GerlicLab

As member of @TAUMedFaculty on 6.11.2022, I will run the NY Marathon to raise funds for #CancerResearch, @ICRFONLINE. Over the years, ICRF has supported groundbreaking research in Israel, for a total of over 82M$. Please donate (in the link) or retweet. fundraisers.hakuapp.com/mordechay-gerl…

We are looking for motivated PhD and/or Postdocs for exciting projects related to: 1) Cancer 2) Food Allergy How does the immune system work in these settings? Join us and find out! Contact me at: arielm@tauex.tau.ac.il

נתניהו בספרו שפורסם לפני 7 באוקטובר: ״בנט תמך בפלישה לעזה, סברתי שהמחיר בחיי אדם לא הצדיק זאת״ נתניהו למבקר המדינה אחרי 7 באוקטובר: ״בנט וליברמן התנגדו לפעולה קרקעית בעזה״ ynet.co.il/news/article/r…

It is widely accepted that #T6SS-mediated intoxication occurs only on solid surfaces, where prolonged cell-cell interactions are forced, and not in liquid environments. But is this generalization true? Our new preprint says it isn't. A 🧵... biorxiv.org/content/10.648…

גל, גם אני יכולה ללכת לשבת באולפנים ולספר על היחס שאנחנו, המשפחות, קיבלנו במשך שנתיים. על הגזלייטינג, על הבטחות השווא, על הפגישות עם בכירי ממשל טראמפ אבל לא עם ראש ממשלת ישראל (אילוצי לו״ז, בכל זאת). על הפעם שטראמפ הודיע לנו שיש עסקה, אבל אתה הבהרת שזה עוד דורש אישור ממשלה. אני מכירה עוד כמה מאות בני משפחה שיכולים לספר על זה. אבל אני לא אעשה את זה. זה מתחתינו. אף קרב מאסף על הנרטיב לא ישנה את האמת, שרבים כל כך יודעים. אנחנו מתמקדים בלתקן ולשקם - זה הדבר היחיד שחשוב. כל השאר, רעשי רקע. וככה צריך להתייחס אליהם. בתמונה: שתי בנות שקיבלו את אבא שלהן אחרי שנתיים, ולהן הבטחתי שאעשה הכל כדי שיגדלו במדינה טובה ובטוחה.

פרופ' מיכל פלדמן, זוכת פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים, בנאום אתמול בקונגרס הליברלי במושב על מדע וחופש אקדמי: שמי מיכל פלדמן. אני פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, וחוקרת נושאים שנמצאים בממשק שבין מדעי המחשב, כלכלה ותורת המשחקים. אבל היום, בפאנל הזה על אקדמיה וחופש ביטוי, אני עומדת כאן קודם כל כאמא לחמישה ילדים, שמביטה קדימה ושואלת את עצמה שאלה פשוטה וכואבת: באיזו מדינה הילדים שלי יגדלו? האם תהיה להם מדינה שמעודדת חשיבה חופשית, סקרנות ואומץ אינטלקטואלי? שמכבדת ידע, מדע ומקצוענות? או מדינה שמפחדת ומפחידה מכל אלה? אני גדלתי במדינה שהבינה משהו עמוק: שאין לה משאב חשוב יותר מההון האנושי שלה, ושהדשן הכי טוב להון כזה הוא חופש מחשבתי ומריטוקרטיה. האם הילדים שלי יזכו לגדול במדינה שתיתן להם את התנאים הללו? והדאגה הזו איננה מופשטת. היא מאוד קונקרטית. בתי הבכורה סטודנטית לרפואה באוניברסיטה העברית, ובדיוק עכשיו אנחנו שומעים על יוזמה לפרישה של ישראל מארגון הבריאות הבינלאומי. בתי השנייה עושה תואר שני במתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן. כן, אותו מכון שכולנו זוכרים את ההפסד שלו 1:0 לאלוהים, אחרי פגיעת הטיל הישיר, שחיסל מעבדות שלמות שנמצאות בחזית המדע העולמי. ואני, כמדענית ואשה שומרת מצוות, תמיד חשבתי שאלוהים ומכון ויצמן נמצאים באותו הצד. בתי השלישית היא מפיקה ועורכת בגלי צה״ל. אותו ערוץ חשוב שממשלת ישראל מבקשת להשתיק. ובאופן כמעט סמלי, בתי הרביעית ניגשת היום ממש לבגרות באזרחות. אתמול היא למדה במרץ על הפרדת רשויות, והיא עדיין מאמינה שלרשות השופטת יש תפקיד חיוני במדינה הזו. והבן הקטן, חגג החודש בר מצווה, ובין כל הברכות, מצאתי את עצמי שואלת: לאיזו מדינה הוא יגדל? מאיר שלו כתב: "אינני יודע איך הדבר אצל אנשים אחרים, אבל אני מסוגל לזהות רגעים של חסד ברגע התרחשותם". האקדמיה הישראלית, בשבילי, היא רצף של רגעי חסד כאלה. כשאני יושבת עם דוקטורנטית מבריקה שמפתחת תיאוריה חדשה ופורצת דרך. כשמגיעים לקבוצת המחקר שלי פוסט-דוקטורנטים מהאוניברסיטאות הטובות בעולם. לא כי משלמים כאן יותר, אלא כי יש כאן חופש מחשבתי, יצירתיות ואתגר אינטלקטואלי. כשבדרך לארוחת צהריים אני חולפת על פני קבוצת למידה על הדשא, סטודנטיות וסטודנטים מכל המגזרים ומכל הזהויות, יושבים, לומדים וצוחקים יחד. כשבתחום המחקר שלי ישראל מדורגת שניה בעולם. לא פר-קפיטה, אלא באופן אבסולוטי. וכשאני עומדת מול כיתה של 300 סטודנטיות וסטודנטים שבאים ללמוד מתמטיקה בדידה - יהודים וערבים, חילונים ודתיים, נשים וגברים – ומה שמשותף לכולם הוא הזיק בעיניים כשהם תופסים עוד פיסה קטנה מהיופי הבלתי נגמר של המתמטיקה. הארדי, המתמטיקאי הדגול, טען שצייר, משורר ומתמטיקאי עוסקים כולם ביצירת תבניות: צייר יוצר אותן מקווים, משורר ממילים, ומתמטיקאי מרעיונות. ובהכללה, זו עבודתם של מדעניות ומדענים באשר הם: יצירת תבניות מרעיונות. אבל הרעיונות הללו, רגעי החסד האלה, יכולים להיווצר רק באקלים פוליטי מסוים: אקלים שמעודד חשיבה חופשית ועצמאית, שאין בו פחד. אקלים שמאפשר להעלות רעיונות חדשים, שונים ככל שיהיו, להעביר עליהם ביקורת, לשאול שאלות, להיכשל, ולנסות שוב. זהו תהליך הברירה הטבעית של הידע האנושי, האבולוציה של המדע והידע. ותהליך כזה מתאפשר רק בדמוקרטיות ליברליות. והנה, בימים אלה ממש מקודמת הצעת חוק בשם “הצעת החוק לחיזוק השקיפות והפיקוח הציבורי על מערכת ההשכלה הגבוהה”. אני רוצה לומר את הברור מאליו: להצעת החוק הזו אין דבר וחצי דבר עם שקיפות. הצעת החוק הזו מבקשת להכפיף לממשלה את כל מערך ההשכלה הגבוהה והמחקר. ואם היא תעבור ותתקבל כְּחוק, היא תפגע אנושות בחופש האקדמי ובאקדמיה הישראלית. היא תבריח מוחות, תפגע בשיתופי פעולה בינלאומיים, תבודד את ישראל, ותפגע בהתפתחות המדע והטכנולוגיה במדינה, ואיתם גם בביטחון ובכלכלה של מדינת ישראל. אין צורך לסגור אוניברסיטאות כדי לפגוע במדע. מספיק לעצב מחדש את מנגנוני הכוח: תקציבים, מינויים, ותלות פוליטית של מוסדות. זה אולי נראה טכני, אך ההשפעה עמוקה. בתוך זמן קצר, חוקרות וחוקרים מבינים מה כדאי לחקור, ובעיקר, מה לא כדאי לחקור. והתוצאה ידועה: פחות תעוזה, פחות יצירתיות, פחות מדע.

בזמן שרוני הייתה בחוג היה לי רגע לראות את כל ההודעות שרצו היום על כנס ״מרימי הרוח לעם״ (אנחנו לא "זכינו" בהזמנה... כנראה אנחנו לא מספיק מרימים). גם צפיתי בסרטון של ראש הממשלה. פילוג פילוג פילוג זאת המילה היחידה שעברה לי בראש. כבר לא מנסים אפילו להעמיד פנים. זה יכול כמעט לייאש. הסתכלתי על רוני וכל הילדות שאיתה בחוג התעמלות אומנותית ונזכרתי… נזכרתי בכל הרגעים שהייתי עצובה ורוני נתנה לי יד או ליטפה או חיבקה או נישקה. נזכרתי בכל הפעמים שפחדתי שלא אצליח לקום ושמעתי אותה ואת עלמא קוראות לי אמא או קופצות על המיטה בחיוך ושובבות. נזכרתי בשביל מי ובשביל מה נאבקתי. בשביל מי ובשביל מה נמשיך. נמשיך עד שהצדק והאמת יצאו לאור נמשיך עד שתקום ועדת חקירה ממלכתית נמשיך עד שרן יחזור נמשיך כדי שיהיה פה טוב בשביל מרימות הרוח האישיות שלי בשביל שייגמר פה עידן התיוג למחנות, הפילוג, הגזלייטינג והרעל.

אסור שיתקיימו דיונים על שם המלחמה, טקסי צל״שים או כל ארוע אחר שאורז את המלחמה עד שכל החטופים כאן. הממשלה קוברת את החטופים, תרתי משמע. בדיוק כמו שקרה בצוק איתן (2014).

ערוכות ומוכנות לאבא עמרי💛

6:29 שעון וושינגטון מרגישה שחייבת לדבר עם רוני ועלמא כדי לעבור את היום הזה. כדי להתחיל אותו. מנסה לא לחזור אחורה בראש. שנתיים, שנתיים מאז שראינו את עמרי. שנתיים, שנתיים מאז שהיינו בני ערובה. שנתיים, שנתיים מאז שעלמא צרחה לי בידיים ורוני קפאה לעמרי. בשבוע האחרון רוני מזכירה כל יום את החיבוק האחרון של עמרי. שניה לפני שהוא נלקח היא קיבלה את החיבוק. וכל פעם שהיא מדברת עליו אני רואה איך היא מנסה להיזכר באותו המגע. וכמה כמה היא רוצה להרגיש שוב. 6:29 שעון וושינגטון רוני: בוקר טוב לאמא. צהריים טובים לרוני ועלמא. עלמא: ומה עם אבא? אני: גם אצל אבא צהריים. עלמא: צהריים טובים אבא עמרי. התמלאתי כוח ומתחילה את היום פה. לזכור, להזכיר ולהמשיך להיאבק. עד החיבוק. תחזירו כבר את עמרי💔 תחזירו כבר את כולם.ן 💔

We will continue to pray every night for your beautiful family and those sweet girls, @LishayLM. Sending you all of our love. ❤️ 🙏🏻

הייתי חלק מהפרויקט הזה, ישבתי שעות וקידדתי את הנתונים המטרידים שנחשפו כאן. לאזרחים מגיע לדעת. לא לצנזר, לא להסתיר- גם אם זה קשה, גם אם זה לא נעים לשמוע. והתקשורת לא אמורה להיות זרוע של הממשל או הצבא, ולא להיסחף עם הלך הרוח הציבורי. תפקידה פשוט: להביא נתונים, עובדות, אמת.

My message to you, my dear advocates and supporters, on my way to Washington, D.C.: Let’s turn our hope into action and keep up the pressure until my Omri and all the remaining 48 hostages are home 🎗

(English below) שנה חדשה. עמרילי שלי, מה אני אספר לך? אני כבר באמת לא יודעת נגמרו לי המילים... נסענו לנשום קצת אויר אחר לא להרגיש חג של ממש ורוני ציירה על החוף את הסמל שיחזיר את אבא ועלמא שאלה לפני שנרדמה אם בשנה הבאה אבא עמרי כבר יחזור? ולי, לי אין כבר מילים. הלוואי ומתישהו ולא כזה רחוק נוכל לחזור לבקש בתחילת שנה את הדברים הרגילים... נאבקות, מחכות, מתגעגעות, אוהבות. שתהא שנה טובה 🎗 לילה טוב אבא עמרי ✨ My Omri, What can I tell you? I really don't know anymore, I've run out of words... We went away to breathe a little different air, Not to really feel like a holiday. And Roni drew on the beach the symbol that will bring Daddy back, And Alma asked before she fell asleep if next year Daddy Omri will already be back. And I, I have no more words. I wish that someday, and not so far away, we can go back to asking for the usual things at the start of the year... We fight, we wait, we miss, we love. May it be a good year 🎗 Good night Daddy Omri ✨

6 נופלים 48 חטופים מיליונים רצים בערב למקלטים. עוד יום במדינת ישראל, ועולם כמנהגו נוהג. אני חושבת על המשפחות השכולות שעולמן התנפץ הערב. הלב מתפוצץ יחד איתן. הסיוט הזה חייב להסתיים. דיייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!

יום ה-700. אזעקת אמת. בימים האחרונים, משפחות החטופים קיבלו טלפונים מגורמים רשמיים. אני מנועה מלפרט בשלב זה יותר מדי, ואני לא רוצה לפגוע במשפחות אחרות, אבל אני יכולה לומר לכם מידיעה: מממשלת ישראל עובדת בלהכין את הקרקע ״לרצח החטופים ב׳״. זו לא תיאוריה, זה לא חשש, זו אזעקת אמת שמגיעה מגורמים רשמיים ובכירים. אני מקווה שבימים הקרובים הציבור יוכל להיחשף לכך יותר, ושהדבר לא יימנע ממנו ולא יצונזר. כי זכותו לדעת את זה. ממשלת ישראל מנהלת מלחמת התשה מולנו, מול אזרחי ישראל בכלל ומול משפחות החטופים בפרט. ביום ה-100 אמרו לנו שלא נגיע ליום ה-200. ביום ה-200 אמרו לנו שחייבים להרגיע את המחאות כי זה פוגע במו״מ. בימים ה-300 ו-400 אמרו שזה עוד רגע נגמר. רק עוד מעוז אחד אחרון של חמאס. רק עוד פסע. ביום ה-600 אף אחד כבר לא טרח לדבר איתנו. ביום ה-700 אנחנו כבר מטרד. רעש רקע שצריך להתעלם ממנו. אבדה הבושה. במקרה הטוב מתעלמים מאיתנו, ובמקרה הרע קוראים לנו ״פלנגות״. אז צריך לומר את האמת הכואבת: לממשלה הזו כבר לא אכפת ממספרים. בין אם זה 900 נופלים או 48 חטופים או 700 ימים. מנסים להפוך את המציאות הבלתי נסבלת הזו לעוד מספר שאפשר לבלוע. למשהו שניתן לתמצת לכותרת בעיתון. החיים של אזרחים ולוחמים נהיו כל כך זולים. הבלתי נסבל הפך לנסבל. ואני אומרת לכם כאן, מתריעה: לממשלה הזו לא יהיה אכפת להפוך את המלחמה הזו למלחמת אלף הימים אם זה מה שיתאים לה. אז איך אני מחזיקה מעמד? כי אני יודעת שאזרחי ישראל לא מפסידים במלחמת ההתשה הזו. הם גוברים עליה כל יום - הם לא נכנעים ולא מוותרים. הם מתעקשים. כי הם, אתם, כולנו, יודעים שלא נוכל לחיות במדינה שהקריבה בעיניים פקוחות ובזדון חטופים חיים ולוחמים עבור אשליות ריקות ופחדנות פוליטית. עמרילי - כמו בכל יום גם היום אני מבטיחה לך אתה עוד תשמע את המילה אבא. אתה עוד תקבל חיבוק מרוני ועלמא שיירפא את הכל.

הראשון בספטמבר תאריך של התחלה והתרגשות. הראשון בספטמבר תאריך של פחד, כאב ועצב בלתי נתפס. קמתי הבוקר ולא האמנתי לכותרות. התעלמתי ושמתי חיוך ליום הראשון בגנים החדשים. לתת לעלמא ורוני רגע קטן של שמחה, של נורמליות שברירית. בדרך לגן עמרי מחייך אלינו מהמכוניות ועצרנו להגיד בוקר טוב ועלמא סיפרה לתמונה שהיא עולה לגן גפן ורוני לגן חצב. ואז שאלה: אמא, אבא עדיין בעזה? ונפרדנו בגנים והכותרות שוב קפצו מול העיניים. ״העסקה שעל הפרק לא רלוונטית״. עמרי היה יכל להיות פה איתי עכשיו. עמרי יכול להיות פה עוד שבוע. אבל זה כנראה לא רלוונטי. מה כן רלוונטי? עוד טרפוד מוצהר עוד הפקרה של חטופים ולוחמים עוד שנה שאלפי ילדים מתחילים בלי אבא. די. נמאס.

אני רואה את הפרסום הערב ולא יכולה להפסיק לחשוב על אוגוסט 2024. גם אז הרמטכ״ל התריע, בכירים בצוות המו״מ אמרו שניתן וצריך להגיע להסכם, כל הסקרים הראו שזה מה שרוב מוחלט בציבור רוצה. וזה נגמר בשישה חטופים שנרצחו. שישה חטופים שהיה ניתן להחזיר. בבקשה, תקשיבו לרמטכ״ל. אסור שאוגוסט 2025 יהיה שידור חוזר של אותו הסרט. הסרט הזה חייב להיגמר אחרת. זה יכול לקרות. אבא עמרי יכול להיות פה בחגים, יחד עם רוני ועלמא. זה או תמונת הניצחון לה ייחלנו ונלחמנו, או הטרפוד המוחלט והמשך הסיוט הבלתי נסבל הזה.

דיצה אור, הבוקר בידיעות: "נתניהו הוליך אותנו שולל. הוא הצהיר על שתי מטרות עיקריות למלחמה: מיטוט חמאס והשבת החטופים. מסתבר שהוא לא מתכוון לא לזה ולא לזה. אחרי ההודעה שיצאה מהקבינט. הבנו שהוא הולך למשוך את המצב, כרגע זה נראה עד הנצח. נתניהו השתמש בגב שנתתי לו, כדי לעשות עסקאות חלקיות, שמשאירות את אבינתן בשאול. לאורך כל הדרך, הוא הבטיח לי, שעוד רגע הוא יחזיר גם את אבינתן, למרות שהוא לא יידע שזה את זה. נתניהו הוליך אותי שולל, כמו גם את כל העם הזה".

למה אני מרגיש שאני לבד במאבק הזה? למה הכל נופל על משפחות החטופים? זה היה יכול להיות אח שלך אבא שלך הבת שלך איפה ראשי המשק? איפה כל הציבור? אלפים בכיכר בשבת זה לא מספיק המדינה צריכה לעצור בשבילם, בשביל כל ה-50 שנשארו בעזה אל תתנו להם להשאר לבד החטופים לפני הכל!!!!!!!!!

(1/8) Just published in @AllergyEaaci Led by @dsilvaanish66 in collaboration with @RothenbergLab @ChenVarol @AstraZeneca. We reveal a non-redundant and key role for TSLP in eosinophilic esophagitis (EoE), a chronic allergic disease of the esophagus. onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/al… 🧵👇