MK Aida Touma-Sliman

בראיון לזו הדרך על המלחמה נגד איראן אני מדברת על המלחמה, על האינטרסים שמאחוריה ועל המחיר שכולנו משלמים. “מי שהרג 72 אלף פלסטינים לא יכול לשכנע את העולם שפתח במלחמה כדי להציל עם אחר” לראיון המלא: zoha.org.il/144188/

“We want justice.” This is what Khalid and Mustafa, survivors of the Tammun massacre, told us when we asked what message to carry from the Knesset to the world. Yesterday, I visited Tammun with my comrades @AyOdeh and @ofercass to support the Bani Odeh family after the Israeli army killed a mother, father, and two children. The resilience of these children is the strongest response to this massacre. I call on the international community: Demand accountability, protect civilians, and end this impunity. A day will come when the occupation ends, and today’s children will build an independent Palestinian state.

העמדה שלנו ברורה כשמש: נצביע נגד חוק ההוצאה להורג של פלסטינים. אחרי שבוע של דיונים והצבעות בוועדת ביטחון לאומי, באמצע מלחמה, אחרי יותר מ־109 פוגרומים מאז תחילת המלחמה ורצח של יותר משבעה פלסטינים בשבוע האחרון בידי הצבא ומתנחלים חמושים בגדה המערבית. הממשלה ממשיכה לקדם את החוק הזה כאילו דבר לא קורה. במקום להתמודד עם המציאות, היא בוחרת לעגן הרג פלסטינים בחקיקה. כולנו נשלם את המחיר על ההחלטות האלה ועל החוק הזה. תתעוררו ותתעשתו

נגד חוק התקציב. גם בשעה זו.

The West Bank is in constant escalation. Settlers just assaulted Sheikh Saeed Al-Amour in Masafer Yatta, leaving him with head injuries, and sprayed pepper gas at Ashraf Al-Amour. Earlier today, Israeli forces arrested Hamza Ahmed Al-Shawaheen while he was tending his livestock in Wadi Al-Jawaya. As the day is not over yet, this is part of the daily reality under occupation: terrorizing without pause and impunity without accountability.

A mother, a father, and their children on their way shopping for the Eid were shot to death by Israeli soldiers. Another escalation in the normalization of Palestinian bloodshed. Last night in Tamun, Israeli soldiers opened fire on a car carrying the Bani Odeh family, killing four people: Ali and Waad Bani Odeh and their two young children, Mohammad (5) and Othman (7). Two other children were wounded. In a system that protects settler terror, shields soldiers accused of rape from accountability, and operates with full political backing, such crimes become inevitable. Occupation is the real terror!

הלילה בטמון חיילים ירו לעבר רכב של משפחת בני עודה והרגו ארבעה בני אדם: עלי בני עודה, וואעד בני עודה ושני ילדיהם הקטנים מוחמד ועותמאן בני 5 ו-7. שני ילדים נוספים נפצעו. משפחה שיצאה לקנות בגדים לחג ונורתה למוות. פשע מתועב. רצח מזעזע. עוד עליית מדרגה בהתרת הדם הפלסטיני. במציאות של כיבוש חיי פלסטינים הופכים להפקר. בתוך שעות הירי כבר הוסבר כ״חששו לחייהם״ וכמובן האירוע ייסגר בדוח מבצעי ואיש לא יישא באחריות. כשצבא מגן על טרור מתנחלים, סוגר תיקים לחיילים אנסים ומקבל גיבוי פוליטי, אין פלא שזו התוצאה. זו מדיניות המשטר המקדש עליונות, כיבוש, נישול והפקרת הדם הפלסטיני. הכיבוש הוא הטרור.

ה"מזרח תיכון חדש" שהובטח לאזרחי ישראל התגלה כמזרח תיכון מפורר ומדמם, שבו הממשלה משתוללת כפיל בחנות חרסינה. לעולם לא נשלים עם מציאות של הרג וחורבן שמוצדקים כל פעם באמתלה אחרת. *** עכשיו בחיפה: כמאה מפגינים ומפגינות, יהודים וערבים יחד, מסרבים לשתוק מול שפיכות הדמים. אומרים לא לעוד מלחמת ברירה וחורבן אזורי. חייבים לעצור את הטירוף.

7 נרצחים מאז תחילת המלחמה מול איראן, 66 מתחילת השנה. אבל מה שדחוף ליו"ר הוועדה לביטחון לאומי זה מרתון דיונים על חוק עונש מוות בשירות קמפיין הבחירות של מפלגתו. גם ההכשר שנתן יו"ר הכנסת לקיום דיונים גם בנושאי הפיכה משטרית בטענה שיש מרחבים מוגנים הוא מנותק ומקומם: בזמן שהנחיות פיקוד העורף טרם השתנו והילדים בבית, הקואליציה מאלצת עובדים ומוזמנים להגיע כדי לקדם חקיקה פוליטית שאין לה דבר וחצי דבר עם ביטחון האזרחים. לא ביטחון האזרחים מעניין אותם, אלא פוליטיקת בחירות מסוכנת על חשבון כולנו.

סגירת תיק פרשת שדה תימן היא עוד הוכחה להתפוררות הטוטאלית של שלטון החוק במדינה, וגרוע מכך לרמיסת המוסר. ההצהרות התומכות בסגירת התיק הן אופוריה חולנית. סגירת התיק לא מוחקת את העדויות והתיעודים לפשע נתעב, לא מבטלת את השאלות הקשות ולא מעלימה את המציאות של התעללות ואונס בעצירים, מציאות שגם הפצ״ר עצמו לא שלל. במקום חקירה אמיתית ולקיחת אחריות, סוגרים תיק ומכריזים ניצחון על האמת. זו בדיוק השיטה של מערכת שבוחרת להגן על עצמה במקום על החוק.

לילות של אזעקות וטילים, ובין טיל לטיל עוד אזרחים ערבים נרצחים והדם ממשיך להישפך ברחובות, או אם לצטט את הודעות המשטרה: ״אירוע שגרה״. אתמול נרצח גאזי אבריק, בן 25 מאבו סנאן. עשר דקות לפני כן נורו שני צעירים בני 30 ו־14 בכפר כנא. ובן גביר? עסוק בצילומי עוד מופע יח״צ. ״מבצע מתוחכם״ בלוד למעצר צעיר שצייר דגל פלסטין על בניין העירייה, ומואשם ב״הזדהות עם ארגון טרור״ (שגם אם יוכח שאכן עשה זאת, אין זו עבירה על החוק) משטרה שמשקיעה מאמציה בפיענוח אין עבירה ונותנת לפשיעה ורצח להשתולל בלי פענוח. זו בדיוק המשטרה הפוליטית והנאמנה לרצונות שר פשיסט במקום לחוק.

מישהו בלשכת רה״מ כבר עדכן את טראמפ שבדיוק עכשיו מעבירים בכנסת עוד סמכויות משר הפנים לנתניהו? רק שואלת, כי טראמפ עצמו אמר שנתניהו צריך להיות מרוכז רק במלחמה ולכן דרש מהרצוג לתת לו חנינה כדי שלא יוסח במשפטו.

הירי אתמול לעבר ראש עיריית עראבה ד״ר אחמד נאסר וראש הוועד העממי וחבר המועצה מטעם חד״ש ד״ר אנואר יאסין הוא חציית קו מסוכנת נוספת. התיעוד של הירי לא משאיר מקום לספק. היורה פועל בקור רוח ובביטחון מלא כי הוא יודע שבמציאות שנוצרה אין משטרה, אין הרתעה ואין דין וחשבון. ארגוני הפשיעה פועלים בלי פחד כי המדינה פשוט איננה. ושלא יספרו לנו עוד סיפורים על “תרבות אלימה” או על “חוסר שיתוף פעולה”. כשנבחרי ציבור הופכים למטרה זו לא תקלה. זו תוצאה של מדיניות מתמשכת שמפקירה את הביטחון האישי של החברה הערבית. מאחלת החלמה מהירה לד״ר נאסר ולד״ר יאסין.

Appropriating the slogan “Women, Life, Freedom” to glorify militarization and occupation is not feminism. It is propaganda. Justifying oppression by presenting this image as “the Israeli way,” and by staging the symmetry of the figures and the handshake, creates a false equivalence. A cultural symbol of women’s resistance is placed alongside a representative of military power as if they embody the same freedom. Feminism cannot be rebranded to serve militarization and domination. Women’s liberation cannot be used to whitewash systems of domination and violence. On International Women’s Day we should remember a simple truth. There is no freedom for women in a reality built on oppression, war, and the denial of another people’s freedom. Tribute to all the women who stand firm, who confront injustice, and who struggle in every arena. To all resilient women everywhere, wishing humanity a better year ahead.

ביום האישה הבינלאומי הוקרה וכבוד לנשים הנאבקות, המתעקשות, הממשיכות לעמוד בחזית המאבקים בכל מקום, גם בימים הקשים ביותר. השנה במיוחד מתחדדת ההבנה שהמאבק הפמיניסטי איננו מאבק נפרד. הוא מאבק נגד מלחמות, נגד גזענות, נגד אלימות ונגד כל משטר של דיכוי וניצול. אין חירות לנשים בעולם של כיבוש, דיכוי ואי־שוויון. המאבק שלנו הוא למען חברה צודקת ושוויונית באמת. לא שוויון הצהרתי בין נשים לגברים, אלא שחרור של החברה כולה מכל צורה של עליונות, גזענות וקולוניאליזם. זהו מאבק רחב יותר משכר או ייצוג. זהו מאבק על חיים, על צדק ועל עתיד חופשי ממלחמות ומדיכוי. כי חירותן של הנשים קשורה בחירותם האמיתית של עמיהן.

עוד קורבן פלסטיני בידי טרור המתנחלים בגדה. היום נרצח אמיר מוחמד שנראן במסאפר יטא מירי מתנחלים חמושים ואחיו ח’אלד נפצע אנוש. זו לא אנרכיה. זו מדיניות מחושבת וממומנת שנועדה להעמיק את הכיבוש הארור ולדחוק את התושבים הפלסטינים מאדמותיהם ומבתיהם. כך נראית מציאות של גזל, כיבוש ודם.

היום נרצחו שני צעירים פלסטינים בכפר קריות, דרומית לשכם, בידי מתנחלים חמושים, במהלך מתקפה שהובילה לעשרות פצועים. במקביל, מתנחלים תקפו בליווי הצבא בכמה מוקדים בגדה, בהם אלמוגייר ודומא, הציתו רכוש ופצעו תושבים. טרור המתנחלים בחסות הצבא וגיבוי פוליטי גובה חיים היום ומסלים בצל המלחמה על איראן את המתקפה לטיהור אתני. את הרצח הזה אפשר היה למנוע. אבל כשמדיניות של פשיזם, דה־הומניזציה ועליונות מכתיבה את המציאות, הדם הנשפך הופך לשגרה.

בינתיים בגדה

עוד סבב. עוד הימור מסוכן על חיי מיליונים. מתקפה יזומה וחסרת אחריות שמקרבת את האזור כולו לעימות רחב ומיותר. שוב מנסים למכור לציבור את האשליה שמלחמה היא ביטחון, שכוח צבאי יפתור כישלון מדיני, שהפחד הוא תחליף לחזון. זו אותה תפיסה שכבר גבתה חיים רבים ומותירה אותנו בלי פתרון ובלי אופק. המציאות איננה גזירת גורל אלא תוצאה של בחירות פוליטיות ומדיניות תוקפנית המובלת ע"י ממשלת נתניהו ונשיא ארה"ב . לא למלחמה. כן להסדרה מדינית, לשוויון ולביטחון אמיתי לכולם ולכולן. בינתיים תשמרו על עצמכם ותשמעו להוראות הבטיחות

התהום בין הזיכרון הרשמי למציאות איננה מקרית, היא פרויקט פוליטי מתמשך של הסתרה והכחשה מכוונות. פשעי 48 לא נשכחו; הם ננעלו בארכיונים, טויחו ונמחקו מספרי הלימוד כדי להלבין גירוש, טבח והרג אזרחים. מדינה שבחרה להכחיש את אחריותה הפכה את ההכחשה למדיניות. וכשלא היה דין וחשבון אז הפשע נעשה נורמה גם היום —— תחקיר של אדם רז במוסף הארץ "היה צריך טרור כדי שהערבים ילכו". מה באמת עשה צה"ל ב-48'? תחקיר - סוף שבוע - הארץ haaretz.co.il/magazine/2026-…