מרשם - ארגון מתמחי הרפואה

לסיומה של חפירה: השכר שלנו ביזיוני, הן של מתמחים והן של מומחים. צריך לשפר את תנאי השכר של כולם. הטיעון הנפוץ "עדיף להשקיע בשכר המומחים כי אתה מומחה יותר זמן" הוא מניפולטיבי, פסול ומנסה לכמת בכסף ערכים כמו משפחה וגידול ילדים, שערכם אינו מדיד ולא ניתן לתמחור. למומחים יש תנאי עבוד מבזים שגורמים להדרת רגלייהם מהרפואה הציבורית. הדרך לפתור את זה לא יכולה להיות גזלת כבשת הרש של המתמחה.

כאשר מתחילים לדבר על הסכם קיבוצי ומה לגישת כולם יהיה נכון לקדם בו, אצל חלק עולה טיעון שמחרפן אותי – "עדיף להשקיע יותר במומחים, כי ההתמחות היא תקופה קצרה ואתה מומחה יותר זמן מהקריירה שלך". מקסים, כאילו ההתמחות זה סתם תקופה. אז כמה דברים: · שכר נמוך בהתמחות פוגע במשפחה הצעירה: הצרכים הכלכליים של הרופא אינם מתפלגים באופן שווה לאורך חייו ורווח תיאורטי בגיל 50 לא יכול לפצות על דוחק כלכלי בגיל 30. עלות המשכנתא, המסגרות ושאר ההוצאות הנלוות נמצאת בשיא בתקופת ההתמחות, שרבים מקימים בה משפחות. אי אפשר לתמחר את רווחת המשפחה כ"הלוואה" שתוחזר בעוד עשור (או יותר אם בכלל). למשפחה אין תג מחיר והצרכים הכלכליים שלה הם בהווה ולא בעתיד. שכר נמוך יוצר מנגנון עם תמריץ נבזי לעבוד יותר מרצון (לדוגמא, התנגדות לקיצור תורנויות). זה פשוט פגיעה במשפחות צעירות ואי אפשר "לפצות" על זה רטרואקטיבית. כל הדיון הזה הופך בעקיפין את המשפחה של המתמחה למשהו בעל ערך מדיד, שניתן לתמחור וזה כשלעצמו לא ראוי. · סולידריות היא לא כלי לניצול והיא אינה חד-צדדית: יש לנו ארגון עובדים יציג שבהסכמי השכר זנח את המתמחים ואת רבים מהמומחים, כפי שנוהגים רבים מארגוני העובדים במשק. ההזנחה הזו נעשתה למרות שמתמחים היו הכוח שיצר את מנופי הלחץ במחאות שפרצו על רקע המו"מ על הסכמי השכר. ההזנחה הזו גם היא הייתה בשם זה שאנחנו "מומחים יותר זמן מהקריירה שלנו". ארגון עובדים שמשתמש במתמחים כ"כוח לוחם" וכמנוף לחץ במחאה, תוך כך שנהנה מדמי החבר הגבוהים מאוד שלהם, וזאת להשגת הישגים שמהם המתמחים לא ייהנו בטווח המיידי - חוטא לתפקידו. · שכר מול תקינה: המערכת צריכה היום יותר תקנים למתמחים. צפויה פרישה המונית של רופאים לגמלאות, לצד גידול אוכלוסייה מהיר והזדקנותה. צפויה עלייה קיצונית ביחס בין הדרישה לשירותי בריאות לבין כוח האדם שייאלץ להתמודד עם אותה דרישה. תקן זה לא רק מקום עבודה, אלא שדה קליני להכשרת כוח אדם. העלנו את מספר הסטודנטים ללא העלאת התקינה, מה עשינו בזה? התמקדות בשכר מומחים, תוך הזנחת התקינה ייפגע בציבור, אבל גם ברופאים עצמם, הן מתמחים והן מומחים, שאולי ישתכרו יותר, אך יידרשו לעבוד יותר ולא בהכרח יהיה להם איך להנות משכרם. האם זה אומר שאני נגד עליית שכר? לא, ועל מה שעשיתי בסטאז' כבר פירטתי. זה כן אומר שזה לא יכול להיות גישה בינארית של "או מומחים או מתמחים". זה לא רק הכיס של המתמחה, זה גם העומס שנופל על כולנו.

מחשבות על שכר ועל גזלייטינג כלפי רופאים ורופאות צעירים, מה דעתכם.ן? ״אני סטאז'ר, בקרוב אסיים את הסטאז'. בגלל השכר הנמוך, אני עובד במקביל לסטאז' בעבודה נוספת. בבית החולים אני מבצע 5-6 תורנויות בחודש (מבחירה, כאמור משיקולי שכר אבל גם משיקולי השקעה במחלקה שאני מתעניין בתקן אצלה). הייתי מסיים את יום העבודה בבית החולים, נוסע אל מקום העבודה השני, מבצע שם תורנות (לרוב ישן לאורך הלילה, אך נאלץ להתעורר כאשר צפה עבודה) ובבוקר קם והולך לעוד יום עבודה בבית החולים. נשמע מטורף, אבל לימודי רפואה זה דוחק כלכלי וסיימתי 6 שנות לימוד כרווק, עם בור כלכלי ועם החלטה לעשות מה שאני יכול כדי לסגור אותו. לשמחתי הצלחתי, אבל יצאתי עם תחושה שהשכר שלנו הוא ביזיון אחד גדול. לקחתי את כל התלושים ודוחות הנוכחות שלי מתחילת הסטאז' וזרקתי לתוך ה NotebookLM.

״אני 47 יום במילואים רצוף... איך אני אמור ללמוד? איך אני אמור לעבור?״ מצב החירום מוכיח שוב: המועצה המדעית מנותקת לחלוטין מהשטח ומהצרכים שלנו. בזמן שלא היו מסגרות לילדים, כשתגברנו במחלקות ללא הפסקה, משרתים במילואים או מנהלים בית לבד כשבני/בנות הזוג בחזית, המערכת מצפה מאיתנו ללמוד לבחינות כאילו הכל רגיל. חוסר הוודאות הזה הוא כשל ניהולי ומוסרי. תוצאות הסקר שערכנו ברורות - חייבים מועד נוסף לשלב א׳. המועצה המדעית חייבת לעשות הכל כדי לאפשר לנו להצליח גם בצל המלחמה. לכן, אנו דורשים שני מועדים לבחינת שלב א', ללא שינוי בהיקף השאלות ולאפשר לנבחנים לגשת לשני המועדים. לא ייתכן שנהיה תמיד הראשונים להתגייס, בחזית, בבתי החולים ובקהילה, אבל כשמדובר בדרישה בסיסית שתשפיע על עתיד מערכת הבריאות של כולנו, המערכת מסרבת ללכת לקראתנו.

כל הזמן אומרים שמערכת הבריאות קורסת בגלל מחסור בכוח אדם. האמת? כוח אדם יש - מה שחסר זה תקנים. צפו בנאג’י סרחאן, מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן, בוועדה בכנסת שדנה בעתידם של הרופאים והרופאות בישראל. סטאז’ריות וסטאז’רים ממתינים חודשים ארוכים כדי להתחיל התמחות ונאלצים להיאבק על תקנים בודדים מול עשרות מועמדים. אם נמשיך להיתקע בשיטות מיושנות של המאה הקודמת כדי לפתור בעיות של המאה הנוכחית, לא נצליח להדביק את הפער. בדיון בכנסת סוכם כי משרד הבריאות מתבקש לייצר שקיפות לגבי תקנים פנויים בבתי החולים בארץ והוגשה שאילתה בנושא. אנו מברכים על החלטה זאת ונעדכן בהתפתחויות. הגיע הזמן להגדיל תקנים, לקצר שעות, ולבנות מערכת שמאפשרת לרופאים ולרופאות צעירים להעניק את הטיפול שהציבור בישראל ראוי לו. הצטרפו אלינו למרשם, ותמכו בקידום מערכת הבריאות בישראל לעתיד טוב יותר.

השבוע השתתפנו בוועדה המיוחדת לענייני צעירים בכנסת, שהתכנסה לדון בעתיד הסטודנטים לרפואה והרופאים הצעירים והעלינו את נושא השכר של המתמחות והמתמחים, ובפרט את סוגיית הלנות השכר. לא ייתכן שבמדינת ישראל, לאחר שש שנות לימוד ושנת סטאז', רופאות ורופאים יעבדו 350 שעות בחודש תמורת 45 שקלים לשעה בלבד. נמשיך להילחם על שכר הוגן לרופאות ולרופאים – אלו המחזיקים את מערכת הבריאות של מדינת ישראל על גבם.

אנחנו לא נעצור עד שנקצר תורנויות בכל הארץ. גם בין גדרה לחדרה, בירושלים ובחיפה - תורנויות של 26 שעות מסכנות אותנו ואת המטופלים שלנו. הגיע הזמן להרחיב את הקיצור. הצטרפו עכשיו למרשם.

אתמול ארגון מרשם הצטרף לזעקת משפחות החטופים. כרופאים, אי אפשר לעמוד מנגד למול סכנת החיים שבה החטופים נמצאים. המחויבות שלנו לחטופים ולמשפחותיהם ברורה. ד"ר ערן דותן, יו"ר ארגון מרשם, בראיון בגל"צ. האזינו >>

כשאתה היית מתמחה, האוכלוסייה בישראל הייתה רבע ממה שהיא היום, ולחץ העבודה היה שונה לגמרי - ובוא נודה באמת, כנראה מצאת זמן גם לישון בתורנויות שלך. "אי אפשר להיות רופא טוב במסגרות קצרות יותר"? מעניין, אז אתה אומר שבגרמניה הרופאים גרועים? ברור שלא. העובדה שאתה סבלת מתרונות ארוכה לא אומרת שהסבל הזה צריך להמשיך לדורות הבאים. גם 26 שעות רצופות הן עבדות, ואף אחד במשק לא היה מוכן לעבוד כך, בטח לא במקצוע שבו כל טעות עלולה לעלות בחיי אדם. ולגבי השכר - יוקר המחייה והאינפלציה של היום הופכים את ההשוואה לשכר של פעם ללא רלוונטית.

@MirshamOrg תפסיק לילל. אני שייך לדור שהמשיך לעבוד אחרי תורנות, כלומר מעל 30 שעות. למרות שזה היה מוגזם, עמדנו בזה. השינוי למשמרת של 26 שעות הוא מבורך וסביר. אי אפשר להיות רופא טוב עם מסגרות יותר קצרות. לגבי השכר? אתם מרוויחים הרבה יותר ממה שאנחנו הרווחנו בזמנו. אז די לילל.

300 שעות בחודש, תורנויות של 26 שעות, שכר שנשחק כבר יותר מעשור - ואיש לא נלחם עלינו באמת. בספטמבר ההסכם הקיבוצי נגמר. זו ההזדמנות שלנו לשנות. זה הזמן להצטרף לארגון מרשם, הארגון היחיד שנאבק על שיפור התנאים של הרופאות והרופאים.

ארגון הרופאות והרופאים המתמחים "מרשם": אי אפשר לעמוד מנגד בזמן שהחטופים במצב קשה כל כך, מורעבים, מיובשים, מבלי שהם מקבלים טיפול רפואי בסיסי. חייבים להציל אותם! אנחנו, שחרטנו את ערך הצלת החיים על לוח ליבנו, כדרך חיינו, עומדים לצד החטופים ומשפחותיהם וזועקים את הזעקה של מי שאינם יכולים. על כן, אנו נענים לקריאת משפחות החטופים ותומכים בכל הרופאות והרופאים המתכוונים להביע הזדהות ביום ראשון ה17/8 ולקחת חלק בפעילות למען החטופים ומשפחותיהם. אנחנו נעמיד כל סיוע, משפטי או אחר, לכל רופא/ה שיבקש להביע הזדהות עם משפחות החטופים ויזדקק לכך.

כולכם ראיתם את ההורדה בתלוש המשכורת. וזה לא מקרה, זו שיטה. הר״י חושבים שאפשר לסבן את הרופאים. אבל אנחנו מציעים אלטרנטיבה. יש מי שלא שותק. מרשם פועלים - כל יום. בכנסת, מול משרדי הממשלה, בדיונים, בפעולות, במאבקים. אנחנו אלה שדוחפים קדימה. שמרימים קול צעקה ופעולה שהרופאים נפגעים. שמעלים את הקול כשכולם שותקים. והזמן לשנות הוא עכשיו. ההסכם הקיבוצי נגמר בספטמבר הקרוב. זה הרגע שבו אפשר להשפיע באמת - על שכר, על תנאים, על עומסים. תשאלו את עצמכם - מי באמת יושב שם בשבילכם? איזה אינטרסים הם מייצגים?

איך זה יכול להיות שטיל איראני פוגע בבית החולים המרכזי של הנגב והמדינה פשוט לא שם? איך זה יכול להיות שביה"ח סורוקה צריך לגייס תרומות בסך מיליארד שקלים מהציבור כי משרד האוצר שותק, ושר הבריאות נעלם? ארגון מרשם עומד מאחורי עובדות ועובדי סורוקה, ומצטרף לדרישה: הממשלה חייבת לקחת אחריות - ולשקם את סורוקה עכשיו. בריאות הציבור היא לא קמפיין מימון המונים, אבל עד שהמדינה תתעורר כנראה שזה מה שהאזרחים יצטרכו לעשות. לינק לסיוע >> jgive.com/new/he/ils/don…

לפני ארבע שנים עמדנו יחד אלפי מתמחות, מתמחים, רופאות ורופאים מכל הארץ ואמרנו בקול ברור: 26 שעות תורנות רצופות זה לא אנושי. מספיק לעייפות הקיצונית שסיכנה אותנו ואת המטופלים שלנו. מספיק לקריסות באמצע תורנות. מספיק לחיים שנעלמו מחוץ לבית החולים. המאבק הצליח כי לא ויתרנו. נלחמנו על מערכת בריאות בריאה יותר גם עבור המטפלים וגם עבור המטופלים ושינינו את המציאות. היום, כשיש מי שרוצה להחזיר אותנו אחורה, אנחנו אומרים בצורה ברורה: בשבילנו, בשביל המטופלים שלנו, ובשביל הדור הבא של הרופאים - לא חוזרים אחורה. בספטמבר 2025 פג תוקף ההסכם הקיבוצי האחרון. כמו שנאבקנו על קיצור התורנויות, כך גם ניאבק על השכר שלנו. מגיע לנו לעבוד בתנאים אנושיים: עם פחות שעות, עם יותר שכר, ועם מערכת בריאות שאפשר להאמין בה. סיימנו להיות עבדים. זה הזמן להצטרף למרשם, הארגון היחיד שנלחם על תנאי העסקה הוגנים ואנושיים עבור הרופאים והרופאות של ישראל.

מנהלי מחלקות ואיגוד הפנימאים לא מעל החוק. היום נשלחו מכתבי התראה לכל מנהלי המחלקות הפנימיות ומנהלי בתי החולים שהצהירו כי בכוונתם לפעול בניגוד לחוק ולא ליישם את מתווה קיצור התורנויות. במכתבים הבהרנו: 1. העסקה בתורנויות של 26 שעות מהווה הפרה חמורה של החוק 2. לאף מנהל אין סמכות לחרוג מהיתר ההעסקה הקבוע בדין 3. במידה וייבחר להמשיך במהלך יינקטו צעדים משפטיים אישיים אנחנו, ארגון מרשם, קוראים למשרד הבריאות ולמנהלי בתי החולים לפעול בהגיון, לא נאפשר חזרה אחורה. זה מאבק על בריאות המטפלים ובריאות המטופלים. קיצור תורנויות הוא הכרחי. אף אחד לא רוצה ויכול לעבוד 26 שעות.

שנים שמערכת הבריאות חונקת את המתמחות והמתמחים, ואנחנו לא מוכנים לקבל את זה כגזירת גורל. אנחנו כאן כדי לשים את הנושאים החשובים באמת על השולחן. בלי לפחד. בלי להתפשר. כי אם אנחנו לא נדרוש שינוי - אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו. אבל כדי שבאמת נוכל לשנות, אנחנו צריכים אתכם איתנו. הצטרפו אלינו והשפיעו ביחד איתנו על עתיד הרפואה בישראל.

אחרי שהר״י אמרו בחודש שעבר שההפחתה בשכר תהיה זעומה, החודש שוב קיבלנו תלושי שכר ונחרדנו לראות קיצוץ של אלפי שקלים. לא, זו לא טעות. זו מדיניות. מדיניות של לא להתחשב בצרכים שלנו, מדיניות של ״תיכנסו מתחת לאלונקה ותשתקו״. אנחנו סיימנו לשתוק. הצטרפו עכשיו לארגון היחיד שפועל למען הרופאות והרופאים.

בדרום צפוי לקום בית חולים חדש. כצפוי, עולה סוגיית האיוש הנפוצה - מהיכן ואיך ימשכו רופאים לפריפריה? המנהלת העתידית עונה -תמריצים, איכות, להביא מנהלים חזקים שימשכו מתמחים בעקבותיהם ישנה הבנה שהפריפריה זקוקה לתמריצים בעבור איוש. כשקוצרו התורנויות בפריפריה, ציפו שאנשים פשוט יופיעו

ההחלטה לקצר את תקופת הסטאז' היא החלטה חשובה ונכונה. הצעד הזה יקל גם על הרופאות והרופאים וגם על העומס במערכת הבריאות. קיצור הסטאז' יכניס רופאים נוספים מוקדם יותר למערכת שצריכה אותם במיוחד לאור המלחמה, גיוסי מילואים והצרכים הגדלים בתקופה המאתגרת הזו. הסטאז’, כפי שמתקיים כיום, הוא שלב ארוך במתכונתו הארכאית – ומדינות רבות כבר ביטלו או קיצרו אותו משמעותית. קיצורו מסמן התקרבות לגישות המודרניות בעולם הרפואה, וחשוב שנמשיך בכיוון של הכשרה איכותית, ממוקדת ויעילה יותר, לטובת ציבור הרופאים והמטופלים כאחד.