speedy claxton

@eelad11 ברגע שכתבת את זה חשבתי שיש סתירה בציוץ שלך ואז נזכרתי שרק שלשי

@mos_speedy העלית פה נקודה!!!

טראמפ לא יתקוף היום בלילה מהסיבה הפשוטה שהבורסה פתוחה יתקוף בשישי בערב אפשר להתקדם

@EliAbot217 רביב דרוקר קהל של עצמו, ואחרי זה לא מבינים למה לא מצליחים להביא קולות מהימין.

אם פאנליסט כדורגלן בערוץ 14 זה "מצעד הטרלול", אז תכנית יומית של ברקו זה טרק של חוסר במודעות עצמית.

@Eyalo365 אודים?

Nice 🌨️ now over Israel

@bar__yossef @GalBarAv לא , מערבית לגבעתיים ודרומית יש את תל אביב

@GalBarAv אז אפשר להגיד שגבעתיים היא landlocked within Ramat Gan?

אם תחליטו שאתם הולכים מהנקודה הסגולה דרומה עד שאתם יוצאים מגבעתיים תגיעו לרמת גן אם תחליטו שאתם הולכים מהנקודה הסגולה מזרחה עד שאתם יוצאים מגבעתיים תגיעו לרמת גן אם תחליטו שאתם הולכים מהנקודה הסגולה צפונה עד שאתם יוצאים מגבעתיים תגיעו לרמת גן אם תחליטו שאתם הולכים מהנקודה הסגולה מערבה עד שאתם יוצאים מגבעתיים תגיעו לרמת גן

@NBA2KMovement why Dirk looked like Nash?

NBA LIVE 05 Dunk Contest is still fire 🔥

@GalBaruch94 ארטיזן?

כל בוקר בבית הקפה הדוחה בהוד״ש עם המנהלת הדוחה שמדברת לא יפה לבריסטות שלה, שואלים אותי אם יש לי מועדון. מועדון זה להשלים עם זה שאני אהיה פה לתקופה, פעם קודמת כשהיינו פה *רק* 12 יום זה עוד היה הגיוני.

@scattered1978 @michush72 @RackMada מה זה 20 שנה במונחים של חיים שלמים. אפיזודה

@scattered1978 @michush72 @RackMada גם אם גר 20 שנה פה זה עדיין לא זה סורי. זה לא סותר אגב שהוא היה מאוהב בישראל והכל. זה שהיה לו שורשים נוספים נטועים איפשהו עשה זאת קל יותר. לי בתור צבר אין מקום שאני יכול להרגיש בבו בבית תוך שנייה. אמנם זה יכול לקרות אבל דורש יותר זמן והסתגלות (שפה תרבות מנטליות וכו)

חייתי בחול שנים וחזרתי, ראשית לכל אחד מתאים משהו אחר, שנית ליציאה מהארץ יש יתרונות רבים, שם אתה לומד להתגעגע למה שיש לך פה. ויש הרבה דברים שעדיין נשארו פה. המאקרו כרגע חרא, אבל זה לא ישאר לעד, במיקרו הילדים שלי מאושרים. החברויות, היוזמה, העצמאות, המשפחה הרחבה, מאוד חשובים לאושר>

@michush72 @scattered1978 @RackMada ברגע שהיא כתבה שבעלה לא יהודי היא טרפה את כל הקלפים והתמונה השתנתה. בזוג מעורב תמיד יש צד אחד מהגר, והילדים שלה טכנית הם רק חצי ישראלים

@scattered1978 @RackMada נו אז איך את יכולה בכלל להשוות, בעלך לא יהודי וללא משפחה בארץ זה אפילו לא קרוב למצב שרובנו נהיה בו. זה הורים מזדקנים בארץ, משפחה מורחבת מ 2 הצדדים בארץ, עולם אחר אם אחד מבני הזוג בכלל לא מפה.

@BAmit44 @notkin1985 אנשים אוהבים לקשקש. נכון הטלגרם הוא נורא אבל זה לא סותר שהוא מדבר שטויות

@notkin1985 מאיפה הידיעה? בקבוצת הוואטסאפ של יובלים זה פורסם כבר ב11:00 בבוקר.

ב-13:21, באחת מקבוצות הטלגרם כבר מדווחים את שמו של הלוחם שנהרג בלבנון. מידיעה, באותו זמן המשפחה לא ידעה על זה. אין גבול למעשה הנבלה הזה

@hsbo198842 @Eli_B_Cook היכן אתה היום

@Eli_B_Cook בארהב גם אם יצרח לא יבואו גרתי תקופה בניו יורק, הרווחצי המון וגרתי באזור נחשב של העיר, לא מסגיר פרטים כי לא רוצה להחשף היה כל כך מנוכר שעד היום אני לא מבין את האנשים שאומרים שהיא העיר הכי טובה בעולם

אם ישראלי נופל ברחוב בארהב , ואף אחד לא בא לעזור לו, האם הוא בכלל השמיע קול?

@sententiousness @YardenAzizi טנפליי אני יודע כי החברה שאני עובד בא בארץ המשרדים שלה בארה״ב ממש קרובים לשם

@mos_speedy @YardenAzizi שוב - אני מדבר איתך על חברים שביקשו ממני עזרה להגיע לארהב. לא מעט בקשות. טנפליי מתפוצצת מישראלים (זה התרחב לעיירות על יד)

שנקל קטן על סוגיית ההגירה - יש מי שמדברים כאן על ההגירה מכאן בתקופה הנוכחית במונחים של רילוקיישן. אז לא. רילוקיישן זה כשיש לכם הזדמנות טובה מהעבודה לחוות את החיים בחוץ, לראות איך זה ואולי ללמוד עוד שפה ואז כנראה לחזור הביתה. זו פריבילגיה משוגעת. מה שקורה עכשיו הוא שאנשים מחפשים בנרות דרכים לעזוב כי הם חשים שהמדינה שהיא הבית שלהם לא מסוגלת לספק להם חיים טובים ובטוחים, ובמקרה של חלקם - לא טובה מספיק להביא בה ילדים. זו בריחה, לא רילוקיישן. בעלי עם דרכון אמריקאי, פנינו החוצה, זה יכל להיות כיף ומרגש אם זה לא היה מרגיש שאני בורחת ממשהו ומתפללת שאחיה בכבוד גם שם.

@sententiousness @YardenAzizi אוקיי ישראל מתפוצצת , ואני אומר זה לא משהו שכל כך מורגש. מורגש היה אם פתאום היית שומע על המון משפחות בבתי ספר שפשוט נעלמות לחול. זו לא קורה

@mos_speedy @YardenAzizi אני גר בשכונה מבוקשת בברוקלין. יכול רק להגיד שכמות הישראלים פה מתפוצצת. הביס היהודי פתח עוד כיתות (למרות שרובנו בכלל לא שולחים לשם) ואפילו קנה עוד בניין להתרחבות..

@YardenAzizi אני בא להגיד שאם אפילו בעיר כמו הוד השרון לא רואים משהו חריג אז אני לא יודע אם יש פה אירוע משמעותי. ואגב אני גם בהייטקס וגם בגזרה הזאת לא ראיתי עזיבה יוצאת דופן חוץ מפה ושם

@YardenAzizi אני חושב שמנפחים ומפרשים לא נכון את המספרים . אני גר בהוד השרון כמוך , עיר מאד ליברלית לכאורה ומלאה בהייטקיסטים רופאים וכו. הילדים שלי במסגרות בבתי ספר חוגים וכו . אני יכול להגיד לך שמאז הרפורמה המשפטית כמות המשפחות שאני מכיר שירדו מהארץ היא ברמת סטיית התקן הרגילה

@uricovagerev ואללה חשבתי עופר ינאי

כאחד האדם: אלי ביתאן בכיכר הבימה

Food for thought. Trump, Hormuz and the End of the Free Ride For half a century, Western strategists have known that the Strait of Hormuz is the acute point where energy, sea power and political will intersect. That knowledge is not in dispute. What is new in this war with Iran is that the United States, under Donald Trump, has chosen not to rush to “solve” the problem. In Hegelian terms, he is refusing an easy synthesis in order to force the underlying contradiction to the surface. The old thesis was simple: the US guarantees open sea lanes in the Gulf, and everyone else structures their economies and politics around that free insurance. Europe and the UK embraced ambitious green policies, ran down hard‑power capabilities and lectured Washington on multilateral virtue, secure in the assumption that American carriers would always appear off Hormuz. The political class behaved as if the American security guarantee were a law of nature, not a contingent choice. Their conduct today is closer to Chamberlain than Churchill: temporising, issuing statements, hoping the storm will pass without a fundamental reordering of their responsibilities. Trump’s antithesis is to withhold the automatic guarantee at the moment of maximum stress. Militarily, the US can break Iran’s residual ability to contest the Strait; that is not the binding constraint. The point is to delay that act. By allowing a closure or semi‑closure to bite, Trump ensures that the immediate pain is concentrated in exactly the jurisdictions that have most conspicuously free‑ridden on US power: the EU and the UK. Their industries, consumers and energy‑transition assumptions are exposed. In that context, his reported blunt message to European and British leaders, you need the oil out of the Strait more than we do; why don’t you go and take it? Is not a throwaway line. It is the verbalisation of the antithesis. It openly reverses the traditional presumption that America will carry the burden while its allies emote from the sidelines. In this dialectic, the prize is not simply the reopening of a chokepoint. The prize is a reordered system in which the United States effectively arbitrages and controls the global flow of oil. A world in which US‑aligned production in the Americas plus a discretionary capability to secure,or not secure, Hormuz places Washington at the centre of the hydrocarbon chessboard. For that strategic end, a rapid restoration of the old status quo would be counterproductive. A quick, surgical “fix” of Hormuz would short‑circuit the dialectic. If Trump rapidly crushed Iran’s remaining coastal capabilities, swept the mines and escorted tankers back through the Strait, Europe and the UK would heave a sigh of relief and return to business as usual: underfunded militaries, maximalist green posturing and performative disdain for US power, all underwritten by that same power. The contradiction between their dependence and their posture would remain latent. By declining to supply the synthesis on demand, and by explicitly telling London and Brussels to “go and take it” themselves, Trump forces a reckoning. European and British leaders must confront the fact that their energy systems, their industrial bases and their geopolitical sermons all rest on an American hard‑power foundation they neither finance nor politically respect. The longer the contradiction is allowed to unfold, the stronger the eventual synthesis can be: a new order in which access to secure flows, Hormuz, Venezuela and beyond, is explicitly conditional on real contributions, not assumed as a right. In that sense, the delay in “taking” the Strait, and the challenge issued to US allies to do it themselves, is not indecision. It is the negative moment Hegel insisted was necessary for history to move. Only by withholding the old guarantee, and by saying so out loud to those who depended on it, can Trump hope to end the free ride.

@rotempe4 נמצא באותו מצבכם הבנים שלי בגיל דומה . בגילאים שלהם הקליטה וגרף השיפור גדול יותר . משחקים גם מהר יותר

בן 11 נדלק על שחמט. לפני חודש עוד הייתי מנצח אותו בקלות, מאז הוא התחיל לצפות ביוטיוב של משחקי שחמט ועכשיו הוא מנצח אותי כל הזמן. כיף.

@Chipi31885206 אלטרמן בנווה חמציצים

זה רק אני או שראש עיריית פ"ת נראה כמו תיכוניסט?