מיה חזרה הביתה
הקלה
סגירת מעגל
לא סוף טוב, בטח שלא שמח
הפוסטים על משפחות חטופים שמחכות לחבק ולהתאחד עם יקיריהן לא היו רלוונטיים לנו, אנחנו חיכינו לקבור. >
תקשיבו אני במרחב מוגן בסופר ואיזה מישהי אמרה "אוף למה דווקא ביומולדת שלי" ובטח ציפתה שכולם יגידו לה מזל טוב אבל מישהי אחרת פשוט ענתה "זה כבר שלושה שבועות מה הקשר ביומולדת שלך"
אמרו שאסור להתלונן. אני לא מתלוננת אבל אשמח לעזרת הפיד אז אתאר את המצב.
תקציר הפרקים הקודמים: אלירן, אהובי ואב ילדי המתוקים: גילי, 3 ואיתן 6.5, נהרג במלחמה. אני גרה קומה שלישית בלי מעלית במרכז תל אביב. אחרי שלושה שבועות של אובדן שפיות מוחלט, הכוללים סטרס בלתי פוסקי >>>
@NoaMagid לא.. הקיבוץ מעוניין בשיקום וחלק מהתושבים חזרו לגור בו אז הורסים כמעט את כל הבתים ובונים מחדש. את הממ"דים לא הרסו וכנראה ישמרו אותם להנצחה במקום ספציפי בקיבוץ
הפרידה מהבית שחולל בשבעה באוקטובר ע"י מפלצות החמאס הייתה כואבת ועצובה.
החלטנו לפני ההריסה "להרוס" אותו בעצמנו, וציירנו וכתבנו מחשבות ומילות פרידה על הקירות