Omer Nolan@OmerNolan8
מדע מה למעלה ממך
השגת הישות האבסטרקטית המתקראת "מדע" שווה או קטנה מהשגות בני התמותה העוסקים בה ומפתחים את ענפיה.
אם כך, המסתמך על המדע ורק עליו בהכרח ייכשל מפוארות במהלך חייו (ד"ש מניוטון ודומיו) ויהיה קורבן לאי-שלמות מדעית מבית מדרשו של קורט גדל. בתמצות, זוהי גם טעותם של הפילוסופים הרציונליסטים, ששגו לחלוטין בכך שהתיימרו לבנות את כל ההכרה על העולם מתוך מוחם עצמם. כיצד ניתן למתן טעויות אלו ואולי אף לשלוט בהן? או בניסוח אחר: מהו תפקידו ומעמדו של השכל הישר בעולם מדעי?
ברצוני להבהיר שאין הדברים אמורים רק בנוגע למדע שאינו ריאלי - אף כי אז יקבלו הדברים משנה תוקף - ואפרט. ראשית נבחין בין שלוש קבוצות של ידיעות:
1. אקסיומות שתהיינה נכונות תמיד כדוגמת המשוואה (המופשטת) 1+1=2 או אפילו משוואת איינשטיין המפורסמת הקושרת בין מסה לאנרגיה.
שימו לב שגם אם נמצא בהן טעויות ביום מן הימים, נוכל להסכים שקיימות אמיתות, הגם אם עלומות, עליהן לא יימצא חולק.
2. ידיעות מבית המדע הריאלי, המתבססות על אמיתות כדוגמת אלו לצורך יצירה או גילוי של פיזיקה והנדסה.
3. ידיעות מבית מדרשו של המדע שאינו ריאלי, כדוגמת סוציולוגיה או פסיכולוגיה.
בפוסט זה נדבר על שתי הקבוצות האחרונות ונתעלם מאמיתות אקסיומטיות. לפיכך, ברצוני לאתגר את אלו המשתמשים באחד או בשני סוגי המדע שהוצגו לעיל לצורך גיבוש תפיסת עולם.
מדען בתחום שאינו ריאלי, שירצה לבסס עניין סוציולוגי כזה או אחר באופן מוחלט, ייתקל באינספור כשלים ומלכודות: סובייקטיביות מתעתעת, דעות קדומות, הטיות פוליטיות וכדומה.
אולם, גם מדען בתחום ריאלי, כגון סטטיסטיקאי של נתוני רפואה או צבא, ייתקל באינספור כשלים דומים (נותר רק לקבוע האם מדובר באינסוף בעל עוצמה שווה או פחותה) שכן אין ביכולתו לתכלל ולכמת מציאות המורכבת ממיליוני משתנים לכדי מסקנה ודאית. המרב שביכולתו לעשות הוא לבודד משתנים שנראים לו - הא! שוב הסובייקטיביות הארורה - מתוך הכאוס שהוא הקיום, כדי לקבל תמונת מצב שתתאר את פני הדברים נכוחה, באחוזי הצלחה המניחים את הדעת.
הרי מעשים שבכל יום, שאף במקרים לכאורה קשיחים המדע משליך תיאוריות שנדמו איתנות כסלע לפח האשפה של ההיסטוריה, ומתקדם מניוטון לאיינשטיין ולמכניקת הקוונטים - עד שתגיע התיאוריה של הכל ותכריע ביניהם.
בניסוח אחר, ניתן לומר שההבדל בין פסאודו-מדע פרו מקס שהוא סוציולוגיה, לבין פסאודו-מדע במידה פחותה באופן ניכר שהוא פיזיקה, נעוץ בהכרה של המצדדים בשימוש אבסולוטי בו: שדבריהם נכונים אך ורק לנקודת הזמן הנוכחית ושט.ל.ח, לעומת הסוציולוגיה אותה ניתן לדחות בשתי ידיים בכל נקודת זמן אפשרית.
זו הסיבה שספקן לשם ספקנות, שהיה כופר בפיזיקה הניוטונית בטענה "המדע יכול לטעות ולכן היא שגויה" אינו ספקן אלא - ובעיקר - טיפש. איינשטיין הגיע עם קבלות ולא עם ספקנות ולכן דבריו התקבלו מתוך הבנה שאולי אין מדובר בסוף פסוק, וסביר להניח שיש עוד דברים שאיננו יודעים.
כעת, לאחר ביסוס אי-הוודאות שנמצאת בכל פינה שאליה נפנה, נדרש לתפקיד השכל הישר, ואף נשאל: האם ישנן אוטוריטות גבוהות מן המדע, ואם כן - מהן?
ברצוני להבחין בין שלושה סוגי אנשים: 1. מאמין. 2. לא-מאמין. 3. שמרן הממזג בין שניהם.
1. מאמין - המכיר בישות נעלה על המדע ומשתמש בה כאנך ליישור ולסנכרון שכלו החומרי עם האמת הטרנסצנדנטלית. מאמין שכזה יכול שלא להתייחס לסתירות בין המדע לאמונתו ולומר בפשטות "כשהמדע יגדל – הוא יבין".
2. לא-מאמין (נקטתי לשון זו כדי לכלול אתאיסטים אדאיסטים ואגנוסטיקנים כאחד) - שאין לו ידיעה פוזיטיבית על קיומה של ישות רוחנית שכזו. כיצד אדם מסוג זה יכול לברור את "החלקים הרעים" שהוצגו לעיל הקיימים במדע? לדוגמה, אם המדע אינו מכיר במישור רוחני ביקום - מה מונע ממנו לאכול את שכנו לארוחת ערב? תועלתנות סובייקטיבית, שבהעדרה נשנוש שכנים יהיה קביל ואינו בלתי מוסרי המנוגד לאמת אינהרנטית שאינה קיימת? אין לי תשובה מוחלטת לשאלה זו, אך ברצוני להציע פתרון פרקטי בדמות הכלאה משועטנזת היברידית, וכדלקמן:
3. שמרנות כדאוס אקס מכינה שתושיע אותנו - הצעתי היא שימוש בשכל הישר בשילוב חכמת ההמונים שכידוע יכולה לגבור על המומחים. מצד אחד, שמרנות זו לא כופרת בכל מה שמדע, ומאידך, מאפשרת לשלב אלמנטים שאינם מוכרים רשמית על ידי המדע, תוך הסתמכות על כלל התבונה האנושית ([אזהרת סוגריים אימתניות:] שערשה הוא היהדות, שבעצמה מכירה בשכל ישר ועצמאי אך מואצל מהאל, ואשר מאפשר – בין היתר - לדיינים לשפוט ואף לטעות ולהטעות (!) ולחייב את ההמון להקשיב להם, גם כשאומרים על ימין שהוא שמאל ועל 2+2=5 אורווליאני שהוא אמת ויציב, תוך יצירת מנגנוני תיקון והודאה בטעות כגון פר העלם דבר של ציבור), שנשענת על אלפי שנות היסטוריה.
>>>
