עקיבא צוקרמן

אנחנו המשרתים! אנחנו המילואימניקים! אנחנו מכירים את הדור הזה! די עם זה. זה יומרני. ומתנשא. ומעצבן. אתה מילואימניק. וגם אני. דבר על עצמך ביחיד. בלי ה"א הידוע. תנמיך את הפאתוס. שמבטל אלפי מילואימניקים שלא מסכימים איתך כי הם ימנים. או שמאלנים. תנסה לשכנע בשיטות אחרות.

היי מירב, נעים מאוד ובוקר טוב. אנחנו אל הדגל. אנחנו המילואימניקים שהתייצבו ב 7.10 ל 500+ ימי מילואים, כדי להציל מדינה שקרסה אחרי שנים של הנהגה שבויית קונספציות, חסרת דרך, חסרת אלטרנטיבה וחסרת פתרונות. וכמו רוב החברים שלך בכנסת, גם את לא באמת מכירה אותנו. את לא מכירה את אל הדגל. את לא מכירה את דור המילואימניקים. את לא מכירה את הדור הצעיר שקם פעם אחר פעם להחזיק את המדינה על הכתפיים שלו בזמן שאתם עסוקים בשלכם באולפנים ובמליאה. אתם מכירים בעיקר את המשחק הישן. המאבק האינסופי בין “טובים” ל”רעים”. אם את בימין אז החושך הוא בשמאל. אם את בשמאל אז החושך הוא בימין. ביבי מציל מלפיד, לפיד מציל מביבי, בנט מציל מסמוטריץ’, סמוטריץ’ מציל מבנט. וכל אחד מכם בטוח שהוא המחסום האחרון לפני חורבן המדינה. אבל האמת היא שכולכם הייתם כאן לאורך השנים האלו. בחוסר המעש, בקונספציות, בפוליטיקה של מחנות ובמלחמה הבלתי נגמרת שהובילה אותנו לשבעה באוקטובר. ריסקתם את האמון ופירקתם את החברה הישראלית. השארתם מדינה שלמה בלי הנהגה שמסוגלת לעבוד יחד על הדברים הבסיסיים ביותר. ולכן חשוב לדייק: לא אמרנו שכולם אותו דבר. לא אמרנו שלכולם אותן עמדות. לא אמרנו שאין הבדל בין ימין לשמאל, וגם לא אמרנו שהיושרה של כולם זהה. כן אמרנו דבר אחד פשוט: לכולכם הייתה הזדמנות להנהיג. לכולכם הייתה הזדמנות להציג פתרונות וליישם. וכל אחד בתורו נכשל בתחומים הכי בסיסיים של החיים כאן. יוקר המחיה, הפקקים, המשילות, מערכת, החינוך, הפילוג. והקונספציה הביטחונית שהתפוצצה לכולנו בפנים. הפוליטיקה הישראלית התמכרה לתפיסה ילדותית של טובים מוחלטים מול רעים מוחלטים. כל מחנה בטוח שהוא האור ושמולו החושך. אבל המציאות מורכבת יותר. אפשר לדבר על מי אחראי יותר ומי פחות, אבל זה עדיין ויכוח פנימי בתוך אותו כישלון הנהגתי. והדבר הכי חשוב: אנחנו לא עסוקים רק בסיסמאות של “רק לא הם”. כבר שנתיים שאנחנו מפרקים את נושאי הליבה לגורמים, מגבשים פתרונות ובונים תוכניות עבודה. על יוקר המחיה. על חינוך. על שירות. על ביטחון והתיישבות. על משילות. על תיקון הברית בין המדינה לאזרחיה. ובעיקר על ציונות. לא כסיסמה, אלא כתוכנית פעולה למדינה. מתוך הבנה עמוקה של הפערים, ומתוך נכונות גם להכיר ביושר במה שלא עבד פה במשך שנים. אז במקום לעסוק בעוד סבב של מי שונא את מי, הציבור הישראלי מוזמן להיכנס, לקרוא, לבדוק את התוכניות והרעיונות שלנו, ולהתחיל לשאול שאלה אחרת: לא מי יציל אותנו מהמחנה השני, אלא איזו הנהגה באמת מסוגלת לבנות כאן עתיד. ואת, כמו חברייך מכל המחנות, חלק מדור הנהגה שהוביל את ישראל למשבר העמוק בתולדותיה. ועכשיו הגיע הזמן שגם תדעו לקחת אחריות. אבל ברור שזה לא יקרה. אתם לא תיקחו אחריות. ולכן הפנייה שלנו היא בכלל לא אליכם, אלא אל הציבור הישראלי. אם אתם לא רוצים עוד 7 באוקטובר, אם אתם לא רוצים עוד עשור של יוקר מחיה, פקקים, מערכת חינוך כושלת, פילוג וכשל מערכתי, אז למה אתם ממשיכים לבחור באותם אנשים שהובילו אותנו לכאן? אנחנו כאן, אל הדגל, כדי שלעם ישראל תהיה אפשרות אחרת. לבחור בציונות. לבחור בדרך. לבחור בפתרונות. לבחור בתקווה.

מפתיע: איילת שקד ביקרה בישיבת שבי חברון בראשות הרב חננאל אתרוג.

יש לי דיירת בנכס, לא משלמת, לא מוכנה להתפנות, ועכשיו חסמה אותי בטלפון. להוציא דיירת כזאת זה 20 אלף שקל במינימום תהליך משפטי. מה הייתם עושים??

מכיוון שיש כאלה שלא הבינו, עליי להבהיר את דעתי: כשפרנסי העיר בני ברק מארחים את נשיא המדינה לביקור ממלכתי נינוח ומחויך בו בזמן שרבבות בעיר סובלים ומופללים ונרדפים על ידי החוק - זה שיא מחריד ומדאיג של ניתוק מהמציאות. הזוי לחשוב על כך: מטר וחצי מהטקס המחויך עם הבלונים והסרטים האדומים ישבו בחורים שהצ'קלאקות של אבטחת הנשיא אשכרה גרמו להם להחסיר פעימות לב, כי אולי זו משטרה שבאה לעצור אותם משום שהם לומדים תורה. מעבר לזה, עם כל ההערכה לנשיא ולמוסד הנשיאות, יש משהו צורם מאוד מאוד בכיבוד של סמל שלטון ישראלי לא שומר מצוות בקביעת מזוזה(!) בחדרו האישי(!) של מרן החזון איש, אבי ההתבדלות החרדית ומייסד חברת הלומדים. לכן כתבתי "מדהים", לא בקטע נרגש אלא בקטע נדהם. לא התפעלות אלא התפלאות. הנשיא לא אשם בזה כמובן אלא העסקונה הפוליטית החרדית שדומה שמעולם לא הייתה מנותקת יותר. זו דעתי, והלוואי שלא הייתי צריך להידרש לכך.