Ilan Adler

It has always been pretty evident that Gatsby was supposed to be Jewish. It makes a lot more sense if Tom’s bigotry is aimed at him. Also American class politics are not rigid enough to explain why Daisy never considers him a serious option, even when he shows richer than her terrible husband and offering to rescue her from her bad marriage. An ethnic/racial angle is always implied. And, of course, his name, Gatz, sounds Jewish and he’s in business with Meyer Wolfsheim who is explicitly Jewish. Not surprising that he was written as Jewish and 1920s era editors encouraged Fitzgerald to make this less explicit.

נתנאל אלינסון כותב יפה ברשת המתחרה על השערוריה של הלימודים בזום בתקופה הזאת, ההוכחה ה64,976 ששום דבר טוב לא יוכל לקרות במערכת החינוך כל עוד אלו הכוח ישאר אצל ארגוני המורים: ----------------------- השקר של לימודי הזום לילדים הוא אחד הכשלים החינוכיים הגדולים של השנים האחרונות. כי כולם יודעים שהמלך הוא עירום, שכמעט אין בכך שום תועלת, שמדובר בכסת"ח אחד גדול והסיבה היחידה שעושים זאת היא כדי שארגוני המורים יוכלו להגיד שהיו לימודים, להזרים משכורות כרגיל, ולא להשלים ימי לימודים חלופיים בחופש הגדול. שש השנים האחרונות ששנתיים מהן קורונה ושנתיים וחצי מלחמה, הם בעיני מרגעי השפל של מערכת החינוך בישראל. וזה כמובן לא בגלל המורים ולא בגלל המנהלים. הנה ההסבר בתמצית: אם, כמוני, גם לכם יש ילדים בבית בזמן המלחמה אתם יודעים טוב מאוד על מה אני מדבר. שיעורי הזום שמערכת החינוך עושה בימים האלו הם יותר מעצבנים מאשר מועילים. הם מעבידים את ההורים בלמצוא את המחשב הפנוי לכל ילד, לריב איתו על להיכנס, לעצור את היום, להכווין אותו בכניסה, לגלות שיש בפנים אולי רבע מהכיתה, ושבתכלס המורה כמעט ולא מצליח להעביר כלום בצורה כזאת. זה עבדות להורים, סיוט למורים, וחוסר תועלת לילדים. אני מעדיף בזמן הזה לשחק עם הקטנים שלי שח, לתת להם לקרוא ספר, ואפילו לסרטון יוטיוב של נשיונל גיאוגרפיק יש יותר תועלת ופחות כאב ראש. מי חושב ששעה זום מבולגן ביום יכולה להחליף יום לימודים ומפגש משמעותי? למה ממשיכים את הדבר הזה שכבר הוכח אינספור פעמים שתועלתו אפסית? רגע לפני התשובה, בואו נסביר מה הפתרון הברור והפשוט: הפתרון הוא כמובן להודיע שכל יום שבו הלימודים נעצרו במלחמה- יושלם בחופש הגדול או בחופשת הפסח. במדינה שבה גם בשגרה יש גם ככה ארבעה חודשי חופש בשנה, לא ייתכן לעשות אחרת (איך ארבעה חודשי חופש? שני החודשים של יולי אוגוסט וכל ימי החגים- חגי תשרי, חנוכה, פסח, חגי עצמאות ושבועות- שמצטברים לעוד כחודשיים). אם היו מודיעים על הפתרון הפשוט הזה כמה אורך רוח זה היה נותן. כהורים, הייתם יודעים שהימים שאתם כעת בית עם הילדים, יושלמו במהלך החופש הגדול- שבו תוכלו לקבל קצת שגרה לעבוד ולפרנס. זה ייתן אוויר וסבלנות לעשות עם הילדים דברים מועילים בזמן הזה, בידיעה שהחופש הגדול פשוט עבר לאביב לכמה ימים- ויושלם בקיץ. יש לנו אורך רוח למלחמה צודקת, אבל אל תערבבו אותנו. אבל מעבר לזה שזה נהדר לילדים ולהורים, זה מעולה גם למורים. דיברתי עם כמה מורים השבוע שפשוט סובלים כל כך מהזום הזה. הם סובלים, אלף- כי הם מבינים את השקר, ובית- כי במקום שהם יוכלו להיות מאה אחוז עם ילדיהם, הם צריכים לארגן ולעבוד ולעשות את הזומים המונפצים האלה שגוזלים מהם זמן ואנרגיה (וזו כמובן הזדמנות לומר שכל מה שייכתב כאן אל מול מערכת החינוך הוא לא מול המורים והניהול. בעיני המורים והמנהלים של מערכת החינוך הם נקודת האור הגדולה שלה. הילדים שלי היו בשנים האחרונות במוסדות חינוך מגוונים, גם בממלכתי וגם בדתי, ובכולם זכינו לצוותים נהדרים- מהניהול ועד למורות ולמורים המצוינים). נכון, יש איזה ערך של מפגש ורציפות במפגשי הזום, אבל טוב פי כמה להשלים ולהיפגש פרונטלית בהמשך חופשת הפסח או הקיץ (וכאמור- בין רבע לחצי נכנסים בכלל לזום). בקיצור: השלמת הימים שאבדו בחופשת פסח או בחופש הגדול היא הפתרון ההגיוני ביותר. אז למה להמשיך עם השקר הזה שפוגע בילדים, במשק, בהורים ובמורים? אתם כמובן יודעים את התשובה: ארגוני המורים. כן. הסיבה היחידה שזה קורה, היא כדי שארגוני המורים יוכלו לומר שיש עכשיו "לימודים", שהמשכורות יזרמו כרגיל, ואף מורה לא ישלים אף יום במהלך החופשה. וזה הזוי ועצוב בכל כך הרבה רמות: זה הזוי תעסוקתית: תראו לי עוד מקום אחד שפשוט מאפשר לכל עובדיו לא לעבוד שבועות ארוכים- והכל כרגיל. מישהו מתכנן לוותר לעצמאיים על יום עבודה? במפעלים, בהייטק, בתעשייה- מישהו פשוט מקבל סתם ככה עשרות ימי חופשה על כל מגיפה או מלחמה חוץ מארבעה חודשי חופש שכבר יש לו? זה פוגע במשק: במקום שההורים שכרגע מושבתים ומג'נגלים ידעו שבחופש הגדול יושלמו הימים הללו, הם למעשה מושבתים מעבודה גם כעת וגם בימי החופשה הרגילים. הפסדים של עשרות מיליונים בחסות המאפיה של ארגון המורים. והכי עצוב בעיני- הבעיה הערכית: השנים האחרונות היו לא קלות. שנתיים קורונה, ועוד שנתיים וחצי מלחמה. כולם כולם נרתמו לעניין. מאות אלפים קפצו למילואים, חברות שלמות עצרו הכל ועשו מעשי חסד והתנדבו, אנשים תרמו מהכיס ומהלב. ואילו דווקא המערכת שאמונה על חינוך ודוגמא אישית- דווקא היא מתעקשת בכל פעם לעשות פחות מהמינימום. לתת לפי צרכיה ולקחת כפי יכולתה. מבחינתי, התנהלות מערכת החינוך בשש השנים האחרונות, מצביעות על קריסה ערכית של הנהגת מערכת החינוך בישראל. ושוב, מהיכרותי עם המערכת האשמה היא לא במורים, לא במנהלים, ולא במפקחים. מי יכול לפתור את זה? כמובן, אם ראשי ארגוני המורים היו עומדים כעת ואומרים לציבור: "בשעה מאתגרת זו שבה נדרש שילוב כוחות של כל הגורמים הלאומיים, נתעלה על עצמנו, ואנו מודיעים בזאת שנירתם לטובת המדינה בכל מה שצריך. זו לא עת לחישובים קטנים. המינימום שביכולתנו לעשות הוא להודיע שכל יום שיופסד עקב המלחמה- יושלם בהמשך, ואנחנו מקווים שזה ייתן אורך רוח להורים, שחלקם הגדול בחזית. זו תרומתנו הצנועה למאמץ המלחמתי". אם ארגוני המורים לא יפעלו בכיוון- שר החינוך צריך להטיל את כובד משקלו. אם גם הוא לא יעשה זאת- הדרישה צריכה לבוא מלמטה- מרכזי המחוזות, המפקחים, המנהלים והמורים, כזעקה חינוכית שתרעיד את אמות הסיפים. להראות שמערכת החינוך בישראל מבינה את גודל השעה, שהגוף שאמור לחנך, יודע לכל הפחות, ליישם את הכלל הראשון בחינוך: דוגמא אישית. (ושוב בפעם השלישית בפוסט: הבעיה איננה במורים שהם ככלל, מעולים ומסורים עד מאוד).