אבא מודאג retweetledi

לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים, וזה מתורגם באופן אוטומטי לשנאת יהודים ברחבי העולם ברמות חסרות תקדים מאז מלחמת העולם השנייה.
זה לא סוד שהאנטישמיות בעולם המערבי שוברת שיאים. רבים כאן בארץ מתייחסים לכך כאל גזרת גורל: "יצא המרצע מן השק, הם פשוט שונאים אותנו".
יש בכך אמת. ה-7.10, טבח שמחת תורה, הוציא לאור את המודחק העולמי שחזר בקול תרועה רמה, וניתן להכריז בלב שלם – האנטישמיות חזרה.
אבל זה הסבר קל מדי.
זה קל מדי, כי היא לא התפרצה משום מקום ב-8.10; היא לא התפרצה בבת אחת באסרו חג שמחת תורה. קדמו לה שנים ארוכות של דה-לגיטימציה למדינת ישראל, של סטנדרט כפול ושל דה-הומניזציה של המדינה. ומי שחיפש זאת, ראה זאת בקמפוסים, ב"שבוע האפרטהייד" ועוד. אין זה סוד שקטאר מימנה את האירועים הללו, והדבר היה ידוע עוד לפני ה-7.10.
למען האמת, זה היה שם כבר בוועידת דרבן הידועה לשמצה. ומה אנחנו עשינו עם זה? לא יותר מדי. המשכנו לומר ששונאים אותנו ואין מה לעשות. גם היום, אצל ידידינו, זה נתפס כמעט כמובן מאליו בקרב רוב האזרחים שבעזה מתרחש רצח עם. ניסיונות ההסברה הם אפסיים, ופשוט מוסיפים "אבל מה עם חמאס" (What about Hamas).
דומה שקללתו של בלעם, שנכתבה כברכה – "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" – התקיימה כקללה. מי שלא מאמין שיקשיבו לו, לעולם לא ינסה להסביר את עצמו.
לא רק שהוא לא ינסה להסביר את עצמו, אלא הוא ישחק לידי גדולי שונאיו – בין אם בחוסר מודעות ובין אם בהתרסה – ויאושש את הדעות הקדומות שלהם על היהודים.
מה אמור לחשוב אדם שרואה חבל תלייה על סיכה של מפלגה מרכזית בקואליציה בישראל? מעבר לתועבה המוסרית, יש כאן אפס מחשבה על ההשלכות הבין-לאומיות. הרי כבר מזמן הבנו שכל אמירה של שר או ח"כ מנופחת פי עשרות מונים, ובכל זאת יש חברי ממשלה שמתעקשים להמשיך בשיח בלתי ריאלי ובלתי ישים, שגם אין בו כוונת אמת, רק כדי לשלהב את "הבייס" בלי לחשוב כלל על הנזקים העתידיים. והאמת היא שזה נובע מהסיבה הפשוטה: הם פשוט לא מאמינים שאפשר אחרת.
אחד הדברים שעינת וילף (@EinatWilf) כותבת עליהם ללא הרף הוא החובה לשחק את המשחק הבין-לאומי; לומר לפלסטינים: "אז מה כן? על מה הייתם מסכימים להתפשר? על מה אתם מוכנים לוותר?". אך כשיש רק מדיניות פנים, כי אין אמון בכך שיכולה להיות מדיניות חוץ שאינה "כולם שונאים אותנו חוץ מבודדים", אנחנו לעולם לא ננקוט במדיניות חוץ נורמלית ונוכיח את דברי האומר: לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים.
ולא רק אנחנו משלמים את המחיר – משלמים אותו יהודים בכל רחבי העולם. כשישראל אינה נאבקת על דעת הקהל הבין-לאומית, יהודים בכל העולם סובלים.
תמיד יהיו לנו שונאים. האנטישמיות היא נגיף קיים. אך הוויתור מראש על אלו שיכלו להיות בעדנו, על מי שיכולים להיות חברינו, הוא מחדל עצום שאין כדוגמתו. אך בשביל זה דרוש עידון; צריך לדבר בצורה שאחרים יבינו ולא רק הבייס; צריך להאמין שאחרים מסוגלים להקשיב.
עם שבתפיסה העצמית שלו אמור להיות "אור לגויים" ולתקן את העולם, בוחר שלא לחשוב על העולם, ואז מתפלא שהעולם לא סופר אותו.
אולי אין זה מפתיע שחלק מאלו שמתנהלים כך מאמינים שיש לומר שירה כאשר "מעשי ידיי" של הקדוש ברוך הוא טובעים בים. הם אומרים שירה לא על הניצחון ולא על ההצלה, אלא על מותו של האחר.
ואולי מי שמדחיק את העובדה שהתורה מספרת לנו שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים, ואת הסברו של הרמב"ם על צלם אלוהים כיכולת השכלית, נוח לו לחשוב שאין סיכוי שאחרים יבינו אותו.
אך זוהי עצלות מחשבתית, פגם מוסרי, ובעיקר דבר מסוכן – מסוכן למדינת ישראל וליהודים ברחבי העולם כולו.

עברית



























