ציטוטי חסידות

הדור שלנו מאופיין בשני דברים: צימאון לתוכן. הכול מהר וקצר. (כמובן שיש קשר בין הדברים, ואכ"מ). 'ציטוטי חסידות' בא למלא חלל (נפשי) זה: להעביר את רעיונות תורת החסידות, כפי שהם, ללא עריכה או שכתוב מחדש, את המעיינות עצמם - לאלו אשר אינם מסוגלים ללמוד מאמר או המשך שלם מתחילתו ועד סופו.

מצות ציצית כוונת ענין הציצית הוא: לקבל עליו עול מלכותו ית' שהו"ע של כפי' גדולה שהרי על ידי הקבלת עול מלכות שמים נעשה אתכפיא סט"א ועד"מ למטה שכאשר העבד משועבד לאיזה אדון אזי לא שייך שישעבד עצמו לאיזה אדון אחר להיותו משועבד כבר לאדון זה. ממאמר ש"פ משפטים, ה'תשי"ז

מצד הסתכלותו ביקרא דמלכא אי אפשר שתהי' לו שייכות לענינים אחרים. -ממאמר ד״ה ויבא משה בתוך הענן, ש"פ משפטים, ה'תשי"ז

מצות ציצית כוונת ענין הציצית הוא: לקבל עליו עול מלכותו ית' שציצית הוא מלשון ציץ כמו מציץ מן החרכים והו"ע לאסתכלא ביקרא דמלכא ובזה נעשה אתכפיא סט"א כי מצד הסתכלותו ביקרא דמלכא אי אפשר שתהי' לו שייכות לענינים אחרים. -ממאמר ד״ה ויבא משה בתוך הענן, ש"פ משפטים, ה'תשי"ז

- כ׳ק אדמו״ר במאמר ד״ה קדש ישראל להוי' תשי״ח *עיין בזה ביאוה"ז ר"פ פינחס **עיין ד"ה אם בחוקותי תרס"ז

אבל שהאין ייעשה יש הו"ע שלא בערך ולכן מבואר שאמיתית ענין אין ערוך הוא בהתהוות מהעצמות** שהנברא הוא באין ערוך לגמרי להעצמות ואופן ההתהוות הוא שהיש האמיתי נעשה יש הנברא 2/3

התהוות יש מאין (שהיא בבחי' אין ערוך) היא בהדרגה עדיין מפני שהאין המהווה יש לו קירוב הערך אל היש והיש תופס מקום אצל האין שהרי האין יכול (און ער טראָגט זיך צו) להוות את היש אבל אינו יכול להעשות יש (כי אם שהאין מהוה את היש חוץ ממנו)* והיינו מפני שהתהוות היש מהאין הו"ע שבערך 1/3

בענין ההילוך שיוכל לדלג ובענין התנועה שיוכל לנענע משא כבד ובענין השכל שיוכל להשכיל באין ערוך גם כאשר ישנו העלם הקושיות ופירכות כ׳ק אדמו״ר במאמר ד״ה קדש ישראל להוי' תשי״ח

״החלש יאמר גבור אני״ - יואל ד, י לכאורה אינו מובן מאחר שהוא חלש ואין לו כחות מה יועיל שיאמר גבור אני? אך הענין הוא דכאשר יאמר כן ויהי' זה נוגע לו (עס וועט אים אָנרירן) עד מיצוי הנפש אזי יעורר עי"ז שיומשך מכחות ההיוליים העצמיים שעל ידם יהי' גבור 1/2

ערענסטע שעריריה.

כתיב באר חפרוה שרים שרים הם האבות אברהם יצחק ויעקב והם החופרים באר הבאר הוא מעיין ומקור חיים וכאשר מסירים את הדברים המונעים מכסים מעלימים ומסתירים אזי הוא נובע בתוקף גדול כך האבות חופרים באר בכל אחד ואחת מישראל ער זאָל האָבן אַ קוועל און אַ גישמאַק אין אלקות ד"ה וישלח תשי"ח

והעצה לזה היא כמארז"ל: כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ והיינו על ידי זה שיקבל עליו עול תורה שיתעקש וישקיע את עצמו ער וועט זיך איינשפּאַרן און אַריינוואַרפן זיך בתורה בדרך קבלת עול אזי פורקים ממנו עול דרך ארץ - מאמר מליל ש"ק פ' בשלח -אחרי קבלת שבת- תשח"י

על ידי השיקוע בעסק פועל הוא גרעון בכל עניניו עד שאינו שייך גם ליראת חטא ואינו שייך להרגיש את התענוג האלקי שבתורה ויתירה מזה שאינו שייך להרגיש גם את התענוג שכלי שבתורה דאף שבתורה כתיב: כי היא חכמתכם ובינתכם (גם) לעיני העמים הנה מצד מצבו אינו שייך להרגיש את התענוג שכלי שבתורה

כאשר מתבונן בענין תענוגי העולם אזי מתעורר בתאוה ואהבה זרה וכאשר מתבונן בענינים המביאים את היראה כמו פן יחסר לחמו וכדומה אזי נתעורר ביראה זרה ד"ה וישלח תשי"ח

המדות דלעומת זה נולדים מההתבוננות דבינה דכאשר מתבונן בענין תענוגי העולם אזי מתעורר בתאוה ואהבה זרה וכאשר מתבונן בענינים המביאים את היראה כמו פן יחסר לחמו וכדומה אזי נתעורר ביראה זרה וכמו"כ בשאר המדות רעות שכללותם הם אהוי"ר זרות שנולדים מהבינה והם התולדות דלעו"ז ד"ה וישלח י"ח

כותב אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע: ראיתי בשם אחד מהגדולים: מי שיש לו צרה גדולה רחמנה ליצלן צריך לבטוח בה׳ והיינו, שלא יתפלל על זה ולא יעשה שום דבר כמו הילוך למקוה וכדומה כי אם, לבטוח בה׳ ויש לומר שזהו עניין שתיקה שהוא ביטול גדול אַשטאַרקער אַוועקלייג - ד״ה ובבואה לפני המלך תרנ״ד

כן הוא בענין אמונת הצדיקים מאחר שנשמתו חלק פרטי מעצמות נשמתו של הצדיק והוא מאמין בו באמונה שלמעלה מן הדעת והשגה רק שנמשך אחריו כל עצמותו ומהותו מאחר שהוא חלק ממנו. -רבינו הזקן לר״מ ווליענקעס מאה שערים, אמרי קדש, יא 2/2

ענין אמונה [הוא] לא בדבר שהוא מושג בשכל ודעת כי בזה לא שייך ענין אמונה מאחר שהוא מבין בשכלו ודעתו את הדבר להיפוך ענין אמונה [הוא] בדבר שהוא עצם מעצמותו ובעצמותו לא שייך דעת ושכל למשל כמו שלא שייך לומר שמבין בשכלו שזהו רגלו או ידו כי זה עצמותו ומהותו ולא שייך בזה דעת ושכל 1/2

כך הוא בתאוות ותענוג הזווג דזכר ונקבה דתיאובתא דדכורא לנוקבא מפני שהיא היפוכו דוקא וכן תיאובתא דנוקבא לדכורא מפני שהוא היפוכה דוקא וכידוע דטבע הזכר מבחי' החסדים וטבע הנוקבא מבחי' הגבורות וביחודם הוא בחי' התכללות חסדים וגבורות כ"ק אדמו"ר האמצעי שערי תשובה צ, א 2/2

כל עיקר התענוגים של כל אחד הוא בא מהיפוכו דוקא - כ"ק אדמו"ר האמצעי שערי תשובה צ, א 1/2