Boaz Garfinkel

@doron_shabti זוט עני!

אני: *מתיישב לטקס בעבודה של שיר* חבוב מהעבודה של שיר: שמע אתה מבלבל מלא תמח אבל את הטולקינאות שלך אני מעריך

@NevoSpiegel @gutweind אם כך אתה בוודאי יודע שמה כתבת זו לא ביקורת עניינית. אתה יכול לחלוק בהחלט על הנחות היסוד, הניתוח והמסקנות. אבל מבדריך עולה שאין לה כל כוח פרשני או התכתבות עם העובדות. וזה לא מתאים לך כאדם רציני

@BoazGarfinkel @gutweind לצערי היה לי ה״עונג״.

בגוש "הליברלי-דמוקרטי" רווחות שתי פרשנויות להצלחת נתניהו: דתית עדתית אך הן לא מסבירות איך להעביר צד את תומכי נתניהו, מהלך שהוא תנאי לניצחון. פרשנויות אלו מגבירות את הגיוס הפנימי, תוך ניכור ממצביעי נתניהו, שאת אמונם עליהם לרכוש. כדי לנצח יש לשכנע את מצביעי הימין. איך? מדינת רווחה.

@NevoSpiegel @gutweind נבו, אני מבין מדבריך שלא קראת את הכתיבה האקדמית שלו

@gutweind אם אני מבין נכון לדעתך צריך לבחור פרשנות לא לפי הכוח ההסברי שלה כתיאוריה אלא ככלי תעמולתי. זאת אומרת זה נכון שהסיפור הדתי והעדתי יותר מתכתב עם העובדות אבל יותר משתלם שנעמיד פנים שהסיפור אחר. זה מסביר הרבה על הכתיבה האקדמית שלך

אני גאה להכריז על הצטרפותי למפלגת הדמוקרטים. בפריימריז הקרובים אתמודד על מקום ברשימה לכנסת. השבעה באוקטובר היה היום הקשה ביותר בחיי. הבית שלי, קיבוץ נירים, נכבש על ידי מחבלי חמאס. במשך שלושים שעות היינו נצורים בממ״ד ובמקלט, בזמן שחברים, שכנים ואהובים נרצחו ונחטפו מבתיהם. עברנו את התופת הזו, ועברנו גם את העקירה שבאה אחריה. מאז אותו יום, אנחנו – תושבי העוטף – ורוב גדול של הישראלים – נמצאים במשבר הקשה ביותר שידענו. האסון הזה קרה בעקבות ממשלה שהפקירה את הביטחון, זלזלה באזהרות והעדיפה שיקולים פוליטיים על פני טובת המדינה. אני מצטרף לפוליטיקה כדי שהשבעה באוקטובר לא יחזור לעולם. אני מתמודד כדי להביא לכנסת את קולו של העוטף, את קולן של הפריפריות, את קולו של הנגב ואת קולם של תושבי הצפון. את קולם של כל מי שמבקשים הנהגה אחרת — אחראית, ישרה, אמיצה וממלכתית. הנהגה טובה יותר. מולנו עומדת ממשלה כושלת וצינית, שמתחמקת מחקירה ומסרבת לומר אמת לציבור. ממשלה שהפקירה את החטופים והחטופות פעם אחר פעם לטובת הישרדות פוליטית. ממשלה שנטשה את תושבי העוטף גם אחרי האסון, ובמקום להביא שיקום, ביטחון ותקווה — הביאה הזנחה, כאוס ובריחה מאחריות. זו ממשלה שחברים בה כהניסטים, ממשלה שנותנת רוח גבית לטרור היהודי, מלבה גזענות ושנאה. ממשלה שמנותקת מהעם, שמפקירה את הפריפריה וגוזלת מצעירים את התקווה לעתיד טוב יותר. אני מצטרף לפוליטיקה כדי להציע דרך אחרת: ישראל דמוקרטית, שוויונית וצודקת, ברוח הכרזת העצמאות. ישראל שמחזירה את הביטחון לאזרחיה, משקמת את העוטף והצפון, משקיעה בפריפריה, מעניקה תקווה לצעיריה ומכבדת את המשרתים, העובדים וכל מי שנשאו על גבם את מחיר ההפקרה. עוד לא אבדה תקוותנו🕊️🇮🇱

הימין מכופף את כל הסוגיות להיגיון המגזרי. כאן יתרונו על השמאל, המתייחס לכל סוגיה בנפרד, מבלי להציע היגיון כולל. ולא, "ליברליזם דמוקרטי" אינו היגיון כולל אלא פירוקו. מדינת-הרווחה והסוציאל-דמוקרטיה מציעות היגיון כזה. על כך בסדרה "אין דמוקרטיה בלי שוויון": youtube.com/watch?v=ZSvhx7…

לגמרי חובת צפייה! פרויקט שאני מאוד גאה שלקחתי בו חלק

אחרי יותר משנתיים וחצי שאני נאבקת עבור הנושא הזה וכמה חוקים, הצלחתי לשכנע להכיר בעובדים שעתיים במתווה הפיצויים בוועדה לעבודה ורווחה היום. רגעים שנותנים המון סיפוק בעבודה הסיזיפית של הפיקוח הפרלמנטרי. עוד יש הרבה להוסיף ולתקן/לשפר וארחיב על הכל לאחר הוספת הסעיף באופן רשמי למתווה.

@doron_shabti בדוק לות׳יאן, ברן אפס שלא עשה כלום בלעדיה וסתם קיבל קרדיט

רן בר זיק אתה לא יכול להגיד ברן ולות'יאן זה דאורייתא שהסיל' לא קאנון סתום תתחת

ג.ר.ר טולקין להיות כגון חברים מה אתם אומרים שאני מיזוגן יא ארמאדים אני פמיניסט ממש! הנה למשל תראו איך אארוון מרדה שאבא שלה פאקינג אלרונד הלכה עם ארגון (ואז כתבתי פרק שלם על זה שהיא התחרטה על זה אחושרמוטה ומתה לבד ואומללה בגלל ההחלטה הזאת). וחוץ מזה אאוון פאקינג אאוון הורידה את המלך המכשף (ואז נכנסה לדיכאון שכמעט גרם לה למות וניצלה כי פרמיר שכנע אותה לוותר על הרצון להיות לוחמת והיא נהייתה נסיכת פרחים נרשמה לחוג סריגה והתחילה לשמוע אריאנדה גרנדה)

מלחמת יש"ע: עזה, אירן ולבנון הן זירות המלחמה המשניות ליעד האמיתי - יש"ע ובעברית, השטחים. העוטף הופקר, הצפון גם, סבבים באירן, ישראלים במקלט, ובינתים נמשך הטיהור האתני בגדה, ההופך בחסות המלחמה לברוטלי יותר. מטרת המלחמה המתמשכת היא חיסול פתרון שתי-המדינות, המסביר חלק גדול ממהלכיה.

אנחנו רגע לפני חג הפסח, חג שמסמל את היציאה מעבדות לחירות. אבל איפה החירות של אזרחי ישראל? הפכנו למשועבדים תחת ממשלת השוד, הביזה והפקרה. ממשלה של שחיתות, אך לא פחות - ממשלה ערלת לב ששכחה את החיים עצמם. מגיע לנו טוב יותר, לחיות חיים של ביטחון ורווחה. תחת מנהיגות שרואה את העם ורוצה בטובתו וברווחתו. מגיע לנו טוב יותר.

יום העו"ס הבינלאומי. עובדת סוציאלית: הברומטר החברתי שלנו. עובדת סוציאלית היא לא רק זו שמטפלת בשכבות המוחלשות, בחוסן הקהילתי, ברווחה, באוכלוסיות במצוקה, בהדרה ובמצבי סיכון, היא הרבה מעבר - היא זאת "שקולטת" אליה את כל המגמות החברתיות של מדינה. העובדת הסוציאלית, היא זאת שמרגישה כשיש קיצוץ בחינוך הלא פורמלי, כי יש הרבה יותר נוער נושר, היא זאת שפוגשת את השלכות הפינויים מהדיור הציבורי, כי העמקת העוני בקרב אותן משפחות פוגש את היום יום שלה, היא זאת שהנתון על 880,000 ילדים באי ביטחון תזונתי, הוא העומס בערימות התיקים על שולחנה ועל ליבה, היא זאת שרואה את השלכות תקופת הפינוי על נוער נורמטיבי שהפך לנוער בסיכון ואת השלכות הטראומה עקב מצב הלחימה והשכול, דרך הגידול בהתמכרויות ואובדן כושר העבודה, היא זאת שרואה, פוגשת, סופגת, שעל כתפה העומס והמטען הכבד של אומה דואבת, מציאות יוקר המחיה והניתוק מאחריות המדינה על אזרחיה. ישראל הפכה את העבודה הסוציאלית לפלסטר, אבל העובדות הסוציאליות הן התשובה שלנו לשיקום ובנייה מחדש - במקום לראות בהן פקידות סעד בשכר נמוך, בתנאים מוגבלים וכלים מוגבלים עוד יותר, צריך להפוך אותן למי שביכולתן לא רק להושיט יד במיצוי זכויות, סיוע, ליווי ועזרה מיידית, אלא לאפשר לנו להרים את הראש, לתת דגים אך גם חכות, לעזור אך גם לבנות הלאה. הן, הן התשובה. כל שיחה שלי עם עובדת סוציאלית היא כאב לב וגם אויר לנשימה בו זמנית. כאב לב על החוסר, העומס, הקושי, העבודה מתוך "החור בגרוש", אבל כל שיחה היא גם עולם של ידע, תובנות, על תפיסה של מדינה שצריכה להיות אחרת, כשלפני ניצבת העו"סית, הדמות שאיתה צריך לצעוד את הדרך הזאת. בכל מפגש שלי עם עובדות סוציאליות וסטודנטיות לעבודה סוציאלית, אני קודם כל אומרת להן תודה. תודה עליהן. הבחירה במקצוע הזה לא מובנת מאליה, תחת ייבוש תקציבי, קיצוצים והפרטה במקום אחריות - לבחור לעסוק במקצוע הזה, הוא משהו שעל כולנו להוקיר לו תודה. תודה שצריכה להיות גם בתגמול ושינוי הדרך בו אנו רואים את הרווחה ואת תפקיד הרווחה בבנייה מחדש של ישראל הסולידרית. יש לי חלום, שמשרד הרווחה יהיה המשרד הכי נחשק ומבוקש, שנבחרי ציבור יריבו עליו, שראשי מפלגות יתחייבו לקחת אותו, ושבהסכמים קואליציוניים לא יוותרו על הרחבה תקציבית לרווחה ויקשרו בין כלכלה וצמיחה וצמצום פערים ואי שוויון. יש לי חלום. נגשים אותו יחד. תודה לכן נשים (בעיקר) שבוחרות בתקווה בתוך הפרת החוזה בין המדינה לאזרחיה, שבונות כאן את הערבות ההדדית. עד למדינת הרווחה ומעבר לה. בתמונה עם שוהם כהן יובל, עובדת סוציאלית לטיפול בשורדי המסיבות בעיריית תל אביב, לאחר מפגש שקיימתי עם עובדים.ות סוציאליים בכנסת. נותנת אויר ומהממת בכלל.

התקציב הזה ממחיש יותר מכל את מה שמתחולל פה בשנים האחרונות ובאופן מואץ בממשלה הזאת - החלפת אחריות המדינה על אזרחיה בשלטון מגזרי קליינטליסטי ומושחת. אם יש משהו שגילינו אחרי השבעה באוקטובר, זה שאין לישראל את הפריבילגיה לא להיות מדינת רווחה. מדינה שמשקיעה בשירותים החברתיים ובמערכות הציבוריות. זה נכון בשגרה אבל קיומי מאין כמותו במשבר, למשל: הצורך במיגון, סיוע לעסקים ועצמאים, שיקום מקיף לסורוקה, בניית מכון ויצמן מחדש, השקעה במערך בריאות הנפש, סיוע להלומי קרב, ליתומי צה"ל ויתומי פעולות האיבה וכן שיקום משרד החינוך, צמצום כיתות לימוד, השקעה במורות ובגיל הרך, הגדלת סל התרופות והוספת מענים רפואיים בפריפריה, שמירה על ביטחון המזון שלנו בניית הצפון מחדש ועוד. מנגד, יש ממשלה שעובדת הפוך, לא רק שמקצצת בכל השירותים החברתיים, אלו שגם ככה מיובשים ומוזנחים אך חיוניים מאין כמותם, היא גם מסרבת לתקצב בנדיבות צרכים לאומיים והכרחיים, כמו חלק ממה שציינתי לפני כן, ומונעת סיוע הכרחי בזמן חירום מאזרחי המדינה. מנגד, מוציאה הון עתק לתקציבי השתמטות וקומבינות עבור צרכים סקטוריאליים, שבינם לבין סדרי העדיפויות הלאומיים אין דבר וחצי דבר. שוד על מלא. זה תקציב שאומר לנו גם מה המשמעות של רודנות. מה יקרה פה אם הם יצליחו בהפיכה על מלא, אם לא יהיו יותר בלמים ויירסקו את כל ההגנות והזכויות שלנו. לא רק שנחייה פה ללא זכויות וחיים בהרבה פחות טובים - כל מה שהופך את ישראל למה שהיא, מעצמה של ההון האנושי הכי מדהים שיש, יעלם מפה. ההצלחה של ישראל בהייטק, במחקר, ברפואה, בסייבר ובטכנולוגיה, שהיא גם תולדה של השקעה לאומית, וכל מה שמסב לנו גאווה אך יותר חשוב, מסייע לנו כאומה - לא ישרוד פה. אי אפשר לקדש בערות ונחשלות בתוך רודנות ולצפות שלא נשקע. שגשוגה של ישראל תלוי בהיותה אומה דמוקרטית וסולידרית. אין האחת בלי השניה. כל ישראל ערבים זה לזה. בפדיון שבויים, ברשת ביטחון סוציאלית, בביטחון, בזכויות והגנות. לא בשחיתות, לא בקומבינות, לא בהשתמטות על גבם של המשרתים, לא בדיקטטורה, לא במגזריות שמפוררת הכל. התקציב הזה נוראי, נילחם בו ככל שנוכל. אבל זו גם קריאת כיוון! צריך להרים ראש ולהבין זה או שקיעה או תקומה. בואו נשנה כיוון, בואו נבחר בתקומה. בחיים. ביחד אמיתי.

בכספים הקואליציונים לא נוגעים - תקציבי השירותים שכולנו מקבלים ייחתכו ב3% ככה ייראה הקיצוץ: תקציב החינוך ייחתך ב193 מיליון הבריאות יקוצץ ב139 מיליון הרווחה ב90 מיליון התחבורה ב600 מיליון תזכרו את זה בפעם הבאה שהילד לא מצליח להתחבר לזום, שמאושפזים במסדרון ועומדים בפקק

@RadmanMoshe בול!

כספים קואליציוניים זה איכסה ובזוי ועוד בזמן מלחמה, אבל מה אפשר לעשות במקום? צפו בסרטון, הגיע הזמן להתחיל להגיד מה כן!

This is the way

בעוד שבקרב שלושת העשירונים העליונים לכמעט 60% מהאוכלוסיה יש ממ"ד, בשלושת העשירונים הנמוכים מדובר בפחות משליש • "בניית המיגון תלויה בהיתכנות כלכלית, מצב שהותיר מחוץ למענה דירות רבות". כתבה מאת הדר רות בשן, היום ב@globesnews >> globes.co.il/news/article.a…

@noam_sch כל רגע כל דקה כל הזמן

רגע של מחשבה על קורבנות הסוציאליזם

הימין שיתק את האופוזיציה, באיום שיציג אותה כ"לא פטריוטית". אסור לפחד! הפטריוטיות של "הדמוקרטים" במלחמה תמדד ב- * בירור וביקורת מטרות המלחמה והתנגדות לטיהור האתני שנערך בחסותה בגדה. * ביקורת הפקרת העורף הנמשכת מאז הסבב הראשון. * הצעת חלופה מדינית וחברתית: שתי מדינות ומדינת רווחה.

חלופה להפרטה: הממשלה רוצה לשקם בניינים שנהרסו בסבב הקודם עם אירן ע"י יזמים. החקיקה הדרושה לשיקום נגררת. ניתן היה להתגבר על העיכוב לו הממשלה הייתה פועלת כיזם, ומפקידה רק את הבניה בידי קבלנים. אלא, שאחרי 50 שנות הפרטה, מחשבה כזו, שהייתה מייעלת כאן הרבה דברים, זרה להיגיון הישראלי.

מעמדות מיגון והפרטה: בל"ל הודיע כי יעמיד 1000 חדרי מלון לרשות בני 80+ נעדרי מיגון. מי שאמור היה לעשות זאת המדינה, אך היא עדין מפקירה את נפגעי הסיבוב הקודם. למה? כדי להשאיר חלל לכניסת ההון ולנרמל אותה, בדרך להפרטה הבאה. אז מה ש"הדמוקרטים" צריכים לעשות זה להיאבק ב"מעמדות המיגון".