Rotem Drob
43.9K posts

Rotem Drob
@DrobRotem
כותב ועורך על קולינריה. רק חולוניה💜💛 תעקבו יהיה כיף. מתנדב ב☎️1203 מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית
Sumali Temmuz 2014
1.1K Sinusundan2.2K Mga Tagasunod

@asafbryt גדלתי בקן של השומ"צ בחולון ולמרות שחלקים נרחבים של המשפחה שלי מהקיבוץ, כמה סבלתי מהקיבוצניקים שהייתי בא איתם במגע בטיולים משותפים. חלקם מזכירים לי בדיעבד חרדים שחושבים שהם מוארים כשבתכלס לא יודעים לקחת אוטובוס ממקום למקום גם בגיל 15 ולא יודעים איך לבקש את הפלאפל כמו שהם אוהבים
עברית

כשאתה גדל בקיבוץ אתה גדל בתוך בועה,
אתה גדל עם אותם ילדים מרגע הלידה עד הגיוס לצבא.
פה ושם נכנסים זרים. אבל הם תמיד זרים.
לנו היו את הילדים מכליל שהיו אתנו מכתה ב' (א' לא הייתה בקיבוץ אז התחלנו ב ב') , אבל בשום רגע לא נתנו להם להרגיש שהם חלק. הם תמיד היו הזרים. אלו שהצטרפו לבני הקיבוץ.
וזה היה נכון גם כלפי כל מי שהגיע לקיבוץ מבחוץ ולא נולד בו.
היו את בני המשק, דור שני או שלישי לחברים והיו את אלו שהגיעו מבחוץ. שלעד יהיו מעמד אחד פחות אם לא יותר.
ואין מה לדבר על ילדי חוץ שמגיעים ואפילו לפעמים נשארים.
גם בתוך בני הקיבוץ הייתה היררכיה ברורה.
שוויון היה בתקציב אבל לחלוטין לא במעמד או בהשפעה.
כשאתה גדל לתוך זה, זה נראה הגיוני. ואולי זה נראה הדבר היחיד שקיים. כי פשוט אין לך מושג איך נראים חיים מחוץ לבועה.
אתה גדל בתחושה של "היינו העתיד" כתבה את זה מדהים יעל נאמן.
יש קיבוצניקים ויש את השאר.
ואם זה מרגיש כביקורת אז זה ממש לא,
הילדות הייתה מדהימה ומאתגרת ומעצבת.
היא גרמה לי לנסות ולהיות הכי טוב בכל דבר שאני עושה. היא גרמה לי לנסות ולהיות בולט בין שווים.
לכולם היו את אותם הבגדים ואת אותו התקציב ואת אותם התנאים.
מתוך זה היית צריך למצוא את הדרך לבלוט ולהוביל ולהרגיש שווה.
על הדברים הרעים שזה מביא איתם כבר כתבתי בעבר אבל בסופו של דבר זו הייתה ילדות מדהימה. לי.
ואז אתה מתגייס ופעם ראשונה פוגש את העולם.
פוגש את הדתי והמתנחל ואת הבחור מקריית שמונה.
ואת זה שגדל בעיר ולמרות זאת הגיע לסיירת.
ודעות אחרות ומחשבות וצורת דיבור.
ופתאום אתה מוצא אנשים שבחיים לא חשבת שתפגוש שהופכים להיות לך חברי נפש. לעד.
ועדיין, אתה בטוח שקיבוצניקים שווים יותר.
ובראיונות עבודה כשמישהו אומר לך שבא מקיבוץ הוא מיד מקבל נקודות זכות. יש שפה משותפת גם אם הקיבוץ שבו הוא גדל לא דומה כמעט בדבר לקיבוץ שבו אתה גדלת.
כי קיבוצים של היום, כמו הסיירת שלך, זו כבר ממש לא אותה היחידה.
ועדיין כמו שאתה רואה את הנמר על החולצה ומתרגש כמו דביל גם ככה אתה מגיב כשהוא אומר שהוא בא מהקיבוץ.
ולמה אני כותב את כל המניפסט הזה?
כי היום הסתכלתי על הצוות המדהים שלי. ביום בלתי אפשרי, עם עבודה שחזרה בתוך המלחמה (טפו טפו).
כשכל התקשורת במקום קרסה. והיינו בכאוס מוחלט.
ופתאום הבנתי כמה טעיתי.
יש לי צוות שמורכב מכל הגוונים. מהמון צבעים.
אבל יש דבר אחד משותף. הם פשוט אנשים מדהימים.
ויש לי כמה שהפכו לראש חנית.
ילדות תל אביביות, בנות 17-18, ילדות שחלקן מנהלות משמרת. ילדות שמחזיקות את העסק.
וכשאני מסתכל על הבנים שלי אני רק מקווה שהם יצאו עם סל ערכים, עם איכות אנושית, עם אינטליגנציה רגשית, עם בטחון אנושי כמוהן. הן פשוט מדהימות.
ולי שגדל בתור העתיד, נשאר רק להודות באיזו בועה גדלתי. וכמה טעיתי.
אז בגדול כל זה רק בשביל להגיד תודה.
לצוות מדהים.
לאנשים ששום מקצוע אחר בחיים לא היה מפגיש ביננו.
אתם מדהימים
עברית

@DrobRotem לא זוכר איך קוראים לזחל, אבל פעם בתור ילד נגעתי בכזה- השערות\ קוצים השחורים נכנסו כמו סיכות לתוך האצבעות שלי שהתנפחו כמו בלונים- אבא שלי היה צריך להוציא אותם אחד אחד בפינצטה-
עברית

@seokjinaga ראי ציוץ קודם על העגבניות. דפקתי היום הסבר לבנאדם שמגדל אותם על דבורות בומבוס ודבורת עץ עד ששאל מה התחום שלי, אמרתי לו שהכל זה מהקבוצה בפייסבוק 😂
Israel 🇮🇱 עברית

@rblrabbit האלגוריה שלי היתה, "מישהו מזהה את הנחש שמצאתי במדבר ושמתי לעצמי על הצוואר?"
עברית


@DrobRotem פרוותון- אנשים היו משתמשים בזה ככיסוי עיניים בטיסות בימי בית שני
עברית
















