@gadi_eisenkot מי שרצה להיכנע לחמאס, נותן תשובה לסרטון פופולרי 40 מיליון צפיות ברחבי העולם. הקהל מצביע ברגליים
ולא יודע מי מהיועצים שלך העלה את סרטון תגובה המתאמץ הזה.
לא נשכח לראש הממשלה שאיחל לעמו עוד פילוג ושיסוע בערב החג, את מחדל השבעה באוקטובר, היום בו נהרגו 1,200 איש שלא יוכלו לחגוג עוד שבועות.
עם ישראל צריך מנהיג שיראה את כל חלקי העם, יאחד ויפעל לטובת כולם- לא משנה במי הם תמכו.
הסתה מטורפת ועלילות שווא נבזיות נגד היועמ״שית בערוץ 14 של שבת, כחלק מהקמפיין של ממשלת נתניהו ומכונת הרעל שנועד לבצע שטיפת מוח מואצת לציבור נגד היועמ״שית, לקראת אישור סופי של חוק חיסול תפקיד היועמ״ש.
האייטם הבא יהיה ״תחקיר״ הסתה ודמוניזציה חולני נגד נשיא ביהמ״ש העליון לשעבר, פרופ׳ אהרן ברק.
מכונת הרעל המתועבת של נתניהו חותרת לפרק את ישראל מבפנים.
כך סיכלה היועמ"שית את חלומה של ח"כ גוטליב לכהן כשרת המשפטים. הלכת דרעי-פנחסי נולדה בחטא. היא הלכה שאין לה דוגמה בשום מדינה על פני כדור הארץ. היא בוקרה בחריפות על ידי אנשי אקדמיה בשנות התשעים. והיא מעניקה לאדם אחד - במקרה שלנו יועצת משפטית לממשלה שהיא פוליטית על ספידים - את הכוח לפטר שרים בעצם החלטתה להגיש כתב אישום.
ולא משנה לבהרב-מיארה שכנגד ח"כ זהבה גלאון, אחמד טיבי ודב חנין לא הוגש כלל כתב אישום בגין חשיפת פרטיו הסודיים של "האסיר איקס"; וזה לא מעניין אותה שהיא מורחת כבר קרוב לשלוש שנים את חקירת ח"כ גלעד קריב בגין הדלפת חומר סודי מוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. כי מיד לאחר שהשר כ"ץ חתם על תעודת החיסיון בעניין גוטליב, כתב האישום יצא לדרך.
ולמרות שסביר להניח שוועדת הכנסת תקבע שהיא נהנית מחסינות מהותית, סביר עוד יותר להניח שבג"ץ יפסול זאת ויקבע כי חשיפת פרטיו של בן זוגה של שקמה ברסלר אינה נהנית מחסינות מהותית, שכן החשיפה הייתה מתוכננת ולא נעשתה במסגרת "מבחן הסיכון הטבעי".
מוסד החסינות נולד בבריטניה של המאה ה-17 במסגרת "המהפכה המהוללת", כדרך להגן על חברי הפרלמנט מפני ניצול לרעה של כוח התביעה שנשלט על ידי המלך. בישראל המלך הוא השופט, כי החל מינואר 2024 ישראל איננה דמוקרטיה אלא יוריסטוקרטיה, שבה הריבון הוא השופט. וגם כאשר המכוננים הפכו את הלכת דרעי-פנחסי בתיקון חוקתי משנת 2001 וקבעו שכהונתם של שר וסגן שר תופסק רק לאחר שהורשעו בבית משפט בעבירה שיש עמה קלון, עבור היוריסטוקרטים "הלכת דרעי-פנחסי בעינה עומדת". כי אסתר חיות ויצחק עמית הם מעל למכוננים. הם הריבון בעיני עצמם.
כך נראית פתולוגיה משטרית.
לא הורשעה - וכבר נפסלה: היועמ"שית מחקה בשנייה את חלומה של טלי גוטליב | פרופ' משה כהן-אליה maariv.co.il/news/opinions/…
הערב בקבינט שישי:
- האיראנים במרתון שיחות להציל את עורם
- הסלמה בצפון, עד מתי?
- מינוי גופמן
- הסרטון "ביביסט, לא חצי בנאדם" שמשגע את הרשת. למה הוא בעצם משגע את הרשת?
- כתבתו של אושי דרמן על אהרון ברק וחרוזי הרעל, החרב ומלחמות האחים
- אוהד הנווד בכתבה מהממת על גאנה
- מפגש קצוות עם בן דרור ימיני
מוזמנים
@RonenCohen7150@Marcom2024@David_Fohrer@ZakenDanny91125
בסרטי הבורקס של שנות ה-70
קזבלן או צ'רלי היו הביביסטים
החיצוניים שמוזמנים לשולחן של
המשפחה האשכנזית המתנשאת.
50 שנה אחר כך
בסרטון המשעשע של נתן
סלומון ועדי שמאי הכהן
צ'רלי הוא כבר לא חייזר.
הוא חיוור עור, אשכנזי,
הבן הבכור של המשפחה,
הייטקיסט, מושא הגאווה שלה.
אי אפשר להיפטר ממנו.
הוא נמצא אצלכם בבית.
ואתם לא ידעתם שהוא תומך נתניהו.
הסערה שהתעוררה בעקבות הסרטון
מקורה בפחד אמיתי, שלא לומר אימה:
האם יכול להיות שגם אצלנו בבית
יש מי שיטיל פתק מחל בבחירות?
אולי זה בעלי
אולי זו אשתי
אולי זו הבת הקטנה
או האמצעית
או הבן הבכור
אולי זו אחותי
אולי זה גיסי
אולי זה אבא שלי
או אמא שלי
או השכנים מהדלת ממול
או קולגה מהמשרד
או חברה מהמילואים
או קליינט
או ספק
או הגינקולוג שלי
או רופא השיניים
או המשפחה הלבנבנה בטיסה לפראג
או הזוג שיושב לידינו בקונצרט של הפילהרמונית
או החברים ששרים בקול ניחר בהופעה של שלמה ארצי
זה יכול להיות כל אחד
זו יכולה להיות כל אחת
לא היית מאמין עליו
לא היית מאמינה עליה
אולי כולם משקרים לי?
אבל זה לא הגיוני!
כל החברים שלי רק לא ביבי
כל החברות מהפילאטיס שמאלניות מרכז
כל הפיד שלי בדיכאון בגלל המצב
כל השכונה שלי יצאה להפגין כל מוצ"ש
הייתי שם
וכל קבוצת הוואטסאפ של האימהות מעריצות את אילנה דיין ומריירות על קושמרו
ובקבוצת הריצה מסתמן רוב מוצק לאיזנקוט
אז מאיפה צצו כל אלה?
איך לא שמתי לב
מה קורה מסביבי?
הסדק בשיריון מפחיד
הפריצה לתוך הבית מטילה אימה
יש קומדיה צרפתית בשם
"היהודים - הם בכל מקום"
לא רק הם
השורש
כשלמדתי בכיתה ו' בבית הספר היסודי ע"ש יל"ג (בית הספר של העובדים בהדר הכרמל) ניגשו אל הורי נציגי חב"ד והציעו להם שאלמד בישיבה. הורי סירבו. תחת זאת שלחו אותי, קצת כמו משה בתיבה, אל בית הספר חוגים בכרמל. המעבר מאזור שוק תלפיות אל הכרמל הרגיש אז כמו מעבר בין עולמות. משם המשכתי ל-8200, לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, לפוסט-דוקטורט בהרווארד, ולמרכזי הכוח של הממסד המשפטי הישראלי.
בתור נער התרגשתי לקרוא את "על החירות" של ג'ון סטיוארט מיל, והייתי תמיד פטריוט אוהב עם ישראל. נהגתי ללכת מדי שבת לבית הכנסת של יוצאי דמשק ברחוב השומר, ובתור תומך ליכוד צעיר פקדתי את הכיכרות בהדר הכרמל לנאומים של בגין. אבל בתהליך הדרגתי התרחקתי מן השורש.
ב-8200 החברים לקחו אותי לאחמד את סלים לאכול חומוס בפסח. בפקולטה למשפטים בעברית כבר ישבתי בערבי פיצות ובירות על סרטי מונטי פייתון ביום הכיפורים. בלי ששמתי לב, משהו הלך והתחלף. זה לא קרה בהחלטה אחת, וזה לא נעשה כמרד. זו היתה תנועה איטית של התרחקות. כי הרצון להשתלב גובה מחיר: השלת שכבות של זהות. אתה נדרש להסתיר מבטא, לשנות הרגלים, ולהשאיר זיכרונות מאחור.
כשהיינו ילדים בשנות השבעים שיחקנו עם האדמה. הטלנו סכינים על אדמת החמרה הלחה כדי לסמן טריטוריה במשחק הסכינים; שיחקנו קלאס עם אבן שיש חלקה על גבי הריבועים המשורטטים על המדרכה; עמדנו שעות ליד שפת המדרכה והשלכנו כדור כך שיפגע בדיוק בקצה ויחזור אלינו. המשחקים שלנו היו משחקים של אדמה. ובשבועות - משחקים של מים. היינו משפריצים בצינור על העוברים ברחוב, או שופכים דליים מהקומה הרביעית על השכנים למטה. העוברים ברחוב היו צועקים מלמטה, אבל גם צוחקים.
המשחקים שלנו היו של ים ויבשה, של מים ועפר, של נזילות ושל יציבות. אבל תמיד של חיבור לארץ. אז עוד לא ידענו שאנחנו נאחזים באדמה גם כדי להיאחז בעצמנו. זו היתה דרך הארץ שלנו.
ביום הארבעים ותשעה לספירת העומר, היום של שבע כפול שבע, סיימנו את השבעה על אבי. בעוד שאבי נסים כהן ז"ל היה אדם מסורתי ושומר מצוות, שהקפיד על שלוש תפילות ביום ועל הנחת תפילין מדי בוקר, הילדים גדלו להיות חילונים. ובכל זאת היה חשוב לנו לשמור על דרכו. השלמנו מניין, אמרנו קדיש, ואפילו התפללנו ערבית. אחר כך ישבנו כולנו לאכול את הקובה הסורית שסבתא סובחייה היתה מכינה, זו שקנינו עכשיו בשוק תלפיות.
כי לא צריך לשמור תרי"ג מצוות כדי לכבד מסורת.
בשבעה פגשנו הרבה נסים כהן, והרבה יוסף כהן. פתאום ראינו את השרשרת. את הדרך שבה שמות, סיפורים ומנהגים עוברים מדור לדור. וגם אנחנו, בדרכנו, שימרנו משהו ממנה - בשמות הילדים, בזיכרונות, במאכלים, ובסיפורים.
כי השורש הוא הבסיס לזהות. והשורש, כמו האדם, זקוק גם לאדמה וגם למים כדי להמשיך לחיות.
כשעבדתי כעורך דין באגודה לזכויות האזרח בשנות התשעים, התבקשתי לכתוב חוות דעת בשאלה האם חוק השבות מפלה ולכן סותר את עקרונות זכויות האדם. חבר ילדות שאל אותי: איך אתה בכלל חושב לבטל את החוק שמחבר את העם שלנו בגולה אל הארץ הזאת? בסופו של דבר כתבתי חוות דעת שקבעה שחוק השבות מוצדק גם במונחים של זכויות אדם. לא כולם אהבו אותה, אבל היא התקבלה.
גם בתכנית זכויות האדם בהרווארד מצאתי את עצמי שוב ושוב מגן על עם ישראל בזמן מלחמת המפרץ השניה. וגם שם, רחוק מן הארץ, גיליתי שהשורש לא נעלם.
אתמול ישבתי עם בני במרפסת בבית בקרית חרושת, שמשקיף על הרי הכרמל, המוחרקה ונחל הקישון, ודיברנו על החשיבות של הבית עבורם. הבן אמר שזה בית שאסור למכור. הבית הוא המורשת. הוא יושב על חלקת הקרקע שסבא יוסף קנה בחמשת מטבעות זהב ב-1933. והוא הוסיף שאם אמא תרצה למכור את הבית כי הוא גדול לה מדי, הוא יהיה הראשון שירצה לקנות אותו ממנה ולגדל שם את משפחתו.
הוא אמר את זה בפשטות, כאילו מדובר בדבר מובן מאליו. ואז הבנתי שהבית הזה כבר איננו רק קירות או חלקת אדמה. הוא זיכרון, והוא המשך, והוא הדרך שבה שורשים עוברים מדור לדור.
אבי, נסים כהן זכרונו לברכה, היה נצר לאדם הראשון שנוצר מן העפר - ואל העפר שב. אבל משהו ממנו נשאר נטוע בנו.
צהריים טובים, מר בנט.
גם היום, אתה עדיין מסרב לחשוף את התיק הרפואי שלך.
כמי שמתיימר להיות ראש הממשלה הבא, וכמי עומד בראש המחנה שדורש שקיפות מלאה ביחס לבריאותו של ראש ממשלת ישראל,
האם תחשוף את התיק או שתמשיך להסתיר אותו מהציבור?
(אתה גם יכול לבקש עזרה מלפיד אם אתה מתקשה לבד)