orit wolf

הגשתי בקשת חופש מידע לקבל את מחקרי הבטיחות של חיסוני השגרה. אחרי 30 יום הודיעו לי שהם זקוקים לעוד 30 יום. אחרי 30 יום הם ביקשו 30 יום נוספים. מסתמן שאין למשרד הבריאות מחקרי בטיחות על חיסוני השגרה.

@ynetalerts טירוף

מהבוקר: כ-50 שיגורים מלבנון לעבר יישובים בצפון bit.ly/4m6xNWP

@daridor @jozef_x1 ביליתם אתמול, במצטבר, שעה בממ"ד.

@jozef_x1 6-7

עמדנו לצאת מספר פעמים אבל האזעקות התכופות גרמו לי לבטל ולדחות את החגיגה המשפחתית למחר. הילד מבואס ממש. למרות שהביטול הוא מהמחשבה עליו בעיקר. אם אפשר איזו אזעקה עכשיו זה מאוד יוערך ואני אצא ממש בסדר. תודה מראש.

@Hakufsah עצוב כל כך

עוד בשורה עצובה מאוד בחג הזה: הפזמונאית, הסופרת והמוזיקאית צרויה להב הלכה לעולמה בגיל 74 בתום מאבק במחלה קשה 💔 בנה של להב, המוזיקאי יונתן אלבלק, ספד לה וכתב: "אתמול בצהריים אמא שלי האהובה והיפה צרויה להב נאספה אל האינסוף אחרי מאבק קצר וקשה עם המחלה הארורה. היא כתבה שירים שנגעו לאנשים בלב. היא היתה אישה מיוחדת, חכמה, טהורת לב ואוהבת חיים. היא היתה האמא הכי טובה שיכולתי לבקש. בהחלטת המשפחה לא תתקיים שבעה וההלוויה תהיה פרטית גם היא". להב ז"ל החלה את דרכה בצוות הווי חטיבת הצנחנים. בתחילת שנות השבעים היא שרה וניגנה בכינור ב-E Street Band, להקת הליווי של ברוס ספרינגסטין בהופעות ובכמה מאלבומיו. לאחר ששבה לארץ, ניגנה באלבום המופת של להקת תמוז "סוף עונת התפוזים". היא השתתפה בכמה הצגות תיאטרון ובין היתר גם במחזמר "אלוף בצלות ואלוף שום" ובתחילת שנות ה-80 הייתה חברה בלהקת "הברירה הטבעית". בהמשך התמקדה להב בכתיבה. רבים משיריה הולחנו והפכו ללהיטים ובהם "דרך המשי" של יהודית רביץ, "על הגשר הישן" של רמי קלינשטיין, "רומיאו" של יהודית תמיר, "פרח" של גידי גוב ויהודה פוליקר, "מותק" של קורין אלאל, "ימי התום" של ריטה ועוד רבים. גם הספרים שכתבה - "כפכפי העץ של אנדרה" ו"מלכת הביצות רוקדת טנגו" - זכו בפרסים. להב הייתה נשואה למפיק המוזיקלי האגדי לואי להב, אותו הכירה במהלך שירותה הצבאי, ובתם היחידה טל נהרגה בתאונה בגיל 3 וחצי. השניים התגרשו בשנת 1977. אחרי נישואים קצרים לשחקן שבתאי קונורטי, פגשה את האמן והתפאורן איציק אלבלק בסוף שנות ה-70 והשניים חיו יחד מאז. להב הותירה אחריה את איציק בן זוגה ואת שלושת בניהם המשותפים. יהי זכרה ברוך 🙏 (צילום: אילן בשור)

יצחק (צ'רצ'יל) קלפטר ז"ל הענק אמור היה לחגוג היום את יום הולדתו ה-76 💔 מוזמנים לפלייליסט משיריו הגדולים עם "צליל מכוון", "דמיון חופשי", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו", "שביר" ועוד רבים ויפים >>> bit.ly/49uwnz2 (צילום: שלומי יוסף)

@Hakufsah חסר מאוד

@Boaz_Cohen הנציח את הרגע

הצלם ג'ים מקרארי בא לקרול קינג לקפה. להבין איך היא רוצה להצטלם לעטיפה. בדירה פשוטה ששכרה אז בקליפורניה קרול ישבה על אדן החלון יחפה בג'ינס מהוה, עוסקת באריגה, עם החתול טלמאכוס. באינסטינקט של צלם מחונן מקרארי הרים מצלמה וצילם צילום מקרי שהפך לעטיפת אחד האלבומים המצליחים בהיסטוריה

@Hakufsah מזל טוב ענקי לאיש המוכשר הזה

הילד בן 73... יום הולדת שמח והמון מזל טוב לאהוד בנאי האחד והיחיד! 🥳 מאיפה מתחילים? "עיר מקלט", "בלוז כנעני", "כולם יודעים", "יוצא לאור", "מהרי נא", "היום" ועוד המון... 🎸 מוזמנים לפלייליסט כיפי עם כל הטוב הזה >>> bit.ly/4tmteKH (צילום: אודי אבן חיים, מתוך ויקיפדיה)

אגב מה עם זה? תשעה חודשים תמימים חלפו מאז שסיפרו לנו שמתקן בטחוני סודי הוצת על ידי נערי גבעות בגזרת בנימין. לא יודע, אבל מתקן כל כך מאובטח ואין צילומים ואין מעצרים? אני עוד עלול לחשוב שמישהו המציא את כל הסיפור הזה ואלוהים יודע מה עוד הוא המציא...

מוקדם יותר היום במהלך המטח מאיראן זוהתה פגיעה ישירה של שברי יירוט במתחם בתי הזיקוק (בז"ן) בחיפה. כוחות כיבוי והצלה ממחוז חוף, בסיוע גדודי חילוץ של פיקוד העורף וצוותי החירום של המפעל, הגיעו למקום על מנת לכבות את השריפה כך נראתה הפגיעה ממצלמת אבטחה באזור 📸: איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה

@Hakufsah תיכף ייזכרו :)

תושבי תל אביב אחרי יומיים בלי אזעקה:

אבא שלי היה חוזר מהעבודה בשש בערב רעב ועצבני. פחדתי להתקרב אליו. ידעתי שאין עם מי לדבר. אבא היה עסוק בעצמו, אמא הייתה עסוקה בו, ואני הייתי הילד שאמור להביא ציונים טובים, להתנהג יפה, ובעיקר לא להפריע. אל תטעו לרגע, אבא שלי היה אדם נפלא, רגיש, חם ואוהב. אבל אף אחד לא הכין אותו להיות אבא. כשהייתי תינוק, חייו סבבו סביבי. רואים את זה בתמונות המשותפות שלנו, מלאות החיוכים. אין תמונות כאלה אחרי גיל חמש. עם השנים, הדאגות, התסכולים, השחיקה, תחושת הכישלון, והביקורת של אמא שלי, עטפו אותו במעטה של מרירות, כעס ואלימות. הוא התרחק ממני והותיר אותי עצוב, בוכה, מיואש ואבוד. ברגעים שהייתי זקוק לו יותר מכל, הוא פשוט לא היה שם. אבא שלי לא לבד. רובנו, רוב האבות - כן, גם אתם - מזניחים את ילדינו. אנחנו עסוקים בעצמנו, בעבודה, בקריירה, בסידורים, בקניות, בטלוויזיה. ובדרך אנחנו מזניחים אותם, מפקירים ממש, מתעלמים מצרכיהם. חושבים שעוד כמה שקלים, מתנה פה, משחק שם, יפצו על ההזנחה. אחר כך אנחנו ממש לא מבינים מאיפה החוצפה, העצבים, הציונים הנמוכים, טריקות הדלתות וההסתגרות בגיל ההתבגרות. אנחנו כל כך מנותקים עד שאיננו שמים לב שאנחנו מעוללים להם בדיוק את מה שעוללו לנו: נטשו אותנו, השאירו אותנו לבד, לא הקשיבו לנו, לא הבינו מה אנחנו צריכים מהם, למה אנחנו זקוקים באמת: ילדים זקוקים לאבא שלהם, ליד המכוונת, לעצה, לניסיון, למילה הטובה, לתמיכה, להקשבה, לתשומת הלב, למבט, לנשיקה, לחיבוק, לחום הפיזי. ציונים זה לא הכל, ולא כל החיים שלהם זה בית הספר. אבא יקר, לשאול איך היה בבית הספר, זה לא להיות אבא. לתת לו מאה שקל שיילך לקנות לעצמו משהו, זה לא להיות אבא. גם לראות איתו ריאליטי בטלוויזיה עד מאוחר, זה לא להיות אבא. זה לנקות את רגשי האשמה, לצאת ידי חובה, לסמן וי ולעשות את המינימום ההכרחי. בעצם, אפילו את זה לא. שימו לב כמה ביקורת אתם מטיחים בהם מדי יום. כמה אתם לא מרוצים מהם, כמה אתם תוקפניים כלפיהם, יורדים עליהם, חובטים בהם, מצליפים, מטיפים, מאוכזבים. האכזבה הזו הורגת אותם, מועכת אותם, גומרת להם את שמחת החיים. הם מסתגרים בתוך עצמם, עצובים, מושפלים, מאוכזבים, מיואשים, מתרחקים מכם. בעוד זמן לא רב, דלתות הלב שלהם כבר יהיו נעולות. זה יהיה מאוחר מדי. אני יודע, התירוצים לכך רבים: אין זמן, צריך לעבוד, להביא כסף הביתה. יש לו את אמא, אז שידבר איתה. אבל מה איתכם? בשביל מה הבאתם ילדים לעולם אם הם כל כך מפריעים לכם, מטרידים אתכם, מעצבנים, משגעים, לא נותנים לכם מנוח? ברצינות, בשביל מה הבאתם אותם? אבהות אמיתית מתחילה ברצון שלכם להתקרב אליהם. במוכנות שלכם להקשיב להם, ובהבנה שהביקורת מרחיקה והתמיכה מקרבת. זה הזמן שלכם, לא יהיה זמן אחר, לעצב אותם ואת חייהם. האבהות הטובה שלכם תהפוך אותם לבני אדם טובים יותר, לבני זוג טובים יותר ולאבות טובים יותר לילדים שלהם, הנכדים שלכם. פנו להם זמן לארוחת צהריים, לסרט, למשחק כדורגל, לבילוי בפארק או בים. פנו זמן לשיחות, בעיקר לשיחות, לא רק על בית הספר, אלא על החברים, החלומות, הדברים שמרגשים אותם, וגם מה שמפחיד אותם. האזינו יחד למוסיקה שהם אוהבים, גלו מה מצחיק אותם, מה מכאיב להם, תנו להם עצות, ספרו להם כמה אתם אוהבים אותם, מעריכים אותם ומתפעלים מהם. תתלהבו מהם, ואז הם יתלהבו מעצמם. תעודדו אותם, ואז הם יעודדו את עצמם. אתם הגיבורים שלהם, מודל החיקוי שלהם. אתם האנשים הכי חשובים בחייהם. יש לכם תפקיד קריטי לקראת העתיד, אז קחו אותו ברצינות. השקיעו זמן, התחברו לרצון, תנו את הלב ואת הנשמה, ותרוויחו אותם. את הילדים שלכם.

מדוע נשים דווקא, הן נושאות הדגל של הטוטאליטריזם המערבי? אבחנה שכבר אורוול שם לב אליה, בניסיון המערבי הקודם להשליט משטר אימים מפלצתי על מאות מיליוני נתיניו.

As I keep saying, this has been true, is true and will always be true. Everybody with decent knowledge of history knows that. x.com/johnrackham82/… But not everyone knows as to why this has been and will always have to be true. Yes, concentration of power to the government that enables forcible confiscation of private property is a major factor. And then it goes something like this: Ok, we confiscated the wealth owned by the rich / landlords and redistributed it. Now we can have the utopia we have always envisioned. What? Our society still does not look like one? There must be some fifth column that is sabotaging our effort. Let’s hunt them down and kill them all. Then, and only then, we can bring the utopia. Huh? Still not working? Ok, kill a few millions more to make sure that we have not overlooked any potential saboteurs. Ok, kill several millions more to make it absolutely certain.....

מספר תובנות על המצב: 1. איראן, מדינה ענקית בסדרי גודל מעל ישראל, עובדת כבר 47 שנים על הפרויקט של חיסול ישראל. בסבלנות אין קץ הם טוו את קורי הרעל סביבנו, בנו מערך טילים בליסטיים גדול יותר מכל מדינות אירופה גם יחד, והאיצו בדרך לפצצה גרעינית. הם קיוו שביום פריצת המערכה יוכלו, מעבר לכל שלוחיהם, לשגר אלינו מאה טילים בליסטיים ומאות רבות של כטב"מים מתאבדים בכל יום. ועכשיו יש אצלנו מצקצקים: "איך זה שעברו כבר ארבעה שבועות ולא חיסלנו את הכול? רבאכ, הטיל הבודד הבוקר הפריע לי לשתות את המקיאטו, ועד שחזרתי מהממ"ד הוא התקרר"... בסקר "מעריב" המונפץ קראו לזה: "חמיצות על המשך השיגורים". חיזרו למציאות, חברים. זה ייקח עוד קצת זמן, אבל הפתרון בדרך. עוד תשתו הרבה קפה בטהרן. 2. הכתבים לענייני ערבים והפרשנים השונים בערוצי התבהלה (שביזות, דיכאון וכו') עומדים בימים אלה בפני משימה בלתי אפשרית: איך לספר על ההערצה שישראל מקבלת בעולם הערבי תוך סינון קפדני של כל אזכור לשם "ביבי נתניהו". הם שמחים, ובצדק, על פרץ האהדה שאנו מקבלים, אבל הם שכחו את כל הנראטיבים של האויב שהם האכילו אותנו, את הטלת הספק התמידית שהם יצרו, את חוסר האמונה ואת ה"מה האסטרטגיה" שהם מכרו, ואת הקריאות להפסקת המלחמה שהם פמפמו. אבל אנחנו זוכרים את ההחלשה ואת המירמור. לא שכחנו. 3. בימים הקשים של קיץ 2024, טרם מבצע הביפרים, כשביידן ובלינקן עדיין ניסו להכתיב לנו מהלכים, כשהחטופים עדיין בשבי והקריאות להפסקת המלחמה בכל מחיר שולטות בשיח, כשהאג הוציא צווי מעצר והאנטישמיות בעולם חגגה – נשאל נתניהו באחת ממסיבות העיתונאים איך נתאושש מהמפולת המדינית. הוא ענה תשובה נחרצת (בפרפרזה): "פשוט ננצח". כי את ההיסטוריה כותבים המנצחים. ורק עם אהדת העולם אי אפשר להתקיים כאן. ומאז עברנו הרבה, ניצחנו הרבה, ועוד נכונו לנו עלילות. 4. גם תפקידם של הכתבים הפוליטיים באותם ערוצים אינו טוב בהרבה. הם מתבוססים במי האפסיים של "מי יתחלק בשאריות". האם זה יהיה בנט המגלומן, אייזנקוט ההססן, לפיד החרטטן, גולן המסוכן, או ליברמן הפירומן (ורק לגנץ הגמגמן לא נשאר חלק). כאילו שזה מעניין מישהו (חוץ מהיועצים המניפולטיביים שלהם) בזמן ששני אנשים – דונלד טראמפ ובנימין נתניהו – מעצבים מחדש את מפת העולם. 5. ואם ביועצים עסקינן, השבוע פרץ לתודעה, בכותרות היסטריות, דובר בשם זיו אגמון שאני מניח שעד שלשום 98% מהציבור לא שמעו על שמו.הוא אמר דברים גזעניים ומגונים בשיחות ווטסאפ פרטיות, ועכשיו הוא התפטר והלך לדרכו. כמו שצריך. אבל את המשחק הזה אפשר לשחק בשני הצדדים. מה צריך בנט לעשות עם יועצו הבכיר, ליאור חורב – דמות הרבה יותר דומיננטית – שבעברו אמירות פומביות שמאשימות את הנשיא טראמפ באהדה ל"עליונות לבנה" ואנטישמיות, ובחבירה לאויבי ישראל? האם לא מן הראוי שגם בנט יגנה ויסיק את המסקנות? 6. אמש פרסם שונא ישראל המפורסם ביותר בימים אלה, טאקר קארלסון, את הסרט המלא "תיקי ביבי". קארלסון, שעדיין לא החלטתי מאיפה מגיעה האובססיה המטורפת שלו לישראל (בחיי, כל כמה שעות פוסט מכפיש יותר על ישראל בכלל ועל נתניהו בפרט), והאם מקורה בטהרן, מוסקבה, דוחא או בייג'ינג. ובכן, אתמול הוא עשה כבוד לסרט שזכויות היוצרים שלו שמורות למשטרת ישראל ולפרקליטות המדינה, בתיווכו המסור של רביב דרוקר (שותף להפקה), סרט שכולל סרטוני וידאו מחקירות נתניהו בלה"ב 433 לפני 8 שנים, טרם המשפט. שתבינו – כל הדלפה של סרטון כזה היא עבירה פלילית, אבל מי יחקור? ובכן, אמש הסרט עלה דרגה: מעבר להקרנה בפסטיבל נידח, הוא משמש כעת את קארלסון – המניפולטור הגאוני והמרושע – כדי להרעיל מיליוני אמריקאים צעירים נגד ישראל ונגד מנהיגה. תודה לך, רביב דרוקר. הגעת לפסגה.

מוג'תבא חמינאי, מצבו:

@oritwolf זו הודעה פייק

התיאוריה שלי לגבי החות'ים היא: הם מופעלים על ידי סין. הם איפשרו רק לסינים לשוט בים האדום מאז אוק' 23, וכעת הם לא פועלים משום שאין לסינים חלופות רבות לרכוש ולייבא נפט, גז ועוד. פגיעה של החות'ים ביצוא מהמפרץ = פגיעה בסין.

ב-1995 אבי ז"ל נקלע למשבר גדול. 7 שנים לאחר עלייתו ארצה עדיין קילח קשישים במוסד סיעודי והוא לא ראה מוצא. אבי היה האדם הכי גדול שפגשתי בימי חיי. הוא שחה ושלט בכל תולדות הפילוסופיה, ההיסטוריה והתרבות המערבית תוך מבט נוקב ויכולת למוטט כל מגדל מחשבתי בשליפת לבנה קטנה. מסעו הפנימי הוביל אותו למסעו החיצוני לארץ ישראל, "אין שום קיום פיזי ליהודי מחוץ לריבונות עצמית בארץ ישראל, ואין שום משמעות לקיום יהודי מחוץ ליהדות", אמר לי שוב שוב. בניקיונות הפסח מצאתי היום מכתב שקיבל לאחר פגישה שקיים בניסיון למצוא לעצמו משרת עוזר הוראה זוטר באקדמיה. אני זוכר את המתח של אמי ז"ל לקראת הפגישה, אני זוכר את אותו הבוקר ואני זוכר אותו חוזר מהפגישה מובס לאחר שהבין שזה לא יוביל לשום מקום מלבד מכתב המלצה מנומס. ישבתי לבדי מולו בסלון הקפוא, בחורף החיפאי ללא חימום. עשן הסיגריה עירבל את פניו. עגבניה חתוכה לרבעים ובצל ירוק עם הרבה מלח חצצו בינינו. היה שקט של כמה דקות. האור לא דלק בחדר מלבד מנורת קריאה ישנה מהונגריה בפינת החדר. העיניים שלי התרוממו לראות מבעד לעשן. "הכל עליך", אמר לי, "לי זה לא ילך כבר. וזה בסדר". הוא צדק בכל אבחנותיו על היהודים, על היהדות, על מגמת ההיסטוריה באופק הקרוב, על הארץ ועל גורלו שלו. הריני כפרת משכבו. נקיון פסח.