Yuval Omer

@EytanSR כשהם יורדים למקלט הם נשחקים ודועכים...כשהם לא יורדים, אומרים עליהם בחדשות שהם לא אחראים בשידור חי ממש רגע אחרי שהם מתים. איזו מציאות מגעילה.

בתחילת המלחמה שכן בן 98 נעזר בהליכון כדי לרדת למקלט. יום ולילה לא משנה היה יורד למקלט הקר והרועש. עם הימים ההליכון הפך לכיסא גלגלים, וכיסא הגלגלים למיטה בסלון. הבוקר הפכה המיטה בסלון לאלונקה ובכך הסתיימה עבורו המלחמה.

@Amos_Szabo56 הדרך הכי בטוחה להישאר צעיר ונמרץ זה לבלות עם צעירים ונמרצים

*מעל ארבעה מאות ימי מילואים בהתנדבות בשדה הקרב - לצאת מאיזור הנוחות שלי* ישבנו עם חברים שמכירים אותי טוב, ויודעים שאני אוהב נוחות, אוהב לישון שנת צוהריים, ו״חולה ניקיון״, ומיכאל שאל אותי: ״איך הסתדרת עם כל זה במילואים?״ ואז התחלתי לחשוב על המסע שעברתי, מסע שכמה דברים היו משותפים לכל הסבבים ולכן אדגיש אותם כאן: האחד, כמעט בכלל הסבבים הייתי עם מילואימניקים, מיחידות קרביות שונות ולרוב עם מספר יחידות, למשל באסטרא עם צנחנים, אלפיניסטים ושלדג, בעזה עם צנחנים, שריון, הנדסה וצמ"ה ועוד. ואז גיליתי שכמעט כולם אנשים איכותיים ביותר, עם אש בעיניים וימניים. כך שכמעט תמיד, למרות הפרשי הגילים הגדולים, הייתי מוקף באנשים שהפכו לחברים; השני, בכל הסבבים האוכל היה טוב עד טוב מאוד; השלישי, בכל הסבבים קיבלנו פינוקים מדהימים, הן במאכלים ועוגות שנאפו על-ידי אזרחים עם הקדשות מרגשות ביותר, והן בציוד (אשתי מתלוננת שאין מקום בארון לכמות הגרביים והתחתונים שקבלתי). זה התחיל במוצב ״אסטרא״ שבגזרת החרמון, המוצב הצפוני ביותר בארץ. במוצב, שהוא מתחם בונקר ענק, היו לי תנאים לא רעים. כרופא, היה לי חדר משלי, ובמוצב היה חדר כושר. החדר שלי היה צמוד למקלחת, ואז גיליתי שהדור הזה של החיילים, שרובם יכולים להיות נכדים שלי, אוהבים להתקלח עם מוזיקה מחרישת אוזניים. והיות והם היו חוזרים מפעילות מבצעית בכל שעות היממה, המקום הפך לדיסקוטק. בנוסף, החיזבאללה היה תוקף אותנו כל הזמן. ויש את הכוננות עם שחר. אז לישון כמו שצריך זה לא היה אפשרי. אני אדם של חוץ, והיות והיינו, רוב שעות היממה תחת התקפה, כמעט שאי-אפשר היה לצאת מהבונקר לחצר המוצב והחוצה. אחרי כמעט שנה של מילואים ב"אסטרא", עברתי לגזרת לבנון המערבית. בתחילה הייתי בקיבוץ חניתה עם התאג"ד. התמקמנו במקלט שכן כל הזמן תקפו אותנו, בעיקר עם כתב"מים. ולפתע אני צריך להיות באותו מתחם עם עוד חיילים. והשירותים הם בגן ילדים במרחק של כמה מאות מטרים. ולשם הולכים מתחת לעצים בכדי שלא להתגלות לכתב"ם. החוויה של להיות בקיבוץ כמעט נטוש לחלוטין הייתה קשה. משם, עוד באותו הסבב, עברתי למוצב שנמצא בין חניתה לראש הנקרה, על הגבול. התנאים היו דומים לשל "אסטרא", בונקר ענק. שם התחברתי ליחידה שלי עד היום, חטיבת צנחנים מילואים ה"דרומית". כשהיחידה שלי השתחררה מהסבב, אני הסתפחתי ליחידות אחרות שהיו זקוקות לרופא. בשני סבבים הייתי באיו"ש. בסבב הראשון בגזרת שילה הייתי במוצב שהיה בעצם כמו בסיס צבאי. בסבב השני הייתי בטול כרם וה"מוצב" שלנו היה בית מפואר בתוך מחנה ה"פליטים" ההרוס והנטוש. בשניהם, פרט לעובדות שמאוד קשה לי לישון עם עוד אנשים באותו חלל, וכמובן שבגילי המופלג כבר די קשה לי להיות בפעילות מבצעית כל הלילה, סך-הכל התנאים היו לא רעים. אחד הסבבים המיוחדים היה במטולה, ובמסגרת אותו סבב, ביליתי ימים ולילות בתוך לבנון. הקטע הזה של לישון בביגוד מלא כולל נעליים, לא מתאים לאחד מפונק כמוני. אבל התמודדתי עם המצב בכבוד 💪 הסבב הכי מאתגר שלי היה עם היחידה שלי בשכונת סג'עיה שבעזה. יכולתי לבחור האם להיות בתוך עזה, או להישאר בבסיס נחל עוז. וכמובן שבחרתי להיות בתוך עזה. שם הייתי צריך לצאת לגמרי מאיזור הנוחות שלי. כשהגעתי למוצב הוא היה די חדש, בתנאי הקמה. למעשה היה מדובר בחלק מהשכונה הידועה לשמצה, בחלק הגבוה ביותר של עזה ולכן בריכת המים הייתה צמודה למוצב. היה קיץ והיינו באוהלים גדולים, עשרים חיילים בכל אוהל. חום איימים, ביום זבובים, בלילה יתושים. כל הזמן ירי פעם של החמאס לרוב שלנו, כולל טנקים שצמודים אלינו. ה"מוצב" הוא בעצם סוללת עפר גבוהה שבגלל הצלפים אסור היה לנו להרים את הראש. בשלב מסוים הביאו לנו מזגנים לאוהלים, אחר-כך מקלחות והשירותים...כימיים, אחד הדברים היותר מגעילים שחוויתי. ביציאה הראשונה הביתה קניתי כילה. כמעט כל לילה יצאנו לפעילות מבצעית ולאט לאט שטחנו את שכונת סג'עיה. היות ולא היינו מוגנים פרט לסוללת העפר, כמה פעמים ביממה, יום ולילה, היינו צריכים להתאסף בצמוד לבריכת המים, עם ווסט וקסדה, כשחיל האוויר היה מטיל פצצות ענק בסמוך אלינו. ואם לא היה לנו מזל וכיוון הרוח היה אלינו, היינו מתכסים בפיח ונראים כמו כורי פחם באנגליה. במוצב סג'עיה נפגעו לנו מספר חיילים, בעיקר מירי צלפים, ויצא לי להציל את חייהם, זכות גדולה. השנה, אני מתקרב לגיל 70 ולצערי לא חידשו לי את ההתנדבות בשדה הקרב (אפשר רק בעורף). כשאני מסתכל אחורה, על אותם שנתיים וחצי של מילואים, כולם בקו האש, בתנאים שבמצב אחר לא הייתי מסכים להם, אני מתמלא גאווה.

@neriya_fisch תוסיף לזה רפואה פח ומוות בסבירות גבוהה אם שרדת את כל זה רק כדי להגיע לניתוח בלי הרדמה

כשקשה לי אני חושב 5 דורות אחורה, אנשים שאכלו מלחמת עולם, שפל גדול וקריסה כלכלית עולמית, ואז לקינוח עוד מלחמת עולם וכל זה ב30 שנה בלבד

@bruce_wayne1982 @LitalWWW כן אני מניח שלא בורכתי בקטע הזה. מיותר לציין שאני עושה גם מלא wrisr curls וכאלה, פארמרס ווק ועוד. כל עוד ההיקף גדל אני מרוצה, הורידים יגיעו כנראה רק בחיטוב יותר טוב

@YuvalOmrad @LitalWWW זה גם עניין של גנטיקה

בנים שנראים ככה זה פלוס רציני (קל ממש לפתוח וריד)

@bruce_wayne1982 @LitalWWW וואלה פסיכי לקבל כזה גיינס רק מזה. אני גם מושך 160 באחיזה רגילה בלי רצועות, חותר 50 כל יד, מתח 40 קילו עליי. אבל הורידים מסתתרים. אולי בחיטוב הבא אזכה למראה כזה

@YuvalOmrad @LitalWWW בעיקר תרגילי משיכה עם משקלים גבוהים (t-bar 80 קג, דדליפט 160-140, כאלה)

@bruce_wayne1982 @LitalWWW איזה תרגילים אתה עושה לאמות ואיזה משקלים?

@LitalWWW ככה זה טוב?

@izharkishon מטורף הוא גם הראשון שירד מ4 דקות במייל. אני זוכר את השיא של גזאצ'ו יוסף האגדי שהחזיק המון שנים ב1500

בזמן שישנתם: מתן עברי עם שיא ישראלי בריצת 1,500 - הראשון שיורד מ-3:40.00. עצר את השעון על 3:38.15, שיפור אדיר של 2 שניות ו-49 מאיות לשיא הישראלי הקודם

@stamtamar המשך: 30 -אני עדיין צעיר 31- צעיר 32- צעיר אבל לא להרבה זמן 33- אני לא אוהב את הכיוון הזה

מדרגת את גילאי ה20 לפי כמה מבוגר מרגיש להיות בהם: 20 - צוציק 21 - צעיר 22- צעיר 23 - צעיר מבוגר 24 - צעיר 25 - מבוגר אחושרמוטה 26 - צעיר 27 - מבוגר צעיר 28 - מבוגר 29 - צעיר

@DinurSharon אני זוכר שהיא עברה כריתה בגיל די צעיר, בתור אקט מניעתי. אני חושב שזה נתן המון כוח לנשים שהיו לפני אותו תהליך

כן. גנטיקה זה דבר חזק. לא רק לנושא היופי. אמא של אנג׳לינה ואנג׳לינה עצמה נשאיות של BRCA1.אנג׳לינה היתה רק בת 31 כשאמא שלה נפטרה. נכון זה לא ילדה. אבל בתור מי שגם איבדה את אמא שלה בגיל דומה ( לא מהסרטן הזה) זה אף פעם לא פשוט. ונכון שאני לא אנג׳לינה אבל היתי מוותרת על יופי כדי שאמא שלי תכיר את הנכדים שלה ושהם ישמחו אחד בשניה. אבל אף אחד לא שואל אותנו ברולטה המשוגעת של החיים על ההעדפות שלנו.

@DrorFisher אף אחד מהילדים שלו לו קיבל את המבנה שלו, למרות שהבן השני כמעט בגובה שלו

טוב זה נהדר: שאקיר אוניל, בנו של שאקיל אוניל (בחירת שם נהדרת) שמשחק באוניברסיטת סקרמנטו סטייט, זכה הלילה בתחרות ההטבעות של המכללות בין היתר בזכות הדאנק הזה הוא לא יגדל להיות שחקן (5.3 נק' בשנתו הרביעית), אבל יש לו קפיצים ברגליים ולפחות הוא יצא עם תואר

@JewishNygma3rd @idanse10 אתה גדל מגיל צעיר בתנאים מסוימים(אפשרות לעשות סקי לדוגמה) עם תרבות ספורט-ברור שיש לזה השפעה לטווח הארוך.

@YuvalOmrad @idanse10 נכון זה כנראה בעיקר עניין גנטי

🇳🇴ב-1994 היתה זו הופעתה הראשונה של נורבגיה במונדיאל מאז 1938. שחקנים שברובם עדיין נחשבו לסוג של אנונימים. הבולטים היו קייטיל רקדאל, אויבינד לאונהרדסון, אריק ת'ורסבדט הנינג ברג וגם אלף האלאנד, אביו של ארלינג, שלא מופיע כאן. למרות שהשיגה 4 נקודות, סיימה אחרונה והודחה בשלב הבתים.

@idanse10 סולשיאר עוד לא הגיע לנבחרת אז?

@JewishNygma3rd @idanse10 בכלל אצל נורווגים שמתעסקים בסקי קרוס country יש את הערכים הכי גבוהים מכל ענפי הספורט

@idanse10 אגב לליאנרדסן היה vo2 max הכי גבוה שנמדד לשחקן כדורגל אי פעם אאלט

@DahanItan כרס פלוס שומן בפנים

מה אני בהלם שהיום הוא רק בן 30 אוהב אותו מאוד הלוואי יביא את המיליון, אבל יש לו גם וייבים חזקים של בן 40 פלוס

@ItaiBoublil האמת פעם הייתי מתאמן בבית עם משקולות וחשבתי שאני חוסך זמן וכסף על ללכת לחדר כושר. רק כשנרשמתי הבנתי את הערך החברתי גם, והיום אני ממש מתבאס כשסגור שם

קראתי מחקר שקצת זרק אותי למקום רחוק: בדידות שווה בנזק הבריאותי ל-15 סיגריות ביום. הסיכון למוות מוקדם עולה ב-26%. אנחנו מתייחסים לעישון כמשבר, אבל על בדידות לא כל כך מדברים.. אני לא חושב שאנשים בוחרים להיות לבד. הבעיה היא שהחברה המודרנית בנויה בצורה שמייצרת בדידות.

@EinhornOmer @Jeme96 זה מזכיר לי שפרגסון פעם היה אמור להיות מפוטר אי שם ב1990 אבל שער של מארק רובינס בחצי גמר השאיר אותו בתפקיד והוא זכה להישאר. זה היה משנה את כל ההסטוריה של הפריימר ליג בצורה שאי אפשר לשער

@Jeme96 @YuvalOmrad כל הכדורגל מלא באם. אי אפשר לבחון את ההיסטוריה ככה באמת.

מהו קמפיין ליגת האלופות הכי מפתיע בכל הזמנים?

@Jeme96 @EinhornOmer גם השער של סקולס וגם הטעות הפטאלית טים הווארד..אי אפשר לדעת מה היה קורה. אבל בסוף הם רצו כל הדרך לגביע אז היה מזל והיתה גם יכולת

@YuvalOmrad @EinhornOmer הם הדיחו את יונייטד בגלל עזרה של השופט שלא ראה שער חוקי של סקולס בגומלין נפסל על נבדל שלא היה. כל הקמפיין של פורטו ומוריניו לא היה מתקדם עוד אלמלא הטעות הזו.

@nimidana אני זוכר שהיתה עליו כתבה פעם בערוץ הספורט ובהקשר של מונדיאל 1954 אמרו שפצעו אותו בכוונה לפני הגמר ובגלל זה הונגריה פספסה זכיה במונדיאל

אם פרנץ פושקאש היה חי, הוא היה היום בן 99. גדול שחקני הונגריה, שהאצטדיון הלאומי, בו יתקיים עוד פחות מחודשיים גמר ליגת האלופות, נקרא על שמו. וזה השער המפורסם שלו בניצחון ההיסטורי 3:6 על אנגליה בוומבלי ב-1953. אחד המשחקים החשובים בהיסטוריה של המשחק.

@EinhornOmer איזה מבאס זה. באמת קבוצה שפעם קבוצות ישראליות היו עוברות בקלות בסיבובים מוקדמים, ממדינה קטנה בלי מסורת של כדורגל. רק מעצים את החדלות שלנו ב20 שנה האחרונות אולי למעט חיפה של 23'

תודה רבה לכולם על התשובות! אני חושב שהם לוקחים הכל בחשבון - גובה ההישג, פורמט התחרות, הקבוצות שעברו בדרך, הליגה שממנה מגיעה הקבוצה… יש רק תשובה אחת - וזו אפועל ניקוסיה. בקרוב, הרחובות לא שוכחים אותה!!!

@YoavMayer @EinhornOmer איך נשכח לי מהזכרון שראול סיים בשאלקה, תמיד חרוט לי בזכרון בתור המלך של ריאל מדריד, חשבתי שיפרוש שם

@EinhornOmer כנראה שאפועל 2011/12 זאת הקבוצה הכי מפתיעה שהגיעה יחסית רחוק אצלי ואולי זה קשור לראול אבל שאלקה של 2010/11 הייתה קבוצה חוויה וכמובן יש את הקמפיין של שבא ודינמו קייב ב1998/99 שהייתה ממש לא רחוקה מלשכתב את ההיסטוריה ולהגיע היא בעצמה לגמר מול יונייטד