A belov

הטור שלי: ראש השב"כ לשעבר רונן בר אמר לרהמ נתניהו שהוא מוסר התרעה למלחמה- ביולי 2023. הימין אומר: זה לא היה מספיק מפורט. שנה לאחר מכן שלח בר מכתב מפורט לרה"מ והתריע שהטרור היהודי יוצא משליטה- וזו תשתית המסכנת את קיום המדינה. פרסום: נתוני חודש מרץ של הטרור היהודי. לינק בציוץ הבא:

20 הערות על הדיבייט של ח״כ רוטמן ופרופ׳ משה כהן-אליה 1. ״נכשלתם״ - כהן-אליה מטיח ברוטמן דברים קשים וזה מציף אצל רבים תחושת אי נעימות. זה לא הגיע מחוסר כבוד או התנשאות, בהמשך כהן-אליה מחמיא לרוטמן על כך שהוא הפרלמנטר הטוב ביותר בכנסת וכמה הוא מעריך את פועלו ואת תרומת הרפורמה המשפטית לתהליך ההתבגרות של המחנה. 2. חלק מהבשורה החשובה של כהן-אליה מתבטאת גם בשינוי הרטוריקה כאמצעי לשינוי התודעה. נגמרו הימים שבהם ניאות להתנצל על סגנון או דרך, תמו ימי ההתקפלות. מעתה נדבר באופן החלטי, חד וכואב לעיתים, מתוך צדקת דרך ונחישות גדולה לצד ענווה והקשבה לרחשי הציבור. שיהיה ברור, אנחנו לרגע לא מבטלים או ממעיטים בערך מה שעשה רוטמן והנסיונות הנאצלים של יתר חברי הכנסת והשרים להשיב את המשילות ובכל מקרה, אסור להוריד את הרגל מהגז לשניה. אפשר להוקיר ולהעריך וגם לפעול בזירה המקבילה ביתר שאת. 3. זה הזמן לגדל עור של פיל. מי שמוצא את עצמו נעלב או נפגע בשלב הזה של המשחק- נפסל. זה כנראה לא בשבילו. הכשלון המדובר הוא לא בכוונה אלא בבחינת התוצאה. מי שלא רואה את התהום שנפערה לרגלינו, משקר לעצמו. כהן-אליה מצלם תמונת מצב לרגע זה - ולאו דווקא מפנה אצבע מאשימה. כולנו מבינים בשלב זה שהידיים של נבחרי הציבור כבולות לנגד הפיכה משפטית-צבאית זוחלת. לא נותרו עוד כלים הדמוקרטיים בארסנל של נבחרי הציבור. 4. פחד זה לוקסוס שאין לימין יותר. 5. קוצר רוח - טענת מתנגדי הסנקציות שמוציאה אותי מדעתי. אחרי 30 שנות ״ניהול הסכסוך״ הפנימי והחיצוני, אחרי שנה וחצי של הכלת אנרכיה בישראל, חיכינו וחיכינו וקיבלנו את ה- 7.10. ההחלטות של גלי ואיציק נראות קטנות ורחוקות מאיתנו, אך בתרגום לשטח: הן יוצרות לא אחת סכנת חיים של ממש. ויש גם את עניין המומנטום. אולי פחות מדבר אל אנשי הרוח ומדעי המדינה אך בעולם העסקי - timing is everything. במלחמה האחרונה נראה שישראל לא החמיצה הזדמנות להחמיץ הזדמנות. ובכן - תפנימו: הכוכבים הסתדרו, טראמפ, חבר אמת של ישראל ומנהיג המעצמה החזקה בעולם - עומדים לצידנו. מונחת בפנינו הזדמנות של פעם במאה, אולי. It’s now or never. 6. רוטמן טוען שהמהלך מבטא ייאוש מנבחרי הציבור- אבל זה לא ייאוש, זה ריאליזם בועט. הציפייה מהריבון, מהרוב, הציבור שומר החוק, להמשיך לספוג את האלימות הברוטאלית והאכיפה הבררנית כלפיו בחוסר מעש ובראש מושפל - גובלת בחוצפה. אי-שפיות זה לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. מאסנו באי שפיות כשיטת עבודה. 7. הישגים- ממשלת הימין על מלא בהחלט נלחמה עד זוב דם והביאה הישגים ככל יכולתה ובהינתן המילה האחרונה של בג״ץ כמובן (אפשר היה יותר - לדוגמה ח״כ דוד ביטן שדפק את הרפורמה בתקשורת למשל). בוא נודה על האמת, למעט רפורמת הנשקים ותנאי האסירים של בן גביר והישגים צבאיים, ההישגים הפוליטיים מזעריים לעומת הישגי הדיפסטייט (בוטל כאן חוק יסוד, למען ה׳!!!). 8. רוטמן מודה שהיוריסטוקרטיה בקרב מאסף. אם כך הוא בוודאי מבין שהם לא יבחלו בשום אמצעי כדי להגן על המבצר ומבחינתם ״תמות נפשי עם פלשתים״. זו כבר לא דמוקרטיה מתגוננת, זו דמוקרטיה מתאבדת. 9. הפרופסור טוען שהזירה הבינלאומית היא מגרש שאין לגלי ואיציק שליטה עליו - לא מדוייק. צריך להזכיר שגם שם יש כוחות דיפסטייט אם כי חלשים יותר. 10. יישום הסנקציות - זה *לא* פתרון קסם. זה *לא* זבנג וגמרנו. אך הפוטנציאל - עצום. הסנקציות יעשו מה שיעשו ועדיין נצטרך עבודה סיזיפית, להמשיך את המאבק בדיפסטייט בכל הכוח. המסר הוא פשוט - הימין השתגע. החונטה הראתה לנו שאין לה גבולות, אז גם לנו אין יותר גבולות. תתחילו לשקשק. יש עוד >> #בלתי_סביר_בעליל #שומר_סף