Liad Agmon@liadagmon
טוב, תשמעו סיפור לערב פסח.
אני קם בבוקר, לא מוצא את האיירפודס שלי. נכנס ל-Find My, קולט שהאיירפודס שלי איפשהו בדרום תל אביב, דרום-מרכז תל אביב. אמרתי לעצמי: טוב, לא יודע, אולי שיבושי GPS, בלה בלה בלה — אולי זה כן אצלי בבית. אבל אני מגיע למסקנה שלא, זה באמת שם.
מסיים את המטלות של הבוקר, בודק כמה זמן לוקח להגיע לרחוב הרכבת — הרכבת 12, פינת יהודה הלוי. רואה שזה עשר דקות, כי אין תנועה — טילים וחג וזה. אז אני אומר: יאללה, אני נוסע למצוא את האיירפודס שלי.
נסעתי, עליתי לאוטו, חניתי בחניון. אני מגיע לאזור ומתחיל לחפש עם ה-Find My, ווואלה — אני קולט סיגנל של האיירפודס. כלומר, הם בערך 10–15 מטר ממני, אבל האפליקציה אומרת שהמרחק עדיין גדול מדי ואני צריך להתקרב.
אני מתחיל לעשות סיבובים כאלה בספירלה סביבי. ברור שאנשים עוברים וחושבים שאני על אסיד או משהו. ואז אני מגיע למסקנה שזה פשוט כמה קומות מעלי, בפינה הצפון-מזרחית של הבניין.
אז אמרתי: טוב, אני אכנס לבניין, נעבור בין הקומות, אמצא את הדירה — כנראה יש שם מישהו שמצא את האיירפודס שלי וישמח שבאו לקחת אותם.
השומר לא נותן לי להיכנס. הוא אומר לי: תקשיב, אתה היית פה כבר לפני שבועיים עם סיפור דומה, אתה שקרן ואני הולך לקרוא למשטרה.
ואני אומר לו: שומר, תשמע, בחיים לא הייתי כאן, אין לי מושג על מה אתה מדבר.
הוא אומר: אתה היית כאן, זו לא פעם ראשונה שלך.
אני אומר: באמת אלכס (איש נחמד אלכס, אבל חשדן וקשוח כאילו אני מנסה לחדור מינימום למוסד). אני אומר לו: אלכס, לא הייתי פה.
הוא אומר לי: למה אתה משקר?
אני אומר: תקשיב, בוא נעשה רגע סדר. אני מהייטק, אני בן אדם נורמטיבי, ה-Find My שלח אותי הנה. תן לי רגע להיכנס, תלווה אותי אפילו, זה שתי דקות.
לא הסכים. אמר: תביא משטרה.
התקשרתי למשטרה - שהבטיחו שישלחו סייר. אתם יכולים לנחש שהסייר מעולם לא הגיע.
אחרי השיחה השביעית שלי לשאול אם בכלל יש סייר שאמור להגיע, מתקשר אליי הסייר ואומר לי: אני בכלל לא יכול לעזור לך בזה.
אני אומר לו: אבל תקשיב, האיירפודס שלי כאן.
הוא אומר: כן, אבל אין לי סמכות לחפש בדירות.
אז אני אומר לו: אני לא צריך שתחפש בדירות, אני רק צריך שתלווה אותי כדי שהשומר לא יחשוב שאני איזה גנב. נמצא באיזו דירה האיירפודס, נדפוק בדלת, מישהו יפתח, יגיד “אה, מצאתי את זה אתמול”, וזהו — כולנו שמחים.
הסייר סירב להגיע.
השומר בשלב הזה כבר בעצמו מתקשר למשטרה, שיפנו אותי.
ואז אני רואה איזה מישהו יוצא לריצה, בחור חמוד. ואני כבר — אין לי בושה, אני חייב את האיירפודס, לא אכפת לי מכלום.
אני ניגש אליו ואומר לו: סליחה, אתה מזהה אותי?
הוא אומר: לא.
אז אני אומר: תשמע, בוא - אני אעשה רגע גוגל שתראה.
עשיתי גוגל, מראה לו את התמונה שלי ומה כתוב עליי.
אז הוא אומר: אה, אני מזהה את שי-לי.
אז אמרתי: יופי. אז אתה יכול להגיד לשומר שאני לא פסיכופט, ואני רק צריך…
טוב, ברור שבשלב הזה, זה כבר אובססיה. איריס, ה-VP שלי, שהייתה איתי בזום כשגיליתי שהאוזניות חסרות - כבר שכנעה אותי לקנות אוזניות של B&O. אבל אני קרוב, במרחק עשרה מטר מהאיירפודס שלי. למה שאני אשחרר את זה עכשיו?
בקיצור, השומר מצלצל שוב למשטרה כדי שירחיקו / יעצרו אותי - וגם אותו מחפפים. ובסוף הצלחתי איכשהו לשכנע את אלכס השומר שאני לא נוכל ושאני לא הבן אדם מלפני שבועיים. הוא משתכנע חלקית, ועדיין חושב שצריך לאשפז אותי.
הבחור החמוד שדיברתי איתו, שעובד בפיירבלוקס דרך אגב (עידן, כל הכבוד שאתה שוכר אחלה אנשים) - פוגש בדיוק חבר אחר מהבניין, גם הייטקיסט, והוא מזהה אותי מיד.
אני כבר במאה מתוך מאה פדיחה ובושה. אבל אני אומר: תקשיבו חבר׳ה, אני כבר אובססיבי לזה. אני עשרה מטר מהאיירפודס שלי — אני רוצה אותם.
אז הם אומרים לשומר: טוב, בוא, הוא אורח שלנו, אנחנו נלווה אותו.
ואני כזה: יאללה, יש.
אבל כבר באותו שלב אני אומר לעצמי — די. מה אני עכשיו מתחיל לעבור במסדרונות של הבניין עם ה-Find My, עם שני מלווים שכבר clearly יודעים מי אני ויספרו לחברים שלהם שאני בין פסיכופט למשוגע? יש גבול גם לחוסר בושה שלי.
אז עלינו כזה סימלית לקומה שלישית, לצפון-מזרח שלה. לא ראיתי סיגנל, ויאללה — שחררתי את האירוע.
הם כתבו בבניין שאם מישהו מצא AirPods שיפנה אליהם.
אז אין סוף טוב בינתיים לסיפור הזה :)
נקנה חדשים. הגיע הזמן לשדרג מ-AirPods Pro 2 ל-3 Pro.
אבל התסכול… התסכול שאתה יודע שהאיירפודס במרחק 10 מטר ממך. עשרה מטר. כל מה שאתה צריך זה קצת goodwill של השומר שייתן לי רגע למצוא אותם.
כי אני די בטוח שלא גנבו אותם — מישהו פשוט מצא אותם, לקח הביתה ואמר לעצמו: טוב, מי שזה שלו בטח יסמן את זה באיזושהי צורה.
נוסע הביתה. שעה וחצי ביליתי על האירוע הזה. בזבוז זמן מוחלט בערב חג. אבל היה די כיף, בייחוד לנסות לצלוח את אלכס השומר, שבעצם לקראת הסוף הודה למה הוא חושד בי: לא נראה לו שהגיוני שמישהו מההייטק יחליט בערב חג לבזבז זמן יקר ולנסות במיוחד למצוא את האוזניות שלו. אני חושב שאלכס פספס כמה דברים חשובים שיש ליזמי הייטק: אובססיה חסרת מעצורים, חוסר בושה, מחסור במודעות עצמית, לא מקבלים ״לא״ כתשובה. והסיבה הכי חשובה: צריך מלחמה בערב חג כדי שיקח רק 10 דקות לנסוע מרמת אביב לרח׳ הרכבת, ואין מצב שבעולם שלא הייתי מנצל את ההזדמנות הזאת.
אז אם אתם גרים ברכבת 12 וקוראים את זה, כנראה האיירפודס אי שם באחת הדירות הצפון מזרחיות של הבניין. הם מתגעגעים אלי ולא רוצים לבלות את החג לבד.
(צילום מ-Google Maps)