Tami Tauman

@Eran_Efrat @Tamishsh @Idaneretz כמו שטראמפ לא הפסיק סחר אלא הטיל מכסים כדי לשפר תנאים ככה הוא גם לא מפרק בריתות, אלא לוחץ עליהן להשתנות

@Tamishsh @Idaneretz כולם מרוויחים, ככה זה בעלי ברית. כמו שישראל מרוויחה מהתקציב האמריקני וארה״ב גם מרוויחה ממנו. אין לאף צד אינטרס להפסיק.

מילה על נאט״ו ואז תחזרו להתמרמר על אירופה: לארה״ב יש אינטרס ברור להישאר בנאט״ו. היא מחזיקה בסיסים באירופה (היא מוזמנת לקפל אותם אם בא לה אבל משום מה לא עושה את זה), היא שומרת על שותף הסחר הכי גדול שלה לא מעורער (אינטרס אמריקני מובהק), והיא מבטיחה שהתעשיות הביטחוניות של המערב יעבדו לפי סטנדרטים טכנולוגיים אמריקאיים, מה שמחזק את התעשייה הצבאית של ארה"ב. עד כאן עובדות. אבל הכי חשוב- אף אחד לא מונע מארה״ב לצאת. שתפעיל את סעיף 13, שתשיג אישור מהקונגרס ותצא. מי מונע ממנה?!?! האירופאים יקנו נשק אמריקני בכל מקרה והסחר ימשיך לשגשג. קדימה. פחות ציוצים ב- Caps lock ויותר מעשים…

@Guaranteee1 @Qa5679 אם ארה״ב רוצה לשלוט במשאבים ובמעברים עדיף לה משטר חלש שרוצה לשרוד מאשר להתמודד עם משטר דמוקרטי שעלול לדרוש ריבונות מלאה על משאביו

@TaumanTami @Qa5679 יש הבדל גדול בין שינוי משטר להפלתו. אני לא חושב שהפלתו זה אינטרס ישראלי אפילו. המדינה הזו גם כך מחולקת בין הרבה מאוד לאומים. מספיק להחליף את הדירקטורים וההנהלה.

באופן די מפתיע ישראל באה למלחמה הזאת עם ים שומן בבורסה גם עוד 10% בדולר לא אמור להפריע מצד שני טראמפ בא עם מחירי נפט בעייתיים ודעת קהל גבולית מאוד להמשך ונאסדק שעל סף שבירה ישראל צריכה לדאוג שהוא לא ישבר ויקפל כי זה יכול לקרות השבוע

@Guaranteee1 @Qa5679 אז הפלת המשטר זה לא ממש אינטרס אמריקאי?🙃

@Qa5679 בהחלט…יחד עם זאת, ה-SPR ינוצל לצמצום עליית המחירים והיבוא מארה״ב של סחורות ואנרגיה יכניס כסף רב יותר. ארה״ב כבשה את המפרץ הפרסי ותישאר בו. סוף הסיפור.

@FinancialEduX חיפוש אחרי עוגן ריאלי בעולם בו חוב ממשלתי חדל להיות נכס חסר סיכון והבנה שבעולם של דה גלובליזציה ומרוץ חימוש, הממשלות חוזרות להיות שחקניות מרכזיות בכלכלה

מה קורה בשוק האמריקאי? יש רוטציה של הכסף מסקטורים צומחים לסקטורים דפנסיביים. אנרגיה, חומרים, תעשייה וצריכה בסיסית עולים, בזמן שטכנולוגיה, תקשורת וצריכה מחזורית יורדים. זה שינוי איטי שמתרחש כבר כמה שבועות. דעות הציבור הרחב על התופעה?

@Qa5679 זה גם קורה ביתר שאת ביפן, הבורסה שם עולה והמטבע קורס. צריך להתחיל להתרגל לחשוב במונחים ריאליים ונומינליים

כולם על זה שהשוק שם לא עולה כלום דולרית כבר שנה פלוס ?

@TheRealYield בול!

@TaumanTami 1:1 מול השקל

הנשיא טראמפ: "הירידה בשוק המניות שלנו היא סכום אפסי, שוק המניות הזה הולך להיות מוכפל" הדאו הוא המדד שלו - אמר כי הדאו יגיע ל 50K ואז יוכפל בטווח הקצר - (יענו ל 100K עד המידטרם)

@hasolidit היה יותר נכון בעולם שלפני 2008 ובטח שלפני 2020 אבל שארה״ב שוחקת את החוב דרך המטבע שלה זה פחות ברור

הצמד דולר/שקל נסחר כעת בערך באותן רמות כמו לפני 30 שנה. אולי המסקנה העיקרית מכאן היא שלמשקיעי טווח ארוך אמיתיים (להבדיל מסוחרים) תנודות מט"ח נוטות לבטל אלה את אלה. זה רעש. 30 שנים של תנודות מט"ח ובסוף השפעה כמעט אפסית על ערכו השקלי של תיק השקעות לא מגודר. מה שבאמת מכריע את גורל התיק זה הביצועים של נכס הבסיס (למשל מניות ארה"ב) ולא שער החליפין.

@9PSRB125712 זהב

אם אתם מקבלים מחר לחשבון בנק שלכם 2000$ מה הדבר הראשון שאתם קונים?

@NBhgdrh מסכימה לגמרי, יש מלא חברות עם הרי מזומנים, מודל עסקי יציב, שמחלקות דיבידנד והרווחים שלהן צמודות לאינפלציה

יש היגיון אפסי לשים כסף בפיקדונות בנקים. ברוב הזמן, זה אפילו לא באמת חיסכון כי קצב האינפלציה אל מול הריבית מותיר הפסד. זו מתמטיקה של כיתה ב׳ שיש שפשוט מסרבים להבין, ומחפשים את ה״ביטחון״ של ״כסף בבנק״. זה טמטום. חד וחלק

@shauli @ShikmaBressler גיבור יפה תואר

כרמל שלי, אמא של רב סרן בן שלי, שנפל בעזה: בני, רב סרן בן שלי נפל ב-12/12/23 קצין ביחידת 669 שיצא להציל לוחמים באומץ, נחישות ובגבורה. הוא האמין בערך ״הרעות״ עכשיו גם לכולם יש מחויבות לערך זה *הזכירו את הלוחמים כי להם התודה להם התהילה*

@YeAfek תלוי גם מאד גם בערך הדולר, מתחילת השנה ה S&P עלה 13% אבל הדולר ירד 13% מול האירו, ואם מודדים את העליה בשוק ביחס לזהב, השוק ירד חזק

תאוריה מעניינת שמסבירה למה שוק המניות בארה"ב ממשיך לעלות לאורך זמן, לא משנה מה קורה מסביב - חוסר היצע. תוסיפו לזה את השימוש ההולך וגדל בקרנות סל ותבינו ש"The only way is up"

@enavezangauker מחתפללים חזק לשובו המהיר🙏💗

פגשתי היום בניר עוז את ראש הממשלה וסיפרתי לו יחד עם אילנה על רגעי החטיפה של מתן ושלה, הדגשנו בפניו עד כמה קריטי מצבו המידרדר של מתן. מתן שלי לצערי לא יחזיק עוד הרבה זמן שם, לא 60 ולא 120 יום. מחלת ניוון השרירים מחמירה ומצבו מדרדר, הוא חייב לצאת עכשיו אחרת הוא לא ישרוד. ראש הממשלה הבטיח להחזיר את מתן ואת כולם עד החטוף האחרון. הדגשתי בפניו שיש לו מנדט מעם ישראל להביא להסכם כולל להשבת כל 50 החטופים, החיים והחללים. עכשיו זה הזמן למעשים.

@Goldi21MB CIA😉

המחזיקים הגדולים של #Bitcoin לטעמי רשימה חזקה, יציבה ומגוונת + אגב, הראשון ברשימה מעולם לא מכר, וגם אף אחד לא יודע מי הוא…. 🤔🤯

@YannayASpitzer @itamarcaspi אז החוב כיום לא מהווה בעיה? מה יגרום לחוב להיות לא בר קיימא לטענתך? אתה מחזיק אג״ח אמריקאי ל 30 שנה? אני כבר עשור לא מתקרבת לאג״ח אמריקאי ארוך משנתיים בגלל המון אינדיקטורים כלכליים, אבל אפשר להסכים לא להסכים.

@TaumanTami @itamarcaspi עדיין לא הבנתי מה הבעיה שצריך לפתור ולמה היא בעיה

גירעון סחר: טוב? רע? כרגיל - תלוי... נתחיל מהבסיס. במודל הקלאסי של סחר בינלאומי, זה של הכלכלן דיוויד ריקרדו שלומדים במבוא לכלכלה, שתי מדינות מחליפות ביניהן סחורות על בסיס עיקרון של יתרון יחסי. כל מדינה מתמחה בייצור מה שהיא יכולה לייצר בעלות נמוכה יחסית, ומחליפה את התוצר הזה בתוצר שבו מתמחה המדינה השנייה. כך, שתיהן מרוויחות מהתמקצעות ומסחר, אפילו אם אחת מהן יעילה יותר באופן אבסולוטי בייצור שני המוצרים. למשל, פורטוגל מייצרת יין בזול, אנגליה מייצרת בד בזול. כל אחת מתמקדת במה שהיא עושה הכי טוב, ובאמצעות סחר ביניהן, כל אחת מהן מסיימת עם יותר יין וגם יותר בד מכפי שהייתה מסוגלת לייצר בעצמה. הסחר, במודל הזה, מאוזן לחלוטין: פורטוגל שולחת יין בשווי מסוים, ומקבלת בד בשווי זהה, ולהיפך. אבל זהו מודל פשוט מאוד המניח שכל הסחר מתרחש באותו רגע בזמן, ואין בו חיסכון, השקעה, או הלוואות. זהו מודל חד-פעמי, שבו על כל אונייה שיוצאת עם סחורה יש אונייה שחוזרת עם סחורה שוות ערך. העולם האמיתי כמובן מורכב יותר. ברגע שמכניסים לתמונה מימד של זמן (מספר תקופות), ואפשרות לאשראי – כלומר, לדחות תשלומים – הסיפור משתנה. אפשר אז להגיע למצב שבו מדינה אחת מייבאת יותר ממה שהיא מייצאת, אך מבטיחה להחזיר את ההפרש בעתיד. כך נוצר גירעון סחר. נניח שאנגליה שולחת לפורטוגל בד בשווי 100 מטבעות זהב. בתמורה, היא מקבלת רק יין בשווי 80 מטבעות, אך גם שטר חוב שמבטיח להחזיר את ההפרש של 20 מטבעות, בתוספת ריבית של 5%. מה שקרה כאן הוא שפורטוגל צרכה יותר ממה שייצרה – היא לוותה מאנגליה – ואנגליה, בתורה, חסכה. אם מצב כזה חוזר על עצמו שנה אחר שנה, החוב של פורטוגל גדל. למשל, אחרי עשר שנים, החוב הכולל – בתוספת ריבית דריבית – יכול להגיע לכ-250 מטבעות. כך זרם קטן ומתמשך של גירעון יכול להפוך עם הזמן למלאי חוב חיצוני משמעותי. זה לא רק תרגיל תאורטי. במציאות, ההסכמים האלה מתבצעים באמצעות שווקים פיננסיים ולא רק באמצעות חוב אלא גם באמצעות השקעות ישירות. ניקח את סין וארצות הברית: סין מייצאת לארה"ב הרבה יותר ממה שהיא מייבאת ממנה. אבל הדולרים שסין מקבלת לא נשמרים אצלה – הם מושקעים בחזרה בכלכלה האמריקאית, דרך קניית אגרות חוב ממשלתיות, השקעות במניות, נדל"ן, או חברות. סין הופכת למלווה/משקיעה בארה"ב, ונהנית מתשואה על השקעותיה. ארה"ב, מצידה, נהנית מהון זר (וזול יחסית) שמממן חוב והשקעות, וכן מצריכת מוצרים זולים. כדי להמחיש את המורכבות הנוספת, כדאי לחשוב על מודל פשוט עם שלוש מדינות – אנגליה, פורטוגל וספרד. אנגליה מייצאת בד לפורטוגל ומייבאת ממנה יין, אך גם מייבאת זיתים מספרד. פורטוגל, מצידה, מייצאת סרדינים לספרד ומייבאת ממנה שמן זית. אנגליה יכולה להיות בעודף סחר מול פורטוגל, ובו זמנית בגירעון מול ספרד. זה אומר שגירעון סחר דו-צדדי (מול מדינה אחת) לא אומר הרבה בלי לראות את התמונה הכוללת. רק כאשר מחברים את כל הייבוא והייצוא של מדינה מול שאר העולם, אפשר לדעת אם יש לה גירעון סחר כולל. מה בעצם גורם לגירעון (או עודף) סחר כולל של מדינה ספציפית? בניגוד לאינטואיציה הרווחת, זה לא נובע מהסכמים מסחריים או ממכסים. גירעון (או עודף) סחר כולל הוא בראש ובראשונה תוצאה של פער בין צריכה מקומית ויכולות ייצור, או באופן זהה, פער בין חיסכון מקומי להשקעה מקומית. זהות חשבונאית פשוטה עומדת בבסיס העניין: גירעון סחר = חיסכון לאומי פחות השקעה לאומית. כאשר מדינה משקיעה יותר ממה שהיא חוסכת (<=>צורכת יותר ממה שהיא מייצרת), ההפרש חייב להגיע ממקורות זרים, כלומר – מתבטא בגירעון סחר. לכן, שינויים במדיניות סחר אינם יכולים לבדם לסגור פרמננטית גירעון כזה, אלא אם כן הם משפיעים על רמות החיסכון או ההשקעה עצמן בטווח הארוך. לדוגמה, כאשר הממשלה מרחיבה את הגירעון התקציבי (צמצום חיסכון ציבורי) ללא שינוי מקביל בחיסכון הפרטי, גירעון הסחר כמעט בהכרח יגדל – תופעה הידועה בשם "גרעונות תאומים". ההצטברות של גירעונות או עודפי סחר חד-צדדיים מרובים לאורך זמן מתורגמת למאזן פיננסי כולל של המדינה מול שאר העולם. המדד המרכזי שמודד זאת הוא NIIP – Net International Investment Position – כלומר, ההפרש בין הנכסים הפיננסיים של תושבי המדינה בחו"ל (שנובעים מצבירת עודפי סחר חד-צדדיים) לבין הנכסים המקומיים שבבעלות זרים (שנובעים מצבירת גרעונות סחר חד-צדדים). אם תושבי מדינה מחזיקים נכסים בחו"ל בשווי נמוך מזה שזרים מחזיקים באותה מדינה, ל־NIIP יהיה ערך שלילי – כלומר, המדינה היא לווה נטו מהעולם. כאשר מדובר ב־NIIP חיובי, המדינה היא נושָה נטו. המדד הזה משתנה עם הזמן לא רק בגלל זרמים שוטפים של סחר, אלא גם כתוצאה משינויים בערך השוק של הנכסים – שערי חליפין, תשואות פיננסיות דיפרנציאליות, תנודות שוק, ועוד. לארה"ב למשל, NIIP שלילי שגדל לאורך זמן (ראו איור מטה מתוך מאמר של מוריס אובסטפלד). השינויים בו משקפים גם את זרמי ההון עליהם דיברנו אבל גם שינויים בשווי הנכסים וההתחייבויות עצמן - שווי הנכסים שזרים מחזיקים בארה"ב גדל מהר יותר משווי הנכסים שאמריקאים מחזיקים בחו"ל בזכות ההצלחה ההיסטורית הפנומנלית של כלכלת ארה"ב ביחס לעולם. אז האם גירעון סחר הוא דבר רע? כמו הרבה דברים בכלכלה – התשובה היא: תלוי. אם המדינה משתמשת בהון הזר לצורך השקעות יצרניות שמשפרות את מצבה בטווח הארוך – כמו תשתיות, חינוך, או חדשנות – כל הצדדים מרוויחים. אבל אם היא משתמשת בו רק להגדלת הצריכה השוטפת, בלי לבנות תשתית לעתיד, ייתכן שהיא תתקשה להחזיר את ההתחייבויות בעתיד – ואז כולם עלולים להפסיד. אפשר לחשוב על זה כמו על משכנתה (או למעשה כל חוב). זוג צעיר רוכש דירה באמצעות הלוואה. אם זו דירה באזור מתפתח, וההלוואה סבירה, זו השקעה טובה שתאפשר צמיחה. אם הדירה יקרה מדי, או שההחזרים חונקים את התקציב, ההלוואה תהפוך לנטל. כך גם גירעון סחר – הוא יכול להיות win-win או מלכודת, תלוי איך משתמשים בו. היסטורית, ראינו את שני התרחישים. בריטניה של סוף המאה ה-19 למשל ניהלה עודפי סחר והשקיעה את ההון שצברה ברחבי העולם – ברכבות בהודו, תשתיות באפריקה, ונדל"ן בארצות הברית. היא נהנתה מתשואות, והמדינות שאליהן הושקע ההון נהנו מפיתוח מואץ. לעומת זאת, מדינות כמו תאילנד ואינדונזיה בשנות ה-90 ניהלו גירעונות סחר שמומנו בהלוואות קצרות טווח. חלק מההון הופנה להשקעות ספקולטיביות ולצריכה שוטפת מופרזת, וכשהמשקיעים איבדו אמון – התרחש "sudden stop", כלומר עצירה חדה של הון נכנס ובריחה של הון זר החוצה. זה הוביל למשבר פיננסי אזורי קשה (ראו איורים מטה של מאזני הסחר של בריטניה ותאילנד). בהקשרי סחר, מתקיים תמיד גם דיון ציבורי נרחב על תופעות נלוות כמו פגיעה בתעשיות מקומיות, סובסידיות, היצף, או הפרת פטנטים – אך אלו לרוב בעיות נקודתיות הדורשות מדיניות ממוקדת ברמת הסקטור או המדינה הספציפית, ולא בהכרח טיפול רוחבי בגירעון הסחר. זה דומה בעיני להבדל בין אינפלציה, תופעה כלל-משקית שמטופלת בצד הביקוש המצרפי על ידי מדיניות מוניטרית, לבין יוקר מחיה בתחום מסוים (מחירים גבוהים של מוצר או שירות ביחס לעולם או ביחס להכנסה), שמטופל לרוב באמצעות רגולציה ממשלתית או הגבלים עסקיים. לסיכום, גירעון סחר, ככל שקיים כזה, אינו בעיה בפני עצמה בדיוק כמו שעודף סחר אינו בהכרח ברכה – שניהם תוצאה של החלטות כלכליות מאקרו כלכליות בסיסיות יותר: כמה המשק צורך, כמה הוא חוסך, ומצב ההתחייבויות נטו שלו מול חו"ל. במקום לשפוט במונחי "טוב" או "רע", נכון יותר לשאול: מה מקורו? האם ההון הזר מנותב לשימושים מועילים? האם הוא מאפשר צמיחה גבוהה ויציבה יותר? האם ניתן לעמוד בהתחייבויות שנובעות ממנו? הכל תלוי בנסיבות, ובמה עושים איתו.

@YannayASpitzer @itamarcaspi לא חושבת שהמכסים זה הפתרון הנדרש כמובן, אבל זיהוי הבעיה כן נכון. נקווה שיש פתרון נכון יותר בצנרת מאחורי הקלעים ושעובדים על מו״מ הגיוני

@TaumanTami @itamarcaspi זה שיש החזקת נכסים נטו של זרים זו גם לא בעיה לכשעצמה, אלא אם זה נוגע לנכסים אסטרטגיים, בעיה שאפשר לטפל בה בנפרד כפי שכתבנו.

@YannayASpitzer @itamarcaspi מסכימה, בגלל זה לא היו צריכים לעלות את הריבית והיו באמת צריכים לשחוק את החוב (לעשות YCC), בפועל היתה אינפלציה אבל הריבית הריאלית לא היתה שלילית (לא לתקופה משמעותית) ובכל מקרה החוב לא ירד. הביקוש לאג״ח בעיקר בטווח קצר ובגלל זה רוב ההנפקות של הפד היו קצרות מועד

@TaumanTami @itamarcaspi כמעט כל מה שכתבת לא נכון או לא מראה שיש בעיה. החוב לא גדל אקספוננטיאלית ואין שום עדות שעד לחודש האחרון הביקוש לו נמוך. להפך, העולם מוכן לרכוש את החוב האמריקאי בזול, וזה מעשיר את ארה"ב. בעולם של אינפלציה, הריבית גבוהה יותר אבל גם הערך של החוב נשחק מהר יותר. >

@YannayASpitzer @itamarcaspi ואת הגרעון המסחרי צריך לתקן, כי בסוף כמו שאיתמר כתב זרים מחזיקים הרבה יותר נכסים אמריקאיים מאשר אמריקאים מחזיקים נכסים זרים. בקיצור הם מחליפים צריכה מופרזת בטווח הקצר בנכסים אסטרטגיים בטווח הארוך

@TaumanTami @itamarcaspi שוב, למה זו סוגיה שצריך לפתור? ואם צריך, איך האסטרטגיה הזו תעזור לפתור אותה? ואם היא תעזור, האם זו האסטרטגיה הטובה ביותר?

@YannayASpitzer @itamarcaspi כי החוב גדל בצורה אקספוננציאלית, ועומד על מעל $36 טריליון, כי אין ביקוש לחוב הזה כמו בעבר, כי הוצאות הריבית על החוב זהות כבר לתקציב הבטחון של ארה״ב. בעולם של אינפלציה ושל ריביות גבוהות יותר שירות החוב כבר לא בר קיימא (כל עלייה של אחוז בריבית מתורגמת ל $360 מליארד דולר שירות חוב)