Itamar Benjamin

@zionnenko Reign down נשמע הולם למה שיקרה באיראן

נשיא ארצות הברית לא אמור לדעת איך כותבים rain down. בטח בציוץ שהוא אולטימטום מאיים?

@Roi_ גובים פר אות

לא הבנתי למה החברה שזכתה במכרז להפקת טקס המשואות תקבל תוספת תשלום של 559,179 ₪ במקרה בו טראמפ יישלח נאום מוקלט שלו, וכמה מיגוניות לתושבי מטולה ומשגב עם היה אפשר לרכוש בסכום הזה

@PavelSachkovsky מה הקשר לעזאזל ראשית אפחד לא ביקש ממך לבחור שנית אתה יודע שנוסעות פה מכוניות בשבת נכון? זה לא מפריע לשום יהדות אז בגלל שכמה נהגי אוטובוס יעבדו בשבת כמו שעובדות מסעדות? כמו שעובד נתבג? כמו שעובדים מצילים בים? כמו שעובדים קניונים? תחבצ זה מה שיעלים את היהדות בשבילך?

דעה שצריכה להיות פופולארית: אם אני צריך לבחור בין לזכור את היהדות שלי, ולחיות במדינה יהודית, ולא תהיה תחבורה ציבורית בשבת ולא חנויות פתוחות, לבין לחיות במדינה שבה הכל פתוח ויש אוטובוסים בשבת, אבל היהדות לא קיימת, אני תמיד אבחר את האופציה הראשונה. למה? כי סבא שלי ז"ל לא איבד את כל משפחתו בשואה בשביל שאני אשכח את היהדות שלי. לזכור מאין באתי, ולאן אני הולך.

@moshebs11 זה כנראה יהיה עובדים שמרוויחים יותר מושלמים יותר אבל, לא כל העובדים יקחו את המשרות איתם. רוב המשרות ישארו בארץ, ואנשים אחרים (אולי מוצלחים פחות אולי יותר) יתפסו את מקומם. השכר הממוצע של המשרות האלו כנראה ירד, אבל גם השכר של העובדים שיתפסו את מקומם יעלה

מתפתח דיון בימים האחרונים על הגירה מהארץ. החלטתי לעשות סימולציה בסיסית של ההשפעה הכלכלית של עזיבת 100,000 משלמי מיסים על הכלכלה הישראלית. הנחת הבסיס היא שמדובר בעובדים "שיש להם אלטרנטיבה" בחו"ל, משמע שכר גבוה מהממוצע. לצורך פשטות חישבתי שכר ברוטו של 20,000₪ (כ50% מעל לשכר הממוצע במשק). עלות מעביד לשכר כזה היא בערך 25,000₪. המסים המשולמים הם כ4,500₪ (מס הכנסה, ביטוח בריאות וביטוח לאומי) השפעה ירידת המיסוי הישיר על ההכנסה בלבד (ללא מע"מ וכד') עומדת על כ5.5 מליארד ש"ח שנתית. ההשפעה על התוצר גבוהה יותר, מן הסתם. בהנחה שחלק העבודה מהתוצר בישראל הוא כ55%, ניתן "לחלץ" פגיעה בתוצר של כ54.5 מליארד ₪. באחוזי תוצר (בהנחה והתוצר החזוי שלנו הוא 2.1 טרליון ₪) מדובר בפגיעה שנתית של כ2.5% תוצר! וזה רק בשנה אחת, כן? והנחה של אירוע חד פעמי של עזיבת 100,000 עובדים, כן? *עכשיו* אפשר להמשיך את הדיון

@sara_lisovtsev @igalk3 @david_lisovtsev מצבר לא רלוונטי רק להנעה? מה התפקיד שלו בזמן נסיעה חוץ מלהטען?

@igalk3 @david_lisovtsev המשכנו עוד איזה חצי שעה!!!!! חשבנו זה המצבר

נסענו ברכב. היה רעש מוזר במנוע אבל שום נורה לא דלקה, אז נסענו. פתאום נשמעה חבטה מקדימה, ואז נורת המצבר והטמפרטורה נדלקה. בגלל שיש לנו ניסיון מעצבן עם בעיות מצבר, החלטנו להמשיך עד ירושלים ולהגיע כמה שיותר קרוב לבית. ואז המנוע כבה, ויצאו המון אדים מהמנוע. מקווה שלא הלך האוטו.

הרבה פעמים כתבתי פה שהפליי המרכזי של ביבי הוא לא למשול. הוא לשלוט בשיח. קודם כל הוא מחליט על מה מדברים. אחר כך כולם רבים בעד ונגד, מקציפים פה ומתעצבנים שם, אבל הוא כבר השיג את שלו: לא רק את הנושא שעל סדר היום, אלא גם את גבולות המחשבה. ואז מגיע התרגיל הקבוע. מישהו שואל שאלה אסטרטגית פשוטה, ומיד קופצים עליו: אז מה אתה מציע? וזה בדיוק הטריק. במקום שהשלטון יסביר מה התוכנית שלו, דורשים ממי ששואל שאלות להציג תוכנית חלופית מלאה. במקום שהממשלה תצדיק את המדיניות שלה, מי שמבקר אותה נדרש פתאום להגיש עבודת מטה. נפל לי האסימון השבוע כששאלתי שאלה פשוטה: מה האסטרטגיה שלנו מול חיזבאללה? למה אנחנו שוב מדברים על רצועת ביטחון, כאילו הפעם זה ייגמר אחרת? ומיד באה התשובה המוכרת: אז מה אתה מציע? אז הנה מה שאני מציע: קודם כל, לשאול את מי שמקבל החלטות מה הוא עושה לעזאזל. כי אני לא זה שאמור לספק פתרונות למדינה. ואני גם לא מוכן יותר להשתתף במשחק הזה, שבו במשך שנים מסרבים לנהל דיון אמיתי, ואז כשהכול מתפוצץ דורשים תשובות דווקא ממי שהתריע. וזה דפוס. לא אירוע חד פעמי. ב-2018 היה הסכם גרעין עם איראן. לא מושלם, אבל כזה שקנה זמן והקפיא את תחום ההעשרה לחמש עשרה שנה. גנבנו את ארכיון הגרעין, והיו בידינו הוכחות דרמטיות שאיראן בנתה נשק גרעיני. ביבי וטראמפ החליטו לצאת מההסכם. אפשר להתווכח על זה. אבל הם יצאו בלי אלטרנטיבה. הייתי בחדר. שאלתי בזמן אמת: מה התוכנית? גלגולי עיניים. טראמפ החליט, וזהו. אמרנו: בואו ננצל את ההישג המודיעיני הזה כדי ללחוץ על הארכת ההסכם בלי מגבלת זמן. לא התקבל. יצאנו והיום האיראנים עם אורניום שמספיק ל-11 פצצות. אותו דפוס בעזה. במשך יותר מעשור היה ברור שמדיניות הסבבים, ההכלה והכסף הקטארי תתפוצץ לנו בפרצוף. אבל כל מי שאמר את זה בזמן אמת שמע מיד: אז מה האלטרנטיבה? הרשות המושחתת? כאילו שהיעדר חלופה מושלמת הוא טיעון בעד המשך טירוף מוחלט. כאילו שמותר לבנות מפלצת, כל עוד למבקר אין מצגת מסודרת עם לוגו. ואז הגיע 7 באוקטובר. אבל זה לא נגמר שם. יצאנו למלחמה מוצדקת בעזה. וכבר מהחודש הראשון אנשים שאלו: מי ישלוט שם ביום שאחרי? סירבו לנהל את הדיון. ומה קיבלנו? חמאס שמשתקם שוב, בין היתר על כסף קטארי. אותו דפוס באיראן עכשיו. חייבים להכות באויב. חייבים לפגוע בו קשה. בסדר. ואז מה? מה התוכניות לשמור את הורמוז פתוח? מה אנחנו רוצים שיקרה באיראן ביום שאחרי? מה יקרה עם האורניום? איך מוודאים שלא נקבל משטר אפילו יותר קיצוני, שדוהר לפצצה? צרצרים. כי קל מאוד למכור פנטזיות על הפלת משטר. הרבה יותר קשה להראות איך מבטיחים תוצאה טובה יותר. ועכשיו שוב לבנון. הצפון חוטף. ושוב מדברים על עוד סיבוב. ושוב אותה שאלה פשוטה: מה האסטרטגיה? אז לא, אני לא קונה יותר את ההיפוך הזה. אני לא זה שצריך להחזיק תוכנית מגירה לכל זירה, בזמן שהאיש שמחזיק בשלטון כבר כמעט עשרים שנה פטור אפילו מלתת תשובה אחת. יש פה אדם אחד שמקבל את ההחלטות. אדם אחד שמנהל את המדיניות. אדם אחד שבוחר פעם אחר פעם לא לחשוב עד הסוף, לא לבנות חלופות, ולא לנהל דיון אמיתי על היום שאחרי. ואז, כשהמציאות מתפוצצת, הוא משאיר את כולנו להתווכח עם מי ששאל שאלות במקום עם מי שקיבל החלטות. אז תחסכו לי. את השאלות צריך להפנות אליו. לא אליי. אני לא קובע שום דבר. יש אחד שמחליט. והוא שם עליכם כזה זין, שאפילו שאלות מעיתונאים הוא לא מוכן לקחת. וזה לא נגמר רק בביטחון. אותו דפוס קיים גם בחרדים, גם בחינוך, גם ביוקר המחיה, גם ביחסים עם ארה"ב, גם בפלסטינים. לא בונים עתיד. דוחים הכרעות. קונים זמן. ואת הזמן הזה לא משקיעים בבניית חלופות, אלא בשרידות פוליטית. ואז, כשזה מתפוצץ, שואלים דווקא אותנו: אז מה אתם מציעים? שליש מהתינוקות שנולדים בישראל הם חרדים, ואין למדינה אסטרטגיה אמיתית לשילוב, לפריון ולצמיחה. מערכת החינוך מידרדרת, ואין אסטרטגיה אמיתית לשימור היתרון האנושי שלנו. יוקר המחיה חונק, ואין אסטרטגיה. התמיכה בישראל בציבור האמריקאי הרחב נשחקת, ואין אסטרטגיה. הפלסטינים לא נעלמים, הטרור היהודי בשטחים משתולל, ואין אסטרטגיה. יש רק ניהול שיח. יש רק הדלקת וכיבוי שריפות. התעלמות מבעיות יסוד. פירור החוסן. עוד סבב של מילואים, ועוד סיסמה, ועוד דחייה. ואז לעמוד במסיבת עיתונאים ולהפריח שקרים בקול בריטון, שכבר ברור לכולם שאין מאחוריהם כלום. אז מה האלטרנטיבה? הנה מה שאני מציע: להשתמש בזמן שאנחנו קונים כדי לטפח חלופות, לא כדי לממן את האויב. להעמיק את היתרון האיכותי שלנו. לבנות מנועי צמיחה. לחזק חינוך, תשתיות וכלכלה. להפוך את התמיכה בישראל בעולם לפחות מקטבת ויותר עמידה. לבנות מיצוב אסטרטגי שמייצר הזדמנויות במקום לרדוף אחרי אסונות. לדעת לסיים מלחמות, לא רק להתחיל אותן. נשמע לכם כללי מדי? תתמודדו. ככה מתחילים. לא זבנג וגמרנו, אלא בניין כוח, חלופות, ועבודה של שנים. התוצאות יגיעו. הצעד הראשון הוא להחליף הנהגה.

דרך יעילה ביותר לזהות ליצן משפטי, שארסנל הכלים שלו מורכב מדמגוגיה ופופוליזם, היא בידוד של נתון אחד מתוך מערכת אחת, והשוואתו לנתון המקביל במערכת אחרת.   אתמול התפרסמו ידיעות לפיהן נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, החליט לפטר את התובעת הכללית פאם בונדי. זה כמובן מזכיר במידה רבה את הניסיון של ממשלת ישראל לפטר את היועמ"ש.   ואכן, סביר  מאוד להניח ששום בית משפט בארה"ב לא יתערב בהחלטתו של טראמפ, בעוד שבעה שופטי בג"ץ פסלו פה אחד את החלטת הממשלה בדבר פיטוריה של בהרב-מיארה. בהתאם, ליצני המשפט ינופפו בפער הזה ויטענו בלהט שארה"ב היא דמוקרטיה אמיתית, ואצלנו יש "דיקטטורה משפטית" או בולשיט דומה.   אלא שמהלך כזה הוא, כאמור, בידוד של נתון אחד. במקביל לסמכותו של הנשיא לפטר את התובעת הכללית ללא ביקורת שיפוטית אפקטיבית – בארה"ב יש חוקה קשיחה (אצלנו הקואליציה משחקת עם חוקי היסוד כמו פלסטלינה); יש משטר נשיאותי (ולא ממשלה שנהנית מרוב אוטומטי בכנסת); יש שני בתי נבחרים שמקשים על ריכוז הכוח ושנבחרים בנפרד מראש הרשות המבצעת; יש משטר פדראלי שמבזר את סמכויות השלטון המרכזי; ועוד שלל מנגנוני בקרה, חלקם תרבותיים, שלא תמצאו בארצנו הקטנטונת.   שלא לומר שבארה"ב גם יש הפרדת דת ומדינה.   בקיצור, אם דוד פטר, שמחה רוטמן ושות' רוצים לנופף בהבדל נקודתי ביננו לבין ארה"ב (או ביננו לבין בריטניה, ניו זילנד, קנדה או ווטאבר) – התשובה היא פשוטה:   אני מוכן *מחר בבוקר* לאמץ פה את השיטה האמריקאית, אבל *על כל חלקיה*. אם תהיה פה חוקה קשיחה שכוללת פרק שלם של זכויות אדם; אם יהיו שני בתי נבחרים; אם לרשות המבצעת לא מובטח רוב אוטומטי בפרלמנט; אם חלוקת הסמכויות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי תהיה מאוזנת יותר; וכמובן אם תהיה הפרדת דת ומדינה – אז אין שום בעיה לאפשר לממשלה לפטר את היועמ"ש בלי יכולת אפקטיבית של בג"ץ למנוע את המהלך הזה.   אבל כל עוד מערכת האיזונים והבלמים שלנו היא כל כך חלשה, כך שהבלם הכמעט יחיד שמונע מנתניהו להפוך לרודן על מלא זה הביקורת השיפוטית – ההשוואה בין המציאות בארה"ב לבין המציאות בישראל היא מגוחכת. היא טיעון של ליצן.

קיבלתי, לא אשתף?

@YoavHaHomo בשולי הדברים למה בהודעה

אני: *מתייעץ עם הבסטי איך לחתוך מהבחור שאני יוצא איתו ומנסח ביחד איתה את הודעת הפרידה* הבחור שאני יוצא איתו: *חותך ממני לפני שאני מספיק לשלוח את ההודעה* אני: *מתבאס*

ולא נסיים בלי שני הפילים שבחדר.   הפיל הראשון הוא שאותם אנשים שמגנים בחירוף נפש על החוק המדובר, בשם "הליברליזם" ו-"חופש הבחירה", וכמובן גם חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק – לא מעלים על דעתם להעניק לנו ליברליזם וחופש בחירה בתחומים משיקים.   בתי הדין הרבניים קיבלו כאמור סמכות לדון בענייני נישואין וגירושין. אבל, אם כל כך חשוב לאפשר לחרדים לברר את הסכסוכים ביניהם בבתי דין רבניים לפי דין תורה, ולא חלילה בבתי המשפט הממלכתיים שידונו לפי חוקי המדינה – למה ממשיכים לכפות עלינו להתחתן ולהתגרש לפי הדין הדתי? למה שלא נוכל לבחור להתחתן בנישואין אזרחיים, או להתגרש בלי לעבור ברבנות? למה שלא נוכל להתחתן עם בני המין שלנו מבלי להרחיק אל מעבר לים?   לאן נעלם כל הפלולריזם המאוד אותנטי של שופרות התעמולה ושל חברי הכנסת מטעם הקואליציה כאשר מדובר בכשרות – תחום שבו יש לרבנות הראשית מונופול, כולל על עצם האפשרות להשתמש במילה "כשר" על הטיותיה? מדוע לא לאפשר, למי שרוצה בכך, לאכול בבתי אוכל שמציגים תעודת כשרות מטעם ארגון רבני שאינו הרבנות הראשית? למה ביחס לכך נורא חשוב שתהיה ממלכה מאוחדת אחת, ושדיני הכשרות יקבעו אך ורק לפי האורתודוקסיה הנפוטיסטית המכונה "הרבנות הראשית לישראל"?   בקיצור, אין שום "ליברליזם" ו-"פלורליזם" בחוק בתי הדין הרבניים. זה מנגנון חד-סיטרי, שנותן יותר ויותר סמכויות למוסדות החרדיים בשם "חופש הבחירה", אבל "שוכח" לתת "חופש בחירה" *שלא* להזדקק לאותם מוסדות חרדיים ממש. לא יותר חופש בחירה, אלא יותר דת – ופחות דמוקרטיה. >>

1/ כמה דברים שאני רוצה להבהיר ביחס לאיראן, לבנון וטראמפ בהמשך לשעה סוערת בפאנל בערוץ 13: 1. מי שטוען שהכל מחושב ושטראמפ פועל לפי אסטרטגיה מתוחכמת - בורא לעצמו מציאות. הנשיא האמריקאי, יותר מכל נשיא לרבות אלה שניצחו את מלחמות העולם, הפציצו בקוסובו וכן הלאה, משנה את דעתו >>

@eran_ha מה יכולה לעשות שקית נייר שלא יכול לעשות כלי מפלסטיק?

@BeItamar זה כן, כי השקית שומרת על האבקה

תנו לי סיבה אחת לא לפתוח את כל השקיות אבקת אפיה הקטנות ולשים את האבקה בכלי

@dumbell_60 אבל זה בכלי מתאים עם וקום והכל

@BeItamar לחות

@sean27rl You know nothing

ממש לא גבר זה גבר!

@eran_ha בקצב שאני מכין עוגות זה לא חשש ממשי

@BeItamar תאריך אחרון לשימוש

קוראות לה רותם דבש ויש לה כמעט 30K עוקבותים באינסטוש. איזה אומץ מטורף צריך להיות לבחורה בגילה כדי לשתף כזה טקסט. מעריץ.

@Sa_3624 @Grump_ig למה להעליב?

@Grump_ig אין דבר כזה

בנושא אחר איפה מוצאים בחור מתוק אבל גם חתיך וגם סקס טוב לישון איתו בלילה?

עובדות שכל ישראלי צריך להכיר. זה הנזק שתקציב הגזירות של הממשלה פוגע בכם בתכל'ס, בכיס של כל משפחה בישראל: • המשך העלאת המע"מ ב-1% כך שיעלה ל-18% (כ-2,200 ₪) • הפחתת שני ימי הבראה (כ-1,800 ₪) • עלייה בתשלומים לביטוח לאומי ב-0.8% (כ-1,500 ₪) • הקפאת ערך נקודות זיכוי (כ-1,000 ₪) • הקפאת מדרגות מס הכנסה (כ-700 ₪) • עלייה בתשלומי מס בריאות ב-0.15% (כ-200 עד 500 ₪) • התייקרות הארנונה ב-5.29% (כ-400 ₪) • התייקרות החשמל ב-3.8% (כ-300 ₪) • הקפאת קצבאות הילדים (כ-200 ₪) • התייקרות המים ב-3.4% (כ-100 ₪) • התייקרות התחבורה הציבורית ב-2 ₪ לכיוון (עשרות ₪) • הגדלת מס הקנייה על רכבים (1,500 – 7,500 ₪ תוספת לרכב חדש) • העלאת רכיב המס על הפרשות לפנסיה וביטול הטבות במס במשיכת כספי הפנסיה. (כל אלה גזרות חדשות, או כאלה שהיו אמורות לפוג וחודשו בתקציב זה) משמעות סך הנזקים של התקציב עבורכם: כ-10,000 ₪ בשנה למשק בית ממוצע בישראל. אלה 10,000 סיבות לא להצביע לממשלה שבזזה מכם כסף והעבירה אותו למשתמטים. תזכרו את זה כשתלכו לקלפי. ושתפו את הפוסט כדי שאף אחד לא ישכח. רק ככה נתקן.

@Sa_3624 לא רק

@BeItamar רק הומואים שונאים צפירות?

כל מי שצופר בכביש הןא בן של זונה