רופאים לזכויות אדם

האופי השיטתי של המתקפות הללו, יחד עם תמיכה מדינתית עיוורת ואוזלת יד מכוונת, מצביעים על אסטרטגיה רחבה יותר של טיהור אתני וסיפוח. ללא אחריות אמיתית, אלימות זו רק תחריף. הפגיעה בקהילות הפלסטיניות חורגת הרבה מעבר לפגיעות פיזיות מיידיות: היא מערערת את הביטחון התזונתי, הורסת בתים, מפרקת מרקם קהילתי, ומותירה טראומה נפשית ארוכת טווח. בהקשר הזה, אי אפשר לנתק את הבריאות מהאלימות ומהדיכוי המעצבים כל היבט של חיי היומיום.

במקביל, ממשלת ישראל אינה פועלת למצות את הדין עם האחראים, והצבא הישראלי לעיתים משתתף במתקפות עצמן או נמנע מלהגן על פלסטינים. התוצאה היא מציאות של חסינות מוחלטת מעונש.

בשבוע שעבר יצאה המרפאה הניידת שלנו ליום רפואי בכפר דיר אל-חטב, מזרחית לשכם, לאחר מתקפת מתנחלים אלימה. מתנחלים מההתנחלות הבלתי חוקית הסמוכה "אלון מורה" הציתו בתים, ופצעו תושבים רבים כתוצאה משאיפת עשן ומירי חי. הצוות הרפואי שלנו טיפל בפצועים, אך גם נחשף למחיר העמוק יותר של המציאות הזו: קהילות שמנסות לשרוד תחת איום מתמיד, ללא הגנה, ללא אחריות מצד הפוגעים, ותוך גישה מוגבלת לשירותי בריאות.

לפני ארבעה חודשים פרסמנו דוח מקיף בעניין ההרג השיטתי של כלואים פלסטינים, מאוקטובר 2023 עד אוגוסט 2025 גבה את חייהם של 94 פלסטינים שהוחזקו במשמורת של מדינת ישראל. הרג המוני זה בתוך מתקני המעצר הישראליים בוצע באמצעות עינויים ואלימות קשה או באמצעות מדיניות ברורה של מניעת טיפול רפואי. הרג מכוון שנעשה ללא צורך בחקיקה. מאז, אותו הרג-נטול חקיקה לא פסק, ותשעה פלסטינים נוספים מתו במתקני המעצר. בסך הכל, מאז אוקטובר 2023 מתו לפחות 103 עצורים ואסירים פלסטינים. 49 מהם מתו במשמורת הצבא, ו-45 במשמורת שב"ס. אין במציאות הנוראית הזו כדי להפחית ממסוכנות של הרג, כביכול חוקי, שיתבצע באמצעות חוק עונש מוות נגד פלסטינים כפי שעבר אתמול בכנסת. חוק עונש המוות מהווה חותמת רשמית למדיניות של נקמה ואלימות גזענית נגד פלסטינים, שמאשררת את העובדה שחייהם של פלסטינים תחת שליטתה של מדינת ישראל שווים הרבה פחות: החוק שאושר מכוון נגד פלסטינים באופן בלעדי, ומחריג ישראלים; הוא מפר באופן חמור את העיקרון של הליך משפטי הוגן וחותר תחת האפשרות להפעלת ביקורת שיפוטית. מעבר לכך, החוק הופך רופאים לשותפים רשמיים בנטילת חיים במקום שמירה עליהם. אישורו של עונש מוות שבועיים לאחר ביטול כתב האישום נגד החיילים משדה תימן, והפרסום אודות סגירת החקירה בעניין מותו של בן ה17, וליד אחמד, בכלא מגידו לפני שנה, הוא ביטוי נוסף של השפל המוסרי ההיסטורי שבו נמצאות מדינת ישראל ומערכת המשפט והאכיפה שלה.

בימים האחרונים נפוצו פרסומים ברשת לפיהם ישראל תשלול את הרישיונות של רופאים שלמדו בגדה. מדובר בפייק. ח"כ סעדה וחברים אחרים בקואליציה היו רוצים שכך יקרה, אבל הצעת החוק הפרטית שהם ניסו לקדם בנושא תקועה. - רמת לימודי הרפואה במוסדות בגדה המערבית נחשבת מצוינת, ואזרחי ישראל שלומדים שם עוברים את הבחינות בשיעורים גבוהים. בשנת 2024, רק 28% ממקבלי רישיונות הרפואה החדשים בישראל למדו באוניברסיטאות ישראליות. היתר הם "עולים" (12%), בוגרי מוסדות בחו"ל שנפסלו ברפורמת יציב ובקרוב בוגריהם לא יוכלו לקבל רישיונות בישראל (32%) ובוגרי מוסדות בחו"ל שמאושרים ע"י משרד הבריאות, כולל האוניברסיטאות הפלסטיניות א-נג'אח ואל-קודס, שכ-120 בוגרים ובוגרות שלהם קיבלו רישיון רפואה בישראל בשנת 2024 (28%). - המסקנה? אזרחי ישראל זקוקים לרופאים ולרופאות האלה. ההסתה האובססיבית של חברי הקואליציה נגדם היא לא רק גזענית אלא גם ממחישה את אדישות הממשלה לחיי אזרחיה ולרווחתם.

בשבוע שעבר ביטלה הפרקליטות הצבאית את כתב האישום נגד החיילים שביולי 2024 נעצרו בחשד להתעללות מינית בעצור פלסטיני בזמן החזקתו בבסיס הצבאי שדה תימן - הידוע כאחד ממחנות העינויים המרכזיים בישראל. ביטול האישום למרות הראיות, לרבות עדויות ומסמכים רפואיים, המבססים כי החיילים תקפו את העצור בצורה מכוונת ומודעת, היא עוד הוכחה לכך שבישראל אין מערכת משפט ואכיפה שיכולה להגן על עצורים ואסירים פלסטינים. משמעות ביטול האישום בפועל היא מתן אור ירוק להתעללות בעצורים פלסטינים. צילום ארכיון: אורן זיו, אקטיבסטילס

במקביל, על ישראל להסיר את המצור הבלתי חוקי על עזה ולאפשר פתיחה מחדש של מסדרון רפואי בין הרצועה לגדה המערבית ולמזרח ירושלים שיבטיח גישה מיידית לטיפול, רצף טיפולי ופיקוח רפואי.

הג'נוסייד נגד הפלסטינים אינו אירוע מן העבר, אלא מציאות מתמשכת. נדרש לשנות מציאות זו באופן מיידי, להבטיח גישה מקיפה למערכת הבריאות בעזה ולאפשר סיוע הומניטרי כולל הכנסת תרופות וציוד רפואי, לצד מאמצים לתיקון ושיקום התשתיות הרפואיות ברצועה.

בעוד העולם עסוק בהסלמה האזורית, המציאות הג'נוסיידילית בעזה נמשכת. ישראל פירקה באופן שיטתי את מערכת הבריאות בעזה וממשיכה לכפות תנאים שהופכים את הישרדותם של הפלסטינים לבלתי אפשרית, תוך מניעת כל שיקום משמעותי.

אנחנו מזמינות אתכם לקרוא באתר שלנו את הדו"ח שפרסמנו בינואר, המציג עדויות של 21 נשים הרות ומניקות ברצועת עזה > phr.org.il/mothers-report…

ביום האישה הבין-לאומי, ובעוד עיני העולם מופנות למלחמה עם איראן, אנחנו לא שוכחות את מותן של כ-28,000 נשים וילדות, ועל הסבל המתמשך שנגרם לכמיליון נשים וילדות ברצועת עזה, החיות בפחד מתמיד ממוות, מרעב וממחסור בביטחון בסיסי. - בגדה המערבית ובמזרח ירושלים המציאות נעשית אלימה ומסוכנת מאוד, עם פשיטות ומעצרים תכופים, אלימות מצד המתנחלים והצבא, הריסות בתים ועקירה. נשים רבות ומשפחותיהן כבר גורשו מבתיהן, ואחרות חיות תחת פחד מתמיד מגירוש ואובדן הבית. עבור רבות מהן, החיים מתנהלים תחת איום מתמשך על הבית, על המשפחה ועל היכולת לקיים תנאי חיים בסיסיים. - יום זה, שנועד להזכיר את המאבק המתמשך לקידום מעמדן של נשים בכל מקום בעולם ולמען שוויון וצדק חברתי, מגיע השנה כאשר נשים פלסטיניות, יותר מתמיד נשללות מהזכויות הבסיסיות ביותר לחיים בכבוד וביטחון, לבריאות ולמחסה בטוח, ללידה בתנאים אנושיים וליכולת לגדל את ילדיהן ללא פחד מתמיד. - אנחנו דורשות לא רק הכרה בסבלן של נשים פלסטיניות, אלא גם אחריותיות על הפגיעות שנגרמו להן, ונקיטת צעדים ממשיים להפסקת מציאות זו שממשיכה לשחוק את הביטחון, היציבות והכבוד האנושי של נשים פלסטיניות ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש.

לנייר העמדה > phr.org.il/family-medicin…

הפער החריף הזה, והאפלייה בשירותי הרפואה הראשונית בישובים הערביים בכלל, הם ביטוי לאפליה המבנית נגד פלסטינים אזרחי ישראל ולזלזול בערך חייהם. עד היום הניסיונות לטפל בנפרד בביטויים שונים של אי-שויון בישראל בין יהודים ופלסטינים עלו בתוהו. פערי הבריאות, כמו פערים אחרים, לא מצטמצמים. הכרה באפליה המבנית כלפי פלסטינים, כולל פלסטינים אזרחי ישראל, הכרה בהכרח לעקרה מהשורש, ושינוי מקיף במדיניות המתבקש מהכרה כזאת, הם תנאי הכרחי לצמצומם.

נייר חדש שהוצאנו חושף לראשונה את הפער החמור במומחיות ברפואת משפחה בין החברה הפלסטינית לחברה היהודית בישראל. למרות שחשיבות המומחיות ברפואת משפחה ידועה לכל העוסקים/ות בבריאות ובמדיניות בריאות, הפער הזה עד היום לא זכה להתייחסות.

החודש הגיעה המרפאה הניידת שלנו למחנה הפליטים בלאטה, ליד העיר שכם. פגשנו 676 מטופלים ומטופלות, מספר חסר תקדים, עם צוות של מעל 30 אנשי ונשות רפואה וטיפול. - זהו לא הביקור ראשון שלנו בבלאטה, מה שמאפשר לראות את השינוי במצב הרפואה במקום לאורך זמן. רמת הרפואה במקום היתה הפעם ירודה עוד יותר מהרגיל, דבר שהתבטא בעיקר בהיעדר תרופות זמינות, אפילו הבסיסיות ביותר. הסיבה לכך היא ההחרמה של אונר"א על ידי ישראל והפגיעה בתפקוד שלה בגדה המערבית, שפגעה קשות באיכות הרפואה במחנה הפליטים. - אחד מהמטופלים, בן 66, פנה בבקשה לתרופות בסיסיות לסוכרת. כשרופא שאל אותו איפה נולד הוא ענה – כאן, בבלאטה. קשה לתאר חיים שלמים בתנאים תת-אנושיים כאלו, ללא חופש, ללא ביטחון לו או למשפחתו, ללא רפואה סבירה זמינה, ועם עתיד אפל ונטול תקווה אפילו יותר מבעבר.

ב-13 בפברואר הודיע מועדון האסיר הפלסטיני על מותו של הפרמדיק הפלסטיני חאתם ריאן בכלא קציעות. ריאן נעצר בידי הצבא הישראלי בדצמבר 2024 בבית החולים כאמל עדוואן שבצפון רצועת עזה. בשבוע שעבר הצליחו עורכי-דין מטעמנו לבקר שלושה רופאים עצורים מרצועת עזה – ובכל המקרים דיווחו על אלימות קשה והזנחה רפואית מכוונת מצד הרשויות הישראליות. על פי העדויות והתיעוד הקיים, עולה כי תנאים אלו הם הגורם המרכזי למקרי מוות של פלסטינים במעצר. מאז ה-7 באוקטובר 2023 מתו לפחות 102 עצורים וכלואים פלסטינים במשמורת ישראל – כתוצאה מעינויים, מהזנחה רפואית או משילוב של השניים. רייאן הוא עובד הרפואה החמישי מעזה שנהרג בידי כוחות ישראליים במסגרת מעצר, לאחר מותם של ד"ר עדנאן אל-בורש, ד"ר איאד אל-רנתיסי, ד"ר זיאד אל-דלו, והפרמדיק חמדאן אנאבה. מקרי מוות אלה מדגישים את הסכנה המתמשכת לחייהם ולבריאותם של אלפי עצורים פלסטינים, ובהם עשרות עובדי רפואה המוחזקים בישראל בניגוד לחוק. אין מדובר באירועי התעללות חריגים, אלא בתוצאה צפויה של מדיניות כליאה רשמית המתייחסת לחיי פלסטינים כחסרי ערך. כל עוד עינויים, הזנחה רפואית ודה-הומניזציה מוטמעים במערכת וזוכים לגיבוי ציבורי, מתקני המעצר בישראל ימשיכו לתפקד כאתרי הוצאה איטית להורג. נשיאה באחריות, הבטחת גישה מיידית לשירותי רפואה עצמאיים, ושחרור כלל הפלסטינים המוחזקים בניגוד לחוק בישראל – ובפרט עובדי רפואה – אינם קריאות הומניטריות, אלא חובות משפטיות ומוסריות.