תיכף מסתיים יום ההולדת הכי מאעפן שלי אבר. מעולם לא יצא לי להיות לגמרי לבד ביום הזה.
יכולתי לצאת כעת, לו רציתי אבל לא בראש שלי.
השיחה עם בני אתמול עדיין מהדהדת באוזניי. מצב לא פשוט ואין לי פתרון מיידי.
נכון מה שאומרים, ילדים קטנים בעיות קטנות, ילדים גדולים בעיות גדולות. רק טוב!
היום ברכבת היתה שיחה של אישה עם הגרוש שלה. מהרגע הראשון הוא ניסה לסחוט אותה ולהטריד, היא צעקה עליו, שכל הקרון שמע, והעמידה אותו במקום ושמעו את המצוקה שלה על הילדים שלה.
גברים, תהיו גברים ואל תשחקו משחקים על גבי הנשים והילדים שלכם.
חברה לעבודה העירה לחבר שאין טעם להחזיר את קופסת האוכל למקרר כשלא נותר בה דבר ושאפשר פשוט לשטוף. ומכאן מה לא נאמר? שאנו הנשים נולדנו להציק לגברים. בבית מעירים לו, בעבודה מעירים לו ואפילו על השירותים בעבודה השתלטנו. אז אהיה כנה ואומר שלא שלטתי בצחוק. אבל אנחנו באמת כאלה נוראיות?