
איך קרה שאנחנו עומדים על הידברות עם שכנינו, אך מאויימים מהידברות עם בני עמנו?
אני הרגשתי שהידברות כזו מאיימת, כי הציבור שלי חש נרמס תחת מתקפה מתמדת, על תפיסות העולם שלנו, על לגיטימיות היהדות החילונית שלנו, על הרצון הלא ממומש בשיוויון, חובות וזכויות.
אבל למדתי שמנגד יש כאן ציבור גדול לא פחות שמרגיש בעצמו נרמס שנים ארוכות. זה לא ניתן למחיקה במילים של מה אתם מתמסכנים אתם תומכים בממשלה 40 שנה בשלטון וכו. אני יודע שרובו המוחלט של הציבור שלנו לא ערל לב, הוא פשוט לא מספיק מכיר את זה.
עברית


