Anat Perry @anatperry.bsky.social

🤖💔 The 'artificial-empathy paradox':AI-generated empathy is convincing and well received, until recipients realize it is artificial. In a Correspondence published in @NatureHumBehav I elucidate this phenomenon #AIRevolution #HumanEmpathy #ArificialEmpathy #AIlimitations

@eranh75_eran עירן, באותה מידה זה יכול להיות עם אחת המפלגות החרדיות, לא? ש״ס? למה אנחנו מניחים שהם בכיס של ביבי לנצח?

הסקרים כולם מתחילים להתיישר למצב יותר ריאלי שבו סמוטריץ׳ עובר את אחוז החסימה. בסקרים (האמיתיים) האחרים, החרדים גדלים גם לכיוון של מספר ריאלי שלהם (כ-18 מנדטים). תיקון מובנה נוסף שיהיה בהמשך הוא גדילה של המפלגות. הערביות לבין 12 ל-15 מנדטים (תלוי בסוג האיחוד), וכמובן מסגרת נוספת בימין הלא ליכודי (או שתיים - עם הנדל וטרופר). ביחד, זה מתכנס לכיוון די ברור - הקואליציה באזורי ה 51-53, האופוזיציה עם רוב ממש ברור, אבל בשום מקרה, אלא אם יהיה שינוי דרמטי, לא עם 61 ללא שותפות או תמיכה של מפלגות ערביות. מכאן שזו או ממשלה דמוקרטית בשותפות עם רע״מ, או ממשלה עם נתניהו.

May 13 | Toronto | Absolutely Interdisciplinary @AnatPerry will join us for “AI as social agent: Intimacy, empathy, and persuasion.” Perry is an Associate Professor of Psychology at @HebrewU, where she directs the Social Cognitive Neuroscience Lab. uoft.me/cmp

@eranh75_eran מדהים

מדביק כאן צילום מסך מהפעם החמישית בה אני מציע פומבית לשלמה פילבר לייצר מהלך שקוף והוגן לבדיקת מהימנות הסקרים שלו ושל אחרים. זו הפעם החמישית שברגע שאני מציע את ההצעה, פילבר נעלם. לפעמים סתם מפסיק לענות, ובפעמים אחרות, כמו זו, מתחמק באלגנטיות. מדוע זה קורה? כי פילבר אינו חוקר והסקרים שלו אינם (רק) סקרים. זה לא בהכרח אומר שהוא לא יכול לנבא בצורה טובה את תוצאות הבחירות. לפעמים זה הצליח לו מצוין ולפעמים פחות, אבל אלו תמיד היו תחזיות פוליטיות ולא מחקרים (או תחזיות שמתבססות גם על מחקרים, אבל גם על המון פרשנות וספקולציות). למה זה בעייתי בעצם? כי זה משתלב היטב במגמה כללית יותר שבה אין באמת מציאות, אלא יש תפיסות שונות מימין ומשמאל לגבי העובדות. בדמוקרטיה אמיתית, יש הסכמה לגבי בסיס עובדתי, ואז יש פרשנויות ותפיסות שונות מעבר לעובדות. משטרים פופוליסטים, מייצרים אמת אלטרנטיבית אל מול מערכות מקצועיות שונות, ואז מציגים את שתי ״האמיתות״ בסוג של סימטריה, למרות שאחת היא שקר מוחלט. זה נכון לעיתונות (לא, ערוץ 14 הוא לא תמונת המראה של 12), למדע, משפט, ועוד. וזה סופר נכון לעולם של סקרים ומחקר. מי שמבין בעולם הזה יודע, שאם נעשה מספר סקרים, עם מדגמים מייצגים ומקצועיים, והנחות יסוד סבירות לגבי אחוזי הצבעה בקבוצות ספציפיות, הסקרים הללו יספקו תוצאות דומות. לא זהות, אבל באותו אזור. העובדה שכל הסוקרים, שהם חוקרים מקצועיים, מספקים ממצאים בכיוון אחד, ופילבר ושותפיו בהווה ובעבר מציגים ממצאים אחרים, היא לא פחות ממניפולציה, שמנצלת חוסר הבנה ציבורית ולאקונה חוקתית, ומייצרת השפעה שקרית על עמדות הציבור, וגם מבוא לזעם גדול לאחר פרסום תוצאות הבחירות. למה חוסר הבנה ציבורי? כי פילבר יושב בדיוק על הבילבול של הציבור בין תחזיות פוליטיות לבין מחקר. והבלבול הזה מאפשר לו לשכנע גם אנשים יחסית אינטיליגנטיים ש ״יש סקרים מימין וסקרים משמאל״. למשל, אם תשאלו אותי מה הניבוי שלי לגבי מספר המנדטים של בנט בבחירות, הייתי מנבא היום משהו באזור ה-15. אבל סקרים שאנחנו עושים כרגע מראים 23-25. סוקר אמיתי, אמור להציג את התוצאה השניה. פרשן פוליטי, יכתוב 15. הציבור אולי ייתן קרדיט למי שניבא נכון, אבל זה פשוט לא התפקיד של מחקר. ולמה לאקונה חוקתית? כי זו לא פחות מהזיה, שכל אחד יכול לפרסם בישראל, לפחות בתקופה מרוחקת מהבחירות, ממצאי סקרים בלי לחשוף את המדגם, להפוך את הנתונים לפומביים וכו׳. ממצאי סקרים הם מניפולציית השפעה מטורפת, ולתת כלי כזה בידי כל אדם, עם כל אינטרס, ללא כל בקרה, זה פתח אדיר למניפולציות פוליטיות. אז מה אני בעצם אומר? שחשוב שכולנו נלמד להבחין בין סוקרים מקצועיים לבין אנשים עם חושים פוליטיים לא רעים, שאינם אנשי מחקר. שנית, כשאנשים שמגדירים עצמם סוקרים מסרבים למהלכים שמציעים שקיפות, זה אומר דרשני. ושלישית, בין שאר החוקים שהממשלה הבאה תהיה חייבת לחוקק, יש אחד, לא הראשון כנראה, שנוגע לסקרים וסוקרים. כי לאמת יש משמעות, ואם לא ניתן לה את המקום שלה, יהיה קשה לייצר כאן תרבות ושיח דמוקרטיים אמיתיים.

Interested in how and why people ascribe conscious to AI? Come work with @AnatPerry, @Deouell and me on this problem. Applications for postdoc positions are welcome!

@kashhill @newyorktimes @UofT Along with delivering the conference keynote, @kashhill will join @minzlicht, @tomstello_, and @AnatPerry on the panel “AI as social agent: Intimacy, empathy, and persuasion."

@MsMelChen Amen

The first time I was flying to Beirut, the desk officer at London Heathrow asked before checking us in, “have you been to Israel?” We had rehearsed the answer to this question before. But Winston can't lie, so he said yes. I gave him the dirty look. There goes our vacation! "Well, you don't have the stamp on your passports so just make sure you tell the officer in Beirut that you haven't," she intoned. I was stressed out for the next 5 hours, and even more so when we had to face the border officer who, by the grace of God, did not ask us THE question (even though he took our passports to a secondary office for extra checks). Spending time in Beirut, you realize that it's the same Mediterranean light that bathes Tel Aviv; the sea is the same shade of shimmering blue because... well, it's the same sea. In both places, young people spill out of clubs at sunrise, the bass still thumping from rooftops that overlook the same ancient coastline. Both cities pulse with the same Levantine hunger for life: the clink of arak glasses, endless plates of hummus swirled with olive oil, the sudden eruption of dabke or house music that pulls strangers into a circle. Parties start on the rooftops of Gemmayze in Beirut and tumble down into Mar Mikhael’s narrow alleys; in Tel Aviv they begin on the sand at Gordon Beach and migrate to the warehouses of the Florentin district. These are both stylish people who love life, and who love to party. The energy is truly infectious. The accents may differ but something about this weird combination along with a deep sense of rootedness in community and the extended family really underscore how similar they were. And yet, there's been a wall between these two peoples. There are no flights stitching the 45 min hop across the water. No commercial trucks rumbling between the ports. Lebanese law forbids its citizens - inside the country or in the diaspora - from so much as speaking to an Israeli, a rule so absolute that some Lebanese friends of mine who live in Europe still glance over their shoulders before typing a reply to any Israeli even outside the country, whether for business or pleasure. I spent evenings in Beirut listening to Lebanese friends speak of Israelis not as the enemy but as people caught in the same endless loop of fear and longing. Decades of Hezbollah’s shadow have hollowed out parts of Lebanon, turning the south into a garrison and the economy into a ruin. Yet in the cafés of Achrafieh and the mountain villages above the city you hear it more and more: a quiet, exhausted recognition that the real hostage-takers are not across the border but inside it. I keep imagining the day the question at Beirut airport changes. I keep picturing the first flight from Rafic Harari to Ben Gurion. One day the music will be louder than the fear. One day the Lebanese and the Israelis will throw the party the rest of the world has been waiting for. I hope this is the first step:

@ruthstarkman @chengmyra1 @ScienceMagazine Wow, thank you for posting this and what an important class experience!

My biomedical ethics students were inspired by @chengmyra1 et al and @AnatPerry important new work in @ScienceMagazine open.substack.com/pub/ruth/p/tea…

@PranavKhadpe Perfect. That’s exactly on spot. Thank you!

@AnatPerry Signaling theory is a great lens to think through this! We have empirical results showing AI-assisted thanks and apologies are viewed as less diagnostic by recipients. Thought you might find the results interesting + supporting your theoretical account. ojs.aaai.org/index.php/AIES…

I’m so happy to see this out. I’ve been thinking about this a lot this last year, and would love to hear any thoughts.

@AmirGrinstein תודה אמיר! ה-AI הוא רק תירוץ ;)

בדיוק כתבתי על אמפתיה. ומי יותר טובה מאשר @AnatPerry לכתוב מחקר על אמפתיה (אמנם בהקשר של AI) שמחדד כמה אמפתיה היא סיגנל חברתי משמעותי לאנשים.

@leecinoo @PranavKhadpe @sunnyyuych @jurafsky @stanfordnlp @AnatPerry Read the full article here: science.org/doi/10.1126/sc…

@AmirGrinstein נכון. זה כמובן מצא חן בעיני. אם הם לא היו עושים את המחקר, כנראה היינו מריצים משהו כזה בעצמנו ;)

יש הרבה פתרונות AI שמאפשרים לאנשים שמרגישים בדידות להיות באינטרקציה אפקטיבית ולקבל תמיכה רגשית מצ'אט בוטים. חלק מהפתרונות האלה טובים מאוד. מחקר חדש על בדידות בקרב סטודנטים בשנה הראשונה מראה -עדיין (?)- ערך מוסף חיובי מאוד למשתתפים שהיו בקשר עם סטודנט אקראי אחר, בהשוואה לשיחות עם הצ'אט בוט. בין השאר, לאחר שהמחקר הסתיים, 33% מהנבדקים המשיכו להתכתב עם הסטודנט האחר בעוד רק 14% המשיכו להתכתב עם הצ'אט בוט. תודה ל @Amit_Goldenb על ההפנייה למחקר. ועשוי לעניין אותך @AnatPerry

@minzlicht @vicoldemburgo @DariyaO96673 Super important work!

You self-disclose to Claude about a fight with your partner. It listens, validates your feelings, tells you your frustration makes total sense. Is Claude being empathic? Or maybe sycophantic? Both? In new research led by Jean Rehani, with @vicoldemburgo, @DariyaO96673, Ashton Anderson, we built a psychometrically validated scale to measure sycophancy in exactly these kinds of conversations, where there's no right answer to check against. Across three studies (N = 877), people consistently perceived sycophancy as having three distinct facets: Uncritical Agreement (going along with whatever the user says), Obsequiousness (excessive flattery and eagerness to please), and Excitement (enthusiastic engagement with the conversation). Interestingly each of these lands a different way. Obsequiousness relates to lower trust, information quality, and social attraction. Excitement relates to higher levels for all of those things. Same construct, opposite relations. And the finding that stuck with us: sycophancy was consistently correlated with perceived empathy. Training LLMs to be warmer and more empathetic makes them more sycophantic. The quality that makes AI feel understanding may be the same quality that makes it unable to push back. arxiv.org/abs/2603.15448

ח״כ מירב כהן @cohen_meirav הנהדרת הלילה במליאת הכנסת, על הטרור היהודי: ״במשך שנים אמרו: "זה לא טרור, זו הגנה עצמית", "אלה עשבים שוטים", "קומץ קטן, תופעה שולית", "נערים בסיכון שפועלים עצמאית". אבל יש רגע שבו כל התירוצים האלה פשוט קורסים תחת משקל העובדות, תחת המציאות. והמציאות היא שכרגע כפרים מותקפים, קהילות מגורשות מהבית שלהן בכוונה תחילה, כבשים נשחטים, מטעים נשרפים, אנשים מותקפים על עצם היותם ערבים, מבלי שהם נקטו באלימות. ולאחרונה זה נעשה יותר ויותר אלים, יותר ויותר פומבי. נשבר כל קשר ההכחשה. אין יותר בושה. לא מנסים להסתיר את זה. את הטרור היהודי יש מי שעברו לחגוג ממש בראש חוצות. בטלגרם מופצים תיעודים מחרידים בגאווה. וזה טרור. עד כמה שכואב להודות בזה, עד כמה שמבייש להודות בזה - זה טרור, והוא טרור יהודי. וככל שהזמן עבר, החסינות של הטרור הזה גדלה. הטרור הפך להיות נרחב יותר, מאורגן יותר, מסוכן יותר. והוא מסוכן לא רק לפלסטינים, הוא מסוכן גם לישראלים, הוא מסוכן לחיילים, הוא מסוכן למדינה שלנו. טרור לא הופך להיות טרור רק אם הוא נעשה כלפי יהודים. מדינה לא יכולה לבחור מתי היא נאבקת בטרור, ומתי היא עוצמת עיניים. טרור הוא טרור. ועל ההידרדרות בשטח, לא פחות ממי שמבצעים את הטרור הזה - אחראים גם מי שמכשירים אותו. מי שמסביר, מי שמלבין, מי שמתרץ, מי שמקטין, מי שמעודד במילים או בקריצה, מי שמתקצב, מי שמעלה פוסט מתלהב, מי שדואג שהמחבלים לא ייעצרו. כל האנשים האלה אחראים על הטרור הזה לא פחות. אותם מחבלים מהגבעות יכולים להסתכל על מפלגת הציונות הדתית, ויכולים להסתכל על מפלגת עצמה יהודית, והם יכולים לומר: אני בדיוק כמוהם, רק בלי חליפה. זרוע בשטח - וזרוע בכנסת. שקט הוא רפש!״ (בינתיים ס.יו״ר הכנסת, ח״כ לימור סון הר-מלך ממפלגת עצמה יהודית, מפלגת תומכי הטרור היהודי - יוצאת מאיזון ורותחת מכעס למשמע האמת, ודורשת להוריד את ח״כ כהן מהדוכן).

ככה זה נשמע כשאומרים בפריים טיים את האמת הפשוטה והברורה - ביהודה ושומרון מתרחשים פוגרומים בחסות צה״לית וממשלתית. עובדה שכל אזרח ישראלי צריך לדעת, אבל רוב מוחץ בעיתונות הישראלית בוחר להסתיר מהציבור. אפשר אחרת. @RavivDrucker @OrHeller אל תרפו

@eranh75_eran באמת לא נתפס

כל פעם שאני רואה סרטון כזה, ובשבועות האחרונים זה קורה המון, אני מנסה להיכנס לנעליים של עורכי חדשות בישראל, ושואל את עצמי איך לעזאזל הם מסתכלים במראה בכל יום שתמונות כאלו מתפרסמות ולא נמצאות בין שלושת האייטמים הפותחים של המהדורה שלהם (כלומר, בכל יום). קורה כאן משהו פשוט מטורף בהקשר הזה בתקופה האחרונה, בהרבה מובנים המוסר הישראלי פשוט משנה את פניו, ומבחינת רוב התקשורת הישראלית זה מתקבל באהלן, אהלן. באמת שזה פשוט לא נתפס בעיני.

@ShperlingAmir כבר כשקראתי את המשפט הראשון אמרתי לעצמי - הלוואי שאתה כותב כדי לתעד. תודה על זה 🙏🏼

הנה, היום השני למלחמה מסתיים, ואני עומד מול החלון ומביט על הבניינים החשוכים סביבי. תל אביב שקטה, וזה אולי הדבר הכי מבהיל בה. עיר שבימים כתיקונם מודדת את פעימותיה בווליום מחריש אוזניים, פתאום עוצרת נשימה. אחר הצהריים, בדרך חזרה מהסופר, חציתי את המרכז. היו שלושה רכבים על הכביש שבדרך כלל מצריך חצי שעת פקקים. עוד שליח של וולט עשה את דרכו ליעד הבא, כי גם באפוקליפסה מישהו פה חייב את הסושי שלו. צעדתי לבד, ממש לבד. הגעתי למעבר החציה והרמזור היה אדום. היה משהו כל כך טיפשי, כל כך תלוש, בלעמוד ולחכות לאור ירוק כשאין אף רכב באופק. אבל עמדתי. אולי מתוך צורך נואש להיאחז בחוקיות של עולם שהשתנה אתמול. ברחוב ליד הבית, המדרכה עדיין נצצה. ערימות של זכוכיות נאספו לשוליים, שרידים אילמים מהפיצוץ של אתמול שמישהו דחף הצידה כדי שנוכל להמשיך ללכת. נכנסתי הביתה. המסך ריצד עם חדשות מבית שמש. טיל פגע בבית כנסת. הרוגים. ועל המסך, חרדי נרגש, אוחז בטלית וספר קודש שלמים. הוא דיבר בלהט על הנס, על איך שהספר שרד ללא שריטה. הוא היה כל כך מרוכז בנס, שאף אחד לא הסב את תשומת ליבו לפרט השולי שילדים דווקא לא שרדו. נס גדול היה פה, רק תלוי את מי שואלים. ואז השגרה. פתאום אזעקה מנסרת את האוויר, שתי קומות במדרגות, הלוך חזור. מקלחת קצרה, עם תפילה חילונית בלב שלא תתפוס אותי אזעקה עכשיו. שנת כלבים על הספה בסלון, ואז עוד התראה של פיקוד העורף בנייד שמקפיצה את הלב. שלמה ארצי שר ב״ארץ חדשה״: ״צלם כדי שנזכור מה שהיה״. אז החלטתי לצלם במילים. אני אתעד את המלחמה הזאת כאן, יום אחרי יום. אכתוב את השקט המקפיא, את הזכוכיות, את ספרי הקודש השלמים ואת הילדים החסרים. אכתוב כדי שאני אזכור, ואולי גם אתם. אולי יום אחד, כשהכל ייגמר, נחזור לקרוא ונראה מי היינו, אם יהיה לנו האומץ להסתכל במראה. בשיר אחר שלו ארצי שר: ״רק מטורף חוזר רעב אל נעוריו״ אז נחזור רעבים, אם נרצה. הרי כולנו פה קצת מטורפים. חיכינו, אחוזי תזזית כמעט אובדנית, למלחמה הזאת שתבוא ותשבור את ההמתנה. אנחנו כנראה חייבים להיות מטורפים כדי להמשיך לחיות כאן, לעמוד לבד לגמרי ברמזור אדום בעיר ריקה, ולחכות בשקט שהאור יתחלף.

@minzlicht Just sent this to my lab 🙏🏼

Conference season is here. Many of you are doing it wrong. You flew across the country to check your email in a different city. New post on what conferences are actually for.

@AmirGrinstein אצלי זה בטוח נכון ❤️ @yoavsharon

עם מי בחרתם.ן להתחתן משפיע על ההצלחה שלכם בעבודה/קריירה. ומכל המאפיינים האישיותיים של בן.ת הזוג - הכי תורם להצלחתכם.ן בעבודה/קריירה הוא משתנה ה Conscientiousness (בעברית: מצפוניות או מוכוונות) המבטאת נטייה לוויסות עצמי, אחריות, חריצות, עמידה בנורמות ודחיית סיפוקים.

@Eran_Efrat למה ההימורים הם על תקיפות דווקא בסוף שבוע?

יאללה בואו ניישר קו: חוזר על מה שהימרתי- ארה״ב תתקוף (מתי? לדעתי סופ״ש אחרי הסופרבול אבל נעקוב) בשאיפה להצית שוב את המחאות. המחאה הם ה- Boots on the ground. האמריקנים יתקפו רק מטרות צבאיות/גורמי דיכוי מחאה (לא נפט/גז- רק צבאי וסמלי שלטון) 0% טראמפ חותם על חוזה ״אובמה 2״- הלגאסי חשוב מהכל ויש פה הזדמנות לשנות את המזרח התיכון כל עוד האיראנים חלשים מאד. זה ההימור שלי. אם אני צודק אני קונה את השווארמה של אמיל ומכניס לאפות.