המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת

פרסי המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת למצוינות עיתונאית לשנת 2025 הוענקו אתמול באירוע מרגש לארבעה עיתונאים למופת, שעבודתם היא עדות לחשיבות העיתונות ולהשפעתה הממשית: רוני זינגר מ"כאן 11" ו"שומרים", יוסי מזרחי מחדשות 12, דורון קדוש מגל"צ ובר פלג מ"הארץ". הפרס, בסכום כולל של 60,000 ₪, חולק בין ארבעת הזוכים. אנו גאים בזוכים ובזכות שנפלה בחלקנו לעודד ולקדם מצוינות עיתונאית אמיתית! @Doron_Kadosh @bar_peleg @roni_singer @yosimiz1 @kann_news @N12News @haaretznewsvid

הטיה או תעמולה: צפו בחלק מהפאנל שהתקיים השבוע במסגרת טקס פרסי המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת למצוינות עיתונאית לשנת 2025 עסק בסיקור הפוליטי ובאיומים על התקשורת ברקע הבחירות לכנסת. בפאנל השתתפו טל שניידר, כתבת פוליטית ב"זמן אמת", לשעבר כתבת בגלובס ובמעריב, ביני אשכנזי, כתב פוליטי "ישראל היום", נעה שפיגל, כתבת פליטית "הארץ", ושבי גטניו מאתר "העין השביעית". b.walla.co.il/item/3837555

זכות עצומה הייתה לזכות הערב בפרס המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת למצוינות עיתונאית, לצד שלושה עיתונאים שאני מעריך מאוד - @bar_peleg @yosimiz1 @roni_singer משתף בדברים שאמרתי הערב על הבמה: במציאות אחרת, ובימים אחרים, הייתי יכול אולי להסתפק בתודה ובכבוד הגדול שאני מרגיש, כשאני חולק את הבמה הזו עם העיתונאים שלצידי, אבל הבית שלי, הבית העיתונאי שלי בשמונה השנים האחרונות, מנהל מאבק בימים אלה על הקיום שלו. והייתי רוצה לנצל את הבמה כדי לדבר עליו. אם מישהו היה צריך הוכחה לנחיצותה של גלי צה״ל - נדמה לי, שהמלחמה בשנתיים וחצי האחרונות, סיפקה אותה באופן חד וברור. אם מישהו היה צריך הוכחה, הוא קיבל אינספור שידורים מהשטח, עם הלוחמים והלוחמות, בתוך אזורי הלחימה, וגם תחת אש, בצפון ובדרום, בהיקפים חסרי תקדים. אם מישהו היה צריך הוכחה, הוא קיבל סיקור חדשותי חד ונוקב של כל מהלכי המלחמה, של מערכת הביטחון ושל החלטות הדרג המדיני – על טעויותיהם ומחדליהם. ואם מישהו היה צריך הוכחה, הוא קיבל את הקוקטייל הייחודי בין שניהם. ואין סתירה. גלי צה״ל יודעת להיות גם החדה והנוקבת והביקורתית וחסרת הפשרות, שתפרסם ללא מורא וללא משוא פנים כל ידיעה - וגם תגיע לעומק עזה ודרום לבנון וסוריה מאות פעמים במלחמה, ותביא את הקולות של כוחותינו בשטח, יום יום. וזה לא עניין פוליטי. אפשר גם לחשוף את אוזלת היד של כוחות הביטחון מול הטרור היהודי המשתולל ביהודה ושומרון, - וגם את החשדות בפרשת הפצ״רית. גם את חגיגות הג'ובים והמינויים של שר הביטחון בצבא, אבל גם את כל מה שצה"ל ניסה ומנסה להסתיר מתושבי הצפון והעוטף. ואפשר, והכרחי, ואסור לשכוח - להמשיך לחשוף כל טפח על 7 באוקטובר. כל פיסת מידע. בימים שיש מי שמנסה להשתיק, להסתיר ולמנוע כל חקירה של המחדלים המדיניים והצבאיים שאפשרו את הטבח – זה, אם יורשה לי, תפקידנו הראשון. לחקור ולעולם לא לשכוח. ולדרוש מכל המערכות תיקון אמיתי. גם כשהוא כואב. ובנימה אישית, בבית שלי עכשיו מתחוללת מלחמה. כמעט כל המדינה חזרה לשגרה, אבל הרי הגליל שביניהם גדלתי עוד רועמים מרעש התותחים. וזו ההזדמנות גם עבורי, עבורנו, ללמוד את הלקח משבעה באוקטובר. לא לאפשר לעוד סבב לגווע עד הפעם הבאה, ולא לנרמל אזעקה פה ואזעקה שם. לא לחתור רק לשקט בכל מחיר, ולא להתעלם מזעקת התושבים ולהתבשם מהבטחות שווא על ניצחון. לסיום אני רוצה להודות למפקדיי בגלי צה״ל, על הגיבוי המוחלט, להמשיך לעשות עיתונות בלי להחסיר אף מילה. ועל כך שהם מאפשרים לי בחופש מלא לבצע את המשימה שאני הכי אוהב לעשות בעולם. תודה.

מזל טוב ליוסי מזרחי על זכייתו בפרס המכון הישראלי לעיתונות לשנת 2025. בנימוקי השופטים נכתב כי יוסי חושף באופן שיטתי שחיתות בכל דרגי השלטון, כשהשנה לבדה תחקירו על השרה מאי גולן הוביל לחקירת משטרה, ותחקיר קניית הקולות בעכו הביא לבחירות חוזרות. עיתונות חוקרת במיטבה. גאים בך @yosimiz1!

ברכות לרוני זינגר, כתבת כאן חדשות ומגישת תוכנית התחקירים "זמן אמת", שזכתה בפרס המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת לשנת 2025. מנימוקי הוועדה: "עבודתה של זינגר - דוגמה לעיתונות חוקרת, מעמיקה, המביאה לציבור מידע חיוני ואמין". עוד זכו בפרס: יוסי מזרחי, בר פלג ודורון קדוש @roni_singer #מהדורתכאןחדשות עם @TaliMoreno_

כאן גאים: ברכות לרוני זינגר, מגישה ועיתונאית תוכנית התחקירים "זמן אמת" על זכייתה בפרס עבודת התחקיר העיתונאי מ"המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת" 🏅

דברים שאמרתי הערב בטקס קבלת פרס המכון הישראלי לעיתונות ותקשורת: אנחנו חיים בתקופה שבה נדמה שהשקר הוא אמת, ולמילים אין ערך. תקופה שבה טבח איום ונורא הוא “טעות טקטית” או “אירוע”; ש-946 ימי מלחמה עקובה מדם הם תקופה של נס; תקופה שבה בריונות היא בסך הכול הצבת מראה, וימים שבהם מדינה שמימנה את ארגון הטרור שטבח בנו מכונה “מדינה מורכבת”. אלה ימים שבהם נחשב להישג להיות ראש הממשלה שהחזיר הכי הרבה חטופים, למרות שהם אלה שנחטפו במשמרתו; וימים שבהם מותר לעבוד בקודש הקודשים של מדינת ישראל, ובמקביל גם עבור מדינה אחרת. זו תקופה שבה הממשלה רודפת עיתונאים וכלי תקשורת, כולל זה שבו אני עובד, כי אנחנו חושפים את המציאות. אלו ימים של עצימת עיניים. אבל סופה של האמת לחדור. הממשלה הזו רוצה שנדבר על הניצחונות ולא על המחיר. היא רוצה שנדבר על מה שעשו לנו, אבל לא על מה שאנחנו עשינו בחזרה. ממשלה שרוצה שנדבר על המלחמה, אבל לא על המחדל וההפקרה. חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית לא ייבחן רק בקלפיות ביום הבוחר, אלא גם במידע שמגיע לציבור, ובכלי התקשורת והעיתונאים שלא יפחדו לדבר. חובתנו הראשונה כעיתונאים היא לא להחריש. ומי שהיו שם, כמוני, ב-7.10, בשדות הקטל של העוטף, לא יכולים לשתוק. מול ממשלה שמנסה למחוק את האמת, אנחנו העיתונאים משמשים גם כעדים. תפקידנו הוא לא רק לזכור, אלא גם להזכיר. ואני זוכר כל יום. 946 הימים שעברו מאז הטבח הם עבורי כמו יום אחד, עם 946 זריחות ושקיעות. אני זוכר את מרי אן דה ורה, שלא עזבה את רחל, המטופלת שלה, עד מותה; את משפחת קדם סימן טוב מניר עוז, את משפחת פושקרוב מבת ים ואת משפחת גרשוביץ מחיפה — משפחות שהיו ואינן. ואני זוכר את קולו של טל כץ זועק לטלפון מהבית של פסי. אני זוכר את גור קהתי, שעדיין לא זכה לצדק; את אופק אטון, פושקו ואת עירא גיספן, שנהרגו בשל טעויות שהאחראים להן עדיין לא לקחו עליהן אחריות. ואני זוכר גם את ביפין ג’ושי, חיים פרי, הרש, כרמל, עדן, אורי, אלכס ואלמוג, ולצידם עוד חטופים רבים שיכלו להיות כאן איתנו היום. ואני זוכר שבזמן הזה, מקורבי ראש הממשלה עבדו עבור מדינה אחרת. ולא אכפת לי אם זו הייתה גם ליכטנשטיין. וכמה מילים אחרונות לקראת סיום לפני חודשיים התפרסם טור על תפקיד העיתונות בעת מלחמה. האם עלינו להצדיע ולהעלות מורל, או לספר סיפורים שעשויים “להחליש”? האם אנחנו קודם כול ישראלים, או קודם כול עיתונאים? אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת ואת השניות האחרונות של נאום התודה הזה כדי לנסות לענות. אני ישראלי. נולדתי כאן, ואין לי תוכניות לעזוב. אני חרד למדינה שלי ולדמותה, ואני נלחם עליה. אבל אני גם בתפקיד. כולנו בתפקיד. נפלה בידינו הזכות, אך גם החובה, לשמש בשעתה הקשה הזו פה וקול לציבורים ולסיפורים. תפקידנו כעיתונאים הוא לא להלום בתופי המלחמה, אלא לספר על מחיריה: על ההרוגים, הפצועים, המפונים והפגועים בנפשם; לדווח על גירוש קהילות מבתיהן בגדה; ולהתנגד, בכלים העיתונאיים העומדים לרשותנו, לניסיונות הממשלה לפגוע בדמוקרטיה ולניסיונות המשטרה לסתום פיות — גם בזמן מלחמה. מורל עושים בצופים. בזמן מלחמה צריך לעשות עיתונות

"אני ישראלי, נולדתי כאן ואין לי תכניות לעזוב. אבל גם בתפקיד. ותפקידנו כעיתונאים הוא לא להלום בתופי המלחמה אלא לספר על מחיריה. על ההרוגים, הפצועים, המפונים והפגועים בנפשם. לדווח על גירוש קהילות מבתיהן בגדה ולהתנגד בכלים העיתונאים העומדים לרשותנו לניסיונות הממשלה לפגוע בדמקורטיה וניסיונות המשטרה לסתום פיות. גם בזמן מלחמה. מורל עושים בצופים, בזמן מלחמה צריך לעשות עיתונות". בר פלג, עיתונאי על. ברכות אחי. @bar_peleg

להאזנה בספוטיפיי > open.spotify.com/episode/2wE3X7…

לצפייה באתר וואלה > b.walla.co.il/item/3834435

"אין מקום שהוא מגוון וחופשי מבחינה עיתונאית כמו התאגיד". רוני קובן ועקיבא נוביק נכנסים למשבצת השידור שקרן נויבך איישה לפניהם, ומשדרים ביחד תוכנית אקטואליה חדשה ברשת ב'. בשיחה עם דוד ורטהיים בהסכת המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת הם מדברים על מה שמחבר ביניהם ועל הנושאים שעלולים להביא לפיצוץ, על הדרך שעברו בתקשורת, וגם על רותי ברודו. @dverthaim @ronikuban @akivanovick

יום חופש העיתונות מלווה השנה בתחושת מחנק: המדד העולמי מצביע על ההידרדרות החמורה ביותר של חופש העיתונות מזה 25 שנה. ביותר ממחצית ממדינות העולם, מצב חופש העיתונות מוגדר כיום כ"קשה ביותר״. למרבה הצער, ישראל היא חלק בלתי נפרד מהמגמה הזאת. מחברי הדו״ח מציינים כי מאז השבעה באוקטובר, חופש העיתונות בישראל נפגע בצורה חסרת תקדים. הדו״ח מתייחס, בין השאר, לאיומים גלויים על עיתונאים, לחקיקה שמצמצמת את חופש הביטוי ולכוונה לסגור את השידור הציבורי - כגורמים שהחלישו את חופש העיתונות בישראל באופן ניכר. דווקא בתוך המציאות המדאיגה הזו, חשוב להפנות מבט אל מי שממשיכים לעשות עיתונות מעוררת השראה! הזוכים בפרס המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת (שממש בעוד שבוע יעמדו יחד על בימת הטקס שלנו): רוני זינגר, שרק בשבוע שעבר ריתקה אותנו למסך, בתוכנית פתיחת העונה של ״זמן אמת״ בכאן 11, עם תחקיר על האנשים שיעשו הכל כדי לשבש את הבחירות הקרובות לכנסת. יוסי מזרחי, “המבקר” של חדשות 12, שחשף לאחרונה את המינויים החריגים במשרד הביטחון של השר ישראל כ״ץ. בר פלג, שבמשך 40 ימי המלחמה באיראן עבד יום וליל, דיווח ב״הארץ״ מזירות הפגיעה, והקפיד לכבד את הנפגעים מכל הלאומים. ודורון קדוש, הכתב הצבאי של גל"צ, שחשף את מחדל ההיערכות לאיום רחפני הסיב האופטי. העשייה העיתונאית של הזוכים שלנו היא ההוכחה הטובה ביותר לחשיבות חופש העיתונות. @Doron_Kadosh @roni_singer @bar_peleg @yossimnewsdesk @kann @N12News

הריב על השלט! שר ההסברה, ישראל גלילי, היה ממובילי החזון הפרוע - להקים טלוויזיה כללית במדינת ישראל. בעייני רוחו, הוא תיאר זאת כך: טלוויזיה בישראל לא תהא בהולה אחר בצע כסף, לרווחתם של בעלים פרטיים. היא לא תהא קניינם של מפלגה, עדה ומנהיג. היא לא תהיה אביזר שלטוני של קואליציה זו או אחרת, אלא שירות חברתי ממלכתי כללי, הנתון לסמכותה של רשות ציבורית". (מתוך נאום של גלילי בכנסת, 1967). מנגד, היו מי שסלדו מרעיון הטלוויזיה במשך שנים. דוד בן-גוריון הזהיר מפני "נזק חינוכי", פרופסור ברוך קורצווייל הזהיר כי היא תביא ל"קץ התרבות האמיתית" ו״לחיסול השיחה בין בני אדם״. אנשי שלטון ואנשי רוח מובילים חששו מאוד מהמהלך השערורייתי. מי שהכריעה את הויכוח בסופו של דבר, היתה המציאות הבטחונית. אחרי מלחמת ששת הימים, הממשלה הבינה את התפקיד האסטרטגי של שידורי הטלויזיה: האפשרות לפנות למיליוני הערבים בשטחים שנכבשו ולמנוע את השפעת שידורי התעמולה של מצרים וסוריה. וכך, בדיוק לפני 58 שנים - זה קרה. הטלוויזיה הכללית עלתה לאוויר בשידורה הראשון. נאחל מזל טוב לתאגיד השידור הציבורי! @kann

להאזנה בספוטיפיי > open.spotify.com/episode/3tlSZl…...

כתב "הארץ" וזוכה פרס המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת בר פלג בשיחה עם דוד ורטהיים בפודקאסט "תיק טוק". על חשיפת "קטארגייט" והתקשורת שממשיכה לדווח מפי "גורמים" עלומים,על הבקשה הלא הוגנת של המשטרה לחשוף את חומרי הגלם של הראיון עם אלי פלדשטיין,על הכוונה למנות את השופט מנחם מזרחי למחוזי ("יריב לוין, כמו כל הקואליציה וכל השרים, בעיקר עושה את מה שיתקע אצבע בעין לצד השני ויגרום לו לאבד את העשתונות שלו"), ועוד הרבה. לצפייה והאזנה בפרק המלא - לינקים בתגובות. @dverthaim @bar_peleg

לצפייה באתר וואלה > b.walla.co.il/item/3832599

האם שמעתם.ן על הגיליונות המחתרתיים של העיתון "ארבעטער-צייטונג"? העיתון הוצא לאור מטעם אחד הארגונים הבולטים ביותר של לוחמי המחתרת היהודים בימי מלחמת העולם השנייה - מפלגת "פועלי ציון". הוא הודפס באמצעים דלים בעיר גרנובל שבצרפת והופץ ברשת חשאית שהגיעה עד לפולין, בלגיה והולנד. מטרתו הייתה ברורה: לספר את האמת על זוועות ההשמדה, לדווח על הנעשה בגטאות ובמחנות הריכוז ולעדכן על התפתחויות המלחמה, לעיתים תוך סיכון חיים ממשי של כותביו, מדפיסיו ומפיציו. בגיליון של ספטמבר 1943 פירסם חבר מחתרת את אחת העדויות הכתובות המוקדמות ביותר על מרד גטו ורשה: "מתוך כ-600 אלף היהודים שנדחסו שם, נותרו רק 35 אלף [...] עם זאת, אפילו הנותרים היו מודעים לכך שאותו גורל של שכניהם מחכה גם להם". שלושה מתוך הגליונות המקוריים של "ארבעטער-צייטונג" נחשפו בשנת 2019 כאשר נמכרו במכירה פומבית בישראל. תמונת הגיליון - מתוך אתר בית המכירות הפומביות "קדם".

לפרק המלא באתר ״וואלה״ > b.walla.co.il/item/3827635

"אנחנו לא שופרות ולא תועמלנים. אנחנו עיתונאים [...] ערוץ 13 לא יהיה תמונת ראי של החוליים שאנחנו רואים במפה התקשורתית של היום". מתן חודורוב, הפרשן הכלכלי של חדשות 13 ויו"ר ועד העובדים, התארח לכבוד החג בפודקאסט המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת אחרי המאבק המוצלח למכירת רשת 13 לקבוצת המשקיעים. "אין ספק שיש התארגנות פוליטית כדי לנסות לחבל בעסקה. המטרה העיקרית של המתנגדים כרגע היא משיכת הזמן וגרירת הרגליים. כי ברגע שהדברים יגיעו להכרעה עניינית, אין אפשרות אמיתית להכשיל את העסקה." @MatanHodorov @dverthaim @channel13il