Omri Goldstein 🌐🥑🇺🇦🇮🇱🇹🇼

מכל הדברים שקרו פה במהלך העשור המחורבן הזה, הדבר העצוב ביותר הוא ההסתגלות לכרסום השיטתי והזוחל בחירויות יסוד. חופש התנועה. חופש המחאה. הזכות לחינוך. נתניהו, סמכותני מאי פעם, רודה בציבור עייף ומבולבל, שמרוב מהלומות שנחתו עליו לא הספיק לעבד אף אחת מהן, מהקורונה ועד להפיכת לוין-רוטמן, מהטבח ועד לאיראן. הקצב הזה משרת היטב את דוקטרינת ההלם שלו: להביא את הציבור למצב של תשישות וקהות חושים, כך שיוותר מרצון על זכויותיו תמורת הבטחה לביטחון, שכמובן לא תתממש לעולם. בינתיים נתניהו לא מבזבז זמן. נאמניו מהדקים את לפיתתם בכוחות הביטחון. הוא חולש על מנגנון תעמולה ורטיקלי ומסועף שראשו ברגולטור וסופו בזוטר שבשופרות ערוץ 14. וכעת הוא נערך לקראת המפץ הגדול מול בג"ץ, החפיר המוסדי האחרון שעוד מגן על זכויות האזרח בישראל. טימותי סניידר, היסטוריון אמריקאי שחקר במשך שנים משטרים טוטליטריים, ניסח את הלקח בפשטות: "אל תצייתו מראש". רוב כוחה של העריצות, כתב, ניתן לה מרצון.

אם יש בשמאל הציוני מי שמתחבר לזה, ויכול לפרט לי על איזה ערכים משותפים (יותר) מדובר. אשמח. ברצינות.

שאלה כנה לחברים עם עמדות שמאל-מדיני: מה התחושות שלכם לגבי כך שהדיון הבינלאומי הנוכחי כמעט כולו הוא על 47 ולא על 67? לא מחפש לעקוץ, לא להתווכח - רוצה לדעת מה אתם חושבים ומרגישים.

בסרטון הזה כולם חייבים לצפות, להפיץ, לזעזע ולהזדעזע. ולאחר הזעזוע - להתקומם! כך פועל הבסיג' בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה. אזרחית מגיעה להפגין נגד הממשלה. הבסיג', רועי סטאר, מטריד אותה ומחייב אותה לומר מה שהוא דורש, שאם לא כן, לא יעזוב אותה. המשטרה צופה במתרחש ומאפשרת לו את ההטרדה והאיום. אזרח הגון, מגיע לחצוץ בין הבסיג' לבין האזרחית, ואז המשטרה רצה ועוצרת את האזרח! את האזרח ההגון! כי המשטרה פועלת בשיתוף פעולה עם הבסיג', כדי לפגוע בנו, האזרחים! המשטרה גם פועלת לתפור תיק לאזרח ההגון ואומרת לבסיג' להגיש תלונה.- כוזבת! אבל מה שידהים אתכם יותר מכל, שהמפגש בין הבסיג' לבין המשטרה מתחיל הרבה לפני שההפגנה מתחילה. צפו בהכל! הפיצו לכל עבר.

אני באופן אישי לא אקנה בעסק שבוחר לשים שלט רק בערבית. זו הבחירה הצרכנית שלי, בדיוק כפי שלכל אדם אחר מותר לבחור איפה לקנות ואיפה לא, כך עובד שוק חופשי. אבל צריך לומר דבר ברור: אנחנו לא קומוניסטים, ובעירייה לא אמורים להכתיב לעסקים פרטיים איך להתנהל או באיזו שפה לשים שלט. תפקיד הרשויות הוא לאכוף את החוק כדי שלא יפגעו אחד בשני ולא לפעול לפי לחץ ציבורי. ביקורת על שלט כזה או בחירה לא לקנות במקום כזה היא עמדה צרכנית מובנת לחלוטין. מי שרוצה שיקנה שם ומי שלא רוצה שלא יקנה. אבל ברגע שעירייה מתחילה להוריד שלטים מעסקים פרטיים בלי סמכות חוקית, זה מדרון חלקלק ומסוכן שעלול מחר להיות מופנה כלפי כל אחד מאיתנו.

שבוע לתוך המלחמה עם איראן, אני רוצה לנסות לקחת צעד אחורה ולהעריך את המצב מעבר לאירועים היומיומיים. הנה כמה נקודות: ● גם אם המלחמה תיעצר כעת המזרח התכון השתנה באופן ממשי, ולטובה. ● איראן חלשה בהרבה ממה שהיתה לפני שבוע. המנהיג העליון חוסל, כמעט כל שדרת ההנהגה הבכירה שלה חוסלה, חיל האוויר שלה כמעט חוסל כולו, הצי שלה הוטבע, בסיסי צבא מרכזיים הופצצו, נזק נוסף נעשה לפרוייקט הגרעין שלה, טילים ומשגרי טילים הושמדו. כלומר היא ספגה מכה אדירה לתפיסתה העצמית כמעצמה, והיכולות הצבאיות שלה ניזוקו קשות כך שיהיה לה קשה הרבה יותר לאיים על האזור כולו ולשלוח גרורות של טרור לסוריה, לבנון ועיראק. ● איראן התגלתה כאיום מיידי כלפי שכונותיה. הן כמובן ידעו זאת, כולם ניסו לפתח קשרים ידידותיים עם הרפובליקה האיסלאמית בשנים האחרונות. זה לא מנע מאיראן להפציץ אותן, ואף יותר מאשר את ישראל. סביר להניח שצפויה התקרבות בין המדינות הללו לבין ישראל, אם בתגבור הרכישה החשאית של אמצעי מיגון ותקיפה, ואם בנירמול יחסים פומבי. ● ייתכן שהפעולה הנועזת ביותר במלחמה הזאת עוד לפנינו, והיא הניסיון להשתלט על מה שנשאר מה-400 קילו אורניום מעושר ל-60% שנמצא בידי המשטר. דבר כזה יהווה בטוחה נוספת ומכרעת, גם אם המשטר ישרוד, לחיסול תוכנית הגרעין לשנים רבות. ● כולנו מייחלים להתמוטטות המשטר, מהמרושעים, הדכאניים והמסוכנים בעולם לעמו ולסביבתו, ולמרות שסביר שהוא בדרכו האחרונה, אי אפשר לנבא מתי זה יקרה. כמאמר המשפט הידוע, מהפכות הן בלתי-אפשריות לפני שהן קורות, בלתי-נמנעות אחרי שהן קורות. ועדיין, נראה שכאן המהפכה היא בלתי-נמנעת, והשאלה היא רק אם שבועות, חודשים או שנים בודדות מפרידות בינינו לבינה. ● מצד שני, נראה שהתוכנית של טראמפ היא לחזור על מה שהוא עשה בונצואלה, דהיינו להציב בראש המשטר הנוכחי מנהיג פרגמטי יותר, כלומר רודן שארה"ב "יכולה לעבוד איתו". אם זה יקרה יהיה מדובר בשבר נוסף בלגיטימציה הפנימית של המשטר ולכן לא יותר משלב נוסף בדרכה של המדינה לשלטון אחר, אולם כמובן שזה ידחה את הקריסה של השלטון הנוכחי, גם אם לא לזמן רב. ● אפשרות נוספת היא שלטראמפ נמאס לפני שהוא מצליח למצוא שליט כזה, או בגלל שהוא פשוט לא מצליח, ומכריזים על סיום המלחמה בלי כל המשך מדיני. במקרה כזה יישאר שלטון מוחלש אבל אכזרי, שימשיך לדכא את האיראנים (וספציפית את האיראניות), אבל שקרוב יותר לנקודת קריסה מאשר אי פעם. ● כמובן, אין מה לצפות, לא מטראמפ ולא מנתניהו, לדאוג באמת לתושבי איראן. שני מנהיגים שמערערים את השלטון הדמוקרטי במדינותיהם הם לא האנשים שיעודדו דמוקרטיה במדינות אחרות. עם זאת, מי שסבור שארה"ב או ישראל צריכות להביא לדמוקרטיזציה של איראן צריך להסביר איך בדיוק אפשר לעשות את זה. האמריקאים ניסו לעשות את זה הן בעיראק והן באפגניסטן על ידי כניסה קרקעית והשקעה של מאות מיליארדים והקרבה של אלפי חיילים אמריקאים, ונכשלו. אין סיבה לצפות שינסו את זה שוב. ● זה כמובן לא אומר שכל מציאות שתהיה באיראן אחרי המלחמה הזאת תיחשב להצלחה. התסריט הגרוע ביותר הוא התפרקות כללית של איראן וכאוס, כלומר מודל לוב. הגם שהאיום של איראן על ישראל והעולם בכלל יהיה מופחת, זה יהיה כישלון מדיני והיסטורי נוראי. אפשר לשער שארה"ב וישראל לא מפציצות את בסיסי הצבא האיראני (להבדיל ממשמרות המהפכה והבסיג'), גם כדי להבטיח שיהיה כוח מרכזי שיאפשר להחזיק את המדינה אם השלטון הנוכחי יתמוטט. ● לבסוף, עם כל ההישגים במלחמה, צריך לשים לב לקרע שהולך ומתגבר מול הציבור בארה"ב. מצד אחד הדמוקרטים ששונאים את המלחמה הזאת מפני שהיא מונהגת על ידי טראמפ ונערכת תוך דריסת כל המנגנונים הדמוקרטיים הנהוגים; ומצד שני הרפובליקאים הבדלנים ו/או האנטישמים ששונאים את המלחמה הזאת מפני שהיא מנוגדת לתפיסתם הבדלנית ומשרתת את ישראל. כך או כך ישראל לא יוצאת טוב בארה"ב מהמלחמה מול איראן, ולקרע מול הציבור האמריקאי יש חשיבות אסטרטגית. שלוש נקודות אחרונות: ● כן, ודאי שמגיע לנתניהו קרדיט. זה שלו. האיש עובד על זה 20 שנה, וההיסטוריה זימנה לו, דווקא אחרי הכישלון הקלוסאלי של מדיניותו מול חמאס ושל ה-7.10, את ההזדמנות לשכנע ולשתף פעולה עם נשיא אמריקאי קפריזי ולחסל, אפשר לקוות, את האיום האיראני, שהוא האיום הגיאופוליטי הגדול ביותר על ישראל. ● במקביל, כמובן, אין הנגשת מידע לציבור, אין מסיבות עיתונאים, לא הוכנו תוכניות ללימוד מרחוק, אין תוכנית ברורה למי שעובד ויש לו ילדים קטנים, ונמשכים המהלכים האנטי-דמוקרטים נגד היועמ"שית וכו'. בקיצור המדינה לא מתפקדת. בנוהל. ● בנובמבר 2023, עם תחילת המלחמה, כתבתי שבסופה ישראל תידרש להתקדם לעבר פתרון שתי המדינות. התחזית הזאת התחילה להתגשם עם ההכרה של צרפת, בריטניה ועוד מדינות במדינה הפלסטינית ועם פרסום תוכנית 20 הנקודות של טראמפ בה מובטח "נתיב אמין למדינה פלסטינית", והסכמת נתניהו לחתום על זה. כשהמלחמה הזאת תיגמר, נחזור למסלול ההוא ביתר תוקף, שכן בסופה איראן תהיה בכל מקרה מוחלשת מאוד, והמזרח התיכון כולו ייראה אחרת. מעבר למלחמות הפנימיות בלוב ובתימן, יוותר רק סכסוך מתוקשר ומדמם אחד: השליטה הצבאית הישראלית על מיליוני פלסטינים. לא רק שישובו הלחצים להיפרד לשתי מדינות, אלא הם יהיו גדולים אף יותר. כישראל תטען שהיא לא יכולה להסתכן ביטחונית יזכירו לה מיד שהמעצמה האזורית שמתודלקת בפונדמנטליזם דתי ומשננת "מוות לישראל" כבר איננה. השינוי לטובה במצבה האסטרטגי של ישראל יאפשר, יאמרו לנו, ויתורים שפעם לכאורה לא התאפשרו. לא רק זאת, אלא שכל הידידות האזוריות של ארה"ב – סעודיה, קטאר וכו' – ידרשו ממנה לרסן את המעצמה היחידה שנשארה באזור, ישראל, על ידי הכנסתה למאבק פוליטי פנימי. סביר שגם אירופה תרצה זאת, ומעבר לכך היא וארה"ב יבקשו גם למנוע מהסיפור כאן להתפרץ שוב עוד כמה שנים. בקיצור, יש סיכוי ששלב ב' בעזה ישוכפל בגדה וישראל והפלסטינים יידחפו בכוח לקראת הסדר. כרגיל אוסיף: כדאי ליזום ולא לחכות ללחצים שיגיעו.