bony

תבינו מה היה כאן: א. בג"ץ החליט שהוא רוצה לקבל את התצהיר של אותו ג', כדי להכריע אם ההתנהלות של גופמן הייתה לא תקינה. מי שאמורה להעביר את התצהיר היא היועמ"שית. ב. לחרדתה של היועמ"שית, התצהיר מגבה את גופמן, מה שאומר שהיא עומדת להפסיד את התיק עליו היא התאבדה כאחרונת האליעד שרגאים בחמת זעם. ג. אך ידידתנו גלי בהרב מיארה לא מהמרימים ידיים. כדי שחס ושלום לא יתקבל רושם טוב מדי מהתצהיר של אותו ג', היא ביקשה להעביר אותו בלי שהוא יגיע לצד השני בקשקושי סיווג (למרות שלצד השני יש את כל הסיווג שבעולם). בתוספת לאותה טענת סיווג, בביקשה היועמשית להגיש ערימה של מסמכים נוספים נגד גופמן, שלא היו חלק מהדיון, בתקווה שאותם מסמכים ידללו את התצהיר של ג', ויתנו רושם כללי רע על המועמד. ד. ככה, קיוותה מיארה, עד שלצד השני תהיה את הזכות להגיב, הנרטיב מערימת המסמכים שתהיה בפני בג"ץ שגופמן רשע מרושע כבר יקבע מצב, מה שיאפשר לה, איכשהו, אחרי הכל, למנוע את המינוי ולנצח את התיק מול מי שאמורה להיות הלקוחה שלה - ממשלת ישראל. ה. לסיכום, גלי בהרב מיארה ניסתה להפוך את העובדה שהתצהיר מוגש באופן *טכני לחלוטין* באמצעותה למקצה שיפורים, סיבוב נוסף של הגשת טענות משופרת, מבלי שלצד השני תהיה האפשרות להגיב לטענות האלו בזמן אמת, תוך ניצול ציני של טענות סיווג, כאילו לעורכי הדין מטעמה קיימת הזכות לשזוף את עיניהם במסמכים שאסור לראש הממשלה ולמיועד לראש המוסד לראות, מטעמי סיווג בטחוני. ו. בג"ץ בהחלטה די מעליבה הרס לה את התוכניות, והורה לה להעביר את התצהיר לצד השני, בלי להתייחס אפילו לחומרים הנוספים שהיא ביקשה לצרף. בפעם המי זוכר כמה, וזה רק בתיק הזה, היועצת המשפטית לממשלה נוהגת בבית המשפט באופן שעורך דין אשפתות היה מתבייש להתנהג, וגם הפעם, לא יקרה לה שום דבר, והיא תמשיך כרגיל, להיות הקדושה של מחנה שלם. ז. התרגלנו.