אורי זהר סל

@uricovagerev @rico_cohen זמן אמת ארנבים

@omer_einav ציוצים על משפחת זהר סל בעילום שם תחת ערפול זה עוד לא היה לנו

@avshazs טוב אתה מתמודד עם העובדה שאתם לא דומים כל החיים

@shaharzs @avshazs WTF

@avshazs אחי

״זה אח שלי זה״ - אין ספק שמדובר בלא אח שלי, אלא שאני עף על הדברים שהוא אומר.

@talangert @omer_einav @DorDugy @yotvataXXX גם מגי טביבי ויצחק רבין

@omer_einav @DorDugy @yotvataXXX גם יצחק בן אהרון ואגם בוחבוט

יצחק שמיר חי באותה תקופה כמו קים אור אזולאי

@omer_einav וגם חניך חציוני במוסד ערב טקס "ההכנסה"

ראש הממשלה משה שרתוק בישיבת הקבינט הכי ממוקדת

טוב, לא הותרתם ברירה. אתם תכתבו שם של קיבוץ ואני אעשה לו דיס בסגנון שפטל

@omer_einav מה שעבר עלינו לא ניתן לתאר במילים

מקנא במרדכי אנילביץ׳ והלהקה שהיו בבונקר בגטו ולא היו צריכים כל רגע להפסיק את הזומים ולרוץ למרחב מוגן

את ואני והשגרה הדרוכה הבאה

כיף להתחיל את הסופ״ש עם ארגז כל כך יפה של סילברמן השדה. המשק שלהם, שמנהלת דנה סילברמן סיטון, הוריה מרגיט ויוסי נרצחו בניר עוז, אחותה של שירי ביבס. הם מוכרים ארגזי ירקות איכותיים, תותים וקלמנטינות. נדרשת הזמנת מינימום אבל עושים משלוחים עד הבית. כדאי לכם.

@avshazs @rico_cohen וואנס יו גו זון 2 יו נבר סטאפ ראנינג טו

@rico_cohen אורי השתלטת על הטוויטר של ריקו?

עוד לא התרגלתי לשקיעות פה ואשמח גם לא להתרגל.

@Rami_Hod חזק ואמץ רמי, חזק וברוך

כשהחברות של יעל, בכורתי בת ה-10, שאלו אותה איך היה באמריקה, בשנה שבה גרנו בקליפורניה כשהתארחתי במרכז ללימודי ישראל באוניברסיטת UCLA, היא ענתה: "היינו שם שנה שלמה ואבא שלי כתב רק ספר אחד!". ובכל זאת, עבורי זה אחד הדברים הכי חשובים שעשיתי: כתבתי ספר. קוראים לו ״שעת אפס: איך ויתרנו על החינוך וקיבלנו הפיכה משטרית - ואיך נתקן". והיום, הוא יוצא לאור. למעשה, אני כותב את הספר הזה כבר מחצית מחיי, קצת יותר מעשרים שנה. הוא נכתב דרך הרגליים, כשעסקתי בחינוך: במסדרונות נתיבי אחווה, פנימיית יום לילדים ביפו; בשבילי קיבוץ ברעם, ליד בתי הילדים; באוניברסיטאות, במכללות ובמסגרות חינוכיות שבהן לימדתי. הוא נכתב גם דרך הראש, כמנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון: בהובלת מהלכי קידום מדיניות בכנסת ובממשלה, בייסוד כתב עת והוצאת ספרים, ובהקמת משמר החינוך הממלכתי ותשתיות רעיונות וחינוכיות נוספות. והוא נכתב גם דרך הגרון, במאבק בהפיכה המשטרית: בכיכרות הערים, ובמאות הרצאות ושיחות עם הורים, אזרחים ופעילים, שגילו לפתע שמה שנראה בעבר מובן מאליו לכולנו – עצם קיומה של דמוקרטיה והזכות לחנך אליה – לא מובן מאליו בכלל ודורש מאבק יומיומי. מאבק עבור הילדים שלנו, שלומדים בחינוך הממלכתי, ומקבלים פחות תקציבים ופחות שעות המוקדשות לחינוך לערכים; מאבק על ערכי מגילת העצמאות, שמעוגנים בחוק חינוך ממלכתי אבל נרמסים על ידי פוליטיקאים וארגונים קיצוניים ומוחלפים בערכים אחרים, שמנוגדים לתפיסת העולם שלנו; מאבק נגד העדפת החינוך החרד"לי והחינוך החרדי עתירי התקציבים, שמנהיגיהם מניעים את ההפיכה המשטרית ושמכשירים את דורות ההמשך שלה. מאבק מול העובדה שבזמן שבצד האנטי-ליברלי של המפה הבינו היטב שחינוך אינו תחום משני, אלא דרך מרכזית לעיצוב פני המדינה ופעלו בנחישות, המפלגות שמייצגות אותנו עסקו בדברים אחרים. ואולי יותר מכול – הספר הזה, "שעת אפס", נכתב דרך הלב. כי בשבילי, הוא גם סיפור אישי מאוד: על איזה אבא אני מבקש להיות ליעל ולעמרי, האבא שלא היה לי. סיפור על איך אוכל להבטיח שהם יגדלו במדינה יהודית ודמוקרטית לתפארת ויגדלו בה את ילדיהם, כמו שחלמה סבתי חוה כשעלתה לארץ עם השומר הצעיר. סבתא, שעבדה כגננת במשך שלושים שנה, והאמינה בציונות ובשוויון, באפשרות של בנייה מחדש. אמונה שמתוכה אני פועל גם היום. "שעת אפס" הוא סיפור על תרדמה והתעוררות, על הפקרה ארוכת שנים ועל לקיחת אחריות מחודשת: על המדינה, על הדמוקרטיה, על הציונות, כשביסוד כל אחת מהן וכולן יחד – החינוך. אני חושב שהוא הסיפור של כולנו, הישראלים הליברלים, והוא קריאת השכמה בשבילנו: אנחנו לא יכולים יותר לסמוך על זה שהזהות והדרך שלנו ייסללו בלעדינו. ואנחנו חייבים להתחיל להתייחס לחינוך כפי שיריבינו במאבק על נשמתה של ישראל מתייחסים אליו - כציפור נפש. בימים האלה, של הפיכה משטרית מואצת, של שנת בחירות גורלית מאין כמותה, של הצל הענק של 7 באוקטובר והמלחמה שעומדים מעלינו עדיין, כהים ועצומים ודורשים מאיתנו תשובות, לעצמנו ולילדים שלנו – אני מקווה שהספר הזה יוכל לסייע ולו במעט להסביר מה השתבש ואיך נוכל לתקן. אני מודה לקרן ברל כצנלסון - הבית הרעיוני והארגוני שלי, למנכ"ל יוסי מימון, למייסדת והעורכת הראשית של הוצאת "אופק" טל ויינטראוב, לעורכת המעולה של הספר, יעל נעמני, ולכל הצוות הנפלא של הקרן. תודה גם למרואיינים, לחברים ולשותפים הרבים שמוזכרים בספר ושתובנותיהם שזורות בו. לאמא נורית, לדודה יוכי ולסבתא חוה ז"ל – שגידלו אותי. ולנעה, יעל ועמרי – אתם האור. זו תהיה זכות גדולי עבורי אם תרכשו את הספר– לעצמכם, לבני משפחה, לחברים, לכל מי שהספר יכול להיות רלוונטי עבורו. יש גם אפשרות לרכישה מרוכזת (ומוזלת) לקבוצות ולארגונים, וגם להזמין הרצאה שלי. לינק לרכישה - בתגובה הראשונה.

בחיים, אנשים באים והולכים. כשהשתחררתי, הגעתי לרכז את השומר הצעיר בשומריה, במשמר העמק. שנה אחת. ניסיתי לגרום לקבוצת אלה להיות קצת בתנועה. עם עפרי ניסיתי לא פעם להתקרב; אם במשחק כדורגל, או כשנסענו לפעולה בקן אחר, וגם סביב סאגה כובע ש"נגנב"

@YERU02WS מתי יהיה סביר לצאת לריצה בעיר?

זו גניבת דעת. לא ניתן לדעת שעה מדויקת כי ענן האבק לא מתנהג כענן גשם לצורך העניין. ניתן להעריך טווח זמן. בשעות אחה"צ תחול הפחתה משמעותית ובערב עוד הפחתה.

@amsterdamski2 יצא לי לעשות עליו סיבוב השבוע, תענוג.

פיד ירושלים+אופניים: לא צילמתי אבל שביל האופניים בבורלא, זה שלקח 150 שנה לסלול, מוכן!!! טיילת יפהפיה לאורך הגן הבוטני. נשארו שני מטרים של אספלט שצריך להניח וזהו. השביל הזה מרגש אותי מאוד, ואני כבר חסר סבלנות לקראת טקס פתיחתו הרשמית שוודאי יגיע #נישתימאוד

@sDavidovitch @kann_news @kann אשמח שפעם הבאה יכניס כיסא הכוכב הצעיר נועם חומש

תקלות מתרחשות בשידור חי, אין מה לעשות. מה שחשוב הוא ללמוד, להפנים, לתקן ולהמשיך הלאה @kann_news @kann

/4 בעצם קיומו, המאבק מראה ומבשר לנו שאנחנו חיים במדינה שמפקירה אנשים לשנים בשבי, במקרה הטוב, ולהפקיר אותם למותם במקרה הרע. ביליתי שעות וימים, כמו רבים וטובים, בפעילות המאבק: עצרות, לילות במאהלים, צעדות, הפגנות, נסיעות, סרטים צהובים, סחיבות, שילוט - כל מה שאפשר. ראיתי אינסוף אנשים

/3 האם המאבק שנחתם הוא מאבק שהוכיח כי הערכים האנושיים שלנו והסולידריות החברתית הם הם הדנ"א שלנו? או שמא ההוכחה הפוכה: שהעובדות שזה לקח כל כך הרבה זמן; שהיו רבים שיכלו להינצל ואינם; שההקרבה, האדישות וההפקרה מוכיחות אחרת?

מחשבה בשלושה חלקים. (ובשרשור של 15) 1/ א. מאבק של שנתיים ורבע הגיע לסיומו. היו ימים שלא חשבתי שזה ייגמר. היו ימים שהייתי בטוח שזה מעבר לפינה, והתבדיתי. היו רגעים כאלה של בהירות שמכה בהלם - אני לא מאמין שזו המציאות, ומיד בורח במהירות מאותו פיכחון נוראי.