Eye to Zion 🇮🇱🧡

זה מאוד דחוף 🙏

האמא ליאת המבורגר בחלקה הצבאית בבית העלמין בעתלית, בהלווית בכורה בן ה-23 סמ״ר נועם ז״ל, שנהרג שלשום מפגיעת כטב״מ נפץ בבירנית, חודש לפני השיחרור: ״בתוך הכאב אני מבקשת לעצור רגע ולהביט סביב. בואו נבחר להיות טובים, טובים יותר, כל אחד ואחת בסביבתו, אין פה באמת שמאל או ימין ואין מרכז – יש יחד. רק ככה תמיד הצלחנו, ואמן נצליח גם עכשיו״. @WallaNews

היי 😊 יש פלוגה בלבנון של יחידה מיוחדת עם 20 חיילים שחסר להם פנסי ראש חסר לנו 1200 שקל לקנות להם ממש ממש נודה לכל תרומה ולהפצה 🙏🏻 לינק לתרומה בציוץ הבא >>

אם מתישהו בחיים אהיה שר חינוך, אני אקדם רפורמות גדולות ומשמעותיות. אבל, לצד זה, יש כמה דברים "קטנים" שאני אעשה - עבור המורים. הנה כמה דוגמאות: 1. מחשב נייד לכל מורה. אין דבר כזה להיות מורה היום בלי לעבוד עם מחשב נייד צמוד. חדרי המחשבים בבתי הספר ובחדרי המורים לא מספיקים. הם לא זמינים תמיד, אין מספיק לכל המורים ואי אפשר לעבוד איתם בבית. ובואו נכיר בזה - יש לא מעט מורים שצריכים לעבוד מהבית. ולא, מחשב בהנחה אחת לעשור במקרה הטוב מארגוני המורים זה לא מספיק. המעסיק, כלומר משרד החינוך צריך לתת שובר רכישה לכל מורה אחת ל 3-4 שנים. ב 7 שנים שהייתי מורה רכשתי לבד שלושה מחשבים. זאת הוצאה כבדה, במיוחד עבור מורים עם ותק נמוך עד בינוני כשהשכר נמוך. אגב, לפחות עד שאני אהיה שר חינוך, שלפחות מס הכנסה יכיר בזה כהוצאה. 2. שובר שנתי לסדרת טיפולים אצל קלינאי תקשורת. הקול הוא כלי עבודה מרכזי אצל המורים. מורים רבים הופכים לצרודים, הורסים את מיתרי הקול שלהם בשל שימוש לא נכון והבריאות שלהם נפגעת. אני ביליתי תקופות ארוכות צרוד מאוד, בלי יכולת ללמד כמו שצריך. המעסיק, כלומר משרד החינוך צריך לאפשר למורים טיפולים תקופתיים + הדרכה לשימוש נכון בקול אחת לכמה שנים. 3. מנוי לכל המערכות שתומכות את עבודת ההוראה. לחלק כבר יש, לחלק עוד לא. הנה רשימה חלקית. קנבה, זום, גוגל, וורד, אופיס. הכי חשוב - מנוי פרימיום לכל מורה לפלטפורמת AI מועדפת + שובר להכשרות יעודיות בתחום. 4. זה אולי יישמע לכם מטופש - אבל מכונת קפה נורמלית ואיכותית בכל חדר מורים. רוב חדרי המורים בישראל עדיין עובדים עם קומקום ונס קפה של עלית. יש מי שזורם על זה, אבל בחייאת. אנחנו בשנת 2026. מכונת קפה סבירה זה המינימום. תחשבו על חדר מורים שמשמש 200 מורים בבית ספר לא גדול, עם שני קומקומים או מיחם. זה ביזיון. 5. ליווי רגשי ותמיכה נפשית מורים סופגים המון. הם מתמודדים עם תלמידים מורכבים, הורים לוחצים, וסיטואציות מורכבות ששואבות ים אנרגיה ומייצרות מעמסה נפשית. פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מקבלים הדרכה מקצועית ורגשית קבועה כחלק מהעבודה שלהם. וואלה מגיע גם למורים. כל מורה צריך לקבל זכאות לסדרת פגישות של ליווי רגשי ומקצועי כדי לעבד את הקשיים, לא להישחק, ולשמור על החוסן האישי שלו. לכל זה, שרי החינוך לא דואגים. על כל זה, ארגוני המורים לא שובתים. וכן, אם כבר מניחים שיש ערך בהוצאה ציבורית, על חינוך ציבורי. פה מדובר בכסף קטן שיעשה שינוי גדול. ואם חסר מאיפה להביא, ובכן, אפשר בכיף לקחת את מאות המיליונים שארגוני המורים מקבלים בכל שנה מכספי המיסים שלנו ולהשתמש בהם לטובת המורים באמת. מוזמנים להוסיף עוד בתגובות, אשמח לשמוע ולקרוא.

יצחק שוורץ נפצע בקרב בבית חנון בתחילת המלחמה, כשיצא לחלץ פצוע. הוא משותק בכל פלג גוף תחתון, ונמצא כרגע עם אשתו גל, בטיפולים בארה״ב, לנסות לשפר לו את איכות החיים. אין צורך לפרט, כמה ולמה הוא צריך את העובדת הזרה, שלו. יש כאן פניה של גל, אנא שתפו, כדי שנגיע למי שיכול לסייע. (יצחק, היה מ״פ האגדי והאהוב של פלוגת מילואים בה משרת הבן שלנו).

צאת חג מתן תורה בירושלים. נשק, ספר תורה וקרמי בדרך לעוד סבב מילואים בלבנון

ליאת, אימו של סמ"ר נועם המבורגר, אצל @amirivgi: "הוא לא היה חייב להיכנס לעזה וללבנון ולעבוד את השעות האלה, אבל הוא אמר לי 'זה מה שאני אוהב ומה שאני רוצה לעשות', הוא היה מלא גאווה"

אז מה בעצם צריך כרגע בנקודות איסוף? 1. שתיה קלה מכל סוג 2. משקאות אנרגיה 3. חטיפי חלבון 4. חטיפי אנרגיה 5. חטיפים רשימה של נקודות בציוץ הבא

הגליל התחתון זה אחד האזורים הכי יפים בישראל, ולמרות שהוא בצפון הוא דווקא מרגיש מאוד רגוע ובטוח לטיולים כרגע ❤️ אם אתם מחפשים שילוב של טבע, אוכל טוב ויקבים אז הנה כמה מקומות ששווה לשמור איפה מטיילים בגליל התחתון 1. תל יודפת תל היסטורי עם נוף מדהים לכל האזור ופריחה בעונה 2. נחל צלמון מסלול מים יפהפה עם פינות מוצלות והמון טבע 3. מעיין הסוסים מעיין קטן וקסום שמתאים לעצירה קצרה ופיקניק איפה אוכלים ושותים פתוח בשבת 1. עגלת קפה צ׳צ׳ו במשגב 2. פטיסרי דונאל בכפר כמא 3. יקב לוטם 4. יקב אופיר 5. מסעדת Moran Slow Dining כשר 1. לוטם דרעי בשכניה 2. יקב תבור 3. יקב נטופה 4. חוות רום

הותר לפרסום: סמ"ר נועם המבורגר, לוחם טכנולוגיה ואחזקה בגדוד 9 בן 23 מעתלית, נפל מפגיעת רחפן בדרום לבנון. באותו אירוע שבו נפל נועם ז"ל, נפצעו חייל צה"ל באורח קשה ונגד באורח קל. יהי זכרו ברוך

עוד חלל צה"ל בזמן "הפסקת האש" בלבנון, שוב מרחפן נפץ של חיזבאללה- סמ"ר נועם המבורגר, בן 23 מעתלית, לוחם טכנולוגיה ואחזקה בגדוד 9. נשבר כבר הלב, כל כך הרבה דם נשפך וטובי בנינו נופלים בזמן שאנחנו ממשיכים לכבד את "הפסקת האש" השקרית והחד צדדית הזו... על חשבון החיילים שלנו! דיי עם אוזלת היד הזו!!! יהי זכרו ברוך גיבור ישראל🇮🇱🕯 שנהיה ראויים.

אסור לנו שזה יהיה שולי החדשות

פוסט קצת ארוך אבל שווה קריאה: המלחמה משתנה מול העיניים שלנו, ולא מדובר בעוד שינוי טכנולוגי נקודתי אלא במהפכה של ממש. במשך עשרות שנים צבאות נמדדו לפי מספר הטנקים, המטוסים והחטיבות המתמרנות שלהם. כיום, רחפן שעולה מאות דולרים בלבד מסוגל לשתק כוח, לחשוף מפקדה, לפגוע בטנק או להרוג לוחמים בתוך מוצב. זהו שינוי עמוק במאזן שבין עלות לתועלת, בין תוקף למגן, ובין צבא סדיר לארגון גרילה. המלחמה באוקראינה המחישה זאת באופן חסר תקדים. שדה הקרב הפך רווי רחפנים מכל סוג: רחפני תצפית, רחפנים מתאבדים, רחפני תקיפה כבדים ורובוטים קרקעיים. כל תנועה מתגלה במהירות, כל ריכוז כוחות הופך למטרה, וכל כוח שאינו מוסווה או מפוזר מספיק משלם מחיר. לא מדובר רק באמצעי איסוף מודיעין, אלא במערכת לחימה שלמה שמשנה את קצב הקרב ואת צורת החשיבה המבצעית. גם אצלנו בצפון, במלחמה מול החיזבאללה המציאות הזו כבר כאן. חיזבאללה מפעיל רחפנים באופן הולך וגובר נגד כוחות צה"ל, מוצבים ותשתיות. האירועים האחרונים, שבהם נפגעו חיילים מרחפני נפץ, ממחישים היטב שהאיום איננו תיאורטי. הרחפן הפך לאמצעי זמין, מדויק וקשה מאוד ליירוט. הוא קטן, שקט, מופעל על ידי סיב אופטי, טס נמוך וקשה לשיבוש. במקרים רבים, מרגע הזיהוי ועד הפגיעה חולפות שניות בודדות בלבד. האיום הזה הוא רק תחילת הדרך, המעבר בין רחפן נפץ המופעל לעבר קבוצת חיילים יכול לעבור במהירות ללהקת רחפנים המושגרת לעבר בסיס רמת דוד. אלא שהפער המטריד ביותר איננו רק בין האיום למענה, אלא בעיקר בין קצב ההשתנות של האויב לבין קצב ההשתנות וההתאמות שעושה צה"ל. בעוד חיל האוויר מתקדם באופן משמעותי בהתמודדות עם איום הכטב"מים ברום הגבוה באמצעות מערכות גילוי, יירוט ושליטה מתקדמות, דווקא ברום הנמוך הנמצא באחריות זרוע היבשה, קצב ההתקדמות איטי בהרבה. זהו האזור שבו הרחפן הקטן, הזול והמאולתר הופך למסוכן ביותר, ודווקא שם נוצר פער מבצעי משמעותי. זרוע היבשה עדיין מתמודדת עם תהליכים מסורבלים של רכש, ניסויים והטמעה. חברות טכנולוגיה ישראליות מציעות פתרונות יצירתיים ומהירים, אך פעמים רבות אינן מצליחות להגיע במהירות להתקשרויות מבצעיות, לניסויי שטח רציפים או להטמעה רחבה ביחידות הלוחמות. במקום תהליך מהיר וגמיש שמחבר בין צורך מבצעי לפתרון טכנולוגי, המערכת נעה לאט מדי ביחס לקצב האיום. בזמן שהאויב מבצע התאמות תוך ימים, המערכת בצה"ל עדיין בקצב התאמות של שנים. כל אמצעי חדש עובר סדרה מייגעת של בחינות דיונים, וועדות התקשורת מסורבלות. בינתיים, החיילים בשטח נאלצים לאלתר. רשתות מאולתרות על נגמ"שים, אמצעי שיבוש מקומיים, פתרונות הסוואה מאולתרים ושיטות פעולה שנולדות מתוך צורך מיידי. זוהי עדות חיובית ליצירתיות ולרוח הלחימה של הלוחמים והמפקדים, אך זו גם נורת אזהרה. צבא אינו יכול לבנות תפיסת הגנה על אלתורים בלבד. יתרה מכך, המענה אינו יכול להסתכם רק במערכות גילוי ויירוט של הרחפן עצמו. יירוט הרחפן הוא טיפול בתוצאה, לא בשורש הבעיה. שדה הקרב המודרני מחייב יכולות מהירות לאיתור ולסגירת מעגל מול המפעיל והמשגר. מי ששולט במשגר, שולט באיום. לכן נדרשות מערכות שמסוגלות לא רק לזהות את הרחפן באוויר, אלא גם לאכן בזמן אמת את מקור השיגור, להעביר נתונים מידיים לכוחות האש, ולאפשר פגיעה מהירה במפעיל עצמו. כך מסירים לא רק את האיום, אלא בראש ובראשונה את המאיים. הרחפנים והרובוטים אינם רק עוד כלי בארסנל. הם משנים את עצם הדרך שבה מתנהלת מלחמה. בדיוק כפי שהטנק, המטוס והטיל שינו בעבר את שדה הקרב, כך גם המערכות הבלתי מאוישות משנות כיום את חוקי המשחק. צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו להישאר מאחור. במזרח התיכון, הפער בין הסתגלות מהירה לבין קיפאון תפיסתי הוא כזה שיכול להביא להפסד במלחמה או להביא לניצחון מהיר, חד ומוחלט.

ככה נראית תקומה. ילדים, סבתות, מלא צעירים יפים ורשימת המתנה לרשימת המתנה (באמת) להצטרפות לקיבוץ נחל עוז.

מפקד חטיבה 401 נפצע באורח קשה מרחפן נפץ שפגע בכוח של החטיבה מוקדם יותר היום. באירוע נפצע באורח בינוני קצין אוכלוסייה באוגדה 162, סגן-אלוף במילואים. באוקטובר 2024, לאחר נפילתו של מפקד חטיבה 401, אלוף-משנה אחסאן דקסה ז״ל, בקרב בג׳אבליה, מונה אלוף-משנה מאיר בידרמן למפקד החטיבה. הוא נכנס לתפקיד בתקופה מורכבת במיוחד, תחת לחימה עצימה, והוביל את כוחות החטיבה בפעילות התקפית ברצועת עזה ובלבנון. אלוף-משנה בידרמן קיבל את הפיקוד על החטיבה ברגעים קשים, כשהמציאות המבצעית דרשה פיקוד יציב ונוכחות בחזית. מאז כניסתו לתפקיד מקפיד להימצא לצד הלוחמים בשטח, מוביל מקרוב את הלחימה ומחזק את רוח הלחימה של החטיבה גם תחת אש. אלוף-משנה מאיר בידרמן, בן 41, נשוי ואב לשלושה ממודיעין, התגייס לחיל השריון בשנת 2003. לאחר שסיים קורס מפקדי טנקים וקורס קצינים, פיקד על מחלקת שריון במהלך ימי האינתיפאדה השנייה והשתתף בלחימה המבצעית בגזרות השונות. לאורך שנות שירותו ביצע שורת תפקידי פיקוד מרכזיים, בהם מפקד גדוד 53, מפקד גדוד 195, סגן מפקד חטיבת הצנחנים, מפקד חטיבת הבקעה וסגן מפקד אוגדה 162.

מח"ט 401, אל"מ מאיר בידרמן נפצע היום קשה מפגיעת רחפן נפץ בדרום לבנון. הוא נפגע בראשו וכעת מאושפז כשהוא מורדם ומונשם. לפני שנה וחצי, הוזעק בידרמן למלא את מקומו של המח"ט אחסאן דקסה ז"ל, שנפל בעזה. זה המכתב ששלח בידרמן ללוחמי החטיבה עם כניסתו לתפקיד. אני בטוח שיצא מזה במהרה

אזעקה באמצע טקס שבועות בבית ספר בקריית שמונה. ילדים עם בגדי חג, זר פרחים על הראש, הורים עם מצלמות ביד - ובשנייה אחת כולם על הרצפה, צעקות מכל עבר, וקולות מלחמה. זה לא נורמלי. זה לא "שגרת מלחמה". זה לא משהו שילדים אמורים להתרגל אליו. מי שקורא לזה חיים בצפון - לא מבין את המחיר.

ככה נראה בית ספר בקרית שמונה הבוקר. אזעקות בזמן שחיזבאללה תוקף את העיר עם רחפן נפץ. שכל אחד במדינה יבין את המציאות ההזויה הזו שילדים בישראל חיים בלי ביטחון ובפחד תחת אש בזמן שאנחנו ממשיכים לקבל את העובדה שכופים עלינו "הפסקת אש" חד צדדית! נמאס כבר מזה, חייבים כבר לחזור ללחימה בכל הכוח למען הצפון!!

מאות רבות בהלוויתו של רסן אתמר ספיר ז"ל בבית העלמין הצבאי ברעננה. יהודה ספיר, אביו של איתמר סופד לבנו "בני בכורי, איך מספידים אותך? איך מספידים כזאת חיות, כזה טוב לב, כזאת צניעות וענווה. כמה כישרון, רגישות והתמדה היו בך. כבר כילד היית רגיש מאוד לאדם, לאמת ולצדק. החברים בתיכון קראו לך 'הצינור לאמת', כי לא ידעת להתפשר על מה שנכון. אתמרי, היית החבר הכי טוב שלי. היינו מדברים שעות על כל נושא בעולם. תמיד רצית ללמוד עוד, להבין עוד ולהתפתח. היית מגיע עם מחברת, מסכם, שואל ומתעמק. כל כך התרשמתי מהרצינות והיסודיות שלך. בשנים האחרונות, בזמן שאני נאבקתי במחלה ובטיפולים, בתוך כל העומס המטורף שהיה לך, תמיד דאגת לי. תמיד הרמת טלפון, שאלת לשלומי, חיזקת אותי ודאגת גם לבריאות שלי וגם לנפש שלי. לפני חודשיים אפילו לקחת אותי לטיול רק אני ואתה, עם הקפה שכל כך אהבת. אלו רגעים שלא אשכח לעולם. ישנה משפחה מיוחדת בעם ישראל שתמיד הערצתי, אבל אף פעם לא רציתי להיות שייך אליה. זאת משפחת השכול. ועכשיו אנחנו נכנסים בשעריה ברעדה ובפחד. אני רוצה לפנות לחיילים הגיבורים שלנו. אתם שנלחמים שוב ושוב בשביל כולנו, שקוברים חברים וממשיכים קדימה. אני מבקש מכם, אל תישברו. תמשיכו בראש מורם. כי זה מה שאיתמר היה רוצה. זה גם מה שהוא עשה. איתמר, בני המתוק, אהובי. אני מעריץ אותך. אני אוהב אותך כל כך. אני מצדיע לך". רבקי ספיר, אמו של איתמר סופדת לבנה "איתמר, גם אם אכתוב הספד - זה לא יהיה סופי. לפני 14 שנה, בבר המצווה שלך, התלבטתי אם לדבר. בסוף החלטתי שכן, כי היה לי מה לומר. וגם היום יש לי מה לומר. היית ילד מתוק, מוכשר, חכם ורגיש. מילאת את ליבי בגאווה ובשמחה. לפני 20 שנה עבדתי בבריאות הנפש במרכז השיקום. באחד החופשים הגדולים הבאתי אותך איתי לעבודה והצגתי בפניך את המטופלים והעובדים. כשיצאנו משם נתת לי סקירה מדויקת מי מטופל ומי מטפל. בשלוש השנים האחרונות לא היו לנו שנים קלות במשפחה, עם החיילים במלחמה ועם יהודה שנלחם על בריאותו. ובתוך כל העומס הזה הייתה לך רגישות אינסופית כלפינו. לפני כמה חודשים קבעת לנו סדנת סושי. בתוך כל העומס ראית אותי, את אמא שלך, וידעת כמה זה ישמח אותי לצבור איתך חוויות. אני אוהבת אותך מאוד. אוהבת את מה שגדלת להיות, יחד עם רואי. אני לא יודעת איך נפרדים. *איך אומרים שלום לילד. לגיבור ישראל". גיבור . יהיה זכרו ברוך