Galit Distel Atbaryan - גלית דיסטל אטבריאן

בשם ״הנאורות״ עלאק: מסתבר שהטרדה מינית של נשים במרחב הציבורי היא דבר נורמלי. לקחת אישה ש*רוצה* ו*בוחרת* בכיסוי ראש ולהוריד לה אותו ב-AI. זה להפשיט אישה בניגוד לרצונה. גם זה שהיא דתיה, ימינית, או חברת ממשלה לא הופך את זה ל״מותר״. מי ששותף למעשה הזה הוא אדם קיצוני, בריון וכנראה שגם עבריין. גועל נפש

אחיה הקטן של שושנה סטרוק ז"ל: שושי אחותי האהובה מאיפה להתחיל? מהכאב? מהאובדן? מהכעס? העלבון? אולי מהדאגה? אני בוחר, שושי, להתחיל מהגעגועים. געגועים, אחותי. אלייך, שדאגת לנו כל כך. היית לי אחות גדולה הכי טובה שאפשר לדמיין, אחראית ומטפלת, כמו אמא בשבילי. להיות אח קטן של שושי זו מתנה. תדעי לך שושי, אני בטוח שזו הזווית הכי מדוייקת והכי אמיתית לראות ממנה את האישיות המדהימה שלך. כמה אהבה וחום הרעפת עלינו, אחייך הקטנים, ומנגד - כמה הסתכלת עלינו תמיד מגובה העיניים. באמת. שושי היא אחות שלא מוותרת על משחק קלפים עם אחיה הקטן. כמו שהיא לא חושבת פעמיים לפני שהיא מחליטה ללמוד איתו למבחנים בפסיכולוגיה. ואני, התיימרתי להבין לא רק את החומר למבחן, אלא גם את הנפש העמוקה שלך. במבט לאחור, אני לא מצליח להאמין שפתחת את ליבך ומחשבותייך לפני ילד שקטן ממך בעשר שנים. גדלתי והתבגרתי, הלכתי לישיבה תיכונית ולישיבת הסדר. אבל תמיד נשאר לי מקום מיוחד אצלך בלב. המקום של האח הקטן והאהוב שלך. אני כבר גדלתי ופיתחתי תפיסת עולם ודעה על כל דבר. ואת גם כן פרשת כנפיים ופיתחת לך אורח חיים משלך. אך הקשר שלנו הלך והתגבר, והתבגר. אני מודה לך, שושי, אחותי האהובה, על השיעור העמוק בסובלנות שהענקת לי באותן שנים. לפני כעשר שנים התחלתי לצאת עם אחינעם. כשהחלטנו להתארס, את היית בטיול ארוך בחו"ל. רצית זמן ארוך בשביל מסע עם עצמך. סיפרתי לאחינעם המון עלייך וידעתי שהחיבור ביניכן יהיה מדהים. את כמובן דאגת לי, מה פתאום אחיך הקטן מתחתן בגיל כל כך צעיר. התלבטת אם לחזור לחתונה, או להמשיך בטיול. ואני לא לחצתי. תעשי מה שטוב לך, אמרתי. לא ידעתי שמאותו טיול את תחזרי אדם אחר. הגוף שלי רועד כשאני נזכר איך חזרת, פגועה ומרוסקת. לא דומה בכלל לאחות שהכרתי. בקושי דומה לאדם. היתה תקופה שהתגוררת אצלנו. את החוויה הזו לא אשכח לעולם. פתאום כמו התהפכו היוצרות, ואני טיפלתי בך כאילו היית אחותי הקטנה. אני לא יודע איך אמורים להתמודד עם פוסט טראומה, שושי. זה לא היה בחומר. אבל מבטיח שניסיתי ככל יכולתי להמתיק במשהו את ייסורייך. תשע וחצי שנים עברו עלייך, ועלינו, מאז. תשע וחצי שנים, שושי, שבהן כל יום בכלל לא מובן מאליו. היו עליות מעודדות. ממלאות בתקווה. היו תקופות של יציבות עם שמץ של נורמליות. והיו גם ירידות. והיו התרסקויות. ואנחנו, אחותי, המשפחה שלך, נזעקנו ונדרכנו לעזרתך בכל פעם. כמו גוף שנתקף בזריקת אדרנלין לאחר פציעה, מצאנו בעצמנו כוחות שאין בנו. נתנו יד, וכתף ואוזן קשבת. מתוך אחווה שהיא למעלה מכל בחירה. כך חיינו תשע וחצי שנים. אומרים שמי שסובל מסכיזופרניה לא אחראי למעשיו. את בעצמך אמרת לי את זה. יש דברים בחיים שאין לנו שליטה עליהם. אבל את, אחות גדולה שלי, גדולה מהחיים. שנים ראיתי אותך מתמודדת בגבורה. בוחרת בשפיות. נלחמת בהזיות. בוחרת בחלומות. אני לא שופט אותך, שושי. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. לא מאחל לאף אדם להיות במקומך. המקום אליו הגעת שלא ברצונך ולא בטובתך. ובכל זאת, שושי. יש בי כעס. יש בי כעס על הדרך בה בחרת, בתקופה האחרונה, להתמודד עם המחלה. יש בי כעס על שהפסקת לטפל בעצמך. יש בי כעס על שנכנעת לפחד והחלטת להימלט ולהעמיק את תחושת הרדיפה. יש בי כעס על שויתרת על השיקום שלך, שויתרת עלינו, ויתרת עליי, והנורא מכל ויתרת עלייך. אמרי מדוע העולם כה זר עדין ואש ומים מביטים בו מכל צד? אמרי מדוע בו מפרפרים חייך כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד? אמרי מדוע את מעוף ורעד רב כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב? לא רציתי שכך ייגמר המסע שלך, שושי כל הפחדים, הדאגות, התקוות - הכל נגמר עכשיו אחות גדולה שלי, אני אוהב אותך אהבה שאין כמוה שמכסה על הכל מתגעגע אלייך בלי סוף, דידוש, אחיך הקטן

רס״ל מאהר חטאר ז״ל וסמ״ר אור דמרי ז״ל. שני גיבורי ישראל. השם יקום דמם🕯️

@AvishayBenHaim שלא תדעו עוד צער, חיבוק גדול.

תגידו לי, איפה הייתם אז? כשהפגינו מחוץ לדירה של טלי גוטליב עם בתה על הרצף. כשתקפו את וסרלאוף כשהתפלל עם בנו בבית הכנסת. כשהטרידו את שיקלי כשרץ עם הילד שלו. כשתלו שלטים נגד אמיר אוחנה בכניסה לבית הספר בו לומדים הילדים שלו. כשהטרידו את הדר מוכתר. כשחסמו לעמית סגל את הרכב. כשתקפו צלם מערוץ 14 והפגינו מול בית הבעלים של הערוץ. כשתקפו את שיראל ללום נהיר בהיותה בהיריון בזמן שסיקרה הפגנה. כשיצרו טבעת אש סביב בית ראש הממשלה וזרקו פצצת תאורה לביתו הפרטי. כשהעיפו ממוטי קסטל את המיקרופון ולא נתנו לו לשדר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם. כשהאלוף גדי שמני תקף אותי. כשהשחיתו את הבית שלי והטרידו את הבן שלי ופגעו בו עד כדי כך שנאלצתי לעבור דירה. איפה היו הכותרות? נאומי הזעזוע? הציוצים הצדקניים? מילת גינוי אחת לא שמעתי. עוד לא הבנתם שמה שאתם מנרמלים חוזר אליכם כמו בומרנג? הצביעות שלכם שקופה כמו מים.

נו, אז אחרי כל הקמפיין של לזימי פינת קפלן ואשתו - מישהו מהצבועים בקפלן טרח לגנות את דברי הגזענות של החרמן אהוד ברק, האדמו״ר של קפלן? הם חושבים שהם ״יהרגו את השליח״, אבל העם רואה להם: שהם פשוט חבורה של גזענים עם שפחה שקוראים לה: לזימי. ידע עם ישראל: זאת היתה ועודנה כל המהות של קפלן - שנאת ״הבבונים״.

אם חשבתם שכבר עכשיו יש לגלי בהרב- מיארה יותר מידי כוח, תראו על מה אני נאבקת מול הייעוץ המשפטי של הכנסת בוועדה שברשותי. אני מקימה מועצה חדשה שתנהל את כל שוק התקשורת. הייעוץ המשפטי ניסה להעניק למיארה שליטה מוחלטת על המועצה - מהדלת האחורית. מחקתי את זה מהחוק. אני לא אתן לה להשתלט. לא מהדלת הקדמית. לא מהאחורית. וגם לא מהחלון. וכל עוד זה תלוי בי - היא לא תקבל סמכות על הגוף החדש והעוצמתי הזה. שוק התקשורת ינוהל על ידי מועצה ציבורית. לא על ידי יועצת משפטית עם אג׳נדה פוליטית ותסביך גדלות.

גברתי המודחת, אני לא אתן לך לרמוס את כבודה של הכנסת. תני לי רגע להסביר לך את גבולות הסמכות שלך — מהרגע שהחוק עבר ועדת שרים לחקיקה הוא כבר אינו עניינך. הוא עניינה של הכנסת. את מתבקשת לרסן את המזג הדיקטטורי שלך ולהניח לכנסת לחוקק. כיו״ר וועדת התקשורת אני רוצה שתדעי: אני אלחם על החוק הזה. בכל הכוח.

המניפולציה של עומרי רונן מאחים לנשק על הבייס שלו לא פחות ממדהימה. רבע מיליון ש״ח גויסו כדי לממן ערעור נגדי שאין לו שום סיכוי. גם הערעור הזה יידחה. החוק חד וברור. רונן יודע את זה. עורכי דינו יודעים את זה. גם אחים לנשק יודעים. היחידים שלא יודעים או מעדיפים לא לדעת הם התורמים מהבייס. וזה מחמיר: העלות של ערעור מהסוג הזה לא עולה על 30,000 ש"ח במקרה הפזרני ביותר. אוטוטו רונן מגיע לפי עשרה יותר ממה שצריך עבור הערעור. פי עשרה. אם כך מדוע רונן לא הודיע לבייס הנאיבי שהוא הגיע לסכום הנדרש ואין צורך להוסיף תרומות? הרי כל אדם הגון היה בוודאי עוצר את גיוס ההמונים ברגע שהגיע ליעד. מדוע לגייס כסף עבור מטרה אבודה מראש? מדוע לגרום לבייס לממן הפסד וודאי? מדוע לא לעצור את הגיוס גם אחרי שהגיע ליעד? ובכן, התשובה פשוטה לחלוטין: עומרי רונן מ״אחים לנשק״ לא עורך מבצע לגיוס המונים קצר מועד. אלא נמצא בקמפיין הונאת המונים ארוך טווח. מטרת הקמפיין כפולה: תצוגה קורבנית מביכה להפליא שנועדה להשכיח מהציבור את הפשעים שלו ושל ארגון אחים לנשק נגד מדינת ישראל. והפחדה. בעיקר הפחדה. למען יראו וייראו. ואם נשארו כמה ג'ובות בקופה כמו נניח רבע מליון שקל, אני משוכנעת שעומרי רונן ואחים לנשק כבר ידעו מה לעשות איתם. לא דואגת להם בהקשר הזה. אינני יודעת כמה תביעות השתקה ארגון אחים לנשק הוציא עד כה נגד אזרחים בישראל. עשרות? מאות? אלפים? אני כן יודעת שחובתי הציבורית היא להמשיך להדהד את הפשעים של הארגון ההרסני הזה עד שיקחו אחריות על כך שפירקו כאן צבא. אם אחים לנשק יצאו בקמפיין נגדי. אני אצא בקמפיין נגדם. אמנם אין לי את הזמן, המימון, התקשורת, הצוות, היח"צ, המשאבים והכיסים האינסופיים שיש לאחים לנשק. אבל יש לי את האמת: פירקתם צבא. פירקתם מדינה. הפקרתם את בטחונם של האזרחים. אתם הארגון הכי שנוא בישראל. ולא תסתמו לי את הפה. בשורות טובות.

@GolanMay חיים שלי את.

אני גאה בחברתי היקרה ופורצת הדרך, גלית דיסטל, שעמדה בעוז מול פרץ הרעל של ״אחים לנזק״ תוך שהיא מציינת את מעשיהם שייזכרו לדיראון עולם. אשרינו שזכינו בנציגת ציבור יקרה ומסורה כמוך - לביאה! ❤️ @GalitDistel

הרגע הגיעה החלטת בית המשפט: התביעה של עומרי רונן מאחים לנשק נגדי על סך חצי מליון ש"ח סולקה על הסף וגולגלה מכל המדרגות. אמשיך להדהד את פשעי ארגון אחים לנשק עד שיקחו אחריות על הפגיעה בכשירות צה"ל.

ברוך פודה שבויים. ברוך שומר לוחמים. ברוך עם שמקדש חיים ומחזיר את בניו הביתה. רן גואילי הי״ד, החטוף האחרון הושב לקבורה בישראל.

לוקאץ׳ אם כבר אומרים אמת - אז את כולה: נעתרתי להצעת השופט לפיה - התובע ימחק את תביעת הדיבה המופרכת, ובעתיד יתנהל שיח מכבד. עומרי רונן מ״אחים לנשק״ עושה שימוש לרעה בבית המשפט בניסיון לסתום פיות באמצעות תביעות השתקה. אני עושה שימוש בחסינות בדיוק למטרה שלשמה נועדה - להמשיך להביע את עמדותיי הפוליטיות. לא מתחבאת. לא חוזרת בי. והנה דעתי המכבדת על התנהלותו של עומרי רונן: מי שהפציר בצוותו ליחידה להפסיק שירות מילואים והודיע פומבית על מימוש איום סרבנות - הפקיר את ביטחון אזרחי ישראל. אין על כך מחילה בלי לקיחת אחריות וסליחה.

אני נוטה לחשוב שבעוד 50 שנה החברה החרדית תהיה משמעותית בכל תחומי החברה בישראל ויוסף ישראל יהיה מיצג צדדי במוזיאון הילדים הישראלי בחולון.

גם בדיון היום בביהמ"ש מול עמרי רונן מ"אחים לנשק" עמדתי הייתה ברורה - לא אתן לארגון שפירק את הצבא ופגע בביטחון המדינה, לפרק את מעמדה של הכנסת ונבחריה.

אני מעדיפה לקפוץ מרצון לתוך סיר שמן רותח מאשר להתנצל בפניך, עומרי. בפניך או בפני מישהו מאחים לנשק. ביקשת פשרה בגישור - לא הסכמתי. ביקשת פשרה בבית המשפט - לא הסכמתי. וגם אם אתה או הארגון ההרסני שלך יתבע אותי על סך שני מליון ש"ח - לא תקבל ממני סנטימטר. לא פשרות. לא הסכמות. לא התנצלות. לא הודעה משותפת. לא לחיצת ידיים. כלום. נאדא. אני לא משתפת פעולה בשום צורה עם ארגון שעודד סרבנות דקה לפני הטבח. פירקתם צבא. פירקתם מדינה. וכל תביעות ההשתקה שלכם לא יעזרו - לא נשכח ולא נסלח. ואגב, אני לא "מתחבאת מאחורי חסינות." בשם כל חברי הכנסת של הימין אני כאן כדי לומר לך - לא תשתיקו אותנו דרך הפחדות או תביעות או הטרלות. לא אותנו ולא את הזעם של העם. אחים לנשק הם כתם בל ימחה בהיסטוריה של העם היהודי. ואין תביעת השתקה בעולם שתשנה את זה.

כשחברי האופוזיציה מחרימים את הדיונים על ועדת חקירה לאומית שוויונית, זה הגזלייטינג הגדול ביותר שאפשר לעשות לאלפי הורים שכולים ופצועי המלחמה שלא נמצאים בצד הנכון של המפה הפוליטית. תפסיקו לשחק אותה כמי שרוצים לגלות את האמת. תפסיקו לקרוא לוועדת החקירה הפוליטית של יצחק עמית "ממלכתית". תפסיקו למחוק הורים שכולים שזועקים בכנסת וברשתות נגד ועדה שהשופט עמית ימנה אותה. הם, אלו שנפגעו ואיבדו את היקר להם מכל (!), מציעים מקום לשני הצדדים, אך השמאל, כהרגלו, מוחק את הצד השני. רק הוא מחליט. רק הוא על הספסל. רק הוא ודעתו חשובים, ולעזאזל כל אלו שבוערים מזעם על ההשתקה כלפיהם. גם אם תמחקו אותם באולפנים, הם קיימים. לזה השמאל קוראים "דמוקרטיה". זו "האמת" של האופוזיציה. לא לתת לצד השני מקום בציבוריות הישראלית. אנחנו ב-2026 ולא ניתן לעריצות של השמאל לשלוט. הם יקבלו מקום ובמה. הקואליציה תנהג בשוויון בזמן שהאופוזיציה ינהגו בעריצות. אז הנה, אלה הנרצחים שאת האמת והצדק שלהם אתם משתיקים:

כשפעילת מחאת קפלן מודה בקול רם: “שמנו על השולחן את פירוק החברה החרדית” התמונה מתבהרת. זו לא שאיפה ל“שוויון בנטל”. זה לא “אחוות לוחמים”. זו אסטרטגיה פוליטית. החרדים הם לא הבעיה - הם הקלף.