם ביקור נתניהו.
תא שירותים כימיים.
חודשיים הלוחמים והלוחמות במקום עושים את צרכיהם בשקיות. לנתניהו הביאו שירותים. עם עזיבתו נסעו גם השירותים. לא חשבו אפילו להשאיר אותם לחיילים ולחיילות.
בכל הבושה הזאת היה נוכח סגן הרמטכ"ל תמיר ידעי ובכירים נוספים. איך הם לא מתביישים?
ההורים רותחים. ולא מתכוונים להניח לזה. בצדק.
מדובר צה"ל נמסר לי: "מדובר בהתכנסות שלא תוכננה כראוי ביחס לתנאים הקיימים בבית מח״ט בשטח אויב.
האירוע יתוחקר".

עברית
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함

ביקום אחד ב7 באוקטובר גילו צעירים וצעירות שאין להם ברירה אלא לחזור להיות חיילים כמעט כמו בסדיר. מאות ימי מילואים - וכן, גם לבני 40 פלוס.
באותו יקום בני משפחה כבר לא ישנים 1000 ימים. מתים מדאגה מנסים להמשיך לשדר ״הכל בסדר״ - יש לכם עורף.
יש ביקום הזה גם מי שאינם רוצים לשרת - מי שהמסגרת הצבאית פחות מתאימה להם או שיש להם חלומות להגשים בגיל צעיר. אבל אין להם ברירה. הם כפופים לחוק וישלמו מחיר על אי ציות.
ביקום המקביל - שער ״המשפחה״.
״ישראל הראשונה״, הפריוולגית. זאת שהכל מוגש לה על מגש של כסף, ומתוך תחושת זכות אין סופית גם אינה רגישה לכאבו של האחר.

עברית
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함

@gildickmann צודק, התלבטות שהיתה לי עם עצמי, בגלל הרצון לעזור דווקא, שאולי זו לא הדרך הנכונה. תודה שאתה מסביר לעומק
עברית

לא בטוח שכולם יאהבו את זה, אבל דווקא בגלל זה חשוב לכתוב את זה.
בימים האחרונים, בעקבות אמירות נוראיות ולקראת יום ה-1,000, צפו ועלו כאן תמונות קשות של חטופים מהשבי.
את חלק מהתמונות האלה כולנו הפצנו בעבר, באישור המשפחות, כשהם היו בשבי ועשינו הכל כדי להחזיר אותם.
עכשיו תעצמו עיניים, ותחשבו שזאת הייתה תמונה שלכם.
תחשבו שאת אחד הרגעים הכי קשים שעברתם, אתם פתאום צריכים לחוות מחדש, בלי הכנה, שוב ושוב. אולי אתם אפילו רואים אותה משמשת להעברת מסר שאתם לא מסכימים איתו בכלל.
אין לנו שום זכות לעשות להם את זה.
את 7 באוקטובר נדאג שיזכרו. לצערנו הנורא יש מספיק תמונות זוועה שמשפחות וחטופים אישרו לפרסם. תמונות שנדאג שיגיעו לכל מקום.
אבל כשאתם מפרסמים תיעוד של איש או אישה מרגע כזה, בלי האישור שלהם או של המשפחה שלהם, אתם מפקיעים מהם שוב את השליטה שנלקחה מהם ביום הנורא ההוא ושעשינו, ואנחנו עדיין עושים, הכל כדי להשיב אותה.
בבקשה אל תעשו את זה.
בואו ניתן להם לחיות.

עברית
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함

הקואליציה מסרבת להציב 230 קלפיות עבור 37 אלף קשישים לא־ניידים, מחשש שרובם יצביעו לליברמן
themarker.com/news/politics/…
עברית

מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함

1000 ימים היום, 1000 ימים ששמעתי את הילדה שלי, התינוקת שלי, חוטפת מחסנית שלמה לתוכה.
1000 ימים שאני חצי חיה כאן אתכם, חצי מתה, קבורה באדמה איתה.
1000 ימים של לב וגוף וראש ומחשבות מרוסקות מגעגוע.
1000 ימים שכל מה שאני רוצה זה לחבק את הילדה שלי שוב.1000 ימים שאין אשמים
1000 ימים שעולם חזרו לחיים, רק ליבי לא חוזרת, רק החיים שלנו לא חוזרים להיות שלמים.

עברית
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함

שלי משל-יוגב, אמה של ליבי כהן-מגורי שנרצחה במסיבת הנובה בעצרת המרכזית לציון יום ה-1000 למחדל 7.10:
"כל עוד לא מוקמת ועדת חקירה ממלכתית זו פשיטת הרגל הגדולה ביותר של המדינה, זו פשיטת רגל מוסרית וערכית.
אנחנו 1000 ימים חיים מול מנהיגים בממשלה שעושים הכל רק להימנע מלהחקר שמע ימצאו שהם צריכים לקחת אחריות או אשם על האסון העצום שלנו.
איך אפשר לחיות ככה? לא קשה לנו מספיק?"

עברית
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함

@elgarat_dani @ShikmaBressler סליחה על כל מה שאתם עוברים, כולל התגובות כאן 😓
עברית

הערב, אחרי כמעט שלוש שנים של חוסר ודאות, ייחשף הסיפור של איציק אחי.
סיפור של הפקרה מצד המדינה.
וסיפור של ערבות הדדית מצד החטופים.
שם, במקום שבו המדינה לא הייתה,
הם היו אחד בשביל השני.
זה הסיפור של אחי.
זה הסיפור של כולנו.
ואת האמת הזו כבר אי אפשר יהיה לקבור
היכנסו לאתר שלי: Elgarat.com
הצטרפו לקבוצת העדכונים שלי: shorturl.at/qzGuA
עברית
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함

לפני 1,000 יום השמיים נפלו עליי. בהתחלה לא הבנתי עד כמה. אני לא טיפוס של מלודרמה וגם באותו בוקר הדבר הראשון שיצא לי מהמקלדת הייתה בדיחה על הפער בין הרהב של ההנהגה לבין הצעקות מחןץ לדלת. לפני שהשמיים נפלו עליי הייתי צוחק על ביטוי כזה, מוגזם. ארכאי. הרבה השתנה. גם זה.
הפעם הראשונה שאמרתי את זה הייתה שבוע לתוך המלחמה. קדמית חטיבה. הערכת מצב. בסוף קצת יושבים ומקשקשים. מיקי המנלח מנסה לעשות סמול טוק ושואל אותי מאיפה אני. עונה שדרות. שקט נפל בחדר. היו ימים שהיה נופל שקט כשאומרים שאתה משדרות. ואיך היה שם, שאל. מסוג השאלות ששואלים שאין מה להגיד. השמיים נפלו, עניתי. מסוג התשובות שעונים כשאין איך לענות.
שמיים לא אמורים ליפול. זה לא בהוראות ההפעלה. שמיים זה איפה שעננים משייטים בנחת או המקום שממנו יורד גשם או שדרכו טסים לסופש בקפריסין. הם לא נופלות. עד שכן.
שמיים נופלים זה חבר אחרי חבר שמתחננים על חייהם בווצאפ ובטלפון ואין מה לעשות. שמיים נופלים זה תינוק צורח מרעב שעות ואין איך להושיע. שמיים נופלים זה לעבור ב232 ולראות את התעלות זרועות גופות. להסתובב חודשים בבית שלך רק עם ווסט קסדה ועוד לוחם מחפה. שמיים נופלים זה לשמוע שחברה קרובה של שיר נחטפה וכל משפחתה נרצחה ולא להיות מסוגל לנסוע להגיד לה את זה, כי הדרכים עדיין לא בשליטתנו.
שמיים נופלים זה לטבוע בלוויות. חניכים מהתנועה. חברים. שכנים. שמיים נופלים זה שיש כבר כל כך הרבה שמחליטים להפסיק לזכור. לבוא רק כשמזמינים.
שמיים נופלים זה לשבת ליד הגדר ולשמוע שהרגנו את יותם. הבחור השקט שהייתי איתו 5 פעמים בשבוע בקרוספיט. בהופעות מטאל. לא אני ולא אף אחד שהכרתי הרג אותו אבל אנחנו. חייל כמוני. עם נשק כמוני. הוא היה גיבור וברח. אנחנו, שהיינו אמורים להציל אותו, הרגנו אותו.
ושמיים נופלים זה גם היום. לעבור בעיר שהיא גם וגם. גם הבית שאני אוהב וגם הגהנום ההוא. ללכת לאימון בוקר ולעבור ליד כל חברי המועדון שנפלו. לעבןר בקפה קולטורה ולחשוב על איך אריה ריין הסנוב קפה הזה היה נהנה פה אבל הדרעק החליט ליפול בעת מילוי תפקידו.
הרבה השתנה בשבילי. כמעט הכל. בנפש, כמו שכתבו @kobioz1 וג'ימבו, לפעמים זה מרגיש כמו אתמול ולפעמים לא יודע כמה זמן עבר. לפעמים הילדים בסדר ולפעמים עובר אופנוע ונגב בורחת למיטה כי היאהחושבת שבאו להרוג אותה שוב. לפעמים הכל שגרה ואז הבית רועד וניסן אומר שיש הרבה תותחים כי חייל מת ולןקחים אותו במסוק לבית קברות. דברים שבגיל 4 לא אמורים לדעת והם מדקלמים כמו שיר של יובל המבולבל.
הרבה השתנה בשבילי, כמעט הכל. אבל לא מספיק השתנה אצלנו. ועדת חקירה ממלכתית עכשיו
Doron Shabti@doron_shabti
חמאס מורתע הע
עברית
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함

עופרי ביבס לוי, אחותו של שורד השבי ירדן ביבס, גיסתה של שירי ודודתם של אריאל וכפיר ז"ל שנחטפו ונרצחו בשבי: "אנחנו מציינים 1,000 ימים בלי לקיחת אחריות, בלי תשובות ובלי ניסיון לשקם - את האמון, את תחושת הבגידה, את ההפקרה. במקום לעסוק בכשל שהוביל למחדל, עוסקים בהתגוננות מפני האחריות עליו".
לא נשכח ולא נסלח, לעולם נזכור את השואה שהם המיטו עלינו כדי לעשות ״דווקא״ ולהחזיר את הצורר לכיסא.
ולא, לא נפסיק להזכיר את התמונות והמראות. התבוסתנות היא שלהם, של מי שהוביל את ישראל לתבוסה המוחלטת, לא של מי שמישיר מבט אל התוצאה ההרסנית של הביביזם ומבקש לתקן!
עברית
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה 리트윗함

לפני אלף יום, טל ממן היה אגרונום. חקלאי מהעוטף. תושב מבטחים שניהל את המשק של אביו, ציון, שהתגורר. הוא גם היה חבר כיתת כוננות שכללה סה"כ שני אנשים ונשק אחד, כי נהלי הצבא לא התירו להחזיק יותר. ואז התחיל הטבח. טל, מפקד כיתת הכוננות וחייל נוסף שהיה בבית יצאו לשער היישוב ופגשו חוליית מחבלי נוחב'ה ונלחמו. הם הצליחו להדוף את ההתקפה אבל במחיר חייהם.
ציון, אבא של טל, סיפר לי שלקחו יומיים עד שידע מה שקרה עם הבן שלו. הסתבר שטל נהרג כבר בבוקר ה7. אבל הצבא לא ידע. אורי (הידוע כאורי תותים לתושבי המקום) ראה את הגופות של טל ושאר גיבורי מבטחים וידע שהלחימה ממשיכה. חשש שיחטפו את הגופות ולכן במעשה גבורה שקשה לתפוס יצא תחת אש ואסף את הגופות, הכניס אותן למקרר התעשייתי שאצלו במשק כדי לשמור עליהן. אחרי יומיים ציון גילה שהבן שלו לא נחטף כמו שחשש ולא חי כמו שקיווה אלא היה ממש קרוב, במשק ליד.
אחד מרגעי הגאווה שחוויתי בשנים הנוראיות הללו היו כשבמסגרת @kumu_il אספנו כסף לקנות את עגבניות טלרו, העגבניות שטל התחיל לפתח לפני מותו וציון אביו שחזר לנהל את המשק וחבריו סיימו, וחילקנו לנזקקים במרכז החסד של שדרות. ושם, במרכז החסד, שמענו את ציון מספר את הסיפור ומסיים במשפט: אבות לא צריכים לקבור את הילדים שלהם. ואני קברתי את שלי.
יהי זכרו של טל ברוך

עברית









