שרשור ארוך אבל חשוב:
הרגיש לי טרחני לצייץ על זה אבל החלטתי בסוף שזה קריטי במיוחד שזה נושא שלא עולה מספיק אם בכלל על סדר היום.
לפני כמה ימים עקב אחריי גבר הביתה , אני שהתמזל מזלי וקלטתי את הסיטואציה הצלחתי בסוף לתפוס זוג עם תינוק ואישה שראתה מהצד והציעה ללוות אותי.
נזכרתי שבזמן המלחמה עם איראן ראיתי את אנה זק אוכלת גלידה וזה היה הרגע היחיד של אושר בתוך שבועיים של התקף חרדה מתמשך מרוב שהיא הייתה יפה והשיער שלה היה מושלם
חזרתי משבוע במדבר.
שבעה ימים בלי זמן, בלי מסכים, רק אנשים, חופש, ותחושת נתינה שלא פגשתי הרבה זמן.
יש משהו בפלאיה שמזכיר לך לנשום אחרת, להיות נוכח, ולהבין כמה מעט צריך כדי להרגיש מלא.
מביא איתי את השקט הזה הביתה.