Sabitlenmiş Tweet
Arad Nir
18.5K posts
Arad Nir
@arad_nir
International Commentator and Foreign Editor, @N12News - Views are my own! Retweets are not endorsements!
Israel Katılım Mart 2011
2.1K Takip Edilen35.5K Takipçiler
דיווח טורקי על החיאת רכבת האורינט אקספרס במסע מרומא דרך הונגריה ורומניה לאיסטנבול.
5 ימים של מסע תענוגות עם ארוחות של שף שלושה כוכבי מישלן. הכל בתמורה למחיר התחלתי של 20k אירו…
Hürriyet Daily News@HDNER
Legendary Orient Express to launch Rome-Istanbul route hry.yt/2E2
עברית
Arad Nir retweetledi
פעם. לפני כמה שנים. כשהיינו מדינה נורמלית.
טורקיש הייתה החברה שהטיסה הכי הרבה ישראלים.
Arad Nir@arad_nir
ממריאים לאיסטנבול. פעילי משט ההזדהות עם עזה הובאו לנמל התעופה רמון משם המריאו בטיסות מיוחדות של טרקיש איירליינס לטורקייה.
עברית
ממריאים לאיסטנבול.
פעילי משט ההזדהות עם עזה הובאו לנמל התעופה רמון משם המריאו בטיסות מיוחדות של טרקיש איירליינס לטורקייה.
Mücahit Aydemir@mucahit_aydemir
🔴 Aktivistleri taşıyan bir THY uçağı şimdi havalandı, İstanbul’a gidiyor.
עברית
Arad Nir retweetledi
A senior American diplomat told me that the US is spending millions on the rental of warehouses for humanitarian products for Gaza that Israel is refusing to allow in.
English
פעילי המשט הצליחו במשימתם יותר משיכלו לשער.
בזכות בן גביר.
״ישראל חוותה בשעות האחרונות יותר ביקורת על יחסה הקלוקל לפעילים מאשר במשך החודשים של טבח אזרחים בעזה״!:
Ragıp Soylu@ragipsoylu
Israel has faced more criticism in the past few hours for the mistreatment of activists than it has over the months of massacres of civilians in Gaza
עברית
Arad Nir retweetledi
Arad Nir retweetledi
אחלה. אבל למה לא להציע לאיימן עודה ולמנסור עבאס להשתתף במסיבת העיתונאים הזו? למה לשתף פעולה עם הדרת נבחרי הציבור הערבים? זו לא רק שאלה של ערכים (וכן, שותפות בין יהודים לערבים זה ערכים שאנחנו צריכים לעודד), זו גם שאלה של אסטרטגיה - אין ולא יהיה ניצחון מול ביבי בבחירות בלי הערבים.
Yair Golan - יאיר גולן@YairGolan1
אני פונה לראשי האופוזיציה - עלינו לעמוד יחד במסיבת עיתונאים משותפת. בלי אגו. בלי יועצי בחירות. להישיר מבט אל ציבור המחנה הדמוקרטי-ליברלי ולומר לו בקול ברור: יש תקווה. זו שעה גורלית למדינת ישראל. הציבור חייב לראות הנהגה שמבינה שאנחנו לא נלחמים עכשיו על עוד כיסא, אלא על הצלת המדינה מהממשלה הגרועה בתולדותיה. זה הזמן לאחדות. זה הזמן להילחם יחד על הביטחון, על דמוקרטיה ועל עתיד ישראל.
עברית
Arad Nir retweetledi
ראש ממשלת איטליה, שאחרי היבחרה לתפקיד פתחו בישראל שמפניות (בשל הקירבה הפוליטית לדעות שלה). ובכן, נמאס לה:
היא דורשת התנצלות
וזימון השגריר הישראלי באיטליה לשיחת הבהרה
Giorgia Meloni@GiorgiaMeloni
Le immagini del ministro israeliano Ben Gvir sono inaccettabili. È inammissibile che questi manifestanti, fra cui molti cittadini italiani, vengano sottoposti a questo trattamento lesivo della dignità della persona. Il Governo italiano sta immediatamente compiendo, ai più alti livelli istituzionali, tutti i passi necessari per ottenere la liberazione immediata dei cittadini italiani coinvolti. L’Italia pretende inoltre le scuse per il trattamento riservato a questi manifestanti e per il totale disprezzo dimostrato nei confronti delle esplicite richieste del Governo italiano. Per questi motivi, il Ministero degli Affari Esteri e della Cooperazione Internazionale convocherà immediatamente l’ambasciatore israeliano per chiedere chiarimenti formali su quanto accaduto.
עברית
Arad Nir retweetledi
״בימים ההם אין מלך בישראל. איש הישר בעיניו יעשה״.
איתמר בן גביר@itamarbengvir
ככה אנחנו מקבלים את תומכי הטרור Welcome to Israel 🇮🇱
עברית
Arad Nir retweetledi
מג'אר ממשיך בגישה הבלתי אמצעית שלו לציבור, הפעם בפולין! - הוא מפנה זמן להפגש בשוק בגדאנסק כדי לדבר (ולהצטלם ;) עם האזרחים.ות בעיר ממנה יצאה מקרב עובדי הנמל תנועת הסולידריות שדחפה לדמוקרטיזציה בתקופה הקומוניסטית.
איתו אניטה אורבן ושני שרי ממשלה נוספים, שטסו לפולין בטיסה מסחרית.
Donald Tusk@donaldtusk
Środa, Gdańsk, Długi Targ, godz. 16!Zapraszam wszystkich na wspólny spacer z węgierskim premierem @magyarpeterMP. Péter bardzo chciał odwiedzić Gdańsk w czasie swojej pierwszej oficjalnej wizyty. Będzie okazja do gratulacji!🇵🇱🇭🇺🇪🇺
עברית
בהצלחה, איתי!:
itai galon@ItaiGalon
סופה של תקופה והתחלות חדשות. אחרי 5 שנים במערכת עם לא מעט תחקירים וכתבות- מתרגש לשתף שבחודש הבא אעזוב את ת״א, אעבור לגור בדרום ואתחיל דרך חדשה ככתב הדרום של חדשות 12. אסקר את האזור מאשדוד ועד אילת. מוזמנים לפנות על כל סיפור/רעיון או אירוע שקורה ומעניין אתכם. ואפילו סתם לשתף המלצות על מקומות טובים באזור זמין תמיד כאן ובמייל: itaig@ch2news.tv מתרגש מאוד ויאללה לעבודה
עברית
• הדברים הרעים שעשה חמאס לא מצדיקים שישראל תעשה את אותם הדברים הרעים.
• אין להרוג חפים מפשע. זה מה שמפריד בין עמי תרבות לברברים.
• רצח ילדים (בעזה) הוא פסול.
• איראן רעה. גם אתם רעים.
• מדינת ישראל לא מיצגת את כל היהודים. למרות טענותיה.
@TuckerCarlson
עברית
ראיון חשוב מאוד!:
• ישראל לא מדינה דמוקרטית כי היא שולטת במיליוני פלשתינים ללא זכויות. גם ארה״ב לא-הממשל לא מיצג את העם.
• ישראל המדינה האלימה ביותר בעולם. מחסלת סידרתית.
• ר״מ ישראל דחף את נשיא ארה״ב למלחמה באיראן שפוגעת בארה״ב.
• ישראל מתנהלת בעזה באופן דוחה ולא מוסרי.
חדשות 13@newsisrael13
טאקר קרלסון, המנחה האנטי-ישראלי שהיה מקורב לטראמפ, בריאיון סוער לאודי סגל: "ישראל צריכה לציית לעקרונות בינלאומיים, אי אפשר להרוג חפים מפשע" | הערב במהדורה המרכזית @usegal
עברית
Arad Nir retweetledi
In my class on the Islamic Republic that I have been teaching at Tel Aviv University in recent years, I define Mahmoud Ahmadinejad’s presidency as an era of populism and opportunism. He called for Israel’s destruction and denied the Holocaust, yet also refused to dismiss his controversial deputy, Rahim Mashaei, after the latter declared that Iranians are friends of all the peoples of the world, including Israelis. He promoted ideas of “social justice" while simultaneously supporting the suppression of the “Green Movement,” which emerged in 2009 following allegations that the presidential election results had been falsified to secure his re-election for another term. He became known for his conservative religious views, yet one of his first acts as president was to appoint—for the first time since the revolution—a woman as a cabinet minister and to permit women to enter football stadiums (a decision that was quickly reversed under pressure from the clergy). He adopted a messianic outlook but also emphasized the Persian national-cultural component over the religious-Islamic component in Iranian national identity.
Even when he was elected president in 2005, Ahmadinejad was perceived as an outsider lacking a significant political power base. He rose to power thanks to the support of the conservative religious establishment led by Khamenei, primarily because they viewed him as a suitable solution after eight years of the reformist presidency of Mohammad Khatami (“Ayatollah Gorbachev”), who was perceived as a significant threat to the values of the Islamic Revolution.
Over the years, however, Ahmadinejad came to be seen as a president challenging both the clerical establishment and Khamenei himself. After dismissing his intelligence minister in April 2011 without the Supreme Leader’s approval, an unprecedented crisis erupted between him and Khamenei, turning Ahmadinejad into a “lame duck” for the remainder of his presidency. He and his associates were branded a “deviant current” within the Islamic Republic. Even the IRGC, which had played a major role in his election, soon joined the campaign against him.
In recent years, Ahmadinejad has sought to reposition himself within Iranian politics not only through repeated attempts to run in presidential elections (in which his candidacy was disqualified by the Guardian Council) but also through activity on social media, including attention-grabbing tweets expressing support for the University of Michigan football team and quoting the American rapper Tupac Shakur. He even praised President Trump for his struggle against corruption in the American political system. His online presence was widely perceived as an attempt to cultivate the image of a supposedly moderate and popular statesman in the eyes of both Western and Iranian audiences.
Against this backdrop, it is hardly surprising that there were some in the U.S. and Israel who apparently saw Ahmadinejad as a potential candidate to lead an “alternative leadership” to the current Islamic regime. Moreover, public opinion polls published in recent years in Iran indicated relatively significant support among many Iranians for the former president, who was portrayed as the “antithesis” of the current ruling establishment.
Nevertheless, public opinion polls—no matter how successful—and chants in his favor, especially among the lower classes during waves of protest, cannot pave the way for any politician to seize power in a country of more than 90 million citizens, even (and perhaps especially) when carried on the bayonets—or in this case, the aircraft—of Israel and the U.S.
It is difficult to understand how anyone could have believed that Ahmadinejad might become Iran’s next ruler when the entire Iranian establishment, including the Revolutionary Guards, views him as a dissident, and perhaps more importantly, given his complete lack of an organizational support base upon which he could rely to serve as a genuine alternative to the Islamic regime.
Some argue that the leader of the Islamic Revolution, Ayatollah Khomeini, succeeded in carrying out the revolution despite having lived in exile since 1964 (mostly in Iraq and during his final months in France). Yet such comparisons completely ignore not only his success in building an organized revolutionary movement through cooperation among groups, parties, and sectors with differing and even opposing ideologies in pursuit of the shared goal of overthrowing the Shah, but also the extensive and organized network of loyal activists, mosques, and representatives across various sectors of society that served as his organizational and ideological platform and transmitted messages directly to the masses. Among other things, audio cassettes of Khomeini’s sermons were duplicated and widely distributed throughout the country, serving as a basis for civic organization, mass demonstrations, and strikes.
The Islamic Republic suffers from a significant crisis of legitimacy, and the majority of the public does not support the current regime. At the same time, however, it also faces a crisis of the absence of an alternative. For 47 years, the Iranian regime has suppressed every potential force that might have developed into a meaningful alternative. If the U.S. and Israel are indeed interested in promoting political change in Iran, they would be better advised not to be tempted by magic solutions based on exiled Iranian leaders, politicians lacking an organizational infrastructure, or ethnic groups whose support only reinforces the regime’s narrative that Israel and the United States seek not merely to topple the regime but to dismantle Iran itself.
Posing a significant challenge to the regime’s stability requires the formation of a broad nationwide coalition capable of uniting social groups focused on demands for economic improvement and social justice—such as workers and pensioners—with groups possessing a high degree of political consciousness, such as students, who are widely regarded as the standard-bearers of the struggle for political and civil liberties.
Public opinion polls and analyses of slogans heard during protest waves can serve as one tool in attempting to understand deeper trends within Iranian society and to point toward possible directions for weakening the regime. However, simplistic analysis, disregard for the nuances characterizing Iranian society, and underestimation of the strength of the “deep state,” which renders the Iranian regime resilient, are a recipe for flawed and superficial assessments that often lead to the adoption of failed policies.
Ronen Bergman@ronenbergman
A NYTimes Exclusive: Days after Israeli strikes killed Iran’s supreme leader, President Trump mused publicly that it would be best if “someone from within” Iran took over the country. It turns out that the United States and Israel went into the conflict with a particular and very surprising someone in mind: Mahmoud Ahmadinejad, the former Iranian president known for his hard-line, anti-Israel and anti-American views. To say that Mr. Ahmadinejad was an unusual choice would be a vast understatement. But U.S. officials spoke during the early days of the war about plans developed with Israel to identify a pragmatist who could take over the country. Officials insisted that there was intelligence that some within the Iranian regime would be willing to work with the United States, even if those people couldn’t be described as “moderates.” But the audacious plan, developed by the Israelis and which Ahmadinejad had been consulted about, quickly went awry, according to the U.S. officials who were briefed on it. There are many unanswered questions about how Israel and the United States planned to put Mr. Ahmadinejad in power, and the circumstances surrounding the airstrike that injured him. American officials said that the strike — carried out by the Israeli Air Force — was meant to kill the guards watching over Mr. Ahmadinejad as part of a plan to release him from house arrest. W\ @MarkMazzettiNYT @julianbarnes and @farnazfassihi via @nytimes nytimes.com/2026/05/19/us/…
English
כישלון חרוץ! הגדרה:
״כל הרעיונות הללו מעידים על חוסר הבנה עמוק של המערכת האיראנית ועל הערכת חסר של עוצמת הרפובליקה האסלאמית.
אבל הבעיה אינה רק שניסינו ונכשלנו; בפועל יצרנו מציאות גרועה בהרבה״.
Danny (Dennis) Citrinowicz ,داني سيترينوفيتش@citrinowicz
קו ישיר מחבר בין הרעיון להשתמש בכורדים כדי “לרוץ” לטהראן, להמליך את מחמוד אחמדינז׳אד כשליטה החדש של איראן, להניח שתקיפות על מוסדות הבסיג׳ יפילו את המשטר, ולחשוב שגורל הרפובליקה האסלאמית תלוי בעלי ח׳אמנאי לבדו. כל הרעיונות הללו מעידים על חוסר הבנה עמוק של המערכת האיראנית ועל הערכת חסר של עוצמת הרפובליקה האסלאמית. אבל הבעיה אינה רק שניסינו ונכשלנו; בפועל יצרנו מציאות גרועה בהרבה. כישלון מההתחלה ועד הסוף.
עברית
Arad Nir retweetledi
Shocking that Ahmadinejad who in 2005 said Israel should be removed from the pages of history went on to be seen as Iran’s Delcy Rodriguez nytimes.com/2026/05/19/us/… via @NYTimes @farnazfassihi
English