אביב אטלס, Aviv Atlas

@orenhelman כן, ברור מעולם לא

@AviBenayahu @MatanHodorov אה, זה אתה שמינית את חודורוב שלימים הפך ל״פרשן״ כלכלי בלי להבין בכלל בכלכלה. עוד צעד כושל שלך

תרגמתי עבורכם מאמר מאתמול בניו יורק פוסט של החוקרת החביבה עלי לאחרונה (זינב ריבואה - חוקרת דוברת ערבית ממכון האדסון). חשוב לקרוא ולהבין לינק: nypost.com/2026/04/03/opi… כל הכוכבים מסתדרים לקראת חילופי שלטון באיראן מאת: זינב ריבואה | פורסם ב-3 באפריל, 2026 "אני חושב שכבר השגנו חילופי שלטון" באיראן, הצהיר הנשיא דונלד טראמפ ביום ראשון. בנאומו בשידור חי ביום רביעי בלילה הוא חזר על כך: "שינוי המשטר התרחש". המבקרים ביטלו את טענתו של טראמפ על הסף. הם טועים – מכיוון שהם מודדים חילופי שלטון לפי הסטנדרט הלא נכון. "שינוי משטר" אינו אומר בהכרח פלישה, מכת עריפה או דגל חדש מעל הבירה. אלו היו עיראק ואפגניסטן, שם העוצמה האמריקאית ערבה הן למערכה הצבאית והן לשיקום הפוליטי שבא בעקבותיה. איראן היא בעיה מסוג אחר, וטראמפ פועל לפי תוכנית משחק אחרת. נתחיל בעובדה בסיסית: איראן היא מדינה מהפכנית. הישרדותה תלויה בשלושה עמודי תווך – אידיאולוגיה, רשת פטרונות ומנגנון כפייה השואב לגיטימציה מרעיון מכונן. כדי להפיל מערכת כזו, כל השלושה חייבים להיכשל בו-זמנית. ואיראן כבר הייתה בתהליכי התפרקות כאשר מבצע "זעם אפי" (Epic Fury) החל. מבחינה אזורית, המשטר איבד את אחיזתו במשך שנתיים, החל ממתקפת הביפרים המשפילה נגד חיזבאללה ב-2024 ועד למלחמה בת 12 הימים שחשפה את הגנותיה האוויריות החלולות. ההרתעה שטהראן בנתה במשך עשורים התבררה כמיצג ראווה בלבד. מבית, הכלכלה כבר קרסה לאחר שהסנקציות מתקופת טראמפ ניתקו למעשה את איראן מהמערכת הפיננסית העולמית. כאשר הממשלה הודיעה על תוכניות להעלאת מס חדה, שהובנה כניסיון לממן את משמרות המהפכה המדכאים והגדלים, האיראנים התפרצו. הפגנות ינואר 2026 סימנו את ההתקוממות הגדולה השנייה בתוך ארבע שנים. כל דיכוי הפך לאכזרי יותר, והאנשים שטפו את הרחובות בכל זאת. מערכות מהפכניות שורדות על ידי שחזור מתמיד של הרעיון המכונן שלהן לאורך דורות, והרפובליקה האסלאמית איבדה את היכולת הזו. אפילו בזמן מלחמה, צעירים איראנים אינם מצטרפים. מנגנון הכפייה נחלש מכיוון שהאידיאולוגיה נכשלה. לכן, ארה"ב וישראל היכו משטר שכבר התפרק מבפנים. הפצצות לא התחילו את הקריסה, אלא האיצו שני משברים שאינם ניתנים לשיקום. הראשון הוא הלגיטימיות: כאשר משמרות המהפכה בחרו במוג'תבא חמינאי לרשת את אביו, הם הפרו את עקרונות היסוד של הרפובליקה האסלאמית עצמה, האוסרים על ירושה שושלתית. משטר שנבנה על דחיית שלטון שושלתי נאחז בשושלת ברגע שהופעל עליו לחץ אמיתי. המשבר השני הוא בידוד אזורי: גיוס "הרחוב הערבי" שבו איראן תלתה תקוות מעולם לא התממש – ולמעשה, מדינות ערב שפעם גילו סובלנות להתפשטות של טהראן מתאמות כעת עם טראמפ את חיסול האיום. טראמפ אינו זקוק להסכם כדי לשכנע את משמרות המהפכה ששאיפותיהם האזוריות נקטעו. הוא הופך זאת למציאות לנגד עיניהם – ללא מגפיים אמריקניות על הקרקע, תוך שמירה על האופציה הזו גלויה על השולחן. משמרות המהפכה שמתעמתים עם נשיא שאינו חושש מהסלמה הם משמרות מהפכה שאינם יכולים להכתיב את תנאי הישרדותם. הם בחרו, כרגע, להשיב מלחמה, אך תקיפותיהם, ככל שהזיקו לתשתיות במפרץ, לא גרמו לטראמפ לשקול מחדש את חישוביו. וכל עוד מנהיגי טהראן מתנהלים כראשי מדינת טרור, איום החיסול הממוקד נותר בעינו. בינתיים, המשטר מנהל מערכת לוחמת מידע אגרסיבית, בניסיון להקרין חוסן ולעצב את תפיסת הנזק. הוא הצליח להחדיר את הנרטיב שלו לכלי התקשורת המרכזיים במערב, אך תיעוד התקיפות מספר סיפור אחר. תקיפות אמריקאיות וישראליות הגיעו לליבת מבנה הפיקוד והשליטה של משמרות המהפכה, ושום כמות של פוסטים ברשתות החברתיות לא תשנה את מה שהמפקדים האלה כבר לא יכולים לעשות. והחזית השלישית עשויה להתברר כמשמעותית ביותר: העם האיראני. המשטר שומר על השבתת אינטרנט מלאה, מה שמראה שמנהיגיו מבינים שמידע נע מהר יותר מפצצות. הן בנימין נתניהו והן טראמפ פנו ישירות לעם האיראני ואמרו להם להישאר בבתים – אך ברגע שהמשטר יאותת על תבוסה, אוכלוסייה שדחתה את הרפובליקה האסלאמית בגלי מחאה רצופים תהפוך למאיץ לקריסה. עידוד הניצוץ הזה דורש יותר מלחץ צבאי: ארה"ב חייבת לסגור כל מסדרון הישרדות שנותר למשמרות המהפכה. לחץ פיננסי הוא הכלי היעיל ביותר, ועל וושינגטון ללחוץ ישירות על איחוד האמירויות לסגור את תשתית הבנקאות בצללים בדובאי, שאפשרה זמן רב למשמרות המהפכה לעקוף את הסנקציות. העבודה לא הסתיימה, והמבצע עדיין בעיצומו, אך משמרות המהפכה שיצאו ממבצע "זעם אפי" לא ידמו למה שהיו פעם. מבנה הפיקוד שלהם נופץ, מאגר הטילים שלהם נשחק, והרשת האזורית שלהם פורקה. הם עדיין יכולים להגיב, אך הם כבר לא יכולים לשלוט. יחיאל לייטר, שגריר ישראל בארה"ב, תפס בדייקנות את מה שחייב לבוא בהמשך: "אנחנו צריכים מגפיים על הקרקע, אבל הם חייבים להיות מגפיים איראניות, ואני חושב שהן בדרך". לטראמפ יש חלון הזדמנויות, וחלונות נסגרים. הלחץ והדיוק שהביאו את איראן לנקודה זו חייבים להימשך זמן רב מספיק כדי להפוך את ההתקוממות העממית הקרובה לבלתי הפיכה. זינב ריבואה היא עמיתת מחקר במרכז לשלום וביטחון במזרח התיכון של מכון הדסון.