Alan Tennenberg

الرئيس عون: لا عَلَم للبنانيين غير العلم اللبناني ومن يريد أن يحمل علماً آخر فليذهب الى البلد الذي يحمل علمه

שוחחתי אתמול בערב בטלפון ארוכות עם אלכס סינקלר. אזרח ישראלי, שוחר טוב, שישב בבית קפה במודיעין ומצא את עצמו נגרר לתא מעצר, ללא שום עילה חוקית, רק בגלל שהכיפה שלראשו לא מצאה חן בעיני מישהו. אותה כיפה, אגב, שהוא חובש כבר עשרים שנים. הסיפור של אלכס הוא לא רק סיפור על כיפה שנגזרה בגסות על ידי שוטרים. הוא סיפור על קריסתה של משטרת ישראל. מה שראינו במודיעין אינו קשור לאכיפת החוק, אלא ביטוי להתפרקות המוחלטת של המשטרה והפיכתה למיליציה פוליטית מסוכנת בשירותו של בן גביר. משטרה שאמורה להגן על אזרחים, מתנהגת כמו כנופיה שרודפת אותם על סמך השקפת עולמם האישית. כששמעתי את אלכס, הרגשתי כעס עמוק. כעס על השרירותיות, על האלימות הממסדית, על כך שיהודי שחובש כיפה נאלץ לעבור השפלה כזו במדינת היהודים, פשוט כי כיפתו מבטאת מורכבות ששלטון הפחד מסרב להכיל. גזירת הכיפה של אלכס היא סמל לגזירת הנשמה הדמוקרטית והסובלנית של החברה שלנו. השחתת סמל דתי על ידי לובשי מדים היא מעשה של טירוף מערכות מוחלט. אבל בתוך הכעס הגדול הזה, יש לי גם תקווה אמיתית. התקווה הזו נשענת על אנשים כמו אלכס, שלא מרכינים ראש, שמתעקשים על הזכות הבסיסית לחופש ביטוי ומחשבה, ושיוצאים להילחם על דמותה של המדינה. ישראלים רבים כל כך מבינים היום היטב שהמאבק שלנו אינו רק על מוקדי השלטון, אלא על עצם נשמתה של מדינת ישראל. החושך הקיצוני שבן גביר ושותפיו מפיצים לא ינצח. אנחנו נחזיר את המשטרה להיות גוף ממלכתי, מקצועי ונקי מכפיפות פוליטית מסוכנת. אנחנו נחזיר את השפיות, נשקם את ההריסות, ונבנה פה חברה שבה כל אזרח יכול לשבת בבית קפה, עם כל כיפה שיבחר, מבלי לפחד מהאנשים שאמורים לשמור עליו. אנחנו בדמוקרטים לעולם לא נוותר על המדינה הזאת.