🇰🇵הבג"צוקרטיה כבר כאן🇰🇵

הפגנה היא לא תרפיה קבוצתית או טקס דתי. הפגנה היא כלי לשינוי מדיניות, אמצעי לחץ דמוקרטי כדי להשפיע, ובמקרים רבים להציל חיים. לכן אין דומה זכות ההפגנה לזכות התפילה או שופינג. את המלחמות ההרסניות ביותר הפסיקו הפגנות. מלחמה אינה יכולה לשמש כחסינות ממחאה.

אנא קראו ושתפו: בשנים האחרונות מערכת המשפט מנהלת מאבק כוחות עיקש שמטרתו העברת מרכז הכובד השלטוני מהדרג הנבחר לדרג הבלתי נבחר, ובראשו בג"צ. זהו מאבק כוחות קלאסי שאין בינו לבין חוק ומשפט דבר וחצי דבר, אלא כאצטלה שמטרתה הצדקה לגניבת כח. בדיוק כשם שהקומוניסטים דיברו על זכויות הפועלים והפרולטריון, בזמן שאותם אנשים מתו מרעב, קור, עינויים וגולאגים תחת שלטונם המסואב של מנהיגי הקומוניזם, כך שופטי העליון שמדברים על חוק, שיוון וזכויות אדם, עושים זאת רק ככלי לגניבת כח בעודם רומסים את הערכים הללו ממש. בפוסט זה אנסה לפרט בקיצור נמרץ ככל הניתן מהם הכלים והתירוצים שבאמצעותם מערכת המשפט גנבה פה את הדמוקרטיה? מהם החוקים והדינים שעשתה לעצמה מערכת המשפט, ובמה היה שונים מהמצב שהיה נהוג בישראל בעבר או מדמוקרטיות אחרת בעולם? 1. ראשית כל חשוב להבין שהשיטה שבה בג"ץ דן בחוקיות חקיקה היא שיטה של ביקורת שיפוטית חוקתית, והיא מתבססת על פרשנות משפטיתולא על בחינת עובדות או ראיות כפי שנעשה במשפט פלילי או אזרחי.כלומר זוהי פרשנות סובייקטיבית שמבוססת על ערכי השופט ולא על החוק. במצב רגיל, הגיוון של הרכבי השופטים אמור להיות בלם ואיזון לפרשנות חד צדדית. אולם כידוע, בישראל השופטים ממנים ומשבטים את עצמם, ויתרה מכך- נשיא בית המשפט העליון קובע את ההרכב שיושב בכל תיק, ולכן יכול להנדס את התוצאה הרצויה לו בעזרת בחירת שופטים שתמיד מפרשים את החוק לצד אחד. 2. הכל שפיט- אם בעבר (או בכל מדינה אחרת) בית המשפט היה מגביל את עצמו מפני עיסוק בתחומים מסוימים שהכלים המשפטיים אינם מתאימים לטפל בהם (למשל תחומי מוסר או פוליטיקה שבהן אין "תשובה נכונה" אחת, אלא גישות סותרות שמתבררות בכלים לא משפטיים), אז הגיע אהרון ברק וקבע כי "אין תחום שבו לא קיימת כלל נורמה משפטית... אין 'איים' של חוסר שפיטות". או בקצרה: הכל שפיט. כך החל עידן שבו בג"צ לא מגביל את עצמו ומתעסק בתחומים פוליטיים שבית משפט אמור להיות מנוע מלעסוק בהם ושבהם אין לו לא את הכלים ולא את הסמכת הציבור לעסוק בהם. 3. הרחבת זכות העמידה- אם בעבר בישראל (ובכל מדינה אחרת) כדי להגיש תביעה נגד המדינה היה על אדם להיפגע ממנה באופן ישיר, אז הגיע אהרון ברק ואמר שכל אחד יכול להגיש תביעה נגד המדינה, גם אם אין לו נגיעה בדבר. הדבר הוביל אותנו למצב שמדי שנה מוגשות אלפי עתירות של קרנות במימון זר נגד המדינה, ובג"צ עסוק בעיקר בנושאים הללו, על חשבון נושאים אזרחיים חשובים, וחשוב מכך: כך בג"צ מבטיח שכל נושא פוליטי חשוב תמיד יגיע לפתחו- וכך הוא תמיד יתעסק בכל נושא בו הוא חפץ. 4. מבחן הסבירות- כדברי אהרון ברק: "האם החלטתה של הרשות היא החלטה שלא הייתה מתקבלת על-ידי רשות ציבורית סבירה? האם היא עומדת במבחן האדם הסביר — או בלשוני, האדם הנאור?" כלומר אם בג"צ חושב שחקיקה או מינויי אינם סבירים בעיניהם (הנאורים), אז הם יכולים לבטל אותו. אין צורך בנימוקים משפטיים. אחח, להיות אדם נאור... 5. פרשנות מקיימת- עוד טריק משפטי שמאפשר ביטול של חוק, רק בלי לפסול אותו. פשוט אומרים שצריך לפרש את החוק בצורה שונה ממה שכתוב בו. פרשנות מקיימת מאפשרת להפוך את החוק לאות מתה, לרוקן אותו מתוכן ולהפוך אותו לחסר שיניים, בלי שיצעקו שבג"צ מבטל חוקים. 6. עצת היועמ"ש מחייבת- עוד הברקה של אהרון ברק. וכשאני אומר הברקה, אני מתכוון לשקר גס. ברק לקח את מסקנות ועדת אגרנט (1962) לבחינת סמכויות היועמ"ש, ועיוות וסילף אותם בצורה הפוכה ממה שנכתב, כך שהמלצת היועמ"ש הפכה למחייבת, ואסור לממשלה לעבור עליה. התוצאה, כמובן, היא שברצותה, היועמ"שית יכולה לפסול כל הליך וכל חוק, וברצותה, היא יכולה לאפשר להפר ולעבור על כל חוק. 7. המהפכה החוקתית- ב92 נחקק חוק יסוד כבוד האדם, וב95 בפס"ד מזרחי קבע אהרון ברק שלחוק מעמד של חוקה ושהוא מאפשר לראשונה לפסול חוקים של הכנסת מסיבות מהותיות (בגלל תוכנן, לא בגלל פרוצדורה כיצד חוקקו). בג"צ פסל עד כה 24 חוקים שהכנסת חוקקה, וכמובן מנע חקיקה של מאות חוקים שידעו שאין טעם להעביר כי הם יפסלו בבג"צ. 8. דוקטרינת התיקון החוקתי שאינו חוקתי- אוקיי, אז חוקי יסוד הם כמו חוקה שמאפשרת לבטל חוקים? מה עושים? הכנסת החליטה לחוקק תיקון לחוק יסוד השפיטה. מכיוון שזה חוק יסוד, בג"צ לא יוכל לבטל אותו. סתם, הצחקתם את שופטי עליון. הם פשוט המציאו קשקוש חדש: חוק היסוד פוגע ב"עקרונות השיטה", לכן הם מבטלים אותו. מהם עקרונות השיטה? מי כתב אותם? איך ניתן לשנות אותם? אף אחד לא יודע כי הם לא באמת קיימים. נכון להיום אין שום דרך לרסן, להגביל, או לאזן את בג"צ. זה על קצה המזלג כמה מהכלים שבג"צ עושה בהם שימוש בשביל לרוקן את הדמוקרטיה מתוכן. אך הכלים האלה אינם אלא תירוצים ורמאות להסתתר מאחוריהם בזמן שהם שודדים את רצון העם. זהו איננו החוק, ובטח לא הצדק.

אנא קראו ושתפו: בשנים האחרונות מערכת המשפט מנהלת מאבק כוחות עיקש שמטרתו העברת מרכז הכובד השלטוני מהדרג הנבחר לדרג הבלתי נבחר, ובראשו בג"צ. זהו מאבק כוחות קלאסי שאין בינו לבין חוק ומשפט דבר וחצי דבר, אלא כאצטלה שמטרתה הצדקה לגניבת כח. בדיוק כשם שהקומוניסטים דיברו על זכויות הפועלים והפרולטריון, בזמן שאותם אנשים מתו מרעב, קור, עינויים וגולאגים תחת שלטונם המסואב של מנהיגי הקומוניזם, כך שופטי העליון שמדברים על חוק, שיוון וזכויות אדם, עושים זאת רק ככלי לגניבת כח בעודם רומסים את הערכים הללו ממש. בפוסט זה אנסה לפרט בקיצור נמרץ ככל הניתן מהם הכלים והתירוצים שבאמצעותם מערכת המשפט גנבה פה את הדמוקרטיה? מהם החוקים והדינים שעשתה לעצמה מערכת המשפט, ובמה היה שונים מהמצב שהיה נהוג בישראל בעבר או מדמוקרטיות אחרת בעולם? 1. ראשית כל חשוב להבין שהשיטה שבה בג"ץ דן בחוקיות חקיקה היא שיטה של ביקורת שיפוטית חוקתית, והיא מתבססת על פרשנות משפטיתולא על בחינת עובדות או ראיות כפי שנעשה במשפט פלילי או אזרחי.כלומר זוהי פרשנות סובייקטיבית שמבוססת על ערכי השופט ולא על החוק. במצב רגיל, הגיוון של הרכבי השופטים אמור להיות בלם ואיזון לפרשנות חד צדדית. אולם כידוע, בישראל השופטים ממנים ומשבטים את עצמם, ויתרה מכך- נשיא בית המשפט העליון קובע את ההרכב שיושב בכל תיק, ולכן יכול להנדס את התוצאה הרצויה לו בעזרת בחירת שופטים שתמיד מפרשים את החוק לצד אחד. 2. הכל שפיט- אם בעבר (או בכל מדינה אחרת) בית המשפט היה מגביל את עצמו מפני עיסוק בתחומים מסוימים שהכלים המשפטיים אינם מתאימים לטפל בהם (למשל תחומי מוסר או פוליטיקה שבהן אין "תשובה נכונה" אחת, אלא גישות סותרות שמתבררות בכלים לא משפטיים), אז הגיע אהרון ברק וקבע כי "אין תחום שבו לא קיימת כלל נורמה משפטית... אין 'איים' של חוסר שפיטות". או בקצרה: הכל שפיט. כך החל עידן שבו בג"צ לא מגביל את עצמו ומתעסק בתחומים פוליטיים שבית משפט אמור להיות מנוע מלעסוק בהם ושבהם אין לו לא את הכלים ולא את הסמכת הציבור לעסוק בהם. 3. הרחבת זכות העמידה- אם בעבר בישראל (ובכל מדינה אחרת) כדי להגיש תביעה נגד המדינה היה על אדם להיפגע ממנה באופן ישיר, אז הגיע אהרון ברק ואמר שכל אחד יכול להגיש תביעה נגד המדינה, גם אם אין לו נגיעה בדבר. הדבר הוביל אותנו למצב שמדי שנה מוגשות אלפי עתירות של קרנות במימון זר נגד המדינה, ובג"צ עסוק בעיקר בנושאים הללו, על חשבון נושאים אזרחיים חשובים, וחשוב מכך: כך בג"צ מבטיח שכל נושא פוליטי חשוב תמיד יגיע לפתחו- וכך הוא תמיד יתעסק בכל נושא בו הוא חפץ. 4. מבחן הסבירות- כדברי אהרון ברק: "האם החלטתה של הרשות היא החלטה שלא הייתה מתקבלת על-ידי רשות ציבורית סבירה? האם היא עומדת במבחן האדם הסביר — או בלשוני, האדם הנאור?" כלומר אם בג"צ חושב שחקיקה או מינויי אינם סבירים בעיניהם (הנאורים), אז הם יכולים לבטל אותו. אין צורך בנימוקים משפטיים. אחח, להיות אדם נאור... 5. פרשנות מקיימת- עוד טריק משפטי שמאפשר ביטול של חוק, רק בלי לפסול אותו. פשוט אומרים שצריך לפרש את החוק בצורה שונה ממה שכתוב בו. פרשנות מקיימת מאפשרת להפוך את החוק לאות מתה, לרוקן אותו מתוכן ולהפוך אותו לחסר שיניים, בלי שיצעקו שבג"צ מבטל חוקים. 6. עצת היועמ"ש מחייבת- עוד הברקה של אהרון ברק. וכשאני אומר הברקה, אני מתכוון לשקר גס. ברק לקח את מסקנות ועדת אגרנט (1962) לבחינת סמכויות היועמ"ש, ועיוות וסילף אותם בצורה הפוכה ממה שנכתב, כך שהמלצת היועמ"ש הפכה למחייבת, ואסור לממשלה לעבור עליה. התוצאה, כמובן, היא שברצותה, היועמ"שית יכולה לפסול כל הליך וכל חוק, וברצותה, היא יכולה לאפשר להפר ולעבור על כל חוק. 7. המהפכה החוקתית- ב92 נחקק חוק יסוד כבוד האדם, וב95 בפס"ד מזרחי קבע אהרון ברק שלחוק מעמד של חוקה ושהוא מאפשר לראשונה לפסול חוקים של הכנסת מסיבות מהותיות (בגלל תוכנן, לא בגלל פרוצדורה כיצד חוקקו). בג"צ פסל עד כה 24 חוקים שהכנסת חוקקה, וכמובן מנע חקיקה של מאות חוקים שידעו שאין טעם להעביר כי הם יפסלו בבג"צ. 8. דוקטרינת התיקון החוקתי שאינו חוקתי- אוקיי, אז חוקי יסוד הם כמו חוקה שמאפשרת לבטל חוקים? מה עושים? הכנסת החליטה לחוקק תיקון לחוק יסוד השפיטה. מכיוון שזה חוק יסוד, בג"צ לא יוכל לבטל אותו. סתם, הצחקתם את שופטי עליון. הם פשוט המציאו קשקוש חדש: חוק היסוד פוגע ב"עקרונות השיטה", לכן הם מבטלים אותו. מהם עקרונות השיטה? מי כתב אותם? איך ניתן לשנות אותם? אף אחד לא יודע כי הם לא באמת קיימים. נכון להיום אין שום דרך לרסן, להגביל, או לאזן את בג"צ. זה על קצה המזלג כמה מהכלים שבג"צ עושה בהם שימוש בשביל לרוקן את הדמוקרטיה מתוכן. אך הכלים האלה אינם אלא תירוצים ורמאות להסתתר מאחוריהם בזמן שהם שודדים את רצון העם. זהו איננו החוק, ובטח לא הצדק.