Tal Heinrich

More than 1,200 Israelis were slaughtered by Hamas terrorists. More than 300 of them were women. Some of these women were murdered TWICE. We will not allow for a THIRD time to take place - through denial and neglect. We will continue to scream their story.

The “nakba” is one of the greatest marketing gimmicks today. Arab leaders were offered a state… they rejected it because the Jews also got one. They then launched an explicitly genocidal war to slaughter the Jews. They lost. Now they claim it’s a “catastrophe” for a nation that didn’t exist at the time. At the same time, many Arab countries expelled or forced out over 800k Jews who lived in their countries in a campaign of ethnic cleansing. Show me what you accuse the Jews of, and I’ll show you what you’re guilty of yourselves.

@bardugojacob עצוב מאוד, יעקב. משתתפת בצערך.

אמי האהובה השיבה נשמתה לבורא, יהא זכרה ברוך.

@LevineJonathan @BenWeinthal Brilliant post 😂

A list of animals Israel has been accused of "weaponizing" against Palestinians over the years Thread 🧵🧵

@bungarsargon 😂

I'm sorry but "Jews trained dogs to rape prisoners" is an IQ test and a lot of you are failing

@giladzw @Vitaliko מתסכל כל כך. ולא להאמין שזו דוגמא אחת מבין רבות.

דיפסטייט אוכלת נתיניה: בג"ץ ורמ"י נגד היהודים בגליל - והממשלה שותקת שימו לב איך הופכים החלטות ממשלה וחקיקה של הכנסת לאות מתה: במדינת היהודים חלה כיום מגבלת התרחבות *רק* על יישובים כפריים יהודים בנגב והגליל ("תחום מושב"). מנגד, ביישובים קטנים עם *רוב* דרוזי או צ'רקסי מקבלים בני המקום עדיפות במגרשים (לעיתים 100% מהם) - הטבה שחלה גם על תושבי המיעוט המוסלמי ביישוב, ללא קשר לשירות צבאי. המשמעות: צעיר יהודי יוצא צבא יתקשה מאד לבנות בית ביישוב כפרי (וגם בני המזל שכן ישלמו עליו הון תועפות); ילדיו של מנסור עבאס במע'אר יזכו לגור ליד אבא (וישלמו גרושים) – אף שאינם בברית המשרתים. מה נעשה עד כה כדי לתקן, ולו במעט, את העיוות: 1. ביולי 2023 - הכנסת מאשרת את העלאת התקרה לועדות הקבלה ביישובים יהודים מ-400 ל-700 יח"ד - זאת במטרה לאפשר ליישובים בגליל, בנגב ובאזורי עדיפות לאומית להתרחב מעט תוך שמירת מרקם החיים של הקהילה. 2. ארגונים הנתמכים בחלקם על ידי הקרן החדשה לישראל עותרים לבג"ץ (7148/23) נגד החקיקה, כי מסתבר שהתרחבות יישובים יהודים גם *בתוך* הקו הירוק היא אסורה בהחלט. בין הארגונים העותרים: עדאלה, האגודה לזכויות האזרח, אחותי למען נשים, פרויקט גילה להעצמה טרנסית, אגודת יהודי אתיופיה, הקשת המזרחית ועוד. 3. בג"ץ מוציא במאי 2024 צו על תנאי – כלומר לא מקפיא את החוק, אך מזהיר כי החוק החדש "לכל הפחות מעלה חשש לפגיעה בזכויות חוקתיות". הבנתם? יישובי מיעוטים יודנריין - אין בעיה; תעדוף אנשי מילואים בגליל - אסון חוקתי פוטנציאלי. 4. בנובמבר האחרון קבע יצחק עמית את הרכב השופטים המורחב שידון בעתירה: ברק-ארז, מינץ, וילנר, שטיין, גרוסקופף, כנפי-שטייניץ, כבוב, כשר, רונן. 4-5 לאקטיביסטים. שיהיה לנו בהצלחה. מאז הצו חלפו שנתיים – אך דיון בעתירה אין. מה קורה בינתיים? בג"ץ אמנם הוציא רק צו על תנאי, שלכאורה לא מקפיא את החוק – אך בבגציסטן, כידוע, גם המותר הוא למעשה אסור. וכך, עיניכם הרואות, רשות מקרקעי ישראל גורעת למעלה מ-10 אחוזים (8 מגרשים) מהשיווק בגילון – מיישובי תכנית המצפים ההיסטורית הממוקם על הר גילון, נקודה אסטרטגית בגליל. כולם נפגעו מהגריעה: משרתי מילואים, בעלי מוגבלויות ובני המקום. שימו לב לנימוק של רמ"י להקפאה: בגילון מתגוררים, שוד ושבר, 408 משפחות – 8 יותר ממכסת ה-400 – ועל כן צריך לקצץ מספר זהה של מגרשים מהשיווק הנוכחי. אבל רגע, תשאלו, הרי לפי החוק החדש, שעודנו בתוקף, המכסה החדשה שודרגה מ-400 ל-700, אז מה הבעיה? הבעיה שרמ"י מתכוננת לפסילת החוק בבג״ץ: "בשים לב לבג"ץ 7148/23 ולצו על תנאי שניתן במסגרתו" – הוחלט לגרוע את שמונת המגרשים. הבנתם מה קורה פה? רשות מקרקעי ישראל – גוף מנהלי הכפוף לממשלה – מחליטה לשים פס על הרשויות המבצעת והמחוקקת ומונעת מיהודים להתגורר כחוק בגליל מאימת בג"ץ – שמא הרוב האקטיביסטי יבטל את ההגדלה ל-700. במילים אחרות, בג"ץ, ולא הממשלה או הכנסת, מנהל את המדיניות הקרקעית של מדינת ישראל, גם ללא פסיקה מפורשת ואפילו מבלי לתת צו ביניים. על פניו, גריעת 8 מגרשים מתוך 63 אינה ביג דיל, אך כבר עתה המצב בגילון ובגליל המרכזי כולו קטסטרופלי. שימו לב לנתונים: *צניחה של למעלה מ-60% בהיקף הלידות בגילון (מ-31 תינוקות ב-2011 לתשעה בלבד ב-2023). *קיפאון בבניה: ב-5 השנים האחרונות אושרו בועדה מחוזית צפון 3! היתרי בנייה בלבד בגילון - 0 עגול בשנת 2025. *המכרז ממנו נגרעו 8 המגרשים כלל לא מקודם ע"י רמ"י: הוא נסגר באפריל שנה שעברה, אך עד היום אין הקצאות מגרשים - שלב הכרחי להוצאת היתרי בנייה. *במקביל, מג'ד אל כרום מצפון לגילון ושעב מדרומית לו – שני יישובים שתושביו לא משרתים בצבא - זוכים לתנופת פיתוח היסטורית. *זה כמובן מצטבר על עיוות מס ההכנסה, הפער האדיר בתחום סבסוד תשתיות וגביית הארנונה - לרעת היהודים כמובן. *והכי חשוב: תמיד מאשימים את היישובים הכפריים באליטיזם, שהם מעוניינים לקלוט כביכול רק את דור ההמשך שלהם (פרקטיקה מקובלת מאוד במרחב הכפרי במערב). אז בגילון נהגו אחרת, ולכן רובם המכריע של הזוכים במכרז אינם בני גילון ואפילו לא גדלו במשגב. המשמעות: בג״ץ ורמ"י מסכלים זוגות צעירים של חיילי מילואים מהמערך הלוחם. גילון כמובן אינו לבד – ומדיניות זו, של התעלמות מהממשלה ומהחוק כדי לחסום את ההתיישבות, מאיימת לחסל כליל את ההתיישבות בגליל המרכזי. על זה אין הצהרות דרמטיות, אין משברים קואליציוניים ואין כמעט לחץ ציבורי מימין. אז יהודה אליהו היקר, מנכ"ל רמ"י הטרי, הרי לך משימה ראשונה ופשוטה: פעל על פי חוק – ללא מורא וללא פחד מאנשי הגלימות – למען יישוב הגליל. ואוי אבוי אם לא יקבל גיבוי מנבחר הציבור של הימין.

@giladzw 🎯

"אם אתה רוצה לדעת מה השמאל זומם – שים לב למה שהוא מאשים בו את הימין". (הכלל השני ב'חוקי ג'ים קווין לליברלים') מיקי גיצין, מנכ"ל 'הקרן החדשה לישראל', אומר ב'הארץ' (איך לא) בדיוק את מה שהשמאל מתכנן לנו אם ינצח בבחירות הקרובות: הטיהור הגדול. בתפריט: פיטורים גורפים והמוניים במשטרה, הדחת זיני ומינוי ראש שב"כ שיתמקד ברדיפת ימנים, ניקוי אורוות במשרד החוץ ובעולמות ההסברה על מנת להשיבם לקו האוסלואי, ביטול חוקים שנועדו לרסן את בג"ץ, שינוי הועדה לבחירת שופטים ליצירת רוב קבוע לחסידי האקטיביזם, חקיקת 'חוק הנאשם' כדי "להביא את עידן נתניהו אל סופו" וגולת הכותרת: סגירת ערוץ 14 וגלי ישראל ("ערוצי התעמולה"), כמובן כדי "להבטיח קיומה של עיתונות חופשית ועצמאית". לא צוחק, זה ההסבר שלו לסגירת כלי תקשורת שהוא לא אוהב. גיצין, שתיאר בזמנו את הרפורמה המשפטית כ"חיסול הדמוקרטיה" והתגאה בכך שהקרן היא "הדיפסטייט של החברה האזרחית" נגד הממשלה, מקיים את הכלל השני של ג'ים קווין, שדרן רדיו לשעבר מפנסילבניה, ב'חוקי ג'ים קווין לליברלים': "אם אתה רוצה לדעת מה השמאל זומם – שים לב למה שהוא מאשים בו את הימין". ההבדל הוא שההצעות של גיצין קיצוניות פי כמה מאלו של יריב לוין. מנכ"ל הקרן החדשה, גוף אמריקני זר המתערב זה כיובל שנים בענייניה הפנימיים של ישראל, מדבר בדיוק באותה שפה של השמאל האמריקני. קחו לדוגמא את ג׳יימס קארוול, האסטרטג הדמוקרטי המיתולוגי שטבע את הסלוגן "זה הכלכלה, טמבל" בקמפיין הבחירות המוצלח של ביל קלינטון מול בוש האב ב-1992 (קארוול גם שימש גם כיועץ של אהוד ברק כשניצח את נתניהו בבחירות 1999). קארוול מפציר בדמוקרטים, אם ינצחו ב-2028, לבצע סדרת פעולות קיצוניות החותרות תחת סטטוס קוו של עשרות ואף למעלה ממאה שנים, במטרה לבסס שלטון דמוקרטי ארוך טווח. שני המהלכים המרכזיים: א. הוספת 4 חברי סנאט דמוקרטים על ידי הכרה בשתי טריטוריות דמוקרטיות (וושינגטון הבירה ופורטו ריקו) כמדינות ה-51 ו-52 באיחוד – מהלך שיבטיח בוודאות גבוהה שליטה דמוקרטית כמעט נצחית בסנאט. ב. הגדלת בית המשפט העליון האמריקני (לראשונה מזה כ-160 שנים) מ-9 שופטים ל-13 שופטים כדי שהעליון האמריקני יהיה בצלמו של אהרן ברק, עם רוב של שופטים אקטיביסטים. קארוול מודה שמדובר בצעדי מדיניות רעים אך לדבריו "זמנים נואשים דורשים צעדים נואשים". הוא יודע שהציבור האמריקני אינו קיצוני כמוהו וכי חשיפת הצעדים שהוא מציע עלולה לעלות לדמוקרטים בבחירות. לכן, הוא קורא למועמדים הדמוקרטים פשוט להסתיר כוונותיהם האמתיות: "אל תרוצו על זה, אל תדברו על זה. פשוט תעשו את זה". גיצין וקארוול מייצגים את 'השמאל החדש-ישן', המזכיר בסגנונו את השמאל הסטליניסטי של בריה"מ: היריב הפוליטי הוא אויב ואסור לסמוך על הדמוקרטיה שחלילה תאפשר לו לשוב לשלטון. אך בניגוד לקארוול, גיצין דווקא קורא לבנט ולפיד להודיע מראש על תכניות הטיהור. "אחרת", לדברי גיצין, "כל ניצחון יהיה זמני, והמחלה תחזור, גרועה בהרבה". הבנתם? מי שחושב אחרת מגיצין לוקה ב"מחלה" שאסור בתכלית האיסור לתת לה לשוב, בכל מחיר: "צריך להתנתק מרגשי הנחיתות ומהטיעונים המגוחכים כאילו מדובר בצעדים 'אנטי-דמוקרטיים'", כותב גיצין, המשוכנע שהוא-הוא הדמוקרטיה ולכן באופן טבעי כל מהלך שלו – אנטי-דמוקרטי ככל שיהיה – משרת את הדמוקרטיה במובנה הגיציני: שליטת השמאל, ותו לא. השמאל הישראלי והאמריקאי פועלים מתוך לחץ ונואשות, כדברי קרוול, וכידוע חיה נואשת היא חיה מסוכנת. המסקנה ברורה: הבחירות הקרובות לא יהיו על גיוס חרדים וגם לא על יוקר המחייה. לצד הסוגיה הביטחונית, מה שעומד על הכף בבחירות הקרובות הוא החירות של אנשי המחנה הלאומי, העלולים למצוא עצמם בעוד פחות משנה במדינה שסותמת להם את הפה ומתייחסת אליהם כאויב. הם רצים על זה, הם מדברים על זה – והם גם יעשו את זה. אלא אם ננהר לקלפיות ונדאג לעצור אותם.

@Jones_Mekl 🎯

בכל הרפורמה המשפטית לא היה אף גורם רציני בימין שקרא לעשות רבע מהפרוטו- פאשיזם הזה. הטיפוסים הללו מצהירים קבל עם ועדה שיעשו את מה שמטרללי הרפורמה הפחידו את חסידיהם השוטים שהימין יעשה אם הרפורמה תעבור.

@ShimonNataf אכן.

אנחנו אמרנו את זה מראש. היה אפשר לחסוך הרבה מאד טחינת מים מיותרת על "איזונים ובלמים" וג'ינג'ים. הויכוח תמיד היה מאז ומעולם דמוקרטיה או דיקטטורה של בג"ץ.

@SagiBarmak בניו יורק אפשר לראות את ההתדרדרות לפי המוצרים הבודדים שפעם ״ננעלו״, ולאן זה הגיע היום: אפילו בשביל שקית נחשי גומי חמוצים כבר צריך לקרוא למוכר עם המפתח…

רב-תרבותיות, הגרסה המעשית:

@YosephHaddad @RomBraslavski 🙌🏻💙

שורד השבי רום ברסלבסקי התראיין לפוקס ניוז וחשף שם לראשונה פרטים מזעזעים מהשבי שעבר בידי הג'יהאד האיסלאמי. הוא שיתף על הרעב הכבד- שהעביר ימים שלמים עם חצי פיתה, קצת גבינה ועגבניה רקובה, ובקבוק מים קטן. הוא הוחזק בבידוד מוחלט ובאפילה ללא אור יום במשך חודשים ארוכים. הוא מספר על מחבל ספציפי שנהנה להתעלל בו ולהשפיל אותו, למשל לירוק לו על האוכל המועט שהיה מקבל, לקשור אותו בלי סיבה, להרביץ לו בכל הזדמנות... עד שפעם אחת רום לא היה מוכן לספוג את זה יותר ופשוט השתמש בכל הכוח שנשאר בו כדי לתקוף את המחבל הזה בחזרה וככה הצליח לגבור עליו במשך 3-4 דקות עד שמחבל נוסף הגיע לשם והצליח להשתלט עליו. רום שלח את אותו מחבל מתעלל לבית חולים, אבל מה שקרה אחרי זה- זה מעגל אלימות אינסופי שרום עבר בעקבות כך, כולל עינויים קשים והתעללות מינית, עד היום יש על גופו צלקות. הם הפסיקו רק כשאיבד את הכרתו והיה על סף מוות קליני. וככה זה חזר על עצמו גם בהמשך, גיהנום של 738 ימים עד שקיבל את החופש שלו בחזרה... ויודעים מה? פשוט תשמעו את המסר של רום בסרטון המצורף- ככה הוא סיים את הראיון הזה וזה אומר הכל על כמה הבן אדם הזה מטורף וגיבור ואיזו רוח ישראלית בלתי מנוצחת יש בו. רום אח שלי חביב אלבי אני גאה לקרוא לך חבר. כמה טוב שאתה כאן איתנו, אתה ניצחת בענק! והמחבלים הארורים האלה או שנשלחו כבר לגיהנום או שהם בדרך לשם, ואתה כאן תמשיך להתחזק ולהשתקם, ותמשיך לנצח אותם בכל יום מחדש! עם ישראל אוהב אותך🇮🇱💙

Boutique Hezbollah displays:

@arielplaksin1 מקסים.

ראשל״צ. אמא צעירה בגן שעשועים קוראת לבתה. "בארי! בואי!". שלושה קטנטנים שונים זוקפים אוזניים. מישהו קרא בשמם. אחת מהם מזהה את הקול ורצה לאמא כשהיא מלאה התלהבות וחיות. בארי שמחה ורועשת. מאז השבעה באוקטובר נולדו בישראל למעלה מ-17,000 תינוקות. חלקם קיבלו שמות שלפני המלחמה היו סתם שמות יפים, ואחריה הפכו למשהו אחר לגמרי. 49 בנים ובת אחת נקראו "עוז". 34 בנים ו-11 בנות נקראו "בארי". שמונה בנים ושתי בנות נקראו "ארז". חמישה בנים ושלוש בנות נקראו "ניר". שלוש בנות נקראו "נובה" ואין ספור אחרים על שם חיילים שהפכו לזיכרון. ברמה הלוגית קשה להסביר עד כמה עניין השמות-על-שם-אסונות הישראלי הזה הוא מופרך. יש תרבויות שמוחקות שמות שקשורים בהפסדים או אסונות. האבוריג'ינים באוסטרליה אוסרים לבטא את שם המת, לפעמים שנים אחרי מותו. שבטי האפאצ'י ראו באזכור שם הנפטר עלבון שמוביל לאלימות. בכלל אצל עמים רבים, שם שנקשר באסון נמחק מהשפה, נבלע, נעלם, ובמקסימום מקבל פסל זיכרון סמוך למקום האסון. ההיגיון ברור: לא משמרים כאב. וישראל עושה הפוך. תמיד עשתה הפוך. נודניקים שלא עושים שום דבר הגיוני אבל איכשהו זה תמיד עובד להם מבחינה היסטורית. כי הדבר הראשון שישראלי חושב כששומע צוציק שנקרא "בארי" הוא לא האסון שקרה שם אלא כל החבילה: ההקמה, הצמיחה, האסון, ההתגייסות, ההתאוששות, כל כך הרבה דברים בשם אחד. המילה "בארי" אצל עם אחר היתה הופכת למילה שלוחשים. דרזדן. הירושימה. צ׳רנוביל. אצלנו? מילה שאימהות חמושות במגבון צועקות בגן שעשועים. כשהורים ישראליים בוחרים את השם "עוז" לתינוק, הם לא בוחרים באסון. הם בוחרים בדרך, בגבורה, אפילו בשגרה. הם לא מתמקדים במה נלקח. הם מכריזים מה נשאר. החלוצים שהגיעו לכאן עם שמות מהגולה שינו אותם לשמות עבריים. לקחו שפה מתה וגולמית ושמו אותה בפה של תינוקות. כשהתינוקות האלה גדלו ונפלו במלחמות, קראו על שמם ליישובים ולרחובות. וכעת קוראים על שם היישובים לתינוקות חדשים. המעגל הזה לא נשבר כי הוא לא בנוי בצורה שאמורה להישבר, ולא לעמים רגילים, אלא רק לצמוח למרות הכל. באוגוסט 2025 הונחה אבן פינה לשכונה חדשה בניר עוז. היו יכולים לקרוא לה בשלל שמות יפים ומורבידיים משהו, בכל זאת - 64 יהודים נרצחו שם, אבל הם בחרו לקרוא לה "החלוץ". כי מי שחוזר לבנות בית על אדמה שספגה דם הוא לא שורד ולא פליט. הוא חלוץ. בדיוק כמו אלה שבנו כאן את הבית הראשון בתחילת המאה הקודמת. למעלה מאלף חיילים, חיילות ואנשי כוחות הביטחון נפלו במלחמת חרבות ברזל. אין טור בעיתון שיכול להכיל את העומק של הכאב הזה, ואין מילה נכונה לומר למשפחה שכולה. אבל תמיד. תמיד. מול המוות, ישראל בוחרת בחיים. ומול השכחה, ישראל בוחרת בשם. בארי רצה בגן שעשועים. עוז לומד לדבר. ארז צועד את צעדיו הראשונים. ניר צוחק. נובה, שנקראה על שם מסיבה שהפכה לטבח, רוקדת. הם לא יודעים עדיין למה קוראים להם ככה. יום אחד ידעו. יום אחד ילמדו מה קרה במקומות שמהם באו שמותיהם. ויום אחד יבינו שההורים שלהם לא נתנו להם סתם שם. הם נתנו להם שליחות. ובארי, מראשון? היא כבר רצה. (מתוך טור שלי ב@IsraelHayomHeb לקראת יום הזיכרון) בתמונה: צומחת שוב

@glick_sh תודה על השיתוף. ועל המסר החד בסוף.

שאף אחד לא ידע. זה סוד. רק לא לספר. ילד בן 14 מלא בבושה, ילד בן 15 מתמודד לבד, ילד בן 16 מתחיל להפנים, ילד בן 17 עומד בהלוויה. שאף אחד לא ידע. זה סוד. זה התחיל בעשרים ותשעה באוקטובר אלפיים וארבע עשרה, אור ל-ו' בחשוון. על אחד הצדדים של הערב הזה שמעתם כולכם - מחבל ערבי מגיע רכוב על אופנוע למרכז מורשת בגין בירושלים, שולף אקדח ויורה באבא שלי ארבעה כדורים במרכז הגוף. אבל ממרחק הזמן, הצד השני של הסיפור - משמעותי קצת יותר. שני מטרים משם, ליד ההגה של רכב מסוג פיג'ו פרטנר בצבע כחול כהה ישבה לה אשה בת ארבעים ושבע, אמא. היא לא ספגה אפילו כדור אחד, אבל הו הו כמה שהיא נרצחה בפיגוע הזה. באינסטינקט של שניה אחת אמא שומעת את היריות ומתכופפת אל מתחת להגה, היא אחוזת חרדה, מבינה שירו הרגע בבעלה ומלאה בחשש שהיא הבאה בתור. כשהאופנוע סוף סוף נמלט, כעבור כמה שניות שהרגישו כמו נצח - אמא יצאה מהרכב וראתה את גופו של אבא מוטל על הקרקע ללא הכרה. בשלב הזה היא חושבת - כמעט בוודאות - הנורא מכל קרה. כשהיא מנסה להתקרב אליו האנשים בסביבה מושכים אותה כמו בסצנה מסרט - רק שלא תראה את המראות המזעזעים האלו. דקות ספורות חולפות ואמא מוצאת את עצמה בנסיעה מהירה בניידת טיפול נמרץ, לְיָדה מתבצעים נסיונות הצלה, והיא - תוך כדי תפילות שאבא יחזור לחיים, מנסה לתפעל את האירוע. בין מנת דם למנת דם בחדר הטראומה (14 מנות סך הכל) היא מרימה טלפונים לבני המשפחה כדי לעדכן - היה פיגוע, אבא גוסס בשערי צדק, תגיעו. כבר בשבוע הראשון, כשאבא עוד מורדם ומונשם, ראינו את התגובות שלה לרעשים של אופנוע או לדפיקות חזקות על הדלת, אבל חלפו בערך שלושה חודשים עד ששמעתי בפעם הראשונה את המונח 'פוסט טראומה'. מהר מאוד היא הבינה שזה המצב. עובדת סוציאלית טרייה, שנים ספורות אחרי התואר וההסבה המקצועית שעשתה, ידעה טוב מאוד לזהות את התסמינים, גם כשהם על עצמה. ב3 השנים שאחרי ראינו את הדעיכה, שלב אחרי שלב. תחילה לא היתה מסוגלת לחזור הביתה ליישוב שבו גדלנו, אחר כך איבדה את הכוח לבשל ובהמשך הגיעו הדיכאונות ומצבי הרוח המשתנים. חלפה בערך שנה מהאירוע כשהבנתי מה קורה פה בחודשים האחרונים, כשקלטתי שאמא שלי, הבסיס היציב של כל נער בן 15, הפכה להיות פגועת נפש. מיום ליום המצב המשיך להידרדר, אבל זה לא קרה בתוך וואקום. שורת אירועים טראגים שקרו בשנים האלו ללא ספק הוסיפו שמן למדורה, כשביניהם שלושה שכנים שנהרגו בתוך חצי שנה בלבד. דפנה מאיר במרחק שלושה בתים, רבקה פרץ במרחק ארבעה ומיכי מרק מהבית מעלינו, שנרצח על הכביש שתי דקות לפני שאמא עברה שם עם הרכב וראתה את ההמולה על הכביש. המולה שאני יכול רק לתאר מה עוררה בנפשה הפצועה. אני זוכר את זה כמו אתמול, את השיחה עם אחת מנשות המקצוע שטיפלו באמא. יש ילדים, היא הסבירה, שבמקום שההורים ידאגו להם - צריכים בעצמם לדאוג להורים. אתם ואמא שלכם במצב כזה כרגע. שאף אחד לא ידע, זה סוד. רק לא לספר. שיננתי לעצמי שוב ושוב. מה שקורה בתוך קירות הבית נשאר בתוך קירות הבית. אף אחד לא צריך לדעת על ההתקפים, אף אחד לא צריך לשמוע על החרדות, אף אחד לא צריך להבין שמשהו אינו כשורה. ילד בן ארבע עשרה, חמש עשרה ושש עשרה - צריך להשתיק הכל. אוי ואבוי אם מישהו ישמע שאמא בפוסט טראומה. ביום שישי 23.6.2017, שלושה ימים אחרי שעברתי טסט, הגיע הרגע המכריע. בדיעבד אני יודע לומר - זה לא היה הניסיון הראשון. אבל זה היה הראשון שהצליח. לכאורה, כולנו הוכינו בתדהמה. בפועל - זה לא באמת היה מפתיע. זה היה רק עניין של זמן עד שהפגיעות הנפשיות יכריעו אותה. באותו יום שישי, אור לראש חודש תמוז אמא החליטה לוותר. אחרי כל כך הרבה בקרים קשים ושורטים שבהם היא בחרה בחיים, ביום שישי ההוא - אמא בחרה למות. שאף אחד לא ידע. זה סוד. מה קרה? אירוע מוחי. איך קרה? מחלה. שאף אחד לא ידע. זה סוד. רק אל תעזו להוציא את המילה הזו מהפה. שלא יעלה על דעתכם לומר את זה. >> 1/3

@EylonALevy 😂

Fixed it

A school in southern Lebanon used by Hezbollah:

@giladzw 🎯

על הדיקטטורה, מאת י. רוזנאי דיקטטורה? זה לא אומר שאין בחירות. דיקטטורה? זה לא אומר שהבחירות לא תהיינה חופשיות. דיקטטורה? זה לא אומר שהדיקטטור לא יכול לנחול מפלה בבחירות. דיקטטורה? זה לא אומר שהדיקטטור לא יכיר בהפסד ויברך את המנצח. רגע, אז מה זו כן דיקטטורה? שאלה מצוינת - דיקטטורה היא שיטה בה העם בוחר את האנשים הלא נכונים. ומי קובע מי נכון ומי לא? אני.

Yeah, we prefer to be alive and disliked, than to be dead. The audacity.

@amirivgi עצוב מאוד, אמיר 💔 שלא תדעו עוד צער.

מסיים "שבעה" ללא שבעה. ערב ליל הסדר נפטרה בפתאומיות אחותי נורית ז"ל. באין שבעה הכאב נשאר תלוי באוויר. אמן שיהיו רק בשורות טובות.

Here are 23 “international laws” that Israel’s critics have invented that apply only in Israel’s case and would collapse the international order if globalized.

@AmiadCohen 🙌🏻

מדינת הרווחה מובילה מדינות לפשיטת רגל ומגיעה לסוף דרכה. ישראל צריכה לראות את הנולד וכבר עכשיו לצמצם את תשלומי ההעברות למינימום, להקטין את יחס חוב התוצר ולפתח כלכלה שמאפשרת צמיחה מגוונת (ולא רק בהייטק). בתגובה הראשונה קישור לדרך שבה ישראל יכולה לצמוח ל100k$ תמ״ג לנפש עד 2035.