יואב מאיר

פרסום ראשון: צלב קרס צויר על רכב של סטודנט באוניברסיטת ת״א שנפצע קשה בלחימה בעזה. אמיר דולמן, סטודנט למשפטים, גילה את הציור על הרכב ולצידו קבוצת אנשים שהרימה ידיים וצעקה לעברו במחאה "לא לירות". הוא אומר לי: ״זה מטורף. אתה חוזר מהמלחמה, נותן הכל בשביל המדינה ומקבל יריקה בפנים״

כמו בכל יום ירושלים כעת ברובע בעיר העתיקה מצעד דגלים בליווי שירת "יימח שמם"

ביסוד הסערות האחרונות על כפייה דתית בצה"ל ובכלל נעוץ חוסר כבוד יסודי כלפי דרך החיים החילונית. הם צריכים להתחשב; לא צריך להתחשב בהם. הגופייה שלהן (תמיד שלהן, ולא שלהם) היא ביטוי של ריקנות, של אין, של משהו שלילי, "לא צנוע" ושאר התעמולה הפטריאכלית שמאחדת דתות מדת הרפובליקה הרומית (גם בתרבות אלילית נשים מהשורה נדרשו להתלבש "צנוע") ועד לאיסלאם הקיצוני. זה השילוב הקלאסי של בערות ודיכוי גברי. נכון, אין איזו תורה גדולה בחולצת בטן, או גופיה, זו בחירת לבוש, אבל בוודאי שלא יותר עומק ברעלה או מטפחת. והאחרונות עם היסטוריה מסוכנת בהרבה. מאחורי אלה יש משהו עקרוני. הגופייה היא ביטוי של חופש, של מסורת - כן, מסורת! - שבה לאישה יש זכות על גופה, ולכל היתר יש גם זכות: להסתכל, או לא להסתכל. המסורת הזו מתפתחת מאות שנים, היא חדשה יחסית, ובמערב היא נופלת תחת הקטיגוריה של ליברליזם. קלאסי. כזה שגדל בבריטניה ובאירופה במאה ה-18, וזכה לעיגון סופי במהפכה האמריקנית. חירות, צדק, שוויון, זכות קניין, כבוד לאדם. הדת היא עניין פרטי יותר ויותר, ולא ציבורי. בהתחלה הרעיון הזה הוגבל רק לגברים מסוימים, ואז פרץ לכל השאר. הרעיון היה גדול מצביעות הוגיו, שרצו חופש רק לעצמם. ליברליזם - וההגנה החוקית והחברתית שלו על מהפכה מדעית ולאחר מכן תעשייתית - הוא סיבה מרכזית שאנחנו נהנים מחשמל. תוחלת חיים גבוהה. חופש מרעב מצמית. חופש ביטוי. פריצות הדרך הללו נעשו גם על ידי אנשי דת, אבל לעתים קרובות הדת הממוסדת החרימה את אלה מיד. או שרפה אותם על המוקד ( ע"ע כיכר קמפו די פיורי ברומא). מדינות שנטשו/לא אימצו ליברליזם הן אומללות, עניות, מדכאות ונטולות חופש (לפעמים הן לא עניות, אבל רק אומללות ודיקטטוריות) לעומת אלה שנחשבות יותר ליברליות. זה מתאם חזק מאוד. המערכת המדינתית - הביטוי מדינה מודרנית - נעוץ ברעיון של ליברליזם קלאסי, שרעיון הלאומיות הוליד ונולד ממנו. ומה קורה? אויביו הרבים, המתרבים, רואים עולם שלם שהשיח בו נוצר במערכת ערכים של ליברליזם. זה מאוד מפריע להם. הם חושבים שזה שיבוש יסודי. והם צודקים. זה אכן שיבוש של מסורות שאינן בנות 300 שנה, אלא אלפי שנים. אלה מסורות רעות מאוד. בין 0 ל-1000 לספירה, נניח, הצמיחה באירופה הייתה בערך אפס בגלל מלכודת מלתוסיאנית. העלייה בתוחלת החיים מ700 לספירה ל1400? כמעט לא קיימת. אפשר להמשיך. שיעור האנשים שחיים בדלות מוחלטת היה לאורך רוב ההיסטוריה כה גבוה, שרוב האנשים, לתוך המאה ה-18, מתו לפני גיל 50 (אם כי זו סטטיסטיקה מעט מטעה; העניין היה נעוץ בתמותת ילדים בינקותם, שהייתה ענקית). קפיצות הדרך של המהפכה התעשייתית לא היו קורות ללא המהפכה המדעית; והישגי שתי המהפכות זכו להגנה פוליטית - לא מושלמת, ולא תמיד - משיטות ממשל יותר ויותר ליברליות. מי שהחזיקו בתפיסה החדשה לא היו חילונים בהגדרה; רבים מהם היו אנשים שהלכו כל יום לבית תפילה. האמינו באדיקות באלוהים ורצו שילדיהם יתלבשו צנוע. אבל הם חשבו שאנשי הכנסייה או בית הכנסת לא צריכים לנהל את החיים הציבוריים. ושזה הרבה יותר מסוכן מגופייה. מי שמנהל אותם זו המדינה. במדינת ישראל הצעירה היו אנשים שלא רצו לשלוח ילדים ובעיקר ילדות לבית ספר. מסיבות של מסורת או כלכלה. העבירו חוק שאיים בדין פלילי. גם זה ליברליזם. הציונות נולדה כתופעה חילונית לאומית במובהק, כעלייה בחומה, מרידה ברבנים ובעסקני הדת. היו בה תמיד שומרי תורה ומצוות, והיא כיבדה את הסנטימנט הזה רוב הזמן, אבל כתפיסה היא היוותה את האיום החריף ביותר על המסד הדתי לבד מקומוניזם (שהיה איום חריף יותר). להרבה אנשים בישראל העכשווית והמחשיכה יש בעיה עמוקה להכיר בכך שהם נוסעים על כבישים שנסללו לעתים, במקור, בידי גדוד העבודה - קומונה סוציאליסטית של שוויון נשי גברי. בקיצור, יש פה מסורת ישראלית. מי שלא מכבד אותה, לא מכבד את עצמו ואת מורשתו. זו זכותו כמובן. שלא יכפה על אחרים ולא ימחק את ההיסטוריה. בתמונה: זיוה ארבל ז"ל, פלמ"חניקית (אגב, ממוצא טורקי) עם מכנסיים שהיו מביאות לה משפט צבאי אצל מפקדת מג"ל בצה"ל העכשווי. לשפוט אותן - זה לשפוט אותה.