Rotem Oreg-Kalisky (Washington Express)

עדכון משמח ברמה האישית - בשנים האחרונות כתבתי המון - כאן ובכל פלטפורמה אחרת - על כך שאנחנו מאבדים את השמאל הפרוגרסיבי. אני מאמין שזה תהליך מסוכן, אבל לא רק שהוא בר-תיקון (עדיין) אלא גם שהכרחי לתקן אותו, בין היתר לאור התהליכים המדאיגים שאנחנו רואים בתנועת MAGA. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיסמך על מפלגה אחת ומחנה אחד בלבד. זו הסיבה שהקמתי את @lib_ra_el , שפועלת להציל את יחסי ישראל ואמריקה הליברלית - ואנחנו צריכים אתכם כדי שזה יצליח. אחרי ארבע שנים של פעילות *ללא גיוס תרומות*, ואחרי שהכשרנו מעל אלף דוברים ודיפלומטים בארה"ב ובישראל; הבאנו סיפור ציוני-ליברלי לעשרות אלפי אמריקאים שאחרת לא היו נתקלים בו; ובנינו קשרים עם 28 משרדים בקונגרס, רובם לא בדיוק נמצאים תחת ההגדרה של "פרו-ישראלים" וחלקם ממש ההפך, הגענו לנקודה שצריך לעשות את הקפיצה הבאה, ופה אתם נכנסים לתמונה. אנחנו מתחילים לגייס כסף. הביקוש לעשייה של LIBRAEL - לתוכן, להכשרות ולדיפלומטיה ציבורית - לא מפסיק לעלות, ואנחנו צריכים לעשות יותר. אנחנו לא מקבלים שקל מממשלות או מעמותות, ונסמכים רק על תורמים יחידים - אנשים כמוני כמוכם - שמודאגים מהעתיד של ישראל. הכסף הזה הולך ישירות לעמותה, והוא מכסה אך ורק פעילות: תרומה של 10 דולר יכולה להבטיח שסרטון טיקטוק עם תוכן ציוני-ליברלי מגיע למעל אלף אמריקאים ליברליים, שלא היו נחשפים אליו אחרת. תרומה של 50 דולר מכסה את עלות ההכשרה של דובר אחד (בארגון הסברה או בקהילה יהודית) ונותנת לו כלים "to speak progressive" בקהילה שלו. אנחנו לא מכניסים את הראש הבריא שלנו למיטה החולה של פוליטיקה פנים-אמריקאית. אנחנו מחברים בין ישראל לבין מחנה שהולך ומתרחק ממנה - אבל אנחנו צריכים את עזרתכם כדי שזה יצליח. Thank you, and God Bless America. librael.org/donation-page

@EliranMoz מכיר אישית בנאדם אחד לפחות עם קומון סנס שהצביע לממדאני (וכנראה מתחרט על זה). ברור שיש קיצוניים וברור שיש פופוליסטיים, אבל יש גם הרבה מאוד קומון סנס - אני פוגש אותם, כולל בקמפוסים ובחברה האזרחית

@WashingtonExp מצטער אנשים עם common sense לא מצביעים לזוהרן ממדאני, הם כבר מזמן איבדו את היגיון ועברו לפופוליזם זול. הבעיה היא ממש לא רק ברשתות או באקדמיה, היא גם בעולם הבידור והתרבות וזה משפיע על ההמון. כשהייתי בסאן פרנסיסקו כמעט בכל מקום קיבלתי יחס מזעזע ברגע כשאמרתי שאני מישראל.

יאללה, בואו נפרק את הטיעון של סנדרס על ישראל. לצערי, ומיותר לציין שאני לא מסכים איתו, הוא הרבה יותר קוהרנטי ו-common sense מהטיעונים שלו על AI. לפני שנתחיל, כמובן דיסקליימר - לא צריך להסכים עם סנדרס, בטח לא לאהוב אותו, כדי לנסות להבין את תפיסת העולם שלו. כן צריך להבין שהפוליטיקה האמריקאית משתנה ושאם אנחנו רוצים לבנות מחדש את יחסי ישראל והדמוקרטים (ככל שזה אפשרי, אני מן הסתם מאמין שכן אחרת לא הייתי מנהל את @lib_ra_el ) אנחנו צריכים להבין איך הם רואים את העולם כדי לדעת איך להתמודד עם הטיעונים שלהם. נתחיל רגע ביחס לאיפא"ק: המראיין (ג'ון לאביט מ-PSA, שמייצג שם באופן די עקבי קו ציוני-פרוגרסיבי מעניין ומאותגר תדיר מהחברים שלו לפאנל) בכלל מדבר איתו על כסף גדול בפוליטיקה - שסנדרס מתאר בתור סכנה לדמוקרטיה, בגלל היכולת של תאגידים להשקיע כסף על קמפיינים - ובין הגופים שסנדרס מזכיר נמצאים תעשיית הבינה המלאכותית, תעשיית הקריפטו, ואיפא"ק. הוא מציין בשמחה שפרוגרסיבים, שמבינים ש-"הכסף הזה מגיע מרפובליקנים וטראמפיסטים", מתחילים להבין שהתרומות האלה מכוונות נגד "אנשים הגונים". תפיסת עולם של טוב ורע, באופן לא מפתיע, ועוד ניגע בזה מיד. בהמשך, כשסנדרס מתבקש להסביר את השינוי ביחס לישראל (שינוי שקורה גם במפלגה הרפובליקנית, כך הוא טוען), הוא נשען בעיקר על טיעון כלכלי: "יש לנו כלכלה שבה 60% מהאזרחים חיים ממשכורת למשכורת, אנשים מתמודדים עם מחירי דיור, בריאות וחינוך, ואז הם מסתכלים ורואים את טראמפ נותן מיליארדי דולרים בסיוע צבאי לממשלת נתניהו הקיצונית בישראל". על פניו? לא טיעון מופרך. ברור שכשצוללים לפרטים (הסיוע הצבאי לישראל הוא בקושי עשירית האחוז מהתקציב האמריקאי, הסיוע הצבאי משרת את *אזרחי* ישראל ולא את *הממשלה*...) הוא נשמע פשטני ושטחי, אבל יכול להיות שלשם בדיוק סנדרס מכוון. פופוליסטים - וסנדרס הוא פופוליסט שמאלי - מצטיינים בלזהות בעיה אמיתית (במקרה הזה: יוקר מחיה) ולהפיל את האשמה בה על מישהו. הנוסחה הקבועה היא "אין לכם X בגלל Y" ("אין לכם מקומות עבודה בגלל שהמגרים לוקחים אותם"; "אין לכם איך לגמור את החודש בגלל שתאגידים מנצלים אתכם"), והיא עובדת כי היא מתיישבת היטב עם האופן שבו בני אדם מספרים סיפורים - כל גיבור צריך נבל, ורצוי שיהיו לו שם ופנים. מיד סנדרס מנסה למתן את עצמו, אבל רק לרגע: "כולנו יודעים שחמאס הוא ארגון טרור שתקף את ישראל באכזריות נוראית, הרג 1,200 אנשים, לישראל הייתה הזכות להגיב אבל לא הייתה להם הזכות לצאת למלחמה נגד כל העם הפלסטיני ולהרוג 72,000 אנשים שרובם קשישים, נשים וילדים... אנשים מסתכלים ואומרים 'זה רע, למה שניתן כסף לממשלה שעושה את זה'..." שוב, השטחה והפשטה של המצב: סנדרס אומר שיש לישראל הזכות להגיב אבל הוא לא אומר *למה*. למאזין הממוצע שאינו מומחה, זה יכול להישמע כמו נקמה - ולא כאילו לישראל היו אינטרסים אמיתיים, ערכיים (השבת החטופים) וביטחוניים (הסרת איום החמאס), וגם אם אופן ניהול המלחמה היה רחוק ממיטבי - וזה דיון שאני לא נכנס אליו - אני חושב שכולנו נסכים שלא נכון להתעלם מהאינטרסים האלה. סנדרס טוען שאלה דברים שעולים לא רק מהסקרים אלא גם מהציבור, כשהוא נפגש איתו: "למה אתה מממן את ממשלת נתניהו?" הוא מחבר בין המלחמה באיראן ("סוף סוף אחרי 40 שנה נתניהו מצא נשיא שיסכים לתקוף באיראן"), בלבנון ("ישראל גירשה יותר ממיליון אזרחים") ויו"ש ("פורעי חוק הורגים אזרחים והורסים בתים") וקושר אותם כהתנהגויות של מדינה סוררת (מושג שלי, לא שלו). כמובן שכל אחת מהסוגיות האלה צריכה להיבחן בנפרד, וייתכן שהיה לישראל קל יותר להצדיק את הפעילות שלה בלבנון אם הייתה מונעת פשיעה לאומנית ביו"ש למשל, אבל סנדרס ודומיו משחקים מול שער ריק. ואז סנדרס עושה את החיבור בין הכלכלי לפוליטי: הוא מזכיר את גרהאם פלאטנר (מועמד פרוגרסיבי לסנאט במיין שיש נגדו האשמות באנטישמיות, מודה שעוד לא צללתי לזה מספיק) וראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני (דעותיו על ישראל ידועות) ואומר שהם מצליחים לנצח מועמדים ממסדיים יותר - במרומז, גם נוטים להיות יותר פרו-ישראלים - כי הם מקדמים עמדות "עבור מעמד הפועלים" כמו חינוך ובריאות בחינם, ולא עובדים עבור המיליארדרים. כאופטימיסט, אני רואה פה silver lining, במובן שבו רוב האמריקאים שמצביעים למועמדים עוינים לישראל כמו ממדאני לא עושים זאת *בגלל* ישראל, אלא בגלל נושאים אחרים (שיש לי עליהם דעה אבל למי אכפת מה היא כי אני לא גר שם). זה נותן פתח לעבוד עם הציבור הדמוקרטי ואולי, בתקווה, עם מועמדים פרוגרסיבים שלא עושים את הקשירה הפופוליסטית של סנדרס ושות' לפיה "אין להם ביטוח בריאות בגלל ישראל". ואז השיחה מתרחבת להיסטוריה של סנדרס, שבעבר התנדב בקיבוץ בישראל: לאביט שואל אותו "מה תאמר לצעיר יהודי שלא מסוגל להרגיש גאווה בישראל שלא מקיימת ערכים יהודיים?" שעצם השאלה הזו היא עדות לפער האדיר בין מה שנתפס כערכים יהודיים באמריקה לבין מה שהישראלי הממוצע יתאר בתור ערכים יהודיים. בהמשך, סנדרס נזכר בערגה בקיבוץ כמוסד סוציאליסטי שהוא התגלמות הערכים הפרוגרסיביים בהם הוא מאמין, אבל הוא מתחיל בקשירה "שעושה נתניהו" בין ביקורת על ישראל לבין אנטישמיות ("המשפחה של אבא שלי נרצחה בידי היטלר, אני לא אנטישמי"), וכן אומר שאנטישמיות היא בעיה אמיתית ברחבי העולם. נו לפחות זה. אבל את הטיעון שלו על השינוי ביחסו לישראל (שבעבר אמר שהוא "מעריץ", לצד תמיכתו במדינה פלסטינית כמובן) הוא מנמק בשינוי שעברה ישראל ממדינה ליברלית ל-"מדינה ימנית-קיצונית, שבה נתניהו הוא אפילו לא הכי גרוע... ועלינו להתנגד לממשלה הזו". הבעיה בדברים של סנדרס היא שהוא מודה שהוא "לא המומחה הכי גדול בעולם לסיבות לשינוי שעברה ישראל", אבל הסיבות האלה הן ההסבר לניציות הגוברת של הציבור הישראלי ולשחיקה המתמשכת במוכנות שלו להגיע לפתרונות מדיניים. אתה לא יכול להגיד "אני מקווה שישראל תבחר ממשלה שרוצה לעבוד עם השכנים שלה ולא רק לכבוש אותם", בלי להבין למה הרבה ישראלים לא רוצים/לא מוכנים/לא מרגישים בטוחים "לעבוד עם השכנים". ההתעלמות שלו מהקונטקסט החברתי-תרבותי של הסכסוך מעוורת אותו (וברמה האישית אני יכול להגיד שבמסגרת העבודה של ליבראל, אנחנו כן דואגים להציף את הקונטקסט הזה: לא כתירוץ, לא כ-"אתם לא מבינים אותנו", אלא כדי להפיג את האשליה ש-"כל מה שצריך זה שישראל תחזור לדרך השלום"). ולסיכום, לסנדרס "אין תשובת קסם" לשאלה של לאביט על התחושה של צעירים רבים ובהם צעירים יהודים שמשתכנעים שלא מדובר רק בבעיה פרסונלית אלא ש-"משהו מהותית פסול בפרויקט שהוא ישראל". בעיניי, ואני הולך להביע פה עמדה ומוזמנים להתווכח איתי, זו פחדנות: סנדרס ממש היה יכול להציב חזון שבו ישראל מקיימת את העקרונות שהוא מאמין בהם (שלום, שוויון, צדק חברתי וכו') אבל הוא נמנע מכך. זה לא מאכזב כי לא ציפיתי, ובסופו של דבר זה נוח לסנדרס שיש לו "נבל" להילחם נגדו ("אני מתמקד בלהבטיח שממשלת ארה"ב לא מעורבת במעשים של ממשלת נתניהו"), אבל זה חלק מהאתגר העצום שיש לישראל בזירה הזו. ואם אני צריך לקפוץ מכאן למשמעויות, זו המרכזית שבהן: סנדרס עצמו אולי לא ירוץ לנשיאות ב-2028, כשהוא בן 87, אבל המחנה שמאחוריו יישאר איתנו וצפוי להיעשות חריף יותר ובוטה יותר (מכל הסיבות שאנחנו מכירים: הדור שלא ידע את נאצר, אנטישמיות בקמפוסים, טיקטוק, קטאר וכו'). לכל הפחות ביחס לישראל, אני חושב שיש פיצול במחנה הפרוגרסיבי והוא קשור פחות בעמדות ויותר בראיית העולם: סנדרס וממדאני ו-AOC מגיעים מתפיסה פופוליסטית יותר, "טובים מול רעים", והנוסחה של "אין לכם X בגלל Y" נמצאת בשימוש תדיר ביחס שלהם לישראל. אבל הם לא היחידים במחנה הפרוגרסיבי, ובפוליטיקה האמריקאית יש מספיק שחקנים פרוגרסיביים לא-פופוליסטיים, שמבינים שישראל היא לא ה-scapegoat שאפשר להפיל עליו הכול ואיתם אנחנו חייבים לנהל את השיח המורכב שהפופוליזם של סנדרס לא מאפשר אותו ולא מעוניין בו. עכשיו, מה "לנהל איתם" אומר? זה להקשיב לטענות שעל פניו הן הגיוניות ("לא רוצה לממן את זה", "מה שאתם עושים בעזה זה רע") ולתת להן מענה: לפעמים זה להביא קונטקסט, לפעמים זה להפריך שקרים, ולפעמים זה נכונות להשתנות (הדוגמה הכי פשוטה: להפסיק את הסיוע). זה גם אומר למצוא איזורים לשתף פעולה בהם, בפרט במקום שבו הם פוגשים את האזרח הממוצע שנאנק תחת יוקר המחיה - אנחנו אובססיביים (ובצדק) לביטחון אבל סם וברברה ממילווקי או אטלנטה או פיניקס לא מאוד מוטרדים מאיראן ובטח לא מחזבאללה, הם מוטרדים מאיך הם יעמדו בתשלומי ביטוח הבריאות ויחסכו לקולג' של הילדים. לישראל יכול להיות הרבה מה לתת גם להם, באופן שנראה הרבה יותר הדדי מאשר רק "אנחנו נותנים כסף לישראל". טראמפ והתמיכה שלו בישראל, בפרט לאור המלחמה באיראן והאתוס של "כתף אל כתף", מסמאים אותנו מול מציאות מאתגרת שבה יותר ויותר אמריקאים - בעיקר בשמאל אבל ממש לא רק - מתרחקים מישראל. לעצור את זה זו משימה לאומית, וגם אם היא קשה ולא-נעימה השגשוג והביטחון שלנו תלויים בזה.

@SI123211 זה עדיין לא סותר, אפשר לעשות תן וקח גם על הדברים האלה.

@WashingtonExp לא בטוח שזה בכלל יהיה הנושא, נראלי שהם יותר יכוונו לפינוי התנחלויות ודברים כאלה. הסיוע הצבאי יבוטל בלי קשר אלא אם יבחר גאווין ניוסום.

@SI123211 זה תלוי מה. מהפגישות האחרונות שעשיתי בוושינגטון לדעתי יש מקום לשיח תמורות, שבו ישראל תצטרך להחליט על מה היא "מוותרת" (לצורך העניין - סיוע צבאי) ומה היא דורשת בתמורה (סתם כדוגמה: באפר זון בלבנון).

@WashingtonExp לדבר זה נהדר, הם ידרשו פעולות מרחיקות לכת, האם ישראל תסכים?

@EliranMoz אני לא נגד להשקיע מיליארדים על עוצמה רכה כמו קטאר, אבל מהיכרותי עם הרחוב האמריקאי הדמוקרטי יש הרבה פחות מי ש-"מתעבים" את ישראל ממה שניתן לדמיין. המתעבים בעיקר קולניים ברשתות החברתיות ובאקדמיה (בחוגים ספציפיים), הרוב, גם אצל הפרוגרסיבים, הם הרבה יותר common sense.

@WashingtonExp לדעתי אתה טועה בניתוח של הרחוב האמריקאי, אחוז לא קטן מהדמוקרטים פשוט מתעב את ישראל הרבה בגלל עבודה קטרית ושל האחים המוסלמים, שבמשך שנים ממנים אונברסיטאות וערוצי טלוויזיה, בזמן שאנחנו עסוקים בלמצוא פקס למשרד ״ההסברה״. בשביל לתקן את המצב צריך להשקיע מיליארדים כמו שהקטרים עשו.

@orelzion המשרד עושה מה שהוא יכול, אבל א יש מגבלת משאבים ב יש תקרת זכוכית בגלל שהם משרתי ציבור וג יש תעדוף שבעיניי הוא שגוי

@WashingtonExp עצוב שאתה היחיד שמתעסק בזה. זו אמורה להיות עבודה של משרד החוץ

@SI123211 בעיקר מדברים איתם ומגלים שיש פרטנר

@WashingtonExp לא יעזור כלום, הדמוקרטים יהיו חייבים לפרוק את האנרגיה האנטי ישראלית שלהם על ישראל בקדנציה הבאה. קשה לראות איך יוצאים מזה.

@realitaigreif אני מוקף במצביעי שמאל שזזו ימינה לא בגלל מערכת תעמולה אלא כי הם הגיעו למסקנה הזו בעצמם. אתה כמובן מוזמן להתווכח איתם על ההיגיון שלהם, אבל להפיל את הכל על "מכונת תעמולה" זה פשטני מדי וקל מדי

@WashingtonExp טבח שמחת תורה אמור להוכיח שאי אפשר לנהל את הסכסוך ואין פתרון צבאי לעזה, המאורע עצמו לא מזיז את הציבור ימינה אלא זה שמערכת תעמולה שלמה לוקחת אותו כדי להצדיק אלימות והתנחלות

@ExcellentBoiled יותר מאיראן, זה בטוח

@WashingtonExp אבל האם האמריקאים רואים ברוסיה איום ישיר עליהם?

@JoshRos91845301 מסכים

@WashingtonExp אותי מדהים ומרשימה העובדה שלפני 2016 2015 רוב האנשים לא שמעו על הסנטור מורמונט, עשר שנים מאוחר יותר הוא הופך להיות ממליך מלכים, בעיני אחת הבעיות של שני המפלגות זה שאין הגבלת כהונה בבתי הנבחרים.

מקשיב לראיון של הסנאטור ברני סנדרס (ורמונט) על בינה מלאכותית, שבו הוא מלין על כל ש-"אף אחד לא מדבר על הסכנות של בינה מלאכותית" ורץ להאשים את המיליארדרים. אדוני פתח עיתון, חדשות או טוויטר בשלוש שנים האחרונות? (כישראלי, מבחינתי שימשיך ככה, הוא פוגע במוניטין שלו ונשמע מנותק...)

@omeraricha כי זה מיועד לישראלים לאמריקאים אני כותב משהו אחר

@WashingtonExp אבל למה לא באנגלית

@LuluOrange63280 זה יהפוך את זה לקל יותר, אבל ממש לא יפתור את הבעיה

@WashingtonExp אם למצות את עיקרי הדברים אז לפחות ביטול הסיוע הביטחוני מאיין את חלק גדול מהטענות שלו? מניח שהחרא הזקן הצבוע ימצא תירוץ אחר...

@Folkslistenup @aviadsanders ראיתי, אהבתי, הסכמתי. מי שמוותר מראש על הקרב הזה נותן לאויבים שלנו ניצחון

@aviadsanders cc:@WashingtonExp

לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים, וזה מתורגם באופן אוטומטי לשנאת יהודים ברחבי העולם ברמות חסרות תקדים מאז מלחמת העולם השנייה. זה לא סוד שהאנטישמיות בעולם המערבי שוברת שיאים. רבים כאן בארץ מתייחסים לכך כאל גזרת גורל: "יצא המרצע מן השק, הם פשוט שונאים אותנו". יש בכך אמת. ה-7.10, טבח שמחת תורה, הוציא לאור את המודחק העולמי שחזר בקול תרועה רמה, וניתן להכריז בלב שלם – האנטישמיות חזרה. אבל זה הסבר קל מדי. זה קל מדי, כי היא לא התפרצה משום מקום ב-8.10; היא לא התפרצה בבת אחת באסרו חג שמחת תורה. קדמו לה שנים ארוכות של דה-לגיטימציה למדינת ישראל, של סטנדרט כפול ושל דה-הומניזציה של המדינה. ומי שחיפש זאת, ראה זאת בקמפוסים, ב"שבוע האפרטהייד" ועוד. אין זה סוד שקטאר מימנה את האירועים הללו, והדבר היה ידוע עוד לפני ה-7.10. למען האמת, זה היה שם כבר בוועידת דרבן הידועה לשמצה. ומה אנחנו עשינו עם זה? לא יותר מדי. המשכנו לומר ששונאים אותנו ואין מה לעשות. גם היום, אצל ידידינו, זה נתפס כמעט כמובן מאליו בקרב רוב האזרחים שבעזה מתרחש רצח עם. ניסיונות ההסברה הם אפסיים, ופשוט מוסיפים "אבל מה עם חמאס" (What about Hamas). דומה שקללתו של בלעם, שנכתבה כברכה – "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" – התקיימה כקללה. מי שלא מאמין שיקשיבו לו, לעולם לא ינסה להסביר את עצמו. לא רק שהוא לא ינסה להסביר את עצמו, אלא הוא ישחק לידי גדולי שונאיו – בין אם בחוסר מודעות ובין אם בהתרסה – ויאושש את הדעות הקדומות שלהם על היהודים. מה אמור לחשוב אדם שרואה חבל תלייה על סיכה של מפלגה מרכזית בקואליציה בישראל? מעבר לתועבה המוסרית, יש כאן אפס מחשבה על ההשלכות הבין-לאומיות. הרי כבר מזמן הבנו שכל אמירה של שר או ח"כ מנופחת פי עשרות מונים, ובכל זאת יש חברי ממשלה שמתעקשים להמשיך בשיח בלתי ריאלי ובלתי ישים, שגם אין בו כוונת אמת, רק כדי לשלהב את "הבייס" בלי לחשוב כלל על הנזקים העתידיים. והאמת היא שזה נובע מהסיבה הפשוטה: הם פשוט לא מאמינים שאפשר אחרת. אחד הדברים שעינת וילף (@EinatWilf) כותבת עליהם ללא הרף הוא החובה לשחק את המשחק הבין-לאומי; לומר לפלסטינים: "אז מה כן? על מה הייתם מסכימים להתפשר? על מה אתם מוכנים לוותר?". אך כשיש רק מדיניות פנים, כי אין אמון בכך שיכולה להיות מדיניות חוץ שאינה "כולם שונאים אותנו חוץ מבודדים", אנחנו לעולם לא ננקוט במדיניות חוץ נורמלית ונוכיח את דברי האומר: לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים. ולא רק אנחנו משלמים את המחיר – משלמים אותו יהודים בכל רחבי העולם. כשישראל אינה נאבקת על דעת הקהל הבין-לאומית, יהודים בכל העולם סובלים. תמיד יהיו לנו שונאים. האנטישמיות היא נגיף קיים. אך הוויתור מראש על אלו שיכלו להיות בעדנו, על מי שיכולים להיות חברינו, הוא מחדל עצום שאין כדוגמתו. אך בשביל זה דרוש עידון; צריך לדבר בצורה שאחרים יבינו ולא רק הבייס; צריך להאמין שאחרים מסוגלים להקשיב. עם שבתפיסה העצמית שלו אמור להיות "אור לגויים" ולתקן את העולם, בוחר שלא לחשוב על העולם, ואז מתפלא שהעולם לא סופר אותו. אולי אין זה מפתיע שחלק מאלו שמתנהלים כך מאמינים שיש לומר שירה כאשר "מעשי ידיי" של הקדוש ברוך הוא טובעים בים. הם אומרים שירה לא על הניצחון ולא על ההצלה, אלא על מותו של האחר. ואולי מי שמדחיק את העובדה שהתורה מספרת לנו שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים, ואת הסברו של הרמב"ם על צלם אלוהים כיכולת השכלית, נוח לו לחשוב שאין סיכוי שאחרים יבינו אותו. אך זוהי עצלות מחשבתית, פגם מוסרי, ובעיקר דבר מסוכן – מסוכן למדינת ישראל וליהודים ברחבי העולם כולו.

@realitaigreif אתה לא חושב שהאינתיפאדה השנייה, סבבי הלחימה בעזה, אינתיפאדת הסכינים וה-7 באוקטובר תרמו לפחות באותה מידה, אם לא יותר, לתזוזה ימינה?

@WashingtonExp הציבור בישראל לא נהיה יותר ימני בגלל כישלון תהליך השלום הוא נהיה יותר ימני בגלל מכונת תעמולה של 30 שנה שמקדמת את פרויקט ההתנחלויות ומפרקת את הדמוקרטיה אתה לא יכול להעמיד פנים שאתה לא מבטא עמדות לגבי ישראל ואז פשוט לקבל את ה party line של עוצמה יהודית כמתאר מציאות ופשוט לחזור עליו

@verbbz לא מסכים. אולי יש דיון ציבורי שטחי בנושא, אבל זה לא ש-"אף אחד לא מדבר על זה" ובטח לא רק בגלל "המיליארדרים".

@WashingtonExp בנושא הזה הוא צודק

@yalla_behirot אם יצא לי להיפגש איתו, אשאל

@WashingtonExp אולי כדאי לשאול אותו אם הוא מוצא גם דברים חיוביים בישראל שהיה רוצה להעתיק, למשל מערכת בריאות לאומית, ביטוח לאומי, חוק בריאות.

@EliranMoz הכל נכון, זה לא אומר שאפשר לוותר עליהם. ספציפית לגבי הסטנדרט הגבוה - לדעתי זה נובע משילוב של גזענות של ציפיות נמוכות עם הכרה בכך שאמריקה עצמה עשתה ועושה טעויות רבות. זה לא מגיע ממקום מטיף מוסר אלא של "תלמדו מהטעויות שלנו".

@WashingtonExp וקיבלת אדם שמבין ששנאת ישראל זה טרנדי והוא רוכב על הטרנד.

@ZakenDanny91125 וגם אם חצי הם אנשי חמאס, ברור שאנשי חמאס הם לא מחצית מאוכלוסיית עזה - כלומר אנשי חמאס תופסים נפח גדול יותר מחלקם באוכלוסייה מבין ההרוגים. זה טיעון סטטיסטי טוב אבל בדיון אמוציונלי הוא לא מחזיק (מניסיון).

@WashingtonExp והוא כמובן מהדהד את השקר שרוב ההרוגים בעזה נשים זקנים וילדים - גם המספר נסמך על תעמולת חמאס. רק ליישר קו, נהרגו כנראה סביב 60 אלף במלחמה - כמחציתם, אולי קצת פחות, מחבלים, אנשי חמאס והארגונים האחרים. מאות מהם נהרגו בידי חמאס וארגוני הטרור במכוון או בשיגורים כושלים ותאונות עבודה.

@ExcellentBoiled באוקראינה ובנאט"ו האינטרס הביטחוני מובהק יותר (רוסיה >>> איראן), אבל בכללי צריך להגיד שסיוע חוץ זה מדיניות לא פופולרית כל כך באופן טבעי.

מדוע לא מעמתים את האנשים האלה עם הכסף שארה"ב שופכת על נאט"ו, האו"ם, על סיוע לאוקראינה, הפלסטינים ועל הצבא המצרי...? רק כמה דוגמאות אבל הרעיון הוא שההתמקדות בישראל לא הוגנת ולא פרופורציונלית. מבחינתי באמת עדיף להפסיק לקבל סיוע, זה לא שאני בעד שזה יימשך. אבל כטיעון האם נכון לענות בכלל על הטענה עצמה או לחשוף את הצביעות של הטוען? אגב אם הייתי אמריקאית הייתי בהחלט מרגישה מירמור שהמדינה משקיעה בכל מיני מטרות מעבר לים במקום בביטוח בריאות כך שעצם החשיבה הגיונית בעיניי, מה שלא הגיוני זה להאשים במצב הזה רק את ישראל ולהתעלם מכל שאר ההוצאות.

@ShiloBZ @ReemSherman לא הכרתי את זה. נשמע כמו "יהודי כשנוח לי"

@WashingtonExp @ReemSherman אפשר להזכיר שהוא נטש את ההורים שלו ניצולי השואה והתחתן עם אישה לא יהודיה, גידל ילדים לא יהודים מתוך החלטה, וסירב בעימות עם הילארי קלינטון להגדיר את עצמו יהודי

@Matan_Vilensky בדיוק

@WashingtonExp האשמת ישראל בבעיות כלכליות בידי השמאל הסלופוליסטי מתחיל להרגיש כמו הימין הפופוליסטי עם אוקראינה לפני 2024